בפני תביעה בגין נזק רכוש .

רקע עובדתי:

התובעת הינה חברת ביטוח, שביטחה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בביטוח מקיף רכב מ.ר. 32-135-14 לפי פוליסת ביטוח מקיף, שבזמנים הרלבנטיים היה נהוג על ידי זוהר גלית (להלן: "הרכב").

נתבע מס' 1 הינו הנהג של משאית מ.ר. 66-349-72, אשר מבוטח אצל הנתבעת 2 בביטוח צד ג' (להלן: "המשאית").

על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 10/6/14 או בסמוך לכך, בעת שפנה הרכב שמאלה לכיוון צומת יקנעם, משאית הנהוגה על ידי נתבע 1, פגעה ברכב מאחור.

עקב התאונה נפגע הרכב, הנזק נאמד על סך 4,016 ₪, כעולה מחוות דעת השמאי. התובעת שילמה את מלוא הנזק, הנזק עמד ליום הגשת התביעה על סך 4,200 ₪.

על פי הנטען בכתב ההגנה, נטען כי רכב התובעת, בעת ניסיון עקיפה, במהלכו נכנס בין המשאית למדרכה וכתוצאה מכך נגרם הנזק.

בפני העידו הנהגים וכמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק, תמונות המקום, תמונה של המשאית שעמדה ברמזור וצולמה על ידי הנתבע 1( נ/6), והודעות הנהגים לחברות הביטוח.

לאחר שבחנתי את עדות הנהגים, התרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, עיינתי בתמונות הנזק, מוקד הנזק ובשים לב לתנאי המקום, עמידת המשאית, כפי שניתן ללמוד מנ/6, הגעתי למסקנה, כי יש לבכר את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה.

ראשית, עדת התביעה העידה בפני ומסרה גרסה עקבית, גם בהודעה, לפיה היא פנתה שמאלה, מהנתיב הימני הפונה שמאלה, אל המסלול הימני ומאחוריה, ברמזור, עמדה המשאית. עוד המשיכה והעידה התובעת, כי תוך כדי ביצוע הפנייה, המשאית פגעה בה.

מאידך, נתבע מס' 1 העיד בפני וכך גם הודיע על התאונה למעבידתו, אינו מוסר גרסה ביחס לכיוון נסיעת הרכב, אלא מתאר אך ורק את מסלול נסיעת המשאית בלבד.

אין בגרסתו כדי ללמד על מסלול נסיעת רכב התובעת וכל מה שיש בפיו הן השערות ביחס למסלול הנסיעה. בעדותו בפני חזר והדגיש, כי האור ברמזור התחלף לירוק, התחיל לנסוע מימין לימין ולקראת סיום הפנייה, קיבל חבטה בצד ימין, בלם במקום, 2-3 מ' עד שעצר (עמ' 4 ש' 22-24).

בהמשך התייחס למסלול נסיעת הרכב ביחס למשאית, כשציין, כי שאל את נהגת הרכב, שתגיד מאיפה היא באה (עמ' 4 ש' 25), דבר המלמד ומחזק את העובדה, כי הנתבע לא ידע ולא ראה את מסלול נסיעת הרכב הפרטי.

שנית, התמונות שהנתבע סיפק בעצמו ובפרט התמונה שצילם לאחר שהמשאית נעצרה 2 מ' אחרי מיקום התאונה, מלמדת בצורה ברורה על כך שהמשאית לא פנתה מהנתיב הימני אל הנתיב הימני, כגרסתו, שכן רואים בבירור שהמשאית גם כשנסעה עוד 2 מ' נוספים, היתה עומדת באלכסון, לא כל המשאית עמדה בנתיב הימני, אלא חלקים ממנה היו בנתיב האחר, השמאלי.

שלישית, לו גרסתו של הנתבע היתה נכונה והרכב נכנס בין המשאית לבין המדרכה, במרווח המצומצם שנותר, לבטח הרכב היה פוגע במשאית בצדו הימני לכל אורכו ומשפשף את המשאית לאורכה והפגיעה ברכב לא היתה פגיעה מאחור.

רביעית, הנתבעים טענו שסוג הנזק שנגרם לרכב התובעת, שפשוף הממשיך פנימה, דבר המלמד שרכב התובעת הוא זה ששפשף ופגע במשאית, טענה זו היא טענה מקצועית, המחייבת הגשת חוות דעת ומשלא הוצגה בפני חוות דעת, לא אוכל להסיק את המסקנה, שהנתבעים ביקשו מבית המשפט להסיק מאופי הנזק.

במכלול הנתונים, אני מקבל את התביעה.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (22/10/14) ועד התשלום בפועל. כמו כן, החזר הוצאות העדה בסך 200 ₪ (כנגד הצגת קבלה) וכן החזר אגרה, על שני חלקיה, כפוף להצגת קבלה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪, כולל מע"מ.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.