14 יוני 2016

זוהי תביעה להכרה בפגימות שבכתפיו של התובע כתאונה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

רקע

1. התובע יליד 1958, עבד כקבלן מצבות משך 30 שנים. בשנים הראשונות עבד כשכיר ובהמשך עבד כעצמאי בעסק בבעלותו, כאשר הוא אינו מעסיק עובדים נוספים מלבדו.

2. התובע עבד מדי יום מהשעה 8:00 ועד השעה 18:00 לערך ובעתות לחץ עבד גם בימי שישי.

3. התובע טוען כי במסגרת עבודתו עבד עבודה פיזית קשה לרבות הרמת משאות כבדים, שימוש בכלים רוטטים גרירת פלטות שיש ודחיפתם – שעות רבות בהן העמיס על רצועות הכתפיים עומס כבד ביותר.

4. כאמור, התובע מבקש לקבוע כי התקיימו בעבודתו התנאים לבחינת פגיעתו על בסיס תורת המיקרוטראומה.

5. תביעה שהגיש התובע לנתבע נדחתה בנימוק : "לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לכאבי כתף ימין וכתף שמאל".

מכאן התביעה שבפנינו.

דיון והכרעה

תורת המיקרוטראומה

6. תורת המיקרוטראומה, מאפשרת הכרה בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות הינה בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה. בית הדין הארצי לעבודה פסק בעניין זה כדלקמן:

"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן" (זמן העבודה)... לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואי – לא תאונה" (דב"ע מו/17-0 עמיצור אליעזר נ' המוסד ל ביטוח לאומי , פד"ע י"ח 100; ראו גם עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).

7. ההלכה בדבר התנאים להוכחת תביעה בעילת ה"מיקרוטראומה", נדונה רבות בפסיקתו של בית הדין הארצי. כדי להוכיח תשתית עובדתית ל"פגיעה בעבודה" בדרך של מיקרוטראומה, יש להראות ביצוען של פעולות חוזרות ונשנות, דומות במהותן הפועלות בזו אחר זו על מקום מוגדר בגוף ומתבצעות באופן תכוף בעבודה, למשך פרק זמן רצוף (ראו סיכום ההלכות לאחרונה בעב"ל 577-14-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח, מיום 22.12.14).

עוד נקבע, כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה בעצם היותה כזו להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (ראה גם עב"ל 45411-02-14 מחמד אבו קרינאת נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.1.15).

מן הכלל אל הפרט

8. התובע בתצהירו מפרט שורה ארוכה של פעולות/משימות להן הוא נדרש במסגרת עבודתו: קבלת הזמנה למצבה, תשלום אגרה, הזמנת החומר, יישור האדמה שנערמה מעל לקבר באמצעות טוריה ואת חפירה, פינוי האדמה באמצעות מילוי דליים וסחיבתם מחוץ למקום, איסוף ההזמנה מספק השיש, העמסת פלטות השיש על גבי הרכב בד"כ באמצעות מלגזות ולעיתים עם הידיים, נסיעה לחנות לחומרי בניין והעמסת שק מלט ושקי חול. בבית העלמין הוא מכין עיסת בטון ולצורך כך פורק את השקים מהרכב ומניחם על הקרקע בסמוך למקום המצבה, פורק את חלקי המצבה התחתונה המורכבת מ- 8 חלקים (משקל כל חלק בין 30-50 ק"ג). התובע מוריד את החלקים מהרכב באמצעות הידיים, בגרירה והרמה, למקום הקבר ומניחם על בטון טרי שהכין מבעוד מועד. לאחר הנחת החלקים התובע מפלס ומיישר אותם ומקבע אותם בעזרת דבק עד להתייבשות הבטון, בד"כ עד ליום למחרת.

למחרת היום, התובע מביא את חלקי המצבה העליונה אשר משקלם נע בין50-60 ק"ג, לצורך העברתם מהרכב למקום הקבר נעזר בד"כ בעגלה או שגורר עם הידיים. לעיתים צריך להוריד גם גנרטור מהרכב על מנת שיספק מקור חשמל.

במהלך בניית החלק העליון של המצבה משתמש התובע בפטישון לצורך חיזוק האבן העומדת על גבי המצבה.

עוד במסגרת עבודתו – ביצוע כיתוב על גבי המצבה אשר מתבצע בשני חלקים: הראשון על גבי הרכב באמצעות הדבקת טפט וחומצה ולעיתים עם אזמל ופטיש. החלק השני- ביצוע הפעולה על גבי הרצפה או המצבה עצמה.

לעיתים יש הזמנות של אותיות עופרת ואז יש צורך לאחר החריטה לקדוח חורים באותיות ולצקת עופרת, להכות בפטיש על מנת לרקע את העופרת היצוקה ולאחר מכן ללטשה.

פעולות סיום של הרכבת המצבה – ליטוש של המצבה מסבב, מריחת רובה בחיבורים וניקוי. לאחר מכן העמסת כל הציוד שפרק לרכב.

(ראה גם תיאור התובע את מהלך עבודתו, במסגרת הודעתו לחוקר המוסד, נ/1, עמ' 4-5).

התובע ציין כי בימים כתיקונם היה מרכיב שתי מצבות ביום.

9. כפי העולה מגרסת התובע, כמפורט לעיל, עבודתו הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות ומגוונות , אשר דרשו מנח שונה של הגוף והפעילו כוח ומאמץ של איברים שונים בגוף.

10. התובע טוען כי העמיס על רצועת הכתפיים עומס כבד בין אם בדרך של דחיפה/גרירה של אבנים כבדות ובין אם בדרך של הרמת ציוד/ כלים כבדים. כמו כן טען לשימוש חוזר ונשנה בכלים רוטטים דוגמת פטישון ודיסק שיוף.

11. בהתאם להלכה במקרה של עבודה מגוונת, ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו על מנת להקים תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה (עב"ל 465/07יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 30.12.07; עב"ל 2400-10-11שושנה זוהר נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.12.12; עב"ל 50913-11-11אלמליח נ' המל"ל, מיום 12.3.13).

12. אלא שהתובע לא הצביע לטעמנו על סדרה כזו של פעולות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתו.

לעניין השימוש בכלים רוטטים, נראה כי התובע ניסה להאדיר את השימוש בכלים אלה, שכן העד שהביא מטעמו מר ניסים אדוטלר , שהיה שותפו של התובע בתקופה מסוימת, תאר פונקציות אחרות לגמרי מאלה שתיאר התובע לשימוש בפטישון. (ראה עדות התובע בעמ'4 ש' 15-21 ובעמ' 5 ש' 1-19 לעומת עדות העד בעמ' 9 ש' 8-19).

13. כמו כן, לאור תיאור התובע את עבודתו, הרי שגם אם עבודתו כללה תנועות רבות של הרמת הידיים, או הפעלת עומס על הכתפיים בדרך של גרירה או דחיפת הפלטות (טלטול השיש מימין לשמאל) – לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה, שכן, לא עולה כי מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונשנות.

פעולות אלה היו בעיקרן מפוזרות במשך היום ולא מרוכזות כאותו "טפטוף מים על סלע", הנדרש לשם הכרה בפגיעתו על בסיס תורת המיקרוטראומה.

בנוסף התובע העיד כי לא אחת עשה שימוש במלגזה, מנוף או עגלה קטנה להעמסת/פריקת הציוד או העברתו ממקום למקום.

14. אין ספק, כי עבודת התובע טמנה בחובה גם עבודה פיסית מאומצת, ויתכן שהעבודה הפיסית מקשה על התובע וגורמת לסבלו הנוכחי. אולם, אין די בכך על מנת להוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, המחייבת כאמור הוכחת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה, על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. בהתאם לפסיקה, אין להרחיב את תורת המיקרוטראומה מעבר לגידרה כיום, כך שכל עבודה פיזית קשה תהווה תשתית לעילת המיקרוטראומה (ראה עב"ל 642/06 שלמה מורדוב נ' המוסד לביטוח לאומי; ניתן ביום 11.3.2008).

סיכום

15. נוכח האמור, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ו, (14 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.