תביעה ע"ס של 14,495 ₪ לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע (להלן:" הרכב"). לטענת התובע, הנזק נגרם לרכבו תוך כדי הובלתו מביתו למוסך עקב תקלה, על ידי גורר שבבעלות הנתבעת.

הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי הרכב נלקח מבית התובע כשהוא תקין וכי הנזקים המתוארים בכתב התביעה לא היו קיימים בו בטרם הועמס על הגורר. כמו כן, הודתה הנתבעת במלוא סכום הנזק הישיר בסך של 7,071 ₪ אך חלקה על שאר ראשי הנזק שנטענו בכתב התביעה.( סעיף 15 לכתב ההגנה).

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברת הביטוח "כלל" , )להלן: "צד ג' "), שביטחה אותה בפוליסה של "סחורות בהעברה".

צד ג' טענה כי הפוליסה מכסה נזק לסחורה שבהעברה שנגרם תוך כדי "טעינה" או "פריקה" ולפי שהנזק שנגרם לרכב לא היה ,כך צד ג' , תוך כדי "טעינה" או "פריקה" , דחתה היא את דרישת הפיצוי.

בכתב הגנתה הכחישה צד ג' את האירוע ואת הנזק.

ייצוג בעלי הדין:

בטרם ניכנס בעובי הקורה, נתעכב קמעא על ייצוג בעלי הדין בתביעות קטנות בכלל ובתיק זה בפרט:

מתקין התקנות, תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז 1976 , שאף למצב של שוויון ,מבחינת הייצוג ,בין בעלי הדין. לפיכך, הכלל בתביעה קטנה הוא איסור ייצוג זולת אם בית המשפט החליט אחרת. דא עקא , שבתביעות נגד ספקים גדולים שהם תאגידים, מנהלים הספקים את הגנתם באמצעות נציגים בקיאים ברזי התביעות מאותו סוג המוגשות נגד הספק, וכך מופר תכופות האיזון אליו שאף המחוקק.

בתיק זה שלושה צדדים. צד ג' יוצגה על ידי נציג מלומד ומנוסה בניהול "תביעות פח". על מנת ליצור איזון, בית המשפט התיר לתובע להיות מיוצג על יד נציג מטעמו שגם הוא מנוסה בניהול "תביעות פח". הנתבעת , מאידך, יוצגה על ידי הבעלים מר דובי אקריש שהפגין חוסר בקיאות בניהול הגנת הנתבעת. נוצר ,אפוא, חוסר איזון בולט באיכות הייצוג שנתן אותותיו במהלך המשפט. הדבר מחייב שמירה , בגבולות האפשר, על זכויות הנתבעת.

ראיות:

שתי ראיות מונחות לפני-

עדותו של נהג הגורר , מר עוזי יקר, ( להלן: "הנהג").שתובא במלואה בהמשך.

ה"עדות" של הרכב בדמות נזק בשני מוקדים שונים בשני "מפלסים" שונים ונפרדים:

האחד - התעקמות במתקן המורכב על מכסה תא המטען של הרכב ( שמיועד להעמסת תיקים וטובין).

והשני: חור במרכז חלקו האחורי הקיצוני של גג הרכב. במקום החור הייתה מותקנת אנטנה שנתלשה ,או פורקה, ממקומה. יוער כי אין מדובר באנטנה הקלאסית המתכתית הגבוהה ש"מתכנסת" (מתקצרת) בלחיצה, אלא באביזר שגובהו קבוע ובולט כסנטימטרים בודדים מעל מפלס הגג של הרכב.( ראה התמונות הצבעוניות).

התובע נכח בדיון אך לא מסר עדות.

עדות הנהג:

להלן עדות הנהג במלואה:

"הרכב הועמס אצל לקוח בטבריה . נסענו ישירות לכיוון חיפה . בדרך עצרתי, פרקתי רכב בטמרה , משם נסעתי למוסך מילר , נכנסתי בפנים, הגעתי למוסך, באתי להוריד את הרכב , כשהאוטו ירד מהגרר ראיתי משהו מוזר, יש לו מאחורה מתקן וכל המתקן הזה התעקם. מה הסיבה לא יודע. לא שמעתי רעש שאני יכול לדעת ממתי זה קרה. הודעתי למשרד. ראיתי גם שאין אנטנה. לדעתי זה יכול להיות איזה שהוא ענף".

בתשובה לשאלות נציג צד ג' מר מאיר אלמקיאס אישר הנהג כי במהלך הפריקה והטעינה הוא עומד מחוץ לגורר, אך הוסיף כי אין לו קשר עין רציף עם הרכב.

וגם:

"ש. לשמוע אתה שומע?"

"ת. אני שומע טוב"

"ש. נזק כזה שאני מראה לך שנתלש ברזל ממקומו, אתה לא יכול לשמוע?"

"ת. יש מצבים שאתה לא שומע, מכיוון שהטורים של המתקן גבוהים ועושים רעש".

"ש. לא ראית שקרה נזק תוך כדי פריקה?"

"ת. אתה לא יכול לשמוע . יכול להיות שקרה נזק תוך כדי פריקה , אבל אני לא ראיתי".

בהמשך עדותו אישר העד כי גם כשפרק רכב אחר בטמרה (שהועמס בצוותא חדא עם הרכב נשוא התביעה) , לא הבחין בנזק כשלהו ברכב נשוא התביעה.

עמדת נציג הנתבעת:

נציג הנתבעת מר דובי אקריש טען כי בראשית דרש ממנו התובע סך של 4,000 ₪ אך לאחר שהוא נעתר לבקשתו שינה טעמו והחל דורש סכומים גבוהים יותר. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת נכונה לשלם את מלוא סכום הנזק הישיר אך משבאה דרישה לתשלום סכומים נוספים, לא הסכימה.

מר דובי הוסיף כי הציע לתובע לתקן את הרכב במוסך של מרצדס על חשבונו וכי התובע לא הסכים.

דיון והערכה:

מוצא אני מגמתית את עדותו של הנהג. אינני נותן בה אימון. הנהג התעקש כי הנזק נגרם תוך כדי פריקה או טעינה אף כי לא קלט בזמן אמת , לא בחוש הראיה ,אף לא בחוש השמיעה, גרימה כלשהי של נזק כלשהו. זאת למרות שבמהלך הטעינה והפריקה עומד הוא מחוץ לגורר על מנת להפעיל אותו ומן הסתם צופה ברכב במהלך אקט הטעינה והפריקה.

ודוק: אין מדובר בנזק בצדו של הרכב באופן שניתן להניח כי הנהג עמד מהצד השני ולא ראה ו/או לא שמע דבר, אלא מדובר בנזק בגג של תא המטען ובגג של הרכב בשני מוקדי נזק נפרדים בשני מפלסים שונים.

ולא זו אף זו , הנהג אמר כי הרכב "הועמס" אצל הלקוח בטבריה אך בהתייחסו לפריקה אמר: "פרקתי" ו - "באתי להוריד את הרכב" - בגוף ראשון. בתשובה לשאלה אם הרכב נלקח מבית הלקוח תקין ענה הנהג כי "להערכתי כן". ברם, בתשובה לשאלת בית המשפט חזר בו ושלל כי מדובר ב"הערכה" ואמר קטיגורית כי לא ראה נזק. אשר לטענת הנהג כי לפני העמסת רכב על הגורר נהוג למלא דו"ח, ובדו"ח שמולא במקרה זה לא צוין כי הרכב פגוע, יש לציין כ הנהג לא טען כי הדו"ח מולא על ידו והדו"ח לא הוגש כראיה במהלך הדיון. לכתב התביעה צורף דו"ח בלתי קריא כל עיקר ואין ניתן לזהות שם עורכו.

זאת גם זאת ,וגם היא עיקר: גם אם אקבל שהנהג לא ראה ולא שמע, לא הצלחתי לדמיין כיצד נתלשה האנטנה ממקומה וכיצד התעקם המתקן תוך כדי טעינה ופריקה או תוך כדי הנסיעה.

יש לזכור שהתובע בתביעה קטנה הוא המוציא מחברו ועליו הראיה. בית משפט זה אינו קשור ,אומנם, בסדרי הדין ובדיני הראיות, אך אין הדבר פוטר את התובע מהוכחת גרסתו. התובע אינו זכאי להניח על שולחן בית המשפט גרסה גדושה סימני שאלה , ולצפות כי בית המשפט ימצא להן תשובות. מה גם שהתובע בתיק זה יוצג לאורך כל הדיון על ידי נציג בעל ניסיון ממשי ב "תביעות הפח".

העובדה שהעד היחידי לא ראה ולא שמע, מחייבת , למצער , כי יוצע ויוצג בפני בית המשפט מנגנון גרימה אפשרי של הנזק. מנגנון זה אמור להיות מגובה ומומחש בצילומים של הגורר ואף בסרט שמראה את הגורר בפעולה- דברים שבפשיטא בעידן המחשב והאינטרנט.

ברם, התובע לא עשה שום ניסיון בכיוון זה למעט התשובה שנציגו שם בפי הנהג ולפיה: "יכול להיווצר מצב שהפלטה לא נמצאה בגובה המקסימלי ותוך כדי הורדה או העלאה נגרם הנזק". (ראה פרוטוקול עמוד 4 שורה 9). גם לאחר תשובה זו ,שהושמה בפי העד, לא הצלחתי להלום כיצד אירע הנזק בשני מוקדים שונים ונפרדים על ידי תלישת האנטנה ממקומה והתעקמות המתקן.

הנה כי כן, אלמלא הודיית הנתבעת בכתב ההגנה, הן באחריות והן בנזק הישיר, הייתי צריך לדחות את התביעה .

כאן המקום לציין כי אומנם החל מר דובי אקריש לקראת סיום הדיון להעלות ספקות רציניים לגבי גרסת התובע לרבות העברת הרכב למוסך אחר,( עמוד 5 שורות 18-20 לפרוטוקול), אך אין בכך כדי להושיעו לאחר שהנתבעת הודתה בכתב ההגנה ,ברחל בתך הקטנה, כי הנזק הנטען נגרם לרכב לאחר שנלקח מבית התובע, ובחרה לחלוק אך על רכיבים מסוימים של הנזק שנטענו בכתב התביעה.

תוצאה זו מתבקשת לאור העובדה שבהודייתה בכתב ההגנה צמצמה הנתבעת את חזית המריבה בינה לבין התובע שייתכן כי אלמלא ההודיה , היה מעיד או מביא ראיות נוספות להוכחת גרסתו.

במצב בעייתי זה, התוצאה הצודקת היא בצמצום "נזקי ההודיה" באופן שהנתבעת תפצה את התובע אך הפיצוי יועמד על סכום הנזק שבו הודתה הנתבעת במפורש בכתב ההגנה בסעיף 15 ושהביעה הסכמה לשלמו ,דהיינו הסך של 7,071 ₪.

סוף דבר:

לאור כל האמור, אני קובע כי לא הוכח לפני כי הנזק נשוא התביעה נגרם לרכב במהלך הפריקה , הטעינה או הנסיעה של הגורר. ייתכן שנגרם לפני תחילת הטעינה ייתכן שנגרם אחרי סיום הפריקה, וייתכן שנגרם בפרק הזמן שביניהם. אין בפני בסיס ראייתי להעדפת אחת מתוך שלוש האפשרויות הנ"ל על השתיים האחרות.

למרות זאת, לאור הודאת הנתבעת, אני מקבל את התביעה עד לסכום שבו הודתה הנתבעת ואותו הסכימה לשלם.

אשר להודעת צד ג' : הפוליסה אינה מכסה אירוע שלא הוכח , מכאן שדין הודעת צד ג' להידחות.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,071 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הודעת צד ג' נדחית.

התובע ישלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.