זו החלטה בבקשת המדינה להורות על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב (הנאשם) עד תום ההליכים נגדו.

הרקע לבקשה הינו אירוע אשר בו - על פי הנטען בכתב האישום שהוגש כלפי המשיב כנאשם - ביצע הוא עפ"י הנטען עבירה של נהיגה בשכרות בהיותו נוהג במונית.

שמעתי בפני את טיעוני הצדדים וקיבלתי לידי ועיינתי בחומר החקירה .

מסקנתי בעקבות כל אלה הינה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה שיוחסה למשיב כנאשם (נהיגה בשכרות) וכן כי לנוכח מהותה של העבירה הנטענת הנ"ל (ובפרט בעת נהיגת רכב ציבורי – מונית) ולנוכח תמונת העבר התעבורתי של המשיב (50 הרשעות קודמות) והעבר הפלילי של המשיב , גם נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו וכי כל אלה מצדיקים לפיכך העתרות לבקשת המדינה – אם כי אגב קציבת תקופת הפסילה.

ואסביר :

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה בדבר עובדת נהיגת המשיב במונית , ובמקום הפתוח לציבור.

לא היתה גם מחלוקת בפי ההגנה על כי בעת שנהג המשיב במונית היו במוניתו שני נוסעים אשר בטחון שלומם בכבישים , כנהג מונית, היה על כתפיו.

מעיון בחומר החקירה עולה כי נהיגה בדרך מחשידה בתוך חניון מלון בחוף הצוק הביאה לכלל מעקב השוטרים (ברכב סמוי) אחר המונית ועד כביש מספר 5 למזרח – עת בוצע עיכוב .

עיכוב לבדיקת רשיונות איננו מצריך כידוע כתנאי מוקדם קיום "חשד סביר".

לכשכבר עוכבה המונית בה נהג אותה עת המשיב, ניכר מחומר החקירה כי השוטר הבחין בתוך המונית בנייר לבן מקופל ואז - כך עולה לכאורה מחומר החקירה – ביקש השוטר את רשותו של המשיב לערוך חיפוש ברכב אגב כך שהוא מסביר לו שאם יסרב לכך "זה לא ייזקף כנגדו".

מה שהוגדר ע"י השוטר כ"קסטות" נמצאו ברכב – בתא של דלת ובסוכך השמש – נתפסו ונשקלו.

בכתב האישום שהוגש בתיק זה אך נאמר כי עסקינן בחומר החשוד כסם מסוכן.

אלא שעל מנת שיקום "חשד סביר" לדרוש דגימה לענין "שכרות" , די בכך, שהרי המונח "חשד" כשמו כן הוא – אך חשד – וזאת להבדיל מוודאות.

עולה מחומר החקירה שהשוטרים דרשו מהמשיב מסירת דגימת שתן ודם לגילוי סמים – הסבירו המשמעות של אי מסירתה – אך נתקלו בסירוב מתמשך ועקבי מצד המשיב. והכל לכאורה כמובן.

טענות ההגנה בדבר סטטוס המשיב (מעוכב/עצור) מבחינת זמנים – דינן להיבחן במסגרת שמיעת ראיות בדיון הוכחות בפני ערכאה מבררת ככל שיתקיים.

אין להסיק – לפחות בשלב נוכחי זה - של בחינה כאמור של ראיות לכאורה לעבירת השיכרות הנטענת – כי מתקיים איון כביכול או השמטת קרקע של התשתית הראייתית לדבר הסירוב.

גם אין ממילא לומר שיש כביכול "להקריב" את בטחון הציבור – ככל שנדרשת הגנה עליו מן המשיב דנן כנהג – על טענת זמנים לענין סטטוס המשיב כמעוכב או כעצור טרם שמיעת גירסאות העדים בענין זה, ובענין זמנים, בחקירות ראשיות ונגדיות (ואך אזכיר לעניין זה , דרך משל, כי עולה לכאורה מחומר החקירה כי בין היתר חלף זמן על המתנה , שניתן לבקשת המשיב, לשם הגעת עורך דין מטעמו).

משיש אם כך תשתית ראייתית לכאורית , ומשעסקינן בנהג רכב ציבורי אשר לכאורה נהג בשכרות ולחובתו אף 50 הרשעות קודמות בתעבורה (רבות מהן בעלות אופי בטיחותי מובהק) וכן גם עבר פלילי שגם בו יש במידה נתונה להעיד על יחסו של אדם זה לחוק, אכן יש בסיס לחשש המדינה לבטחון הציבור ואכן יש בסיס לבקשתה.

לאור כל זאת אני נעתר לבקשת המדינה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו אך יחד עם זאת קוצב תקופה זו לפרק זמן של 6 חודשים מיום שנפסל לראשונה המשיב מנהלית בקשר עם אירוע זה.

זכות ערר כחוק.

חומר החקירה יוחזר לתביעה.

המזכירות תעביר נא עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ה, 13 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.