ניתנה ביום 03 נובמבר 2014

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; סע"ש 3200-07-13), שבה נדחתה בקשתה של המבקשת לעיכוב הליכים.
2. משיב 1 (להלן – העובד) הגיש תביעה נגד המבקשת (להלן – שופרסל) וכנגד המשיבות 2 ו- 3 לתשלום הפרשי שכר מינימום, הפרשי שכר בעד עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
3. כפי העולה מכלל החומר שבתיק, לטענת העובד הוא הועסק בפועל בשופרסל כעובד ניקיון, עת שופרסל הזמינה שירותי ניקיון ממשיבה 2 ו/או ממשיבה 3, ותלושי שכרו הונפקו על ידי משיבה 2.
4. כפי העולה מכתב התביעה לעובד שתי עילות תביעה כנגד שופרסל: האחת – היותה מעסיקתו, בין בלעדית ובין כמעסיקה במשותף עם משיבות 2 ו- 3; השנייה – אחריותה כלפיו כמזמינת שירותי ניקיון מהמשיבות 2 ו- 3.

בהתייחס לעילה הראשונה טען העובד בכתב התביעה כי יש לראות בשופרסל מעסיקתו הבלעדית וכמי שאחראית בתשלום מלוא זכויותיו, נוכח העובדה כי קיבל הוראות ממנהלי שופרסל או משליחים של שופרסל; שופרסל הנפיקה מכרזי ניקיון לחברות שונות ולמעשה ניסתה להסתיר את אחריותה הבלעדית כלפי העסקתו; שופרסל יצרה מערכת חוזית עם משיבות 2 ו- 3 אך ורק כדי לא להיחשב כמעסיקתו של העובד; שופרסל השתמשה במשיבות 2 ו- 3 כצינור להעברת כספים ולמעשה יש לראות בשופרסל מעסיקתו של העובד; יש לראות בשופרסל מעסיקה במשותף של העובד.

בהתייחס לעילה השנייה טען העובד בכתב התביעה כי שופרסל היא מי שנהנתה בפועל מעבודתו של העובד, ולכן חובה עליה לפקח על כך שתנאי עבודתו משולמים במלואם בהתאם לדין ולפסיקה ועל פי הוראות סעיף 25 לחוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, תשע"ב – 2011; שופרסל התרשלה בבחירת המשיבות 2 ו- 3 ולא בדקה אם המשיבות מקיימות את התחייבותן כלפי העובד על פי חוקי המגן ועל פי ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הניקיון; שופרסל נהגה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ולא פיקחה על התנהלות המשיבות 2 ו- 3 ומנהליה; לאור האמור, יש לחייב את שופרסל בתשלום זכויותיו של העובד בכל מקרה, בלא קשר לקביעה אם שופרסל היא המעסיקה הבלעדית ו/או מעסיקה במשותף של העובד.

1. שופרסל טענה בכתב ההגנה כי אם וככל שהעובד הועסק בסניף שופרסל ברחובות, הרי הוא הועסק באמצעות קבלן המעניק לשופרסל שירותי ניקיון בחלק מסניפיה ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין העובד; על פי הסכם ההתקשרות בין שופרסל לבין קבלן הניקיון שופרסל משלמת לקבלן סכום גלובלי בעד שעות העבודה של כל עובדי הקבלן בכלל סניפיה של שופרסל, ולא באופן פרטני /שמי פר עובד או פר סניף; התביעה הוגשה כנגד שופרסל בהיותה נתפסת כ"כיס עמוק", למרות שאין כל הצדקה להגשת התביעה נגדה לאור היעדר יחסי עבודה בינה לבין העובד, ולאור העובדה שהקבלן הוא אישיות משפטית סולבנטית אשר יכול לעמוד בהתחייבויותיו, ככל שיש לו כאלה; שופרסל מקפידה לדרוש מהקבלן ואף מקבלת ממנו אישורי רואה חשבון בדבר תשלום מלוא שכרם וזכויותיהם של עובדיו, ובכך קיימה את דרישות החוק והפסיקה ויצאה ידי חובתה, ואינה נושאת בחבות כספית ו/או אחריות כלשהי כלפי עובדי הקבלן, שהוא מעסיקם הבלעדי.
2. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 18.3.2014, אליו התייצבו העובד ושופרסל בלבד, ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיבות 2 ו- 3 לתשלום מלוא הסכומים שנתבעו על ידי העובד.
3. ביום 2.7.2014 ניתן צו פירוק כנגד משיבה 2, שהיא לטענת שופרסל מעסיקתו האחרונה של העובד. במסגרת צו הפירוק, מונה מנהל מיוחד שידון בתביעות החוב של העובדים.
4. על רקע מתן צו הפירוק, הגישה שופרסל לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב הליכים כנגדה וזאת עד לסיום ההליכים ו/או בירור התביעות בתיק הפירוק המתנהל נגד משיבה 2.
5. בהחלטה מיום 30.9.2014 דחה בית הדין האזורי את הבקשה וקבע כמפורט להלן:

"לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה, נדחית הבקשה לעיכוב הליכים. התובע טוען כי נתבעת 3 [שופרסל] הייתה מעסיקתו במשותף, ולפיכך בבוא בית הדין לבחון את קיומם של יחסי עובד ומעביד עם נתבעת 3, אין רלבנטיות לצו הפירוק כנגד נתבעים אחרים.

מובן מאליו כי התובע לא יפרע יותר מפעם אחת".

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

1. שופרסל טענה כי לעובד חובה חוקית ודיונית לפעול במסלול שהותווה על ידי הדין ולפנות בתביעת חוב למפרק, במיוחד נוכח העובדה שהוא אוחז בידו פסק דין על מלוא סכום התביעה, וכל שעליו לעשות הוא לממש את פסק הדין באמצעות פניה למפרק ולמוסד לביטוח לאומי; הדין מחייב תובע למצות את כל ההליכים האחרים בטרם תתברר תביעתו בערכאה שיפוטית; היה על בית הדין האזורי להורות לעובד למצות תחילה את ההליכים העומדים לו כנגד משיבה 2, ועל העובד לפנות בתביעת חוב למפרק ולדרוש את קיומו של פסק הדין בדין קדימה מהמוסד לביטוח לאומי; אין הגיון כלכלי, דיוני או תכליתי בהמשך קיום ההליכים בתביעה זו, כאשר קיים בסיס מוצק לעמדת שופרסל כי ההתקשרות בינה לבין משיבות 2
   ו- 3 היא למתן שירותי ניקיון, וכי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין העובד; מובן מאליו כי העובד לא יהיה זכאי לקבל גם כספים מהמוסד לביטוח לאומי וגם בהליך זה. משניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד משיבה 2, מתייתר הדיון בהליך כנגד שופרסל; אין להמשיך בהליכים כנגד משיבה 2 בהתאם לסעיפים 267 ו- 269 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג - 1983.
2. לאחר בחינת טענות שופרסל וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיב – העובד.
3. כאמור, לטענת העובד בכתב התביעה שופרסל הייתה מעסיקתו, בין מעסיקה בלעדית ובין מעסיקה במשותף עם משיבות 2 ו- 3, והיא חייבת בתשלום זכויותיו כמעסיקה. בנוסף, טען העובד כי שופרסל הייתה חייבת לפקח על כך שתנאי עבודתו ישולמו במלואם, והיא חייבת בתשלום זכויותיו עקב הפרת חובתה לפקח על תשלום מלוא זכויותיו, התנהלות הנגועה בחוסר תום ובחוסר הגינות. ככל שתוכח טענתו של העובד כי שופרסל הייתה מעסיקתו, שופרסל אחראית לתשלום זכויותיו (או חלקן), בין לבדה ובין ביחד ולחוד עם משיבות 2 ו- 3. גם עילת התביעה השנייה כנגד שופרסל אינה חסרת סיכוי, ועשויה להצמיח חבות לשופרסל. ככל שקמה לשופרסל חבות כלפי העובד, גם אם היא ביחד ולחוד עם משיבות 2 ו- 3, זכותו של העובד לבחור ממי להיפרע, וזכותו לבחור להיפרע משופרסל, שכן מערכת היחסים בין שופרסל לבין משיבות 2 ו- 3 אינה מעניינו של העובד.
4. אכן, לעובד זכות להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד ולהגיש תביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. אולם, שופרסל לא הצביעה על מקור נורמטיבי המחייב את העובד למצות הליך זה בטרם תתברר תביעתו נגדה. אין כל דמיון בין הגשת תביעה בבית הדין לעבודה כנגד שופרסל על יסוד חבותה הנטענת כמפורט בכתב התביעה לבין הגשת עתירה לבג"צ בטרם מיצוי הליכים אחרים, או הגשת תביעה לבית הדין לעבודה כנגד ארגון העובדים בטרם מוצו ההליכים הפנימיים על פי תקנון ארגון העובדים. במאמר מוסגר יצוין כי הצגת הדברים על ידי שופרסל – שלפיה כל שעל העובד לעשות הוא לממש את פסק הדין באמצעות פנייה למנהל המיוחד ולמוסד לביטוח לאומי - אינה מדויקת, שכן נוכח העובדה שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות סביר להניח כי תביעת החוב לא תאושר ללא בדיקה, ועל העובד להוכיח את תביעתו למנהל המיוחד/המוסד לביטוח לאומי.
5. טענותיה של שופרסל כי אין הגיון כלכלי, דיוני או תכליתי בהמשך ניהול ההליך מבוססות על טענתה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין העובד וכי לא קמה לה כל חבות כלפיו. אולם, לא ניתן להכריע בשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין העובד לבין שופרסל או בשאלת חבות שופרסל מכוח עילה אחרת כלפי העובד בטרם הובאו לפני בית הדין ראיות הצדדים ונשמעו עדויות. לפיכך, בשלב זה של ההליך, לא ניתן לקבוע כי אין הגיון בהמשך ניהול ההליך על ידי העובד כנגד שופרסל.
6. סוף דבר – צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אין מקום לעכב את ההליכים כנגד שופרסל, ולכן בקשת רשות הערעור נדחית.
7. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ה (03 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.