01 מרץ 2015

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 13.7.14 (להלן – הוועדה הרפואית), כמו גם על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 12.8.14, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה להשתכר (להלן – וועדת אי כושר).

2. טענות המערערת:

א. טעתה הוועדה הרפואית כשלא קבעה נכות בתחום האורטופדי, בניגוד לאמור בחוות-דעתו של ד"ר דניאל ובניגוד לעולה מהממצאים הצילומיים;

ב. טעתה הוועדה הרפואית בקובעה 5% נכות בגין חסימה אפית בהסתמך על בדיקה קלינית בלבד.

ג. ועדת אי הכושר לא התייחסה לטענת המערערת לפיה היא מחפשת עבודה מזה כשנתיים ללא הצלחה.

ד. דו"ח מחלקת השיקום שהונח בפני הוועדה לוקה בסתירה פנימית בדבר המלצה על עבודה בתחום הייצור שעה שבהתאם למגבלותיה של המערערת אסור לה לעבוד בסביבה רועשת. דו"ח מחלקת השיקום מתעלם מהשפעת הליקוי שנקבע בגין חסימה אפית.

ה. לא ברור כיצד 61% נכות רפואית שעיקרם בשל ליקוי שמיעה והפרעה בהיגוי אינן משתקפים באובדן ולו חלקי של כושר העבודה.

3. טענות המשיב:

א. הוועדה הרפואית דנה במנומק בחוות-הדעת בתחום האורטופדי וציינה כי ממצאיה שונים מאלה של ד"ר דניאל.

ב. הוועדה הרפואית רשאית לקבוע נכות בנוגע לחסימה אפית בהסתמך על בדיקתה הקלינית ואינה מחויבת להפנות את המערערת לביצוע בדיקות עזר נוספות.

ג. הוועדה לאי כושר אינה מחויבת לבדוק את סיכויי קליטת המבוטח בשוק העבודה בפועל.

ד. אין סתירה בקביעת דו"ח השיקום שכן לא כל עבודת ייצור פירושה עבודה בסביבה רועשת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. הוועדה הרפואית לעררים קבעה בהחלטתה מיום 12.6.14 המערערת סובלת מירידה בשמיעה בשתי האוזניים מזה שנים רבות, כי בהתאם לבדיקת שמיעה מיום 16.2.14 נמצא "ליקוי שמיעה מעורב דו צדדי סף שמיעה ממוצע בתדרי הבנה ודיבור מימין 85 דציבל ומשמאל 55 דציבל" וכי בבדיקה נשמעו שיבושי היגוי האופיינים לליקוי שמיעה בולט. באשר לליקוי השמיעה ציינה הוועדה כי היא דוחה את הערר. בשל ליקוי השמיעה נקבעו 40% נכות לפי פריט ליקוי 72(1)(ד)(9) ו- 30% בגין שיבוש היגוי לפי פריט ליקוי 29(7)(א) II-III.

5. לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בדיון בשאלת הנכות הנוגעת לחסימה אפית. הוועדה ציינה בין ממצאיה כי "לא התלוננה על בעיה בנשימה דרך האף ובבדיקת נשיפה, נשיפה חופשית לחלוטין בשני צידי האף, סטייה קלה של המחיצה". הוועדה יישמה כאמור פריט ליקוי 69(2)(א-ב) המזכה ב- 5% נכות.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת שבית הדין לא ימהר להתערב בה. כפי שטען המשיב, השאלה אם יש מקום להפנות את המערערת לבצע בדיקות משלימות כלשהן היא בגדר סמכותה המקצועית. המערערת לא הצביעה על מסמך רפואי מהותי או ממצאי בדיקות בעניין זה שהוועדה התעלמה מהממצאים העולים מהם.

6. כן לא מצאתי פגם משפטי בקביעות הוועדה בתחום האורטופדי.

המערערת התלוננה בפני הוועדה (סעיף ד' לפרוטוקול מיום 12.6.14) "נחבלה בכף יד ימין, מרגישה כאבים, מציגה בליטה באזור שורש כף יד ימין, זרמים בידיים".

המערערת הציגה בפני הוועדה את חוות-דעתו של ד"ר דניאל מיום 4.5.14 בה צוין כי המערערת סובלת מכאבים בשורש כף יד ימין והגבלה בתנועות שורש כף היד, כי בצילום רנטגן מיום 23.6.11 ניתן לראות פריקה מלאה בשורש כף היד. המומחה ציין בין ממצאיו כי מצא דלדול בשרירי כף יד ימין, נימול באצבעות 1-3 עם מבחני פלאן וטינל חיוביים. לפיכך קבע המומחה כי יש לקבוע למערערת 10% בגין השבר והחבלה בשורש כף היד לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) וכן 10% בגין CTS מימין.

בשאלת הנכות האורטופדית קבעה הוועדה הרפואית את הממצאים הבאים: "בדיקה אורטופדית מצביעה על רגישות וכאב בשורש כף יד ימין עם זאת התנועות זהות בשני שורשי כפות היד כאשר הכיפוף הגבי והכפי °90 לכל כיוון. אין שינוי בהטייה רדיאלית או אולנארית בהשוואה ליד שמאל. נראית בליטה של סטילואיד אולנה מימין אין דלדול שרירים. למרות שמוסרת על זרמים בתוך כפות הידיים אין הבדל במגע בין אצבע לאצבע. מבחני פלן וטינל שליליים לתעלה קרפלית. בדיקת MRI לשורש כף יד ימין 23/9/11 ללא עדות לקרעים או לנזק בשורש כף היד. הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר דניאל מ- 4/5/14 ואינה מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו שלא תואמים את ממצאי הבדיקה מהיום וממצאי בדיקות בקופ"ח כולל הממצאים העדכניים ב- MRI. אין נכות אורטופדית."

מהאמור עולה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית באשר לתלונות המערערת ועיינה בממצאי הדמייה, העריכה את שיעור הנכות בהתאם לממצאיה, וציינה את כי היא דוחה את האמור בחוות-הדעת על יסוד השוני בין ממצאיו של ד"ר דניאל לממצאי הבדיקה הקלינית והממצאים העולים מבדיקת MRI עדכנית.

7. באשר לוועדת אי הכושר – עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 12.8.14 מעלה כי זו ציינה בפני הוועדה (סעיף 3 לפרוטוקול): "שנתיים לא עובדת, עבדתי במשביר 6 שנים כמוכרת, עבדתי בדפוס, הפסקתי לעבוד עקב הלידה עקב עבודה במשמרות. יש לי 2 תינוקות, אני מחפשת עבודה בגני ילדים".

בפני הוועדה הונחה חוות דעתו של הרופא המוסמך לעניין כושר עבודה שקבע כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה ללא חשיפה לרעש מזיק ותקשורת עם קהל במשרה מלאה.

בדו"ח מחלקת השיקום מיום 5.3.14 צוין כי התפטרה מעבודתה כמוכרת לאחר לידת בנה כיון שנדרשה לעבודת משמרות ולא היתה יכולה להתחייב לכך כאם לתינוק, וכי בעת בדיקתה אינה עובדת כיון שהיא בהריון. לסיכום נקבע כי "מדובר בצעירה בת 36, בעלת השכלה תיכונית וניסיון תעסוקתי בעבודות מלצרות, משרד, כמעפלת בגן, בעבודות דפוס ומכירה. התובעת מצליחה לתקשר באופן ברור למרות נכותה ולאורך השנים נראה כי הצליחה להשתלב בעבודות שונות. התובעת מסוגלת להשתלב במגוון עבודות דומות כבעבר או בעבודות בלתי מקצועיות בתחום הייצור. לאור האמור מומלץ לראותה כמי שיכולה להשתכר".

הוועדה נשוא הערעור קבעה בהחלטתה: "בהופעתה בפני הוועדה התובעת מוסרת כי הפסיקה לעבוד לפני שנתיים עקב הולדת ילדיה. באשר לתוכן עבודתה עד להפסקתה הוועדה מוצאת כי מבחינה רפואית מסוגלת היתה לחזור ולעבור בהיקף מלא. ליקוי השמיעה והשיבוש בהיגוי בדיבור אין בהם בכדי להגבילה לעבודה זו, או בעבודות המתוארות בדו"ח השיקום. לאור האמור לעיל, התובעת הינה בעלת כושר עבודה והשתכרות וערעורה נדחה."

8. לא מצאתי, כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר. הוועדה התחשבה בליקוי המשמעותי ממנו סובלת המערערת בשל ליקוי שמיעה והפרעה בהיגוי, ובהשפעתו של זה על כושרה להשתכר וקבעה במנומק אין בליקוי זה כדי להגבילה בביצוע עבודתה, כפי שעשתה עד הולדת ילדיה, או בעבודות אחרות כפי שהוצע בדו"ח השיקום. קביעתה זו עולה בקנה אחד עם המלצות הרופא המוסמך ומחלקת השיקום.

לא מצאתי כי קיימת סתירה בין העבודות שהוצעו על-ידי מחלקת השיקום לבין המיגבלה שקבע הרופא המוסמך שהמליץ כי המערערת תועסק לא חשיפה לרעש מזיק, שכן בין העבודות המוצעות הוצעו גם עבודות מסוג זה, כגון העבודות אותן ביצעה המערערת בעבר.

9. בניגוד לטענת המערערת, אין מקום כי הוועדה תייחד דיון לשאלת קשייה של המערערת להיקלט במקום עבודה במהלך השנתיים האחרונות. על הוועדה לברר אם קיים סיכוי שהמערערת תחזור לעבודתה, ובאיזה היקף וכן האם היא מסוגלת להסתגל לעבודה אחרת או ללמוד מקצוע חדש. יחד עם זאת, הוועדה פטורה מלוודא מה סיכוייה של המערערת להיקלט בפועל בשוק העבודה ( דב"ע מח /13-01 גילה גלאור - המוסד, פד"ע כ 122).

10. לאור האמור - הערעור נדחה בזאת.

11. אין צו להוצאות.

12. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, י' אדר תשע"ה, (01 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.