מדובר בנזק שנגרם לרכב שאותו ביטחה התובעת.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בעת שהרכב שביטחה עמד בצומת ולפניו רכב הנתבעים. רכב הנתבעים החל בנסיעה לאחור כשהוא אינו מבחין בכך שרכב התובעת נמצא מאחוריו. נהג רכב התובעת צפר ואולם רכב הנתבעים עצר רק לאחר שפגע ברכב התובעת. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת בנסיבות האלה על הנתבעים.

הנתבעים טוענים כי נסיבות התאונה היו שונות לחלוטין. לטענתם, רכב הנתבעים עמד בצומת ורכב התובעת הגיעה בנסיעה מאחור ופגע ברכב הנתבעים. לכן, לטענתם, האחריות לתאונה היא על רכב התובעת ויש לדחות את התביעה.

שמעתי היום את שני הנהגים ואני מעדיפה את גרסת נהג התובעת על פני גרסת הנתבע 1.

בעוד שעדות נהג התובעת הותירה רושם מהימן מאוד והיא עקבית ומתיישבת היטב עם הגרסאות שמסר גם בטופס ההודעה על התאונה וגם בהודעה שמסר במשטרה, עדות הנתבע הותירה רושם שלילי ובלתי מהימן ולצערי עלי לקבוע שלא ניתן להאמין לעדותו.

עד התובעת ציין כי לאחר התאונה ולאחר ששני הנהגים עצרו בצד הדרך ביקש מהנתבע את פרטי הרכב והביטוח ואולם הנתבע טען שאלה אינם בידיו. לכן, החתים נהג התובעת את הנתבע על מסמך שבו הודה בנסיבות התאונה ומסר את פרטיו: שם, מס' ת"ז ומס' טלפון.

עד התובעת אף ציין כי על מנת לוודא שמס' הטלפון שנמסר לו הוא נכון, התקשר אל הנתבע או שהנתבע יתקשר אליו, ועל כל פנים, זכר שעשה פעולה על מנת לוודא כי מדובר במספר נכון.

המסמך שעליו החתים נהג התובעת את הנתבע הוגש מטעמה של התובעת. הנתבע הודה כי רשם את פרטיו, היינו, שם תעודת זהות ומס' טלפון ואף הודה כי חתם על המסמך שהוצג על ידי התובע ואולם הכחיש כי בעת שחתם על המסמך הוא כלל גם את ההודעה במילים הכתובת במסמך: "אני נהג רכב.... נסעתי רברס בצומת פלוגות ופגעתי ברכב בזק....". לטענת הנתבע דברים אלה לא היו רשומים על המסמך ולא היה רשום בו אלא את הדברים שהוא עצמו רשם, היינו, השם, מס' ת"ז ומס' טל'.

אינני מאמינה לעדות זו של הנתבע.

טענת נהג התובעת לפיה הנתבע לא מסר לו את פרטיו אומתה על ידי הנתבע 1 אלא שהנתבע 1 טען כי נהג התובעת כלל לא ביקש את הפרטים. אינני מאמינה לעדות זו של הנתבע.

אין כל היגיון בכך שנהג התובעת יבקש את מס' תעודת הזהות ואת מס' הטלפון של הנתבע אך לא יעמוד על קבלת פרטים אחרים כמקובל בתאונות דרכים.

אינני מאמינה לנהג הנתבעת ולעדותו לפיה מסירת השם, תעודת הזהות ומס' הטלפון נעשו מיוזמתו, ולא לפי בקשת נהג התובעת.

אם היה ממש בגרסת הנתבע כאילו מסר את פרטיו רק על מנת להרגיע את נהג התובעת, לא היה כל צורך שימסור את מס' תעודת הזהות וודאי שלא היה צורך שיחתום על המסמך.

די היה בכך שהיה מוסר את מס' הטלפון שלו. דווקא העובדה שהנתבע מסר את מס' תעודת הזהות שלו ואף חתם על המסמך, מתיישבת עם גרסת נהג התובעת שטען שדרש פרטים אך הנתבע לא מסר אותם למעט הפרטים האמורים לעיל.

ניסיונו של הנתבע להסביר את החתימה בכך שתמיד הוא חותם לצד שמו דינו להדחות.

עדות זו אינה הגיונית, אינה מתקבלת על הדעת והיא מתיישבת עם הרושם הכללי, השלילי, שהותיר הנתבע 1 בעדותו.

אם היה ממש בטענת הנתבע ניתן היה לצפות שהחתימה תופיע בסוף הדברים שרשומים על המסמך, היינו, לאחר מס' הטלפון. מיקום החתימה על גבי המסמך מתיישב היטב עם עדות עד התובע לפיה הנהג חתם לאחר שנהג התובעת רשם על גבי המסמך את נסיבות התאונה וחתימתו של הנתבע באה לאשר את הדברים האלה.

עד התובעת ציין, בהגינותו, כי מאוחר יותר שם לב לכך שעל גבי המסמך אין תאריך ולכן הוסיף את התאריך אך ציין לידו במפורש כי הוא נוסף למסמך בהמשך.

גם פרטים נוספים שמסר עד התובעת מחזקים את האמון שאני נותנת בגרסתו. כך לגבי העובדה שהנתבע אינו הבעלים של הרכב וכך גם לגבי הפרטים שמסר אודות הרכב והסימנים שהעידו על כך שבעליו שייך ליחידת הפרשים של המשטרה.

גם אינני מאמינה לנתבע ולטענתו כאילו כלל אינו יודע מהו שיעור ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה.

מדובר בגרסה שכלל אינה מתקבלת על הדעת שכן כל בר דעת יודע כי במרבית הפוליסות ישנו סכום השתתפות עצמית שבו על בעל הפוליסה לשאת, אף אם יש לארוע כיסוי ביטוחי.

לא ניתן להאמין לגרסת הנתבע לפיה כלל לא ברר מה שיעור ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה הרלוונטית.

הדעת נותנת כי הנתבע, שהוא שעשה שימוש ברכב בזמן התאונה, הוא שיאלץ לשאת בתשלום הזה ולא ניתן להאמין לעדותו לפיה הדבר כלל לא עניין אותו. יצוין כי לפי עדות הנתבע הרכב שייך לבן דוד וגם מטעם זה אינני מאמינה לעדותו כאילו שיעור ההשתתפות העצמית שיאלץ בן הדוד לשאת בו כלפי חב' הביטוח, כלל לא עניין אותו.

דווקא ניסיונו של הנתבע להתחמק מלמסור פרטים בעניין הזה מתיישב היטב עם גרסת נהג התובעת שציין שהנתבע טען בפניו כי שיעור ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה גבוה וכי מהטעם הזה הוא אף הציע לתקן את הרכב מבלי לערב את חב' הביטוח.

הרושם הוא כי לאחר שהתברר לנתבע כי אין מנוס מערובה של חב' הביטוח, החליט לחזור בו מההודעה שנתן אודות נסיבות התאונה. בעדותו חזר הנתבע שוב ושוב על התאור לפיו נהג התובעת היה היסטרי ונראה היה כי מדובר בעדות שהוכנה מראש והדבר מתווסף לרושם הכללי שהותיר הנתבע ואשר מכוחו אינני מאמינה לעדותו.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעת את סכום התביעה 11,440 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים יישאו גם בהוצאות התביעה (אגרות, מסירות ושכר עדים) ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לתובעת שאותו אני מעמידה, על פי הסיכום שבין הצדדים, על סך של 1,500 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהעדר הצדדים.