1. ישיבה לשמיעת-הראיות בתיק זה, התלוי ועומד לפניו של בית-המשפט משנת 2014 ומותב זה הוא השני אשר נדרש לו, נקבעה להיום בשעה 09:00. עוד קודם ליום-הדיון הציגו התובעות לבית-המשפט אישור בדבר מסירתה כדין לנתבע, באמצעות בת-משפחתו בכתובת שמסר להמצאתם של מסמכי בית-המשפט, של הזמנה לדיון. עד לשעה 09:40 ועד בכלל לא התייצב הנתבע. לא זו בלבד כי בכך מתבססת, עוד, טענתן של התובעות כי עיקר במאמציו של הנתבע בתיק הזה היה עיכובו של ההליך, אלא שלפי מצוותו של הדין זכאיות התובעות לפסק-דין מחמתה של אי-התייצבותו לדיון.

2. תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כך: "בתאריך שנקבע לדיון, [אם] התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר". לפי החומר, המונח לפניו של בית-המשפט, הוכיחו התובעות את עילת-התביעה כל צורכה. אדן לעמדתן מצוי בהכרעת-דין, שיצאה מלפניו של בית-משפט השלום בחיפה (ת"פ 53720-0713, כבוד השופט ערן קוטון) ביום 11.11.2013. הנתבע הורשע שם, לפי הודיתו, בעבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 והיה זה בעקבות כך, שבדוכן-הבגדים שהוא מפעיל בחיפה נתפס ביגוד מזויף ועליו סימן-מסחר של תובעת 1, ללא אישורה. במלים פשוטות, הנתבע העמיד למכירה מכנסי-ג'ינס מזויפים, הנחזים להיות כאלה שייצרה תובעת 1.

3. הכרעת-הדין היא ראָיה רבת-משקל גם בהליך זה שלפנַי, בייחוד מן הטעם שקדמה לה הודיתו כדין של הנתבע במעשה והיות, שהיא יצאה תחת ידיו של בית-משפט בהליך פלילי ובו הנטל על התביעה כבד באופן ממשי מזה המונח לפתחן של התובעות כאן. זו הסיבה להוראה שבסעיף 42א(א) לפקודת הראיות, הקובעת כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי [שהנידון הוא צד לו] כראיה לכאורה לאמור בהם...".

4. אלא, שעל התובעות להוכיח לא רק את עילתה של התביעה כי אם גם את הסכום הנתבע. כאן נתבקש סכום, שהוא כפי שניים ויותר מן הנזק הישיר, שעלול היה להיגרם לתובעות אילו נמכרו 32 זוגות-המכנסיים שנתפסו. התובעות הניחו לפניו של בית-המשפט תצהיר של עדות ראשית מאת מנהלה של תובעת 2. התצהיר הזה היה מפורט וחלקו הארי הוקדש לאופן, שבו הוערך הנזק. מחירו לצרכן של זוג מקורי של מכנסיים, הוסבר, עשוי להגיע ל-1,500 ש"ח. לפחות חלק מן הסכום הזה נגרע מכיסן של התובעות – היצרנית והמשווקת של מוצריה בישראל – אם צרכן בוחר לרכוש מוצר מזויף תחת קנייתו של המקור. התובעות לא נסמכו, אמנם, על הוכחתו של נזק. הן הניחו לפניו של בית-המשפט עתירה לחיובו של הנתבע בפיצוי הסטטוטורי – פיצוי שאינו מחייב הוכחה של נזק – הקבוע בסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. הוראה זו מסמיכה את בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, לפסוק פיצוי בסך של עד מאה אלף שקלים. עם זאת, התובעות הקדישו חלק נכבד מטיעוניהן להטעמתם של נזקים עקיפים, שמסבה מכירתם של מוצריהן המזויפים וברי כי משתרעים אל מעבר למחירו לצרכן של מוצר מקורי. כך, הסביר מנהלה של תובעת 2, ניזוקות התובעות גם בשל פיחות בתדמיתו של המוצר המקורי, שהעתקו המזויף נמכר בזול ובשל פגיעה במאמציהן, היקרים, לביסוסו של המותג בישראל. משאבים רבים מושקעים, עוד, באכיפתם של דיני הקנין הרוחני.

5. ודאי, שאין על התובעות להימצא נפגעות מכך, שהן לא בחרו לתבוע את תקרתו של הפיצוי אשר החוק מאפשר לפסוק. אדרבה, ההפחתה מן התקרה היא הולמת ואין כוונתי עתה לשיקולים של אגרה כי אם ליישומו של עקרון-המידתיות, והוא אדן-יסוד בדין האזרחי כבתחומיו האחרים של המשפט. סבורני כי גם בענינו של סכום-התביעה הונח, אפוא, יסוד לתביעתן. בשקילה, המתחייבת מרעיון-המידתיות, מעורבים משתנים אחדים. בין אלה יש-גם-יש, להשקפתי, משקל להתנהלותו של הנתבע בהליך זה שלפנַי – היעדרות חוזרת ונשנית מדיונים; אי-הגשתן של ראיות ומעל לכל: העמדתה של הגנה מופרכת, הסותרת מניה וביה את הודיתו והוזכרה לעיל באישום, שיוחס לו בהליך הפלילי. התנהלות זו היא נדבך נוסף בזלזולו המתמשך של הנתבע בקנינן של התובעות. גם מן הבחינה הזו נוטה הכף להכיר בצדקתו של סכום-התביעה.

6. בתוך 15 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיו כדין ישלם הנתבע לתובעות, יחד ולחוד, סך של 80,000 ש"ח בגין עילת-התביעה, משוערך כחוק מיום-הגשתה של התביעה ועד למועד-התשלום; עוד סך של 4,000 ש"ח בגין הוצאות-המשפט לרבות סכומה של האגרה; עלותה של המצאה אישית והוצאות-התייצבותו לדיון של המצהיר מטעם התובעות; ועוד סך (כולל מע"מ) של 25,000 ש"ח לשכר-טרחה של עורכי-דין. איחור בתשלום יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

7. תשומת-לבו של כל אחד מן הצדדים מופנית להוראתה של תקנה 201 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ומאפשרת לעתור לפי תנאיה לביטולה של החלטה, שניתנה במעמד צד אחד.

המזכירות תמציא, ללא דיחוי, את העתקו של פסק-דין זה לשני הצדדים (לנתבע – במסירה אישית). לכשיתקבל תמליל-הפרוטוקול מן הדיון, שנערך בהקלטה, תמציא המזכירות לצדדים גם את העתקיו.

ניתן היום, כ"ג בניסן התשע"ז, 19 באפריל 2017, שלא במעמד-הצדדים.