1. בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת ע"ס 2,528 ₪.

2. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בין רכב המבוטח בידי התובעת (להלן: רכב התובעת) לבין רכב השייך לנתבע (להלן: רכב הנתבע) והנהוג בידי אחר – מר אשר ידעי.

3. התובעת טוענת כי בעת שנסע רכבה בעקבות רכב הנתבע – רכב המשמש לביצוע הסעות, נעצר האחרון בצד ימין של הכביש במטרה לאסוף נוסעת. או אז, החליטה נהגת התובעת לעקוף את רכב הנתבע משמאל. הנ"ל החלה בעקיפה, כאשר לפתע פנה רכב הנתבע שמאלה, במטרה לבצע פנייה פרסה וזאת מבלי שאותת – ופגע בחלקו הקדמי ימני של רכב התובעת.

מנגד, הנתבע טוען כי לאחר שעצר את רכב ההסעות לאסוף נוסעת, אותת והחל בפנייה, וכאשר היה בעיצומה לפתע הגיח רכב התובעת במהירות ופגע בצידו השמאלי. לטענת הנתבע נהגת התובעת מיהרה ואף התנצלה בפניהם לאחר קרות התאונה.

4. ממכלול העדויות והראיות שהוצגו בפני התרשמתי כי גרסת התובעת היא הסבירה יותר. נהג הנתבע עצמו מעיד כי כלל לא הבחין ברכב התובעת טרם קרות התאונה (וראה פרוטוקול הדיון מיום 06.07.2016, עמ' 3 בשורות 12-16). רכב הנתבע ביצע פניית פרסה שלא על פי תקנה 44 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. טרם ביצוע פניית פרסה או פנייה שמאלה או מעבר נתיב על המבקש לבצע את התמרון מוטלת האחריות לוודא כי אין רכב המבצע עקיפה לפני שיתחיל בנסיעה. נהג הנתבע לא עמד בחובתו זו – וכתוצאה מכך התרחשה התאונה.

העד מטעמו של הנתבע העיד כי טרם הפנייה אסף נוסעת דבר שמחזק את גרסת עדת התובעת כי נהג הנתבע עצר בצד ימין.

על כן, התביעה מתקבלת. ביצוע פניית הפרסה או פנייה שמאלה מבלי לבדוק האם קיים רכב המבצע עקיפה הוא שגרם לתאונה נשוא דיון זה.

5. הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,528 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את האגרה כפי ששולמה, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ וכן את שכר עדת התביעה בסך 350 ₪.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.