בתביעה שבכותרת עותר התובע להשבת סכום, ששילם עבור צריכה בלתי חוקית, כטענת הנתבעת. התובע העמיד את תביעתו על הסכום 20,000 ₪: 12,359 ₪ ששילם לנתבעת ו-7,641 בגין עגמת נפש והפסד זמן.

מכאן כי נטל ההוכחה הועבר באופן מלאכותי על כתפי התובע, הצרכן, לאחר שנאלץ לשלם את הסכום, שנדרש ממנו, למרות הכחשתו, אחרת היה מנותק משירות החשמל. בנסיבות אלה אבחן את השאלה האם עמדה הנתבעת בנטל הנדרש ממנה על מנת להצדיק את חיוב התובע בסכום.

התובע צרכן חשמל בביתו באעבלין מזה שנים רבות. לוח החשמל ושעון החשמל מותקנים בחדר המדרגות החיצוני של הבניין בן שלוש קומות, ויש אליהם גישה הן לתובע והן לנתבעת, המבצעת רישום המונה אחת לחודש.

ביום 28/1/13 ביצעה הנתבעת החלפה יזומה תקופתית של מונה החשמל והותקן במקומו מונה חדש. המונה, שהוסר נחזה להיות חבול, הועבר לבדיקת טכנאי מוסמך, מר יהודה פפר, שהעיד לפניי, ונמצא כי החותמות זויפו ונחתכה פאזה אחת מתוך שלוש (פרוטוקול בדיקת מונה בשב"ח, נספח ט' לכתב ההגנה). הנתבעת קבעה כי המונה חובל באופן יזום, על מנת שיראה צריכה נמוכה מהצריכה בפועל, השוותה את הצריכה במהלך השנים האחרונות (גיליון שימושים משנת 200-1 עד 2014, נספח י' לכתב התביעה, ובדיון הוגש גיליון מעודכן, מוצג נ/2), וקבעה כי בשנת 2004 היתה תנודה בלתי מוסברת כלפי מטה, והסיקה כי זהו מועד החבלה. בשנים 2001, 2002, 2003 היתה הצריכה השנתית 17,093, 16750 ו-15692 קוט"ש בהתאמה, ובשנים 2004 ואילך עמדה הצריכה השנתית על הכמויות: 11,845, 12,847, 13,449, 14,384, 14,459, 13934, 15028, 12,364 קוט"ש לשנה. בשנת 2013, כאשר המונה הוחלף ביום 28/1/13 עמדה הצריכה השנתית על 14,560 קוט"ש לשנה ובשמונת החודשים הראשונים של שנת 2015 הגיעה ל-10,601 קוט"ש. התובע צירף לכתב התביעה הוכחה על תשלום חשבונות החשמל בהוראת קבע מתחילת שנת 2007 עד שנת 2013 (נספח ג' לכתב התביעה).

מעדויות הצדדים עלה כי המדובר במגרש עליו שני בתים, הבית בו מתגוררים התובע ומשפחתו בקומה השלישית ואימו בקומה השניה, ובקומת העמודים מחסנים וממול בית אחיו, שנפטר (תמונות הבית והחצר, נ/1). הנתבעת הוסיפה והציגה בתמונות, נ/1, תמונות של שתי דלתות כניסה שונות, של לוח החשמל, של מונה החשמל, שהוחלף, ותמונה של אינטרקום, בו מופיעים שלושה לחצנים, העליון ע"ש מוניר וג'ומאנה נשאשיבי, התובע ורעייתו, שהאמצעי ע"ש אלכסנדרה נשאשיבי, אמו המבוגרת של התובע, ובתחתון נכתב בערבית "בית ג'ודת וקמר נשאשיבי, ירחמם האל" (באנגלית נרשם לאחר שמם "RIP", כלומר מנוחתם עדן). התובע העיד כי המדובר בבית דודו ואשתו, שנפטרו, וכי הבית עמד ריק עד לפני שש שנים, שאז אחיינו עבר לגור שם (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 1-3).

התובע טען כי אין לו קשר לחבלה במונה, ככל שהיתה, כי אמו חולה סיעודית ומונשמת, יוצאת ובאה מבתי חולים, ובכך מוסברת התנודתיות בצריכת החשמל.

עוד טוען התובע כי אין להשית עליו את ההפרשים, שחישבה הנתבעת, ללא בסיס ובמיוחד, אם התנודתיות בצריכה הינה כה מובהקת, היה על הנתבעת, הקוראת מונים כל חודש להתריע בעניין ולבדוק אותו לאשורו בכל מועד סמוך לתחילת הסטייה הנטענת בצריכה, ולא להמתין תשע שנים.

הנתבעת הפנתה לאמות המידה ולפסיקה, המאשרים את אופן פעולתה של הנתבעת ואת אופן החישוב לשבע השנים האחרונות, וטוענת כי המדובר בחישוב על הצד הנמוך, שכן במקרה שם מרמה, שהתגלתה באיחור, מוארכת תקופת ההתיישנות (ה"פ (שלום חיפה) 1058/06 אדרי נ' חב' החשמל, 25.12.2006, מופיע בנבו).

הנתבעת טענה כי אין לה צורך להוכיח כי התובע עצמו הוא שחבל במונה, אלא האחריות לתקינותו הינה עליו, מאחר והנהנה מניתוק הפאזה הינו הוא עצמו, שאינו משלם עבור חלק מהצריכה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני מחליטה לדחות את התביעה.

קיבלתי כאמינה את עדותו של מר פפר בעניין בדיקת המונה, גילוי החותמות הלא מקוריות וחיתוך אחת הפאזות. לא מצאתי תועלת בדחיית הדיון על מנת שיציג את המונה עצמו. תמיכה לטענת הנתבעת לפיה המונה משמש שלוש משפחות מוכח גם בצילום האינטרקום, המעיד כי במקום מתגוררות שלוש משפחות. התובע העיד כי דודו ורעייתו נפטרו, ללא שציין מתי, אך העיד כי אחיינו מתגורר בביתם מזה שש שנים. לא ברור מי משלם עבור צריכת החשמל בבית הדודים, אך הירידה בצריכת החשמל משנת 2004 בולטת, ולא הובאו כל ראיות בעניין אשפוזה של האם בתקופות שונות.

התובע גם שינה את גרסתו כאשר בכתב התביעה טען כי ביתו מורכב משלוש קומות, הקומה הראשונה והשניה אינן בשימוש ורק בקומה השלישית הוא משתמש עם אשתו ושני ילדיו (סעיף 14 לכתב התביעה) ורק בדיון טען לפתע כי אמו מתגורר בקומה שניה, וצריכתה זהה לזו שלו ושל משפחתו.

שימוש בלתי חוקי בחשמל הינו עבירה פלילית הן לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 והן לפי לפי חוק משק החשמל, תשנ"ו-1996. אופן קביעת השימוש הבלתי חוקי בחשמל והסנקציות בגינו הוסדרו באמות המידה, שהותקנו לפי חוק משק החשמל.

באמות המידה נקבעה אחריות הצרכן לשמירה על הציוד (אמת מידה 10), אישור ביצוע שינוי, חובת תשלום על נזק למונה עקב כך (11). אין על הנתבעת להוכיח כי התובע עצמו הוא שחבל במונה, מהטעם כי הנהנה מניתוק הפאזה הינו הצרכן, קם ההגיון בהטלת האחריות עליו, כמי שהמתקן מצוי בחצרו. (ת.א. (שלום חיפה) כיאל נ' חב' החשמל, 18.6.2000, נספח ג' לכתב ההגנה, ת.א. (שלום עפולה) 1175/05 חב' החשמל נ' מאיר בוחבוט, 14.10.2012, מופיע בנבו וההפניות שם). אין הגיון בטענת התובע כי הנתבעת חבלה במונה, לנתבעת חייבת להיות גישה למונה לצורך קריאתו השוטפת (אמת מידה 13).

באמת מידה 16 מוסדרות זכויות הנתבעת במקרה של צריכה שלא כדין, והן: ניתוק האספקה (זכות המעוגנת גם בסעיף 3(2) לתקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל),
תשס"ג-2003). עוד נקבעו מועדי חישוב תקופת השימוש הבלתי חוקי, ואפון עריכת ההערכה של שימוש זה (אמת מידה 14). הנתבעת פירטה את אופן החישוב בכתב ההגנה (סעיף 17.3 לכתב ההגנה ונספח י"א), ואין מקום לחזור על הדברים. כאמור, החבלה משוערת בשנת 2004 אך התובע חוייב רק משנת 2006, שבע שנים אחורנית. חובת התובע לשלם גם עבור הוצאות המשרד, הבדיקה, והנזק למונה.

ראו סקירה מפורטת וציטוטים מאמות המידה הרלוונטיות בת.א. (שלום כפר סבא) 4473-12-12 חב' החשמל נ' דנה צדף נדל"ן בע"מ, 20.8.2014, מופיע בנבו).

בשולי הדברים יצויין כי תביעה זהה הוגשה כבר בחודש פברואר 2014 (ת"ק 12832-02-14), ונמחקה, לאחר שכב' השופטת חוזה קבעה כי התיק אינו מתאים לבית המשפט לתביעות קטנות. אין נפקות לתביעה שנמחקה, אך בהתחשב בעובדה ששם הוגש כתב הגנה, וכל טענות הנתבעת היו ידועות, גם מהתכתובת בין ב"כ התובע לנתבעת (נספחים ד' ו-ה' לכתב התביעה כאן), ניתן היה לצפות כי התובע ימצה את האפשרויות החוקיות העומדות לפניו, כגון בדיקת המונה בעצמו (אמת מידה 16(ב)(3)), ובירור במשרדי הספק (אמת מידה 16(ב)(1)).

מכל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת פעלה כאמור באמות המידה, והתובע לא הוכיח כי לא נעשתה חבלה במונה או כי לא נעשתה ע"י מי מבני משפחתו, העשויים להנות מאי רישום חלק מהצריכה. מכאן שאין התובע זכאי להשבת הסכום, ששילם עבור הצריכה הלא חוקית.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ו, 11 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.