בפני בקשה של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") לבטל את הליך המכר שהחל בו המפרק הזמני למכירת 11 כלי רכב הרשומים על שם מר אדלר, בעל השליטה בחברה (להלן: "אדלר") (להלן: "כלי הרכב") ולהעברת כלי הרכב לידי כונסת הנכסים מטעם הבנק.

בדיון שנתקיים ביום 22.12.14 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הבנק יקבל את החזקה בכלי הרכב ויפעל למוכרם ושאלת תוקף השעבודים על כלי הרכב תוכרע על ידי בית המשפט לאחר הגשת סיכומים.

השאלה העומדת לדיון כעת הינה האם השעבודים על כלי הרכב הרשומים לטובת הבנק ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי, תקפים כלפי המפרק הזמני.

רקע עובדתי

1. ביום 29.10.14 מונה המשיב כמפרק זמני לחברה.
2. ביום 6.11.14 הגיש המפרק הזמני דו"ח ובקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש, בין היתר, אישור לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת החברה ו/או פעילותה ונכסיה ובכלל זה כלי הרכב. ביום 8.11.14 אושרה בקשתו.
3. בהתאם להחלטה הנ"ל, פרסם המפרק הזמני הזמנה להציע הצעות לרכישת נכסי החברה בה פורטו גם כלי הרכב.
4. ביום 2.12.14 הגיש הבנק בקשה דחופה לביטול הליך המכר ולהעברת החזקה בכלי הרכב לכונסת נכסים מטעמו, נוכח טענתו כי הוא נושה מובטח ביחס לכלי הרכב. בקשה זו (בקשה 8) היא הבקשה שבפני, אשר כאמור המחלוקת בה צומצמה, על פי הסכמת הצדדים.
5. ביום 5.12.14, עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשת הבנק, הגיש המפרק הזמני בקשה לאשר הצעות שנתקבלו לרכישת כלי הרכב (להלן: "הבקשה לאישור המכר") ובהמשך הגיש בקשה לקביעת דיון בבקשת הבנק ובבקשה לאישור המכר.

דיון כאמור התקיים ביום 22.12.14, בו הושגה הסכמת הצדדים.

טענות הצדדים

טענות המפרק הזמני

1. כלי הרכב הרשומים על שם אדלר הם בבעלות החברה והדבר היה ידוע לבנק "בזמן אמת" כפי שעולה מדברי נציג הבנק בחקירתו ומסמכים נוספים.
2. אדלר לא יכול היה לשעבד לטובת הבנק זכויות שאין לו, ואם עשה כן - השיעבוד הוא VOID.
3. השיעבודים לטובת הבנק לא נרשמו ברשם החברות ומשכך אין להם תוקף כלפי המפרק הזמני.
4. הבנק אינו יכול לחסות תחת ההגנה שבסעיף 5 לחוק המשכון, תשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק המשכון") מאחר ולפי סעיף 4(1) לחוק המשכון, אין לחוק המשכון תחולה בענייננו וממילא הבנק אינו עומד בתנאי של תום הלב הנדרש על פי סעיף 5 לחוק המשכון. זאת, בין היתר, בהתאם לעקרונות שנקבעו בע"א 7916/13 ג'ונתן ג'אביט נ' המנהלים המיוחדים של קבוצת בטר פלייס ואח' (פורסם בנבו, 18.6.14) (להלן: "עניין בטר פלייס").
5. הבנק ידע מלכתחילה שכלי הרכב נרכשים על ידי החברה מכספה ולצרכיה וחזקה עליו שהוא מודע להוראת החוק המחייבת רישום שעבוד על נכס חברה ברשם החברות, כתנאי לתוקפו של המשכון בהליכי פירוק.
6. ע"א 596/98 רופינה ישראל 1992 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (23.12.98) (להלן: "עניין רופינה"), עליו מסתמך הבנק, שונה לחלוטין מענייננו, שכן שם דובר על רכב אחד שנרכש ונרשם על שם מנהל החברה. כמו כן, שם בית המשפט יצא מנקודת הנחה שהרכב היה בבעלות מנהל החברה ולא בבעלות החברה.
7. אין לקבל את טענת הבנק כי הרישום במשרד הרישוי די בו כדי לאיין טענה אפשרית של הסתמכות (בשל העדר רישום השעבודים ברשם החברות), זאת מאחר שהרישום ברשם החברות משרת מטרות נוספות וקבלת טענה זו, תהפוך לפלסתר את החובה לרשום שעבוד ברשם החברות על כלי הרכב, כמתחייב בחוק.

טענות הבנק

1. כלי הרכב הם בבעלות אדלר ולבקשת החברה, נרשמו על שמו.
2. צד המבקש לקבוע כי הבעלים הרשומים אינם הבעלים האמיתיים - עליו הנטל להוכיח כי הדבר נעשה לשם הונאה, העדפת נושים או הברחת נכסים ומשלא הוכחו, יש להיאחז ברישומי משרד הרישוי (מפנה לפש"ר 1242/02 בש"א 8741/03 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' בנק ירושלים ואח' (7.12.13) (להלן: "עניין שבירו")). בענייננו לא הועלתה כלל טענה לפיה רישום השעבודים על שם אדלר נעשה לשם הונאה או העדפה.
3. אף אם תתקבל גישת המפרק הזמני כי יש לראות בכלי הרכב כחלק ממצבת הנכסים של החברה, הרי שטענה זו יכולה לעמוד לחברה כלפי רשויות המס או לכל היותר כלפי נושי החברה, במחלוקת שעלולה להיווצר ביניהם לבין נושי אדלר, אך לא כלפי הבנק, הנושה המובטח.
4. מאחר שהחברה היא זו שביקשה לרשום את כלי הרכב על שם בעל המניות שלה נרשמו השעבודים ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי (ולא ברשם החברות) כבטוחה להבטחת החיוב לבנק. לעניין זה מפנה הבנק לה"פ (תל-אביב יפו) 3803/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד יעקב פחטר בתפקידו כמפרק זמני של חברת רופינה ישראל 1992 בע"מ (19.1.98).
5. הן החברה והן אדלר חתמו על מסמכי המשכון ועל תוספות לשטר המשכון לפיהם כלי הרכב ימושכנו לטובת הבנק על ידי הבעלים הרשום, אדלר, להבטחת חובותיו וחובות החברה.
6. כלי הרכב מושכנו ונרשמו הן במשרד הרישוי והן ברשם המשכונות, כך שדרישת הפומביות המתחייבת על פי דין קוימה.
7. טענת המפרק הזמני לפיה משלא נרשמו השעבודים ברשם החברות, אין להן תוקף מחייב כלפי החברה, נגועה בחוסר תום לב מאחר והדבר עומד בניגוד להסכמות בין הבנק, החברה ואדלר. בחקירה הנגדית של נציג הבנק, לא נסתרה טענת הבנק באשר להסכמות הצדדים.
8. לפיכך, המפרק הזמני מנוע ומושתק להעלות כל טענות הנוגדות ו/או סותרות את ההסכמות, ההתחייבויות והמצגים שהוצגו בפני הבנק על ידי החברה ובעליה.

לעניין זה מפנה הבנק לפסה"ד ב"עניין רופינה" הנ"ל.

1. גם אם תתקבל הטענה לפיה החברה הינה הבעלים של כלי הרכב, הרי שהבנק עומד בדרישות סעיף 5 לחוק המשכון.

ב"עניין בטר פלייס" נקבע כי תום לב הדרוש להוכחת "תקנת השוק", על פי הוראת סעיף 5 לחוק המשכון מחייב את הממשכן להוכיח כי נערכה בדיקה רצינית לגבי מצב הזכויות בנכסים ששועבדו לטובתו. בענייננו הבנק מימן את העסקה תוך התחייבות מלאה של החברה ושל היבואן, העסקה הושלמה ורישום כלי הרכב בוצע בהתאם למוסכם, וכן נרשמו המשכונות ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי, קרי הבנק הבטיח את עצמו וקיים את כל חובות הזהירות המוטלות עליו.

1. לחילופי חילופין, בהתאם לסעיף 4(3) לחוק המשכון, גם אם לא נרשם משכון ברשם החברות, היה על המפרק הזמני לדעת, ואין חולק שהוא ידע, כי מדובר בכלי רכב הרשומים על שם בעל מניות החברה, כעולה מתדפיסי משרד הרישוי אשר היו מצויים ברשותו וניתנה לכך הפומביות הנדרשת. לפיכך, כוחו של המשכון יפה אף אם לא היה נרשם.
2. אין לקבל את הטענה שנושיה הלא מובטחים של החברה הסתמכו בהתקשרותם עם החברה על כך שכלי הרכב הינם בבעלות החברה ולא נרשם לגביהם כל שעבוד אצל רשם החברות. זאת, מאחר שכלי הרכב לא היו ואינם גם כיום בבעלות החברה. בנוסף היתה שמורה לאותם נושים הזכות לבדוק ברשם המשכונות האם כלי הרכב משועבדים. בכל מקרה, גם אם הייתה הסתמכות כלשהי, הרי שהיא אינה עומדת בשל תקנת השוק הקבועה בסעיף 5 לחוק המשכון. מה גם שלא הועלתה כל טענה כזו על ידי מי מהנושים. לעניין זה מפנה הבנק לפסה"ד ב"עניין שבירו".

עמדת הכנ"ר

1. הכנ"ר מצטרף לעמדת המנהל המיוחד לפיה כלי הרכב בבעלות החברה.

1. זאת, הן לאור העובדה, כי מהמסמכים והעדויות שהוצגו עולה כי כספי החברה שימשו לרכישת כלי הרכב וכי נעשה בהם שימוש במסגרת הפעילות השוטפת של החברה והן לאור העובדה כי כלי הרכב נכללו בטופס הפחת של החברה כחלק מנכסיה, נכללו במסגרת הדו"חות הכספיים, החברה נשאה בעלויות הביטוח, התיקונים והתחזוקה של כלי הרכב.
2. לאור זאת, היה על הבנק לרשום שעבוד על כלי הרכב ברשם החברות.
3. מצב בו בוחרת חברה לרשום את כלי הרכב בספריה ודוחותיה אך אינה מציינת קיומו של שעבוד על נכסים אלו בדו"ח רשם החברות, יכול להביא להטעיה של צדדים שלישיים ולמצג שווא ביחס לחוסנה הכלכלי של החברה, דבר שיש בו כדי לאיין את עצם הדרישה ליידע את כולי עלמא בדבר נכסיה המשועבדים.
4. לפיכך, בהעדר רישום של שעבוד כלי הרכב בדו"ח רשם החברות - הוא אינו תקף כלפי המפרק הזמני ומשכך, התמורה בגין כלי הרכב מוקנית לקופת הפירוק.

השאלות שבמחלוקת

1. ראשית יש לבחון מיהו הבעלים של כלי הרכב, האם החברה הינה הבעלים או שמא בעל המניות, אדלר.
2. ככל שנגיע למסקנה כי החברה הינה הבעלים של כלי רכב, יש לבחון האם היה על הבנק לרשום את השעבוד ברשם החברות והאם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 5 לחוק המשכון וההשלכות המתחייבות מכך.

דיון והכרעה

שאלת הבעלות בכלי הרכב

1. אין מחלוקת כי כלי הרכב רשומים על שם בעל המניות, אדלר. עם זאת, מושכלות יסוד הם כי רישום במשרד הרישוי אינו מהווה רישום קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד (רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464).
2. לפיכך, יש לבחון את הבעלות המהותית ברכב, מבעד למעטה הפורמאלי של רישום הרכב. הנטל להוכיח כי הרכב אינו בבעלות הבעלים הרשום מוטל על הטוען לבעלות אחרת (הפ (חי') 308/02 רוחי אלחג' נ' החסוי משה בן הרואה (9.6.2003)).
3. בענייננו, מהמסמכים ומעדות מנהל הבנק, עולה כי קיימים סממנים רבים המצביעים על כך שכלי הרכב הינם בבעלות החברה:
4. במסמכי בקשת האשראי שנחתמו על ידי היבואן, החברה והבנק (נספח "1" לסיכומי המפרק הזמני) צויין במפורש כי הלקוח הרוכש הוא החברה.
5. כלי הרכב נרכשו באמצעות הלוואה שהעמיד הבנק לחברה, אשר שולמה מחשבון החברה. הדבר אף עלה מפורשות מעדות נציג הבנק (עמ' 5 לפרוטוקול שו' 23-26).
6. כלי הרכב רשומים בספרי החברה, הן במסגרת טופס פחת (י"א) (נספח "3" לסיכומי המפרק הזמני) והן בדוחות הכספיים של החברה (ביאור 8 לדוחות, נספח "4" לסיכומי המפרק הזמני).
7. טענת המפרק הזמני כי כלי הרכב שימשו לפעילות החברה לא נסתרה. למעשה עדות נציג הבנק מחזקת את הטענה באומרו: "היה ברור מלכתחילה שהוא לוקח את הרכבים לפעילות החברה ולא למשהו אחר" (עמ' 6 לפרוטוקול שו' 3).
8. החברה היא שנשאה בעלויות הביטוח, תחזוקה ותיקונים בגין כלי הרכב (נספחים "5", ו- "6" לסיכומי המפרק הזמני).
9. על חלק מכלי הרכב מודבקת מדבקה הנושאת את שם החברה (נספח "7" לסיכומי המפרק הזמני).

1. לאור זאת, אני קובעת שהמפרק הזמני הרים את הנטל להוכיח כי כלי הרכב הינם בבעלות החברה ולא בבעלות אדלר.

הצורך ברישום השעבודים ברשם החברות ושאלת תוקף השעבודים

1. סעיף 178 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג- 1983 (להלן: "פקודת החברות") קובע כי שעבודים שנוצרו בידי חברה חייבים ברישום ברשם החברות, שאם לא כן יהיו בטלים כלפי המפרק.

לפיכך, ככל שכלי הרכב היו רשומים על שם החברה, היה על הבנק לרשום את השעבודים ברשם החברות.

1. אולם, בענייננו, הגם שמהותית כלי הרכב הם בבעלות החברה, הם נרשמו על שם אדלר ומשכך, השעבודים נרשמו ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי בלבד.
2. בפסה"ד "בעניין רופינה" נדון מקרה דומה מאוד לענייננו ושם נקבע:

"...בשל הרישום במשרד הרישוי שהעיד על בעלותו של אדם אחר, אין, לדעתנו, צורך להידרש לשאלה אם היה באפשרותו של הבנק לרשום שעבוד על הרכב אצל רשם החברות.

בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, הוסכם במפורש בין החברה לבין הבנק, כי השעבוד יירשם לטובת הבנק על יסוד ההנחה כי הבעלות ברכב היא של אדם אחר ולא של החברה. אין החברה יכולה להתכחש להנחה מוסכמת זו. התכחשות זו, עומדת בניגוד לעקרון תום הלב. לפיכך, ביחסים בין החברה (כולל מפרקה) לבין הבנק, ההנחה היא, כי הבעלות על הרכב היא כפי שנרשמה במשרד הרישוי ואצל רשם המשכונות. במצב דברים זה, טעון החברה כנגד הבנק כי אין הוא יכול לממש את השעבוד, ראוי היה שלא יועלה על ידי המפרק, גם כאשר טובת הנושים האחרים לנגד."

1. גם בענייננו, הוסכם, לבקשת החברה, כי כלי הרכב יירשמו על שם אדלר ומשכך נרשמו השעבודים ברשם המשכונות ולא ברשם החברות. לפיכך, ביחסים בין הבנק לבין החברה (והמפרק הזמני בנעליה) לא ניתן כיום להתכחש להסכמות אלה ולמנוע מן הבנק, אשר העמיד מימון לרכישת כלי הרכב וביקש להבטיח את עצמו, לממש את השעבודים שנרשמו לטובתו (ר' לעניין זה גם פסה"ד "בענין שבירו").
2. לא מצאתי שיש ממש בטענה שיש לאבחן את נסיבות פסק הדין ב"עניין רופינה", מענייננו, שכן מאי נפקא מינה אם עסקינן ברכב אחד או ב-11 כלי רכב. עצם הסכמת החברה לרשום את כלי הרכב בבעלות פרטית ומשמעות הסכמה זו הן העומדות לדיון בפני ואין בכך שמדובר במספר כלי רכב, כדי לשנות מההלכה שנקבעה.

זאת ועוד, "עניין רופינה" הוכרע על סמך ההסכמה בין החברה לבין הבנק והחברה אינה יכולה להתכחש להסכמה.

1. לתוצאה זו ניתן להגיע גם על פי הוראת סעיף 5 לחוק המשכון, הקובעת:

"נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4(2) או שמישכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהיה כוחו של המישכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם".

על פי הוראת סעיף 5 לחוק המשכון קיימת אפשרות כי משכון על נכס מטלטלין יהיה בר תוקף על אף שהממשכן לא היה בעליו של הנכס, וזאת בשני תנאים:

האחד, הנושה פעל בתום לב;

השני, הנכסים באו לידיו על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם.

1. בענייננו, כלי הרכב מושכנו על ידי אדלר על דעת החברה, החתומה גם היא על מסמכי המשכון (נספח "5" לסיכומי הבנק) ובכך התקיים התנאי השני.
2. באשר לתום ליבו של הבנק, בפסה"ד ב"ענין בטר פלייס" נקבע כי דרישת תום הלב איננה מתמצית רק בכנות כוונותיו של הנושה על פי הידוע לו, אלא כוללת היא גם חובת זהירות.
3. בענייננו, אין חולק כי הבנק ידע שכלי הרכב הם של החברה, שכן המימון הועמד על ידו לחברה. יחד עם זאת, כלי הרכב נרשמו על שם אדלר על פי בקשת החברה וכמוסכם בין הצדדים ומשכך נרשמו השעבודים ברשם המשכונות ולא ברשם החברות. בנסיבות אלה, לא הוכח כי הבנק נהג בחוסר תום לב ו/או כי לא מילא את חובת הזהירות המוטלת עליו.
4. כפי שהעיד נציג הבנק, לבנק אין כל אינטרס כי רישום הבעלות בכלי הרכב יהיה דווקא על שם אדם פרטי או על שם חברה שכן לדבריו "השווי של הבטוחה אצל הבנק הוא אחוז מסויים משווי הרכב. לא משנה אם הוא בבעלות פרטית או בבעלות חברה" (עמ' 6 לפרוטוקול שו' 29-30). גם אם שוויו של רכב שהוא בבעלות פרטית גבוה משוויו של אותו רכב בבעלות חברה, אין בכך כדי להצביע על אינטרס הבנק ברישום על שם אדם פרטי, משהמימון שניתן אינו במלוא ערך הרכב.
5. טענת המפרק הזמני בדבר אי תחולתו של סעיף 5 לחוק המשכון בשל הוראת סעיף 4(1) לחוק המשכון אף היא דינה להידחות. חוק המשכון הוא חוק כללי ואילו פקודת החברות היא חוק מיוחד. הוראות חוק המשכון יחולו על שעבוד נכסי חברה אלא אם פקודת החברות קובעת במפורש הסדר שונה (ש' לרנר "שעבוד נכסי חברה" (תשנ"ז-1996), עמ' 37).
6. אין בפקודת החברות הוראות בדבר תקנת השוק במשכון כפי שזו קבועה בסעיף 5 לחוק המשכון. מכאן, שחלה בענייננו הוראת סעיף 5 לחוק המשכון.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי השעבודים שנרשמו על כלי הרכב ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי תקפים ולבנק נתונה הזכות לממשם ולקבל לידיו את התמורה לשם סילוק החוב המובטח.

בנסיבות העניין, איני עושה ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ה, 01 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.