1. מונחות בפניי שתי בקשות: (א) בקשה לגילוי מסמך ספציפי; (ב) בקשה להעברת המסמכים שבתצהיר גילוי המסמכים ולחלופין עיון במסמכים אלה.

הרקע וטענות הצדדים

2. המבקש (התובע), צלם חובב, צילם מספר תמונות במסיבה שנערכה על ידי המשיבות (הנתבעות), במאי 2010 במסגרת פסטיבל פאנג'ויה (להלן: הפסטיבל) המיועד לסטודנטים המתקיים באביב באילת. בפרסומים לקראת הפסטיבל של שנת 2011 ראה התובע כי הנתבעות עשו שימוש בתמונה שצילם, והעלה (כך לטענתו) לחשבון הפייסבוק שלו. אין חולק כי הנתבעות לא פנו לתובע ולא קיבלו את רשותו לעשות שימוש באותה תמונה.

3. בהחלטה שניתנה ביום 06.04.16 נקבע כי על הנתבעות להעביר את המסמכים שבתצהיר. לטענת התובע, פנה באמצעות בא כוחו בבקשה לעיון במסמכים שבתצהיר שהגישו הנתבעות ונענה כי אלה בידיו וכי יאפשרו עיון בכל מסמך שנרשם במסגרת גילוי המסמכים מטעמם, אך לא פעלו כך, ולא העבירו לתובע עותקים מכל המסמכים שנכללו בגילוי המסמכים מטעמם.

התובע סבור כי בנסיבות אלו, מחדל הנתבעות באי העברת המסמכים מהווה הפרת צו שיפוטי, ועל כן מבקש התובע כי בית המשפט יורה על מחיקת כתב ההגנה לפי סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: התקנות), ולחלופין, לחייב את הנתבעות בהוצאות בגין מחדלן.

בנוסף, ביקש התובע גילוי והעברה של דו"חות הכנסות והוצאות הפסטיבל - חתום על ידי רו"ח - המתייחסים לשנים 2010, 2011, 2012 ו-2013 (להלן: המסמכים הספציפיים).

לשיטת התובע, חלה חובה לאפשר לו לעיין במסמכים אלה בהתאם לתקנות, שכן הם רלוונטיים לבירור לב ליבה של המחלוקת, היא – בין השאר – הרווח שקיבלו הנתבעות כתוצאה מהשימוש בתמונה שצילם. התובע טען כי מאחר והתביעה מבוססת על העילה של עשיית עושר ולא במשפט, יש לאפשר לתובע להוכיח את ה"עושר" שהביאה תמונתו לנתבעות.

4. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 היא חברה פרטית ומטרת הבקשה היא חטטנות שלא לצורך במצבה הכספי. הנתבעות הודיעו לתובע שיאפשרו עיון בכל מסמך שרשמו במסגרת גילוי המסמכים, ולא כללו בגילוי המסמכים מטעמן את דו"חות ההכנסות וההוצאות שלהן. בנוגע למסמכים אלה, טענו הנתבעות להעדר רלוונטיות וחיסיון. הנתבעות סבורות כי אין כל בסיס עובדתי ומשפטי לטענת התובע, לפיה תמונה אחת שלו, שפורסמה על ידן, הגדילה את הכנסות הנתבעת 2.

דיון והכרעה

5. אקדים אפילוג לפרולוג ואציין כי דין הבקשה לגילוי מסמך ספציפי להידחות, ודין הבקשה לקבל עותק מהמסמכים שנכללו בגילוי המסמכים מטעם הנתבעות להתקבל.

מחיקת כתב ההגנה

6. תקנה 122 לתקנות קובעת כך:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו."

סמכות בית המשפט מכוח התקנה הנ"ל היא סמכות בשיקול דעת, ועליו להחליט אם למחוק את התביעה או שמא להאריך את המועד לקיום הצו או הצווים שהופרו על-ידי בעל הדין. אם החליט בית המשפט להאריך את המועד, אך זה עבר ובעל הדין לא עמד בהארכה, רשאי בעל הדין הנפגע לפנות בשנית לבית המשפט בבקשה למחיקת כתב הטענות בשנית, וזה ישקול מחדש אם לקבל הבקשה או שמא לתת הארכה נוספת.

7. פרשנות הפסיקה מלמדת כי מחיקת כתב טענות עקב אי מילוי צו בית משפט תעשה במשורה ורק במקרים בהם הצד המפר איננו מקיים את הוראת בית המשפט בזדון או מתוך זלזול. כאמור בע"א 6528/99, בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817 [2002]:

"מחיקת כתב-טענות של בעל-דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות... אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב-טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך."

יחד עם זאת, שיקול דעתו של בית המשפט, אם לקבל הבקשה או לדחות, שונה בין מקרה שבו הבקשה היא למחיקת כתב תביעה לבין מקרה שבו הבקשה היא למחיקת כתב הגנה. ר' ע"א 2271/90, ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ. אמיר מרדכי, מו(3) 793 [1992]:

"... הסנקציה הקיצונית שניתן להפעיל נגד תובע הינה פחותה ורפה מן הסנקציה הקיצונית שניתן להפעילה נגד נתבע. הסנקציה הדראסטית נגד נתבע היא מחיקת כתב ההגנה, ופירושה של מחיקה זו הוא - הלכה למעשה ­פסק-דין נגד הנתבע (תקנה 97לתקנות); ואילו הסנקציה הדראסטית נגד תובע הינה מחיקת התובענה, אך מחיקה זו אינה מהווה מעשה-בית-דין (תקנה 527 לתקנות), ורשאי תובע לחזור ולהגיש תביעתו שוב.".

8. כאשר נמחק כתב תביעה בשל אי ציות צו בית משפט, הנזק שנגרם לתובע נובע רק מההוצאות שנפסקות לחובתו, ומאגרת בית המשפט ששולמה, ולא תוחזר. אין בכך כדי למנוע מתובע לחזור ולהגיש את תביעתו. בשל כך, הסנקציה של מחיקת כתב תביעה אינה קיצונית ומרחיקת לכת, וניתן להגיע למסקנה כי פעולה כזו ראויה כאשר בית המשפט מתרשם מהתנהלות בלתי תקינה של התובע. ראוי לנקוט בהחמרה נוספת בטרם החלטה על מחיקת כתב הגנה, שיש בה כדי ליתן פסק דין על מלוא סכום התביעה.

9. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי ראוי למחוק את כתב ההגנה מחמת אי מילוי צו בית משפט מצד הנתבעות. בשלב זה לא שוכנעתי כי מדובר בזלזול בהחלטות בית המשפט לא כל שכן, בפעולת זדון מצד הנתבעות. הנתבעות אף ציינו כי אינן מתנגדות לעיון בכל המסמכים שפורטו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן.

על כן, ככל שטרם הועברו המסמכים (שנכללו בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעות), נדרשות הנתבעות לפעול להעברת עותק מהם לידי ב"כ התובע עד ליום 07.09.16.

גילוי מסמך ספציפי

10. בפס"ד ברע"א 3860/16 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ [22.06.2016] נקבע (בפסקאות 8-6):

"6. ...נקודת המוצא העקרונית בסוגיה זו היא של גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית, אינטרס חשיפת האמת ושיקולי יעילות...

7. עקרון הגילוי מהווה עם זאת נקודת מוצא בלבד, ולאחריה על מבקש העיון לעבור מספר משוכות. ראשית, יש להראות כי המסמכים רלבנטיים לבירור המחלוקות בין הצדדים. בהתאם למתווה המקובל בפסיקה, השיקול העיקרי במסגרת בחינת הרלבנטיות הוא תלותו של המבקש באותם מסמכים לשם בירור המחלוקת. מבקש הגילוי אינו נדרש להצביע על זיקה ממשית ודי להראות כי למסמכים עשויה להיות רלבנטיות ישירה או עקיפה להליך ... עם זאת, אין בכך כדי לפתוח פתח לקבלת כל מסמך המצוי אצל הצד שכנגד. הפסיקה מכירה בהבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה..

8. לצד דרישת הרלבנטיות, יש לאזן בין הערכים השונים העומדים בבסיס הבקשה. במסגרת זו, על בית המשפט לשקול אלה לעומת אלה, מן הצד האחד – את עקרון הגילוי ועוצמת התלות של המבקש במסמכים לשם בירור המחלוקת; ומנגד – את מידת ההכבדה על הצד האחר; יעילות ההליך המשפטי; פגיעה אפשרית בזכויות מוגנות ואינטרסים לגיטימיים של הצד שכנגד וצדדים שלישיים. במסגרת מלאכת איזון זו, נשקלת גם עוצמתה של רלבנטיות הגילוי, בהתאם לנסיבות ולערכים המונחים על כל אחת מכפות המאזניים".

בפסק דין רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין [13.10.2009] קבע כב' השופט ג'ובראן (בפסקה 19 לפסק דינו):

"בעת שבוחנים את שאלת גילוי מסמך על פי תקנות אלו הכירה הפסיקה בשני פרמטרים עיקריים שעלינו לבחון. הפרמטר האחד הינו, מידת רלוונטיות המידע המבוקש, העולה מלשון תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...". הפרמטר השני הינו מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. ודוק, בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן נקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך".

11. מכאן עולה כי התובע נדרש להוכיח, בראש ובראשונה, כי המסמכים שהוא מבקש כי הנתבעות תגלנה לו, הם רלוונטיים. בענייננו, התובע ביקש להיחשף לדו"חות הכנסות והוצאות של הנתבעות הנובעות מהפסטיבל, במהלך 4 שנים.

בבחינת הבקשה שקלתי את טענות הצדדים זה מול זה: מצד אחד, רצונו של התובע להוכיח את טענותיו והקושי הקיים להוכיח כי התמונה שצילם, ובה נעשה שימוש ללא רשותו, הניבה לנתבעות רווחים. מן הצד השני, הפגיעה בפרטיות הנתבעות, הנובעת מחשיפת דו"חות כספיים שבהם נתוני הכנסותיה והוצאותיה של חברה פרטית. אמנם, ההלכה הפסוקה אינה דורשת כי מבקש הגילוי יצביע על זיקה ממשית למסמכים, אך במקרה דנן, התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שמסמכים אלה רלוונטיים לצורך הכרעה בעניין. אין כל תשתית עובדתית על פיה ניתן קבוע בשלב זה, כי יש קשר (או מהו אותו קשר, ככל שקיים כזה) בין השימוש בתמונה שצילם התובע, לבין שינוי ברווחי הנתבעות שצמחו מהפסטיבל.

בשל כך, אינני רואה כיצד חשיפה לדו"חות הנ"ל תוכל לגלות מהו הרווח שנוצר, בהנחה שנוצר, בגין שימוש בתמונה שצילם התובע. מדובר בפסטיבל שנערך מספר שנים ולא ברור כיצד יוכל התובע להפריד ולאבחן, מתוך הכנסות הנתבעות, את אלו שהן פועל יוצא מהשימוש בתמונה שצילם התובע, מבין שאר הפרסומים שלהן.

נוכח האמור, לא מצאתי כי יש רלוונטיות למסמכים המבוקשים, אם כדי לאפשר דיון הוגן או אם כדי לחסוך בהוצאות.

12. באשר למבחן ההכבדה: אמנם, נראה כי חשיפת הדו"חות אינה מהווה הכבדה קיצונית על הנתבעות, אך כיוון שלא מצאתי רלוונטיות לחשיפת המסמכים הנ"ל, אין בידי צורך להידרש לדיון בסוגיה זו.

סוף דבר

13. על הנתבעות להעביר לתובע עותקים מן המסמכים שבתצהיר גילוי המסמכים, ככל שלא העבירו כל אלה, עד למועד שנקבע בסעיף 9 לעיל.

אין הנתבעות נדרשות להעביר לתובע דו"חות כספיים כלשהם.

14. בשל התוצאה המעורבת, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ו, 02 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.