לפני תביעת שיבוב במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בסכום תגמולי הביטוח אותם שילמה למבוטחת והקשורים עם תאונה שארעה ביום 24.3.2014.

הצדדים לתביעה;

התובעת הינה החברה לביטוח אשר ביטחה במועד התאונה את הרכב הנפגע (להלן: "רכב התובעת ו/או המבוטחת" ).

נתבע 1, הינו בעלי רכב שפגע ברכב התובעת.

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר לכאורה ביטחה את הרכב הפוגע בשעת התאונה, ואשר כנגדה שלח הנתבע הודעת צד ג' לאחר שסירבה ליתן כיסוי ביטוחי לאירוע הנתבע .

טענות הצדדים לעניין לנסיבות התאונה והנזקים:

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין נסיבות התאונה ולפיהן ביום 24.2.14 בזמן שמבוטחת נסעה בכביש ראשי בנתיב נסיעה ישר , לפתע נתבע מספר 1 יצא מחנייה בנסיעה לאחור וגרם להתנגשות בין כלי הרכב , וגרם לנזקים כאמור בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה ואשר בהתאם לה שילמה התובעת למבוטחת תמלוגים.

הנתבע אינו חולק על אחריותו לתאונה ואף הודה בחקירתו באחריות מלא להתרחשותה.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי בגין התאונה שילמה התובעת למבוטחת , בהתאם לתנאי הפוליסה סך של 10,995 ₪ .

בין הנתבעים קיימת מחלוקת לעניין סוג הרכב הפוגע , שעה שהתובעת והנתבע 1 טוענים כי פגע ברכב המבוטחת בעודו נוהג ברכב מסוג מאזדה ,אשר בשעת התאונה היה לו כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת 2 ,ואילו הנתבעת 2, טוענת כי הנתבע 1 פגע ברכב התובעת כאשר נהג ברכב מסוג פיאט אשר לא היה לו כל כיסוי ביטוחי בשעת התאונה , ומכאן שעה שהמדובר במקרה של הונאת הנתבעת , בכל מקרה , אין כל כיסוי ביטוחי.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והחוקר, עיינתי בכתבי טענותיהם על נספחיהם ובתמונות הרכבים, מצאתי כי דין התביעה כנגד נתבע 1 להתקבל במלואה , ודין התביעה והודעת צד ג', כנגד נתבעת 2 , להידחות במלואה ,והכל מהנימוקים כדלקמן:

1. עסקנן בתביעת נזקי רכוש שהמחלוקת בעניינה אינה לעניין שאלת האחריות כפי שבד"כ נדרש בתביעות מסוג זה. במקרה דנן היריבות הקיימת הינה בין הנתבעת 2 לנתבע 1 כאשר לתובעת אין לכאורה כל אינטרס מי יהיה הגורם המשפה .

בנסיבות ושעה שהמדובר בתביעת שיבוב, היינו כי המבוטחת שופתה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, לרבות בגין הפסד ההשתתפות העצמית כפי שהעידה , הרי שלכאורה מדובר בעדה ניטרלית שאין לה כל אינטרס בתביעה ומשכך לעדותה חשיבות מכרעת בשאלת זהות הרכב הפוגע.

1. ואמנם, עד כמה שההכרעה בנידון הייתה אמורה להתקבל בנקל, ולו רק בשל עדותה של הנהגת שהייתה אמורה להיות אובייקטיבית ,מהימנה, ועולה בקנה אחד עם עדותו של בעלה, אשר טיפל אף הוא במקרה ,נדמה כי לא כך ארע, ונדרשת אני להכריע בטענות הנתבעת 2 אל מול טענות התובעת ונתבעת 1 , כאשר לכאורה לנתבעת 2 , אין כל עד מטעמה למעט דוח החוקר אשר נערך במועד מאוחר לתביעה, ואשר גם בו מצאתי כי נפל פגם, כפי שיפורט בהמשך.
2. במצב דברים זה , כאמור לעיל , לעדותה האובייקטיבית לכאורה של מבוטחת התובעת , משקל רב ואף יש בה בכדי להכריע את כף . אולם, חרף היעדר האינטרסים של המבוטחת עדיין התקשיתי ליתן אמון בעדותה , הן מפאת אי האחידות בגרסתה והן לאור העובדה כי עדותה העלתה תהיות , תוך שעלו בגרסתה סתירות ביחס לגרסת בעלה , אשר טיפל בכל נושא החלפת הפרטים מול הנתבע 1.
3. בעדותה טענה המבוטחת מספר פעמים כי אינה זוכרת את סוג הרכב שפגע בה וכל שזכור לה כי המדובר ברכב לבן קטן (ראו עמוד 1 לפרוטוקול (שורות 27-30 ).

יתרה מזאת , לאחר שהציג בפניה ב"כ הנתבעת 2 תמונה של רכב מסוג פיאט פונטו , אישרה המבוטחת כי זהו הרכב אשר פגע ברכבה (ראו עמוד 2 שורה 24 לפרוטוקול).

לעומת זאת, בהקלטה אשר הושמעה ע"י החוקר עורך הדוח שהוגש ע"י הנתבעת 2 נשמעת המבוטחת טוענת בבטחה כי הרכב שפגע בה הוא מסוג מאזדה בצבע לבן.

1. בנסיבות המקרה מתקשה אני להבין את הסתירה בין עדות המבוטחת לפניי , לבין העובדה כי ידה לומר לחוקר בוודאות את סוג הרכב הפוגע. אין ברצוני לדון בתום ליבה, אך תמוה הדבר שאין היא מסוגלת לומר באופן מפורש מה היה טיב הרכב שפגע בה. אדם מן הישוב אינו חווה בשגרת חייו מספר רב של תאונות, ובבואו לבית המשפט יודע להצביע על טיב הרכב שפגע בו, שכן אין הדבר מהווה אירוע שגרתי ובטל בעיניו.
2. עוד עולה מעדותה של המבוטחת כי צילמה במקום התאונה את פרטי הרכב הפוגע , וזאת לאחר שבעלה הורה לה לעשות כן, ובעדותה לפניי לא ציינה כי המסמכים שנתנו לה במקום התאונה על ידי הנתבע 1 לא היו פרטי הרכב הפוגע. עוד הצהירה המבוטחת כי לאחר שצילמה את פרטי הרכב הפוגע אמר לה הנתבע 1 שיבוא בערב וידבר עם בעלה ואינה יודעת על מה דיברו ובהמשך אף ציינה המבוטחת כי הנתבע סיכם עם בעלה בטלפון שיפגשו בערב (ראו עמוד 2 שורות 20 ו-27 לפרוטוקול).

בניגוד לכך , בקלטת השמע שהוקלטה עת שוחח החוקר מטעם הנתבעת 2 עם המבוטחת נשמעה הנ"ל בצורה ברורה טוענת כי כאשר מסר לידיה ה נתבע 1 את פרטי הרכב ידעה כי פרטים אלה אינם פרטיו של רכב הנתבע (ראו עמוד 9 שורות 13-14 לפרוטוקול ).

סתירה זו בין גרסאותיה השונות , מלמדת אף היא על מהימנות הגרסה ועל העובדה כי המבוטחת לא מסרה את פרטי הרכב שפגע בה , תוך ששיתפה פעולה עם הנתבע וזאת מנסיבות השמורות עמה.

1. זאת ועוד , מצאתי סתירה מהותית בין עדות המבוטחת לבין עדות בעלה. בעוד המבוטחת הצהירה כי במקום התאונה שוחח הנתבע עם בעלה והשניים סיכומו להיפגש בערב (ראו עמוד 2 שורות 20 ו-27 לפרוטוקול), הצהיר בעלה כי הנתבע התקשר אליו בערב וטען שמסר פרטים שגויים ומשכך הגיע לביתם ומסר את הפרטים הנכונים (ראו עמוד 3 שורה 24 לפרוטוקול ). סתירה זו הינה סתירה מהותית שכן העובדה שהצדדים קבעו מראש במקום התאונה להיפגש במועד מאוחר יותר, וזאת לצורך החלפת פרטים , מחזקת את גרסת הנתבעת 2 ולפיה במקום התאונה לא נמסרו למבוטחת פרטי הרכב הפוגע , וזאת לא בכדי ומתוך כוונה למסור פרטים שגויים של רכב אשר היה לו כיסוי ביטוחי , שעה לרכב הפוגע, לא היה כיסוי ביטוחי .
2. מכל האמור לעיל ,ולמרות שכביכול עדותה של מבוטחת התובעת הייתה אמורה ניטרלית ושופכת אור על נסיבות המקרה , מצאתי כי רב בה הנסתר על הגלוי תוך שעלו בה סתירות ותמיהות רבות ביחס לעובדה כי קיבלה לידיה פרטים שגוים של רכב אשר לא פגע בה , וחרף זאת קבעה עם הנתבע פגישה מאוחרת לצורך החלפת פרטים .
3. לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע 1 , מצאתי גם אותה כעדות אשר אינה הגיונית כלל ,תוך שלא נתתי בה כל אמון. ראשית, הנתבע 1 לא הציג כל עדות על תיקון רכב המאזדה שלדבריו היה מעורב בתאונה נשוא התביעה. גם באם היה ממש בטענתו ולפיה נסע עד למעבר לקו הירוק על מנת לתקן את רכבו, עדיין ניתן היה לצפות כי ידע להציג כל בדל של ראייה המוכיחה כי תיקן את רכבו שם.

זאת ועוד, מעדותו של החוקר מטעם נתבעת 2 והתמונות שצילם עולה כי ראה את רכב המאזדה לאחר שלכאורה תוקן וחרף זאת הבחין בפגיעות בחלקו האחורי . נכון כי החוקר עורך הדו"ח אינו שמאי במקצועו, יחד עם זאת , סבורני כי לא נדרשת כל הכשרה מיוחדת על מנת להבחין בפגיעות ברכב, ושעה שלא נטען ע"י הנתבע כי רכב המאזדה היה מעורב בתאונה נוספת , מתבקשת המסקנה כי הרכב לא תוקן כלל, ומכאן שהיה לצפות כי ברכב זה יהיו פגיעות התואמות את נסיבות התאונה דנן , אשר אין מחלוקת לאופן התרחשותה.

1. שנית, גורלו של רכב הפיאט, אשר כאמור לא היה מעורב בתאונה לדבריי הנתבע 1, מעלה תהיות לא מעטות. אל מול גרסת הנתבע 1 בחקירתו כי מכר את רכבו כ"ברזל", וזאת משום שמנוע הרכב לא היה תקין, טוען החוקר כי הנתבע 1 דווקא אמר לו כי הרכב הורד מהכביש עקב תאונת דרכים קשה. בנסיבות אלה, ולאחר שעדותו של הנתבע הוקלטה ותומללה אני מוצאת את גרסת החוקר כאמינה יותר.

גם כאן, ניתן לצפות כי אדם המוכר את רכבו, גם לפירוק, יידע להציג מסמך מהימן המעיד על כך, אחת כמה וכמה כאשר רכב זה נמצא במרכזה של סוגיה אשר במחלוקת. ההימנעות מצילום רכב הפיאט לאחר התאונה, כאשר אין הסבר המניח את הדעת על כך, מעלה את החשש כי אכן הדבר נבע מכך שברכב עצמו אין כל עדות לנזקים בחלקו האחורי הקשורים לנסיבות התאונה, ובכך היו שומטים את הקרקע מתחת לגרסתו של הנתבע 1.

1. לבסוף, את עיקר הקושי בגרסת הנתבע 1 אני מוצאת בכך שלטענתו הסיבה שנתן לראשונה את מסמכי רכב הפיאט נבעה מטעות ובלבול. לטענתו , אינו יודע קרוא וכתוב, ועל טעותו למד עת ביקש לצלם מאוחר יותר את רישיון הרכב והבין כי טעה. כאמור הנתבע טען כי הוא מבטח מספר רב של רכבים , ומחזיק בידיו את כלל פוליסות הביטוח של הרכבים המבוטחים, ובשעת התאונה מסר לידי המבוטחת פרטים של רכב הפיאט מתוך טעות .
2. גם כאן גרסתו נראית לי תמוהה. אדם מן הרחוב אשר נקלע לתאונת דרכים, ולו הקלה ביותר, סביר כי ידע לתת את רישיון הרכב הנכון, וזאת כאשר אף לא אחד מהצדדים טען כי הדבר נעשה תחת לחץ או בנסיבות אשר היו יכולות להסביר את הטעות. לא מצאתי כבלתי סבירה את הדרישה לכך כי גם אם הנתבע 1 אינו יודע קרוא וכתוב, עדיין יידע להשוות כהלכה בין מספר הרכב של רישיון הרכב לזה שעל הלוחית הרישוי , ופרט כאשר אישר בחקירתו כי יודע הוא לקרוא מספרים.
3. סביר יותר כי במצב בו זוהי הדרך היחידה עבורו על מנת לתת את הרישיון הנכון, יעשה זאת בזהירות רבה יותר וכהלכה. אף יותר מכך, האם ייתכן כי נהגת התובעת תסכים לקבל לידיה רישיון רכב שגוי מידיי אדם זר אשר זה עתה הכירה ?

בנסיבות אלה ומבחן האדם הסביר, בעליו של הרכב הנפגע בודק היטב את הפרטים אותם הוא מקבל לידיו, ואינו מסכים לקבל פרטים שגויים מאדם שאינו מכיר. משכך , עדותה של המבוטחת כפי שנשמעו בהקלטה ובעדותה של המבוטחת שומטים את הקרקע מתחת לגרסת הנתבע 1 כי הדבר נבע מטעות .

כמו כן לא נתתי כל אמון גם בגרסת הנתבע לעניין אופן גילוי הטעות , שכן לדבריו הוא מבטח למעלה מ- 50 רכבים ונוהג להחזיק במסמכים של כל הרכבים יחדיו. עובדה לו לכשעצמה נראית לי בלתי סבירה , ומעלה קושי רב, אשר לא ניתן לו כל תשובה סבירה במסגרת החקירה בשאלה הכיצד ידע הנתבע לאתר את הרכב אשר את צילום תעודת הביטוח והרישיון נתן למבוטחת?

1. מכל האמור , מצאתי כי גרסתו של הנתבע אינה הגיונית ומתקבלת בעייני ולא נתתי בה כל אמון. ספק זה, אשר אני מוצאת בגרסת הנתבע 1, עולה בי אף מבלי שאני נזקקת להכרעה בטענת הנתבעת 2 אם אכן ביקש זה באותו יום, כשעה לאחר התאונה, לבצע ביטוח לרכב הפיאט, טענה שמעלה את החשש כי פנה להחלפת פרטיי הרכבים עם התובעת בערב לאחר שהבין כי לא יעלה בידו לקבל שיפוי מחברת הביטוח בעבור נזקו.
2. מכל האמור לעיל ,ואף מבלי להידרש לעדות החוקר, מצאתי כנכונה את גרסת הנתבעת 2 ולפיה הנתבע 1 פגע ברכב המבוטחת בעודו נוסע ברכב מסוג פיאט ולא ברכב מסוג מאזדה אשר לו היה כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2.
3. חרף זאת אתייחס בקצרה גם לעדותו של החוקר מר מוניר חכים אשר ערך את חוות הדעת עליו נסמכת הנתבעת 2.

לא נעלמה מעייני העובדה כי בדו"ח אותו ערך החוקר נפל פגם מהותי שעה שלא צויין מאום לעניין דברי המבוטחת בהקלטה בה היא מציינת בפורש כי ידעה שלא קיבלה לידיה את פרטי הרכב הנכונים.

מסכימה אני עם ב"כ הצדדים , כי עדות זו מהווה עדות חשובה ומרכזית אשר היתה צריכה לקבל ביטוי נרחב בחוות הדעת, דבר שכאמור לא נעשה תוך שהחוקר לא ידע ליתן על כך כל הסבר.

1. יחד עם זאת , לא מצאתי כי פגם זה סותר את חוות הדעת בכללותה , וכן את המסקנות העולות ממנו שעה שלמשמע עדות המבוטחת והנתבע, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי רכב המאדזה לא היה מעורב בתאונה ,וכי רכב הפיאט הוא זה שפגע ברכב המבוטחת וגרם לו לנזקים.

משכך מקובלת עליי המסקנה העיקרית אליה הגיע החוקר ואשר לה שאני שותפה.

סוף דבר;

1. מכל האמור לעיל , מצאתי כי הרכב שפגע ברכב המבוטחת נשוא תביעה זו היה רכב מסוג פיאט פונטו ולא רכב מסוג מאזדה אשר לו נותנת הנתבעת 2 כיסוי ביטוחי.

בהתאמה, הנני מחייבת את הנתבע 1 , לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה נשוא תביעה זו סך של 11,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,060 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,750 ₪ .

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות .

כמו כן הנני מורה על דחיית הודעת צד ג' במלואה, ולפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות .

הסכומים ישולמו לתובעתתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשע"ו, 28 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.