לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 9.11.14 בהיעדר התייצבות נציג מטעם המבקשת, ובו הורשעה המבקשת בעבירת מהירות בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, ונגזר עליה קנס בגובה 3,000 ₪.

על פי כתב האישום ביום 16.6.12 בשעה 12:54 רכב מ.ר 3370775, הרשום על שם המבקשת, צולם עת נסע במהירות של 126 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מירבית של 90 קמ"ש, זאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

ביום 6.1.15 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין. לטענת המבקשת, לא התייצבה לדיון

האמור, מאחר שלא קיבלה לידיה זימון לדיון. הדואר הגיע לכתובת חניתה 9 נהריה שהייתה

מעונו הפרטי של הבעלים, אך מזה שנה וחצי הוא מתגורר במען אחר, ונראה שזהו מקור הטעות.

עוד טענה המבקשת כי יש בידיה הוכחות כי נהג חלוקה של החברה, מר אורן חג'ג' (להלן: "הנהג"), הוא זה אשר ביצע את עבירת המהירות, והתנער מאחריות, ולכן קנס לחברה לא ימצה את הדין עם הנהג.

לבקשה צורפו, בין היתר, בקשה להסבת הקנס על שם אורן חג'ג' מיום 11.7.13 וכן תשובת מפנ"א מיום 21.8.13. לבקשה לא צורף תצהיר הנהג.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקשת זומנה כדין ליום 9.11.14, ההזמנה נשלחה לכתובת חניתה 9 נהריה, שהיא הכתובת הרשמית. מששונתה הכתובת היה על המבקשת לדאוג לעדכנה מול הרשויות ומשרד הפנים. בנסיבות אלה, אין לה אלא להלין על עצמה.

לתגובת המשיבה צורף העתק אישור המסירה.

המבקשת הגיבה לתגובת המשיבה והוסיפה כי "... נמסר לנו שקיים בידי מדינת ישראל אישור מסירה של ההזמנה לדיון, חשוב להבהיר שלא נחתם על ידינו אישור כזה או אחר, לכן איננו מבינים איך קרה הדבר שהזמנה לדיון לא הגיעה וכתב האישום אכן הגיע ונמסר לנו" (במקום כתב האישום, צ.ל פסק הדין. ההבהרה שלי ר.ו).

דיון והכרעה

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".

אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקשת

המבקשת לא הציגה עילה טובה לאי-התייצבותה. עיון באישור המסירה מעלה, כי המבקשת הוזמנה לדיון כדין, ביום 11.8.14, כאשר הזימון לדיון נמסר לידי מיופה כוח של הנמען הרשום, מר אופק, אשר סירב לחתום. טענת המבקשת כי הכתובת חניתה 9 בנהריה היא כתובתו הקודמת של הבעלים, ומכאן מקור הטעות אינה עולה בקנה אחד עם המצוין באישור המסירה, אשר נשלח לאותה הכתובת – חניתה 9 בנהריה – ועם הטענה כי לאחר תקופה הגיעה לאותו תא הדואר הכרעת הדין המרשיעה.

ההזמנה נשלחה למבקשת, לאותו המען אליו נשלח פסק הדין – מושא בקשה זו.

למבקשת ניתן יומה בבית משפט, אולם המבקשת, מטעמים השמורים עימה, בחרה שלא להתייצב לדיון, ולוותר, הלכה למעשה, על זכות זו.

ב. בחינת גרימת עיוות דין 

למבקשת טענות לגופו של עניין. עפ"י טענתה, נהג חלוקה של החברה נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, וטענה זו נתמכה בתשובת מפנ"א כי הודעת תשלום קנס המתייחסת לדו"ח שמספרו 90500326492 הוסבה על שם חג'ג' אורן. לפיכך, שוכנעתי כי למבקשת עלול להיגרם עיוות דין.

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשה ומבטלת את פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 9.11.14.

מזמנת הנאשמת להקראה ליום 19.4.15 שעה 09:00.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים ותזמן הנאשמת למועד הדיון האמור.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.