<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד ארקוס

ב"כ הנאשם: עו"ד ג'אן

הנאשם באמצעות משטרה צבאית

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הנאשם מובא ע"י משטרה צבאית, עצור ע"י צה"ל בגין תיק צבאי.

מבקשים להודות בכתב האישום ולטעון לעונש היום.

הנאשם:

מבין, מאשר דברי הסנגור. מודה באשמה ויודע שאין הסכמה עונשית.

הכרעת דין

הנאשם / הסנגור הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום.

לפיכך, הריני מוצאת הנאשם אשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום ומרשיעה אותו.

ניתנה והודעה היום במעמד הצדדים:

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה

נעתור למאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה בפועל ממושכת ומרתיעה מלהוציא רישיון נהיגה, ופסילה על תנאי.

לא נעתור לקנס בשל עתירתנו למאסר ובשל העובדה כי מדובר בחייל.

הנאשם הודה והורשע בגרימת ת.ד בנסיבות חמורות ביותר, מדובר בנאשם אשר אינו מורשה לנהיגה, מעולם לא הוציא רישיון נהיגה.

הנאשם כפי שעולה מכתב האישום לא ציית לשוטר אשר הורה לו לעצור, נהג במהירות בלתי סבירה וכאמור איבד שליטה והתהפך עם רכבו.

יש לברך שבתאונה זאת, לא היו נפגעים בנפגש וכדומה.

בנטל מפנה לעפ"ת 18158-03-13, שם ציין בית המשפט המחוזי כי הגיע העת לעלות את רף הענישה ובין היתר לקבוע כי הענישה ההולמת לנוהג בהיותו בלתי מורשה הוא מאסר בפועל מהעבירה הראשונה כעונש חובה.

כמו כן, אף בית המשפט העליון התייחס לרע"פ 8013-13 שם קבע בית המשפט העליון כי רחמנות יתרה כלפי הנאשם, קבוע כהתאכזרות אל הולכי רגל ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשפם לסכנת נפשות וכו'.

כמו כן מבקש להפנות גם לעפ"ת 25225-03-13, שם כבוד השופטת נוגה אוהד קבעה כי יש לגזור עונש מאסר בגין נהיגה ללא רישיון גם כשמדובר במקרה ראשון.

כאמור מעבר לעובדה שהנאשם נהג ללא רישיון, אף נמלט מהשוטר וכאמור גרם לאותה תאונת דרכים. אין הרשעות קודמות.

ב"כ הנאשם

אבקש לכבד הסדר הטיעון.

מדובר באירוע שאירע לפני כ3 שנים בקירוב, מדובר באירוע יחיד בעברו של הנאשם.

בחור צעיר, שנהג ללא רישיון נהיגה, נכנס ללחץ כתוצאה מאותה סיטואציה, בגרסא שלו במשטרה עולה כי הוא לא ידע כיצד לנהוג, לא מצא מקום בטוח לעצור, המשיך בנסיעה, ובהמשך הדרך איבד את השליטה ברכב וכאמור כך אירועה התאונה.

אין חבלות בגוף, אין עבר תעבורתי כלל.

זו הפעם הראשונה בה הוא נעצר, עוכב לחקירה.

לנאשם יש סיבות אישיות מעט מורכבות, הוריו גרושים, מצב כלכלי קשה ביותר של בני המשפחה וגם שלו.

כאמור הודה בכתב האישום, ללא תיקון, נטל אחריות מלאה. מביע חרטה.

בחלוף הזמן מיום האירוע, מעיד בעד עצמו שאין סיכוי להישנות העבירה.

חלוף הזמן מיום האירוע, לא סייע לנאשם בדבר הוצאת רישיון הנהיגה, וזאת נוכח מצב כלכלי קשה כפי שציינתי.

לנאשם, אח תאום שהכרתי, שמשרת בצנחנים, גם הוא בנתק מבני המשפחה כמו גם הנאשם.

התובע התייחס לחומרת העבירה, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית.

בית המשפט תמיד בוחן את מכלול הנסיבות, גם נסיבות האירוע אבל לא פחות חשוב נסיבותיו האישיות של הנאשם, חלוף הזמן ההודאה ולקיחת האחריות.

על בית המשפט כמובן לבחון את סיכויי השיקום, שהם כמובן סיכוי משמעותי בפני עצמו.

עטרת המאשימה למאסר בפועל, לא פרופורציונלית, ניתן להסתפק בענישה צופה פני עתיד, בצירוף עונשים נלווים כפי שהתביעה עתרה.

אבקש מבית המשפט לשמוע את הנאשם, מניח שיש כמה דברים על ליבו.

לאחר הפסקה –

הנאשם:

מבקש להגיד שבאותה תקופה הייתי במצב שהעסק שלי נפל, לא הייתי יכול לישון בלילה.

אחרי שהעסק שלי נפל, חיפשתי עבודה בתור שכיר, מצאתי עבודה ובאותו יום שזה קרה איחרתי בבוקר ולא רציתי שיפטרו אותי.

זה היה האוטו שלי.

היה לי עובד שהיה נוהג לי ברכב, גם אחי הגדול, הוא עמד תקופה. הפתרון האחרון שלי היה זה. זה לא מצדיק את המעשה אבל זה מה שחשבתי עליו.

גדלתי בצפרירים, לא הסתדרתי עם ההורים שלי, כבר בגיל 17 עזבתי את הבית וחזרתי ושוב עזבתי.

אני עצמאי נכון לעכשיו. כרגע אני בכלא הצבאי.

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

מדובר בתאונת דרכים עצמית, אשר התרחשה שעה שהנאשם נסע ללא רישיון נהיגה בר תוקף, ואף לא ציית להוראת שוטרים אשר הורו לו לעצור.

בקביעת העונש, ניתן משקל להודאתו באשמה, עובדה אשר חסכה הטרחת העדים וביטול זמן שיפוטי, כמו כן, אין להתעלם כי מאז האירוע חלפו כשנתיים וחצי ומאז לא כשל באירוע דומה.

מתחם עונשי נע בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שהינה ברת המרה בעבודות שירות.

היות והנאשם, נמצא היום בחזקת צה"ל אין מקום לשקול מאסר בדרך של עבודות שירות.

נתתי דעתי למכלול טיעוני הצדדים, וכן לנגד עיניי התקווה כי בתום ריצוי עונשו, יפנים הנאשם הפנמה אמיתית של טעותו, ויחזור לדרך הישר.

בהיותו חייל, לא יוטל קנס כספי.

הנני גוזרת על הנאשם:

- הנני פוסלת את הנאשם מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים מהיום.

מניין ימי הפסילה מהיום – איננו רשוי לנהיגה.

הריני מאשרת נוכחות הנאשם ומלויו בבית המשפט בפתח תקווה, עד לשעה 12:45

- הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשים וזאת על תנאי למשך שנים.

- הנני גוזרת על הנאשם עונש של מאסר לתקופה של 9 חודשים מתוכם 45 יום בפועל ומניינם מהיום והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בפסילה, או נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים מחמת סוגו.

זכות ערעור כחוק.

הערה –

משנשאלתי ע"י מזכירות לעניין מקום ריצוי עונש המאסר, הריני מציינת במפורש כי אין למותב זה כל התנגדות שהמאסר ירוצה בכלא צבאי.

עוד מצאתי להבהיר, כי מניין ימי המאסר מהיום, בחופף לכל מעצר אחר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' כסלו תשע"ז, 05/12/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שנהב מנדל