העובדות וטענות הצדדים

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שאירעו לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים, בסך 4,646 ש"ח.
2. התובעת טוענת כי בעת שרכבה חנה בחנייה מוסדרת כחוק, פגע בו רכב הנתבעים ועקב כך אירעו הנזקים מושא התביעה.
3. נתבעת 1 מודה באופן קרות האירוע, כפי שתואר על ידי התובעת, אלא שלטענתה בתקופה הרלבנטית לתאונה, עבדה כסוכנת מכירות שכירה בחברת במערבא בע"מ ובמסגרת עבודתה קבלה את הרכב הפוגע, הוא רכבה של הנתבעת 2.
4. עוד טענה כי בעת קבלת הרכב מהחברה בה הועסקה, מסרה לידי מזכירת החברה (במערבא) רישיון נהיגה ותעודת זהות ואלה נשלחו לנתבעת 2. לפיכך, האחריות לתאונה חלה על החברה המעסיקה שכן הרכב נמסר לה לצרכי עבודתה. בנסיבות אלה, טענה, על התובעת לצרף את החברה המעסיקה ואת מנהלה, מר נתן יצחק, כבעלי דין וכי דינה של התביעה כנגדה להידחות.
5. נתבעת 2 טענה כי הלקוח אשר החזיק מבחינתה ברכב והיה שוכר הרכב והמורשה הבלעדי לנהיגה על פי הסכם השכירות, הוא מר נתן יצחק. לפיכך, בנסיבות בהן הרכב נמסר שלא ברשות ולא בידיעת נתבעת 2 לנתבעת 1, וזאת בניגוד להסכם השכירות, הרי שנתבעת 2 פטורה מאחריות. בנסיבות אלה, שלחה נתבעת 2 הודעת צד שלישי לנתן יצחק מנהל חברת במערבא בע"מ.
6. נתבעת 2 הדגישה כי כלל אינה מכירה את נתבעת וכי יש לראות את היחסים בין נתבעת 2 ובין השוכר, כפוליסת ביטוח. לפיכך, משהפר השוכר את החוזה, הרי שיש לפטור את הנתבעת 2, חברת ההשכרה, מאחריות, בדיוק כפי שיש לפטור חברת ביטוח מאחריות לפי פוליסה - מקום בו מבוטח הפר את תנאי הפוליסה.
7. התובעת טענה לעניין זה כי אין בהסכם השכירות כל הוראה המגבילה את השימוש ברכב למנהל החברה דווקא, ובנסיבות אלה, יש לחייב את נתבעת 2 בנזקיה.

המחלוקת והסכמות הצדדים

1. כאמור, נתבעת 1 הודתה באחריותה לתאונה (ראה פרוטוקול מתאריך 15.7.2015) אלא שלטענתה "יש לה בוס" (נתן יצחק) והוא צריך לשלם.
2. יוצא כי הצדדים אינם חלוקים, בשאלת האחריות לתאונה ואף אין מחלוקת באשר לגובה הנזק. המחלוקת הינה בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, על מי לשאת בנזק; כמו כן, עלתה שאלת אחריותו של צד ג', אשר לא התייצב לדיונים ולא הגיש כתב הגנה.
3. הצדדים ויתרו על זכותם לחקור מי מהעדים וסיכמו טענותיהם בעל פה. התובעת ונתבעת 1 הסכימו כי בעניינה של נתבעת 1, יינתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים ואילו בעניינה של נתבעת 2 יינתן פסק דין מנומק על בסיס החומר.

דיון

1. בחינת הסכם השכירות בין נתבעת 2 ובין שוכר רכבה, מלמדת כי אין כל בסיס לטענות הנתבעת 2 כפי שנטענו על ידיה. ודוק.
2. בסעיף 3 להסכם השכירות נכתב כי: "רשאי לנהוג ברכב נהג מגיל 24 ...אשר פרטיו האישיים מופיעים בחוזה השכירות".
3. כאמור, נתבעת 2 טענה כי השוכר היחיד המורשה לנהוג ולהחזיק ברכב, היה מר נתן יצחק.
4. דא עקא, בהסכם השכירות אין כל אזכור לכך כי מר נתן יצחק הינו השוכר הבלעדי. להיפך. ההסכם מפנה לחברת "במערבא" ובסיום ההסכם (הסכם המסגרת להשכרת רכב) חתמה חברת במערבא בע"מ. אף בסיום התנאים הכלליים, אשר הינם חלק מההסכם ומופיעים בהמשכו - במקום בו נכתב "שם השוכר" – מופיעה חברת במערבא בע"מ וכך אף במקום המיועד לחתימה.
5. יתר על כן, בניגוד לנטען על ידי נתבעת 2, לא נכתב בשום מקום בהסכם כי מר נתן יצחק הינו השוכר הבלעדי; כעולה מההסכם, מר יצחק הוסיף חתימתו כערב אישית וכן במקום בו צוין שם בעל כרטיס האשראי. הא ותו לא.
6. סבורני כי בכך נשמטה הגנתה של נתבעת 2. ברי כי משצוין כי החברה היא שוכרת הרכב, הרי שבהיעדר כל הגבלה אחרת ובוודאי בהיעדר כל מניעה או הגבלה בהסכם השכירות, הרי שכל מורשה מטעם החברה רשאי היה לנסוע ברכב. טענותיה של נתבעת 1, אשר נתמכו בתלושי שכר, כי עבדה בזמנים הרלבנטיים בחברה לא נסתרו - משמע בהיעדר ראיה אחרת, יש לראותה כמורשה מטעם החברה לעשות שימוש ברכב.
7. יוער כי לו רצתה נתבעת 2 להגביל את השימוש ברכב כפי שטענה, הרי שהיה עליה לעשות כן באופן ברור ונהיר; משלא עשתה כן הרי שיש להשית עליה את מלוא האחריות לנזקי התובעת, בנסיבות דנן.
8. בנסיבות אלה, לא היה צורך להידרש להסכמת התובעת והנתבעת 1 לפסוק בדרך של פשרה שכן כאמור על הנתבעת 2 לשאת בכל ומלוא נזקי התובעת. מכל מקום, התובעת ונתבעת 1 הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואף בשים לב לאמור, מצאתי לדחות את התביעה כנגד נתבעת 1.

סיכום

1. לנוכח כל האמור לעיל, התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית. נתבעת 2 תשא בהוצאות נתבעת 1 בגין שתי ישיבות בסך 600 ₪ לתשלום תוך 30 יום.
2. הנני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 4,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשא נתבעת 2 באגרה כפי ששולמה ובשכ"ט עורך דין בסך 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ובנוסף לאמור, יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. בהיעדר התייצבות ובהיעדר הגנה, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת 2 סך 4,646 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישא הצד השלישי באגרה כפי ששולמה ובשכ"ט עורך דין בסך 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ובנוסף לאמור, יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.