מבוא

1. זהו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת אילת דגן מיום 12.8.2014 בת.א. 42730-10-12 (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין ניתן בתביעה שהוגשה כנגד המערערים ביום 25.10.2012 בסדר דין מקוצר ובה נתבעו המערערים כאן לשלם למשיבים כאן סך של 207,622 ₪. המערערים כאן נתבעו להשיב סכום מקדמה ששולמה להם על ידי המשיבים בסך 150,000 ₪ ובצירוף מע"מ בשיעור 16% בסך 24,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד הגשת כתב התביעה (להלן: "התביעה"). סכום המקדמה שולם על ידי המשיבים כאן למערערים בהתאם להסכם הזמנת עבודה מיום 16.4.2010 אשר נחתם בין המשיבה 3 ובין המערערת מס' 1. המערער 2 והמשיב 1 נתנו כל אחד התחייבות וערבות אישית לקיום חיוביה של המערערת 1 מחד והמשיבה 3 מנגד על פי ההסכם.

2. בטרם אדון בערעור עצמו מן הראוי להקדים מילים באשר לאופן התנסחות ב"כ המערערים בערעור זה. אני סבורה שהלשון שנקט ב"כ המערער בהודעת הערעור אינה הולמת. לא היה מקום לרמיזות שנשזרו בהודעת הערעור באשר לעמדתו המגמתית של בית המשפט קמא כאמור למשל בסעיף 1 להקדמה בכתב הערעור. ראוי היה שב"כ המערערים יזכור כי ניתן להשיג על פסק דין מבלי להעזר ברמיזות אישיות ומבלי להשמיע השערות לא מבוססות המייחסות לבית משפט קמא מגמתיות והטיית דין.

3. עוד אציין כי הודעת הערעור שהוגשה ארוכה ומפורטת מדי והינה בת 29 עמודים הכוללת חזרה על טיעונים, פירוט מיותר של עובדות וטענות ודבר זה הקשה עד מאוד מלאכת ניהול הליך זה.

4. עיקרי העובדות הרלוונטיות פשוטות והן כדלקמן:

I אין מחלוקת כי בין מערערת 1 ומשיבה 3 נכרת הסכם בו הזמינה המשיבה 3 (להלן: "חברת שניר דן") מהמערערת 1 (להלן: "חברת זכאי לצימר") בניית שני מבני עץ כמפורט בהזמנת עבודה מס' 14 מיום 18.3.2010 (להלן: "ההסכם").

II עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי הנדרש בהסכם שילמה חברת שניר דן לחברת זכאי לצימר במעמד חתימת ההסכם סך של 150,000 ₪ ובצירוף מע"מ ובסך כל 174,000 ₪. אין מחלוקת כי סכום זה נותר עד כתיבת פסק דין זה בידי חברת זכאי לצימר.

III אין מחלוקת בין הצדדים כי מבני עץ כנדרש בהסכם לא הוצבו במגרש הנמצא בגוש 15308 חלקה 290 במושבה כנרת (להלן: "המגרש") כנדרש על פי ההסכם. ובפועל טוענים המשיבים כי ההסכם בוטל. הצדדים חלוקים ביניהם גם בשאלה האם נעשה הביטול כדין, האם עמדה למשיבים זכות לבטל ההסכם, ומהם תרופותיו של כל צד בגין ביטול ההסכם או הפרתו. עוד אין מחלוקת כי לא ניתן היתר בנייה ולא ניתנו אישורים נדרשים להצבת מבני העץ שבנייתם הוזמנה בהסכם.

IV אין מחלוקת כי ההסכם הרלוונטי נערך על ידי ב"כ המערערים. בעבור השירות המשפטי של עריכת ההסכם גבה ב"כ המערערים שכר טרחה בשיעור 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. אין מחלוקת כי שכר הטרחה שולם וכי חברת שניר דן השיבה לחברת זכאי לצימר מחצית מסכום שכר הטרחה ששולם עבור עריכת ההסכם. לטענת ב"כ המערערים אין בעניין זה כדי לקבוע כי ב"כ המערערים נתן שירות משפטי למשיבים ואין מניעה כי הוא ייצג את המערערים בהליך כאן ולא הייתה מניעה ליצוג המערערים בבית המשפט קמא.

V עוד אין מחלוקת כי המערערים לא החלו בבניית המבנים על פי ההסכם אם כי נטען על ידם כי נגרמו להם הפסדים בגין ביטולו בפועל של ההסכם. ההפסדים לטענת המערערים נבעו מהצורך להעמיד צוותים לעבודה, שהתבקשה בדחיפות, מהצורך לרכוש חומרים כאשר המערערים מודים כי בחלק מהחומרים שנרכשו נעשה שימוש בפרויקטים אחרים. עוד נטען להפסד בגין מניעת רווח. כל זה פורט בסעיף 20 לפסק הדין, לגבי הסכומים האמורים בסעיף 20 לפסק הדין קמא לא הוגשה השגה במסגרת הליך זה.

5. מן האמור לעיל עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי נחתם בין הצדדים הסכם, העבודה שהוזמנה על פי ההסכם לא בוצעה. כן שולמה מקדמה על סך 150,000 ₪ בצירוף מע"מ על ידי חברת שניר דן לחברת זכאי לצימר וסכום זה לא הושב ונותר בחזקת המערערים או מי מהם בטענה כי ביטול ההסכם נעשה שלא כדין וגרם הפסדים בגינם קימה למערערים זכות קיזוז בסכום העולה על סכום המקדמה.

פסק דין בית המשפט קמא

6. בית המשפט קמא קבע כי:

I הוכח במידה הנדרשת שתנאי להתחלת ביצוע העבודה המוזמנת בהסכם קרי בניית הצימרים היה קבלת תוכניות עבודה מאושרות מהאדריכל.

II תכניות לביצוע על ידי אדריכל מבוססות על היתר בניה.

III תוכנית לביצוע של האדריכל לא נמסרו מעולם למערערים או למי מהם ובהתאמה לא היה מקום להתחיל בעבודה על פי ההסכם ואף לא היה מקום לרכוש חומרים.

IV הסכמת הצדדים האמורה בהסכם כי העבודות המוזמנות יבוצעו רק לאחר קבלת תוכניות לביצוע מהאדריכל סותרת פרשנות המערערים את ההסכם בין הצדדים לפיו הוסכם על בניית ואספקת מבנים יבילים כאשר הספק אינו אחראי להצבת המבנים ולהתאמתם לדרישת דיני תכנון ובניה.

V פרשנות נכונה של ההסכם בין הצדדים הינה כי הוסכם שהעבודה שהוזמנה תהיה כפופה להתכנות קבלת היתר בנייה ובהתאמה הוזכרו בהסכם מונחים מתחום דיני התכנון והבנייה ונקבעו מועדי תשלום בהתאם להתקדמות על פי דיני תכנון ובנייה (למשל טופס אכלוס).

VI עדות המשיב ועדות האדריכל שנהב שהעיד כי הכיר את המשיבים דרך המערערים דווקא היו כנות, סבירות, מהימנות ונטולות פניות ותמכו בגרסת המשיבים לפיהם ידעו המערערים על הצורך בהיתר בניה כתנאי לביצוע העבודות המוזמנות בהסכם.

VII עדות המערער אינה סבירה. בית המשפט קמא קבע בסעיף 29 לפסק הדין תוך מתן הנמקה מפורטת כי עדות הנתבע מגמתית, פתלתלה, מתחמקת ולא מהימנה.

IV מאחר ובשל חוסר היכולת להוציא היתר בניה לא ניתן היה להוציא ההסכם בין הצדדים אל הפועל נכון היה לסיים החוזה או בדרך של משלוח הודעת ביטול או על פי הקונסטרוקציה כי עסקינן בחוזה מותלה.

למערערים הוברר כבר בחודש יולי 2011, ובוודאי בהתאם למכתב המשיבים מיום 15.8.2012 על הכוונה לא להוציא את החוזה אל הפועל ולבטלו ובנסיבות העניין מדובר בהודעה שניתנה תוך זמן סביר.

V משבוטל החוזה כדין חייב כל צד להשיב את שקיבל על פי החוזה ובהתאמה היה על המערערים להשיב כספים ששולמו להם על פי ההסכם.

VI גם אם בוטל החוזה שלא כדין על ידי המשיבים הרי יש לראות המשיבים כמי שהפרו ההסכם ובהתאמה זכאים המערערים לבטל ההסכם ולדרוש פיצויים בגין נזקים עקב הפרת הסכם. אכיפת ההסכם אינה אפשרית בנסיבות העניין. משכך משעסקינן בחוזה שהופר אין זכות למערערים להותיר בידם כספים ששולמו להם מבלי לעשות דבר.

VII טענת הקיזוז של המערערים לא הוכחה.

דיון והכרעה

7. בשל אריכות טענות המערערים בערעורם אין טעם לחזור על טענות אלו. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, בטענות בהודעת הערעור ובנימוקים בעיקרי הטיעון וכן במוצגים ועיינתי גם בעיקרי הטיעון מטעם המשיבים ולאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים בפני אני סבורה כי דין הערעור להדחות.

8. יש לזכור כי כל נימוקי הערעור המפורטים אינם יכולים לכסות על העובדות הפשוטות של הליך זה. עסקינן במערערים שקיבלו על סמך הסכם שבוטל או הופר לטענתם מקדמה בסך 150,000 ₪ והותירו אותה בידם מבלי לעשות דבר. אין מחלוקת שהעבודה שהוזמנה מהמערערים על פי ההסכם לא בוצעה ואין מחלוקת כי המערערים בחרו שלא לתבוע פיצויים המגיעים להם לטענתם בגין הפרת המשיבים את ההסכם בין הצדדים.

9. משכך עסקינן במערערים אשר מחזיקים בידיהם סכום לא מבוטל של כסף מבלי שהוכיחו זכאותם לעשות כן. זאת לאחר שהם עצמם מודים כי נזקים שנטען כי נגרמו להם למשל בגין רכישת חומרי גלם לצורך ביצוע העבודה שהוזמנה מהם לא נגרמו משום שהחומרים שימשו לביצוע עבודות אחרות. למרות זאת המערערים הותירו בידם המקדמה ששולמה להם מבלי לתבוע או להוכיח זכאותם לפיצויים עקב הפרת ההסכם לטענתם על ידי המשיבים ומבלי שטרחו להוכיח טענותיהם לעניין הפסדים שנגרמו להם. זאת תוך העלאת טענות פרוצדוראליות בעיקרן שאין בהם כדי לסתור העובדה הפשוטה לפיה הם מחזיקים בכספים לגביהם חלה חובת השבה לאחר שההסכם מכוחו שולמו הכספים בוטל או הופר.

10. די בכך כדי לדחות ערעור המערערים. כך למשל מעלים המערערים טענה פרוצדוראלית לעניין הסכמת בית המשפט קמא להכשיר ראיה המבהירה זכויות המשיבים בנכס המקרקעין עליו יועדו המבנים שבנייתם הוזמנה מהמערערים להיות מוצבים. ואולם טענה זו כלל אינה רלוונטית לענייננו, שהרי גם אם לא הוכיחו המשיבים זכויותיהם בנכס (ואין כך הדבר) אין העניין קשור כלל ועיקר לזכאותם כי יושבו להם כספים ששלמו כמקדמה על פי הסכם שבוטל או הופר ובשל כך לא בוצעה העבודה שהוזמנה בו.

זאת ועוד המערערים טענו כי ההסכם בין הצדדים הינו הסכם לאספקת מבנה יביל ללא קשר לאפשרות להציבו בקרקע ספציפית על פי דיני תכנון ובנייה. משכך מה לי אם טעה בית המשפט קמא כאשר הכשיר הגשת מסמכים המלמדים על זכויות המשיבים בנכס מקרקעין עליו היו עתידים מבנים שבנייתם הוזמנה מהמערערים להיות מוצבים?

זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות בערעור זה של טענות שאין בהן ממש הן פרוצדוראליות בעיקרן ומטרתן יצירת מסך עשן שיסתיר העובדה הפשוטה לפיה מסרבים המערערים להשיב כספים ששולמו להם על פי הסכם שבוטל או הופר והעבודה שהוזמנה בהסכם לא בוצעה, והכל מבלי שהמערערים יוכיחו זכאות להותיר המקדמה בידם או יתבעו בתביעה נפרדת פיצויים בגין הפרת הסכם ויוכיחו במסגרתה טענותיהם.

11. לגוף העניין צודקים ב"כ המשיבים כי עסקינן בערעור עובדתי גרידא המבקש כי בית משפט זה יתערב בממצאי עובדה ובקביעות מהימנות שקבע בית המשפט קמא.

כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בכגון דא ואין היא מחליפה שיקול דעתה בשיקול דעת הערכאה המבררת.

12. בוודאי אין מקום לעשות כן מקום בו פסק הדין של בית המשפט קמא מפורט, מנומק וכל קביעה עובדתית או קביעה בענייני מהימנות מוסברת, מנומקת וסבירה. גם תוצאת פסק הדין ומסקנותיו נכונים וסבירים ולא מצאתי ולו נימוק אחד בכל הנימוקים שפורטו בהודעת הערעור ובנימוקי הערעור המצדיקים שינוי תוצאת פסק הדין או מסקנותיו.

13. לא מצאתי ממש גם בטענות ב"כ המערערים לפיהם חרג בית המשפט קמא מתפקידו משחייב את המערערים לשלם למשיבים סכום נוסף של 870 ₪ שאלו שילמו בגין חלקו בשכר טרחת ב"כ המערערים עבור ניסוח ההסכם בין הצדדים. מדובר בפעולה שבית המשפט קמא היה מוסמך לבצע מתוקף סמכותו משהועלו העובדות בפניו ומשהוברר טיב היחסים בין הצדדים, טיב השירותים לרבות אלו המשפטיים שניתנו במועדים הרלוונטיים ועל ידי מי. צודק ב"כ המשיבים בטיעוניו בעיקרי הטיעון כי לא היה מקום לייחס חוסר הבנה לבית המשפט באשר לאופן ההתקשרות בין הצדדים ולהשתלשלות העניינים. אני סבורה כי בית המשפט הבין נכון את מערכת היחסים בין הצדדים ונכון עשה משפרט את העובדה כי המשיבים שילמו חלקתם בשכר טרחת ב"כ המערערים עבור ניסוח ההסכם בין הצדדים אשר עמד אחר כך במרכז המחלוקת המשפטית בהליך בגינו ניתן פסק הדין קמא מושא הערעור שבפניי. בית המשפט קמא אף היה מוסמך להורות על השבת סכום זה במסגרת ההשבה הנדרשת עקב ביטול ההסכם או הפרתו ואין מקום להתערב בכך.

14. עוד לא מצאתי ממש בטענות ב"כ המערערים באשר לחיובים האישיים שהוטלו על פי פסק דין שנתן בית המשפט קמא. אין מחלוקת כי המערער 2 והמשיב 1 חתומים באופן אישי על ההסכם כערבים לביצוע החברות החתומות על ההסכם את התחייבויותיהם על פי ההסכם, וככאלה היה מקום להטיל חבות אישית על המערער 2 ולזכות המשיבים בתשלומים על פי חבות זו. אין מחלוקת כי החיובים הם יחד ולחוד ואין דרישה כי המערערים יחדיו ישלמו יותר ממה שנפסק. עוד אין מחלוקת כי תשלום למי מן המשיבים מספק ואם בוצע או יבוצע תשלום לחברה המשיבה מס' 3 בסכום שנפסק בבית המשפט קמא די בכך.

15. עוד לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המערערת באשר להגבלת בית המשפט קמא את הצדדים בהיקף הסכומים שיוגשו על ידי הצדדים. אני סבורה כי נכון פעל בית המשפט משקבע הגבלת סכומים במיוחד בהתחשב במחלוקת הפשוטה שהובאה להכרעתו כמוסבר לעיל. אני סבורה שהגבלת היקף הסכומים הייתה נכונה והכרחית בנסיבות העניין ותואמת המגמה הנוכחית מהחייבת את כל הצדדים להליך השיפוטי ליעילות ותכליתיות. עיננו הרואות העדר הגבלה בהליך שבפני הובילה להגשת הודעת ערעור מפורטת מדי וארוכה.

16. חמור בעיני כי ב"כ המערערים מצא מקום להעלות טענות אישיות מיותרות שאין להם מקום בהודעת הערעור (סעיף 39.4) תוך הסקת מסקנה לא נכונה מהחלטתו היעילה של בית המשפט קמא להגביל היקף הסיכומים. הגבלת היקף סיכומים באופן שווה לשני הצדדים אינה מעידה כי בית המשפט היה נעול כבר בשלב ראשוני בפני המערערים מגובש בעמדתו ולא פתוח להתעמק בטיעוני הצדדים.

17. אני סבורה וכבר הערתי כי לא היה מקום ללשון שננקטה על ידי ב"כ המערערים בערעור זה. יתר על כן מעיוני בפסק דינו של בית המשפט קמא אני סבורה כי בית המשפט קמא דן בפתיחות בטענות הצדדים והתעמק בהם. העובדה שתוצאת פסק הדין אינה נוחה למערערים הסוברים כי הצדק עימם אינה מתירה להם להניח הנחות פוגעניות בנוגע לתפקיד בית המשפט קמא וראוי להעיר על כך.

סיכום

18. לאור כל האמור לעיל אני מורה כי יש לדחות הערעור.

המערערים ישלמו הוצאות ההליך בסך כולל של 15,000 ₪ אשר ישולמו מן הכספים שהופקדו על ידי המערערים בקופת בית המשפט ואלו יועברו למשיבים באמצעות בא כוחם.

יתרה אם תשאר תועבר למערערים באמצעות בא כוחם.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ה, 30 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.