בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים.

עסקינן בתאונה בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

1. לטענת התובעת כפי שעלה מכתב התביעה, ביום 23.10.13 הנהג ברכב התובעת עצר למופע רמזור אדום, הנתבעת מס' 1 הגיעה במהירות, בחוסר זהירות, לא שמרה מרחק ופגעה ברכב מאחור וגרמה לו נזקים.

2. התובעת טענה כי הנתבעת מס' 1 הטילה האחריות על הנתבע מס' 3.

טענה כי הנתבע מס' 3 פגע ברכבה מאחור והדף אותה אל מאחורי רכב התובעת.

3. טענה כי כל צד מטיל את האחריות על כתפי משנהו ואין חולק כי התובעת זכאית לנזקיה.

4. במהלך הדיון, התובעת מסרה גרסתה באמצעות הנהג שנהג ברכבה ביום הארוע, מר קרמר. מר קרמר מסר כי הוא המתין ברמזור, רכב שנסע לפניו בלם, הוא עצר מאחוריו והרגיש מכה מאחור. הרכב שנסע מאחוריו פגע ברכבו.

5. בחקירה נגדית לבא כח הנתבעות מס' 1 ו- 2, מסר כי הוא חש פגיעה אחת בלבד. אישר כי היו שלושה כלי רכב מעורבים בתאונה, זולת רכבו, שני כלי רכב נוספים.

6. בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים מס' 3 ו- 4 השיב שאינו זוכר אם הנהגת שנסעה מאחוריו טענה שהדפו את רכבה לעבר רכבו.

7. נשאל אם היה נטען בפניו שהרכב האמצעי נהדף כתוצאה ממכה אחרת, האם הוא היה מציין זאת בהודעתו אשר מסר בזמן אמת בדוח הארוע. העד השיב כדלקמן: "מסתבר שכן. אבל שוב אני לא קובע מסמרות. מסתבר שהייתי מזכיר את זה בתצהיר. ולא הזכרתי. אבל לשאלת בית המשפט אם לא שמעתי דבר כזה זה לא אומר שלא שמעתי, זה רק אומר שלא כתבתי" (עמ' 4 שורות 21 – 24).

8. באשר לשאלה אם הוא שמע תאונה נוספת שהתרחשה מאחוריו, השיב שאינו זוכר.

9. הנתבעות מס' 1 ו- 2 לא הגישו כתב הגנה, אולם במהלך הדיון באמצעות הנתבעת מס' 1 מסרו גרסתן.

הנתבעת מס' 1 מסרה כי ביום 23.10.13, בין צומת עטרות לצומת עופר, רכב עצר לפני רכבה, היא הצליחה לבלום ולא לפגוע בו. רכב שנסע מאחוריה לא הצליח לבלום והדף את רכבה על הרכב שנסע לפניה וכתוצאה מכך נוצרה תאונת שרשרת.

10. לדבריה היא קבלה מכה חזקה בגב ובראש, קבלה מכת שוט ועד היום היא סובלת מפריצת דיסק.

11. מסרה כי מהרכב שנסע מאחוריה יצא אדם, "מחויט", כך בלשונה, אשר מיהר לפגישה, אמר לה שהכל בסדר ונתן לה כרטיס ביקור, על כרטיס הביקור היה רשום משה דהן. האדם אמר לה שעם כל בעיה היא תיצור עמו קשר הואיל ועליו לרוץ לפגישה.

12. לשאלתי השיבה כי על גבי כרטיס הביקור שהשאיר בידה הנהג ברכב שנסע מאחוריה היא רשמה את מספר הרכב בו נהג.

13. בחקירה נגדית לבא כח הנתבעים מס' 3 ו - 4, עת נשאלה אם לא חשבה לקחת מהנהג שנסע ברכב מאחוריה פרטים נוספים מעבר לכרטיס ביקור הואיל והיא נהדפה לטענתה על ידו ונגרם לה נזק, השיבה כי היא לקחה את מספר הרכב. עוד מסרה כי היא נפגעה והיתה בהיסטריה וכואבת, ולא חשבה "יותר מדי".

14. נשאלה "את אומרת שקבלת מכה גם בגב גם בראש?" השיבה "נפלתי על ההגה וחזרתי, עד היום אני סובלת מכאבים" (עמ' 6 שורות 19 – 20).

15. נשאלה אם היא מסרה לנהג הנוסף שהיא נהדפה לעברו והשיבה כי אין היא זוכרת. היא זוכרת שהיא לקחה ממנו פרטים והוא היה אדם דתי.

16. נאמר לה שבנסיבות אלה היה עליה לומר לנהג הרכב בו פגעה שנהדפה על ידי אחר לעבר רכבו, ולמסור לנהג שנסע ברכב לפניה את פרטי הנהג שהדף אותה. השיבה כי היא מסרה לנהג את פרטיה הואיל והנהג שנסע ברכב מאחוריה פגע ברכבה ולא ברכבו. היא פגעה ברכב שלפניה כתוצאה מהפגיעה שנפגעה מאחור, הואיל ונוצרה תאונת שרשרת (עמ' 6 שורות 24 – 28).

17. מסרה כי תחילה עפה קדימה ובהמשך אחורה והרופא הגדיר זאת כמכת שוט.

18. הנתבע מס' 3 לא הגיש כתב הגנה.

הנתבעת מס' 4 הגישה כתב הגנה ובהמשך הגישה כתב הגנה מתוקן. הנתבעת עתרה לדחות את התביעה נגדה הן לגופו של עניין והן בשל העובדה שהמבוטח לא שיתף פעולה עם הנתבעת מס' 4.

19. מטעם הנתבעים מס' 3 ו-4 לא העידו עדים.

טעוני באי כח הצדדים:

1. ב"כ הנתבעים מס' 3 ו– 4 טען כי הנתבע מס' 3 לא התייצב לדיון ולא שיתף פעולה עם הנתבעת מס' 4 ומשכך הנתבעת מס' 4 רשאית להסיר ההגנה מהנתבע מס' 3.

2. ב"כ התובעת טען כי יש לדחות את טענות ב"כ הנתבעים מס' 3 ו – 4. טען כי הנתבעת מס' 4 אינה יכולה לדחות את דרישת צד ג' לנוכח העובדה שלא קבלה הודעה מהמבוטח, או לנוכח אי שיתוף פעולה, והפנה להחלטת כב' בית המשפט בת"א 53887/95, אליהו חברה לביטוח נ' שוקרון (15.06.97). כמו כן הפנה להנחיות אגף שוק ההון הביטוח והחסכון מיום 8.12.98. עוד הפנה לת"א 53148/04 דן רכב תחבורה נ' איגור עבדוקידרוב ואח' ונגד צד ג' הריאטי נירה ואח' (26.12.05).

3. מעבר לאמור טען בא כח התובעת כי בא כח הנתבעת מס' 4 הבהיר שבשיחה עם המבוטח, כפי שצוין בדוח החקירה, דוח שלא הוגש כראיה על ידי בא כח הנתבעת מס' 4, המבוטח טען שהארוע לא זכור לו כל כך ולא נראה לו הגיוני שהוא הדף את הרכב לעבר הרכב הראשון. טען כי אמירה מהסוג הנדון הינה הודיה.

4. עוד טען כי הנתבעת מס' 4 לא צרפה את פוליסת הביטוח של הנתבע מס' 3, לא צרפה את דוח החקירה, טען כי על מנת לטעון טענה של אי שיתוף פעולה יש להוכיח שהנתבעת מס' 4 ניסתה לאתר את המבוטח ולזמנו לבית המשפט. טען כי טענה זו לא הוכחה. טען כי לכאורה עסקינן באדם שעובד בחברה בלוד וניתן היה לזמנו ללא כל קושי.

5. בא כח הנתבעים מס' 3 ו- 4 טען כי מבלי לגרוע מטענותיו לעניין דחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 4 בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הנתבע מס' 3, לגופו של עניין מעדותה של הנתבעת מס' 1 ניתן ללמוד כי רכבה פגע ברכב התובעת עובר למועד בו היא נפגעה מרכב הנתבע מס' 3.

טען כי מדבריה עלה שגופה נהדף קדימה והיא קבלה מכה בראשה ורק לאחר מכן היא קבלה מכה בגב וראשה הוטח לאחור. טען כי עצם העובדה שראשה של הנהגת- הנתבעת מס' 1, פגע בתחילה בהגה מעיד על כך שהיא התנגשה ברכב שהיה לפניה קודם לכן ורק לאחר מכן הוטחה לאחור כאשר נפגע רכבה מאחור.

6. טען כי עסקינן בחוקי הפיזיקה, חוק שימור התנע, ומשמעות גרסת הנתבעת מס' 1 הינה הודיה בכך שהיא פגעה בתחילה ברכב הראשון ובהמשך הרכב השלישי הצטרף לתאונה.

7. טען כי מוסכם על הצדדים שהארוע ארע במהירות איטית וטען כי מדובר בהודיית בעל דין, קרי, הודיית הנתבעת מס' 1.

8. בא כח הנתבעים מס' 1 ו – 2 עתרה לדחות את התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו- 2.

טענה כי הוצג במהלך הדיון כרטיס ביקור שמסר הנתבע מס' 3 לנתבעת מס' 1. בכרטיס מצוינים פרטיו האישיים של הנתבע מס' 3, כמו כן מספר הרכב בו נהג הנתבע מס' 3 נרשם בכתב יד על גבי כרטיס הביקור על ידי הנתבעת מס' 1. טענה כי היה אפשרי על אתר לבדוק את גרסת הנתבעת מס' 1.

9. באשר להעדר כיסוי ביטוחי, כנטען ע"י ב"כ הנתבעת מס' 4, טענה כי הנתבעת מס' 4 לא יכולה לטעון להסרת הכיסוי כנגד מבוטחה.

10. טענה כי לנתבעת מס' 4 אין גרסה. הנתבע מס' 3 לא מסר עדות.

11. זאת ועוד, הנתבעת מס' 1 מסרה עדות סדורה שלא נסתרה, והנהג ברכב התובעת מסר כי הוא חש במכה אחת בלבד.

ממצאים ומסקנות:

1. לעניין חבותה של הנתבעת מס' 4:

הנתבעת מס' 4 טענה כי הנתבע מס' 3 לא שיתף פעולה בהתאם לחובתו על פי חוק חוזה ביטוח

התשמ"א -1981 (להלן: "החוק") ומשכך יש לפטור את הנתבעת מחבות.

א. ההוראות החוקיות:

א.1. סעיף 22 לחוק עניינו הודעה על קרות מקרה ביטוח.

הסעיף מורה: "קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו... "

א.2. סעיף 24 לחוק ענינו הכשלה של בירור החבות.

סעיף 24(א) מורה: "לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו תחול בכל אחת מאלה:

(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;

(2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור

סעיף 24(ב) מורה: "עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליה, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר... ".

א.3. סעיף 68 לחוק עניינו מעמד הצד השלישי.

הסעיף מורה: "בביטוח אחריות רשאי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו1 אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".

ב. הפסיקה:

ב.1. בת"א 53887/95 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' שוקרון יואל ואח' (15.6.97), כב' בית המשפט דן בטענת בא כח הנתבעים כי אי מתן ההודעה על ידי הנהג מהווה הפרה של הפעלת הכיסוי הביטוחי.

כב' בית המשפט קבע כדלקמן: "סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח קובע את מעמדו של צד ג' כלפי חברת הביטוח..." בהמשך כב' בית המשפט קבע "מתוך עיון בסעיף הנ"ל ברור כי המבטחת חייבת לשלם לצד שלישי לפי דרישתו את תגמולי הביטוח שהיא חייבת למבוטח אך היא תוכל לטעון כלפי צד שלישי אותן טענות שיכלה לטעון כלפי המבוטח".

ב.2. בת"א 53148/04 דן רכב תחבורה נ' עבדוקדירוב איגור ואח' וצד ג' הראתי נירה ואח', כב' בית המשפט קבע כדלקמן:

"בבחירה בין העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין על פיו יש לשאוף שלא יוותר הניזוק ללא פיצוי, לבין הטלת אחריות על מבטחת שלא יכולה להתגונן כראוי עקב אי שיתוף פעולה מצד מבוטחה – שיקולי מדיניות מטים את הכף לעבר הדאגה לפיצוי הניזוק, וזאת מהשיקולים הבאים:

1. הנתבעת כחברת ביטוח היא מפזרת הנזק ה טובה יותר, במקרים בהם מדובר בתובע פרטי.

2. מכח העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין שלא יוותר ניזוק ללא פיצוי.

3. לחברת הביטוח יש את פרטי המבוטח, ולכן יכלה ביתר קלות ליצור קשר עם מבוטחה מאשר צד ג'.

אכן אין הדעת נוחה ממצב בו מבטח אינו יכול להתגונן בפני טענות המועלות כנגדו עקב אי שיתוף פעולה מצד המבוטח, אך אין זה מתקבל על הדעת שבמקרים אלו, יוותר הניזוק ללא פיצוי.

מכח השיקולים לעיל, מן הראוי שגם במקרים בהם אין שיתוף פעולה מצד מבוטחה, תישא המבטחת בנזק שנגרם לצד ג' על ידי רכב המבוטח, במקרים בהם עמד צד ג' בנטל להוכיח גרסתו באשר לאחריות לגרם התאונה".

כב' בית המשפט קבע שם שסעיף 24 לחוק אינו מקנה למבטחת פטור מחבות אלא מאפשר לה להפחית את שיעור תגמולי הביטוח שעליה לשלם בין השאר כאשר מבוטח אינו מקיים את שיתוף הפעולה.

ב.3. בע"א (ת"א) 215/91 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין אלי (25.5.93), כבוד בית המשפט קבע כי נטל ההוכחה המוטל על המבטח להראות קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן הודעה על ידי המבוטח "ואין להסתפק בהוכחת האפשרות התיאורטית שיגרם נזק...".

ג. הוראות אגף שוק ההון, הביטוח והון סיכון:

במסמך שיצא ממשרד האוצר אגף שוק ההון הביטוח והחסכון ביום 9.12.98, קיימת התייחסות לטיפול בתביעות צד ג' ובסעיף 3 נרשם כדלקמן: "סעיף 68 קובע כי חברת הביטוח יכולה לטעון כלפי צד ג' את הטענות הכתובות בפוליסה שיש לה זכות לטעון כלפי בעל הפוליסה, אך היא אינה יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עמה פעולה... ".

ד. הממצאים באשר לטענת הנתבעת מס' 4:

ד.1 הנתבעת מס' 4 לא הוכיחה באמצעות החוקר מטעמה כי פעלה על מנת לאתר את הנתבע מס' 3 בשקידה יתירה. הנתבעת טענה כי לא עלה בידה לאתר את הנתבע מס' 3, אולם לא הציגה ראיות התומכות בדבריה.

הימנעות צד מהבאת ראיה ומזימון עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד שבעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד, זאת בהעדר הסבר סביר לאי ההעדה (ראו כב' השופט קדמי, "על דיני הראיות", חלק רביעי, הדין בראי הפסיקה, שם עמ' 1889 - 1902).

הנתבעת מס' 4 טענה כאמור כי לא עלה בידה לאתר את הנתבע מס' 3 אולם לא הוכיחה את האמור, ולכאורה מספר הטלפון של הנתבע מס' 3 וכן מקום עבודתו היה ידוע.

משכך לא ניתן הסבר סביר לאי זימונו ולאי העדתו.

ד.2. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי בנסיבות בהן לא הוכיחה הנתבעת מס' 4 את כל הנדרש, קרי, את קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן ההודעה, ואפשרות להקטין את חובה אם היה הנתבע מס' 3 משתף פעולה, כמו גם את נסיונה לאתר את הנתבע מס' 3 בשקידה יתירה, לא ניתן לפטור את הנתבעת מס' 4 מחבותה.

2. האם על בסיס עדות הנתבעת מס' 1 ניתן לקבוע כי האחריות לקרות התאונה בין רכב הנתבעת מס' 1 לרכב התובעת מוטל לפתחה של הנתבעת מס' 1?

א. לטענת בא כח הנתבעת מס' 4 מגרסת הנתבעת מס' 1 עולה כי הנתבעת מס' 1 פגעה ברכב התובעת עובר למועד בו פגע רכב הנתבע מס' 3 ברכב הנתבעת מס' 1, וזאת בשל חוקי התנועה של ניוטון.

ב. חוקי ניוטון עוסקים בתנועתם של גופים. "החוק הראשון קובע שכל גוף יתמיד במצבו, כל עוד אין שום כוחות חיצוניים שפועלים עליו" (ראו חוקי התנועה של ניוטון, מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית).

ג. יחד עם זאת, על מנת לקבל את טענת בא כח הנתבעת מס' 4, לפיה העובדה שהנתבעת מס' 1 מסרה כי ראשה בתחילה נהדף קדימה ובהמשך הוטח לאחור, מלמדת על כך כי רכבה פגע בתחילה ברכב התובעת, היה על הנתבעת מס' 4 להוכיח טענתה באמצעות מומחים.

ד. לא הוגשה חוות דעת מומחה בסוגיה והטענה נטענה ללא כל בסיס ראייתי רלוונטי לארוע הנדון.

ה. בנסיבות אלה אני סבורה כי לנתבעים מס' 3 ו – 4 אין גרסה נגדית.

ו. בהעדר גרסה נגדית יש לקבל את גרסת הנתבעת מס' 1 באשר לאופן קרות הארוע, קרי, גרסה לפיה רכבה נהדף על ידי רכב הנתבעים מס' 3 ו- 4 לעבר רכב התובעת, והמסקנה המתבקשת היא שהנתבע מס' 3 אחראי לקרות הארוע.

3. באשר לגובה הנזק:

לתובעת נגרם נזק בסך של 4,452.83 ₪ צמוד ליום 23.10.13.

התובעת שילמה שכר טרחה לשמאי בסך של 728 ₪.

לרכב התובעת נגרמה ירידת ערך בשיעור של 4 אחוז ובסך של 1,488.92 ₪.

התובעת חויבה לשלם לעד מטעמה שכר בטלת עדים בסך של 250 ₪

התובעת שילמה אגרת בית משפט בסך של 379 ₪

סך נזקיה של התובעת הינו 7,298.75 ₪.

4. סוף דבר:

הנתבעים מס' 3 ו – 4 ישלמו לתובעת סך של 7,298.75 ₪ בגין נזקיה וכן סך של 1,500 ₪ שכר טרחת עו"ד.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום בו פסק הדין יגיע לידי הנתבעים.

לא ישולם הסכום במועד כאמור, ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבעות מס' 1 ו- 2 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.