18 פברואר 2015

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 7.9.14 (להלן – הוועדה).

הוועדה קבעה כי למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% לפי הפירוט הבא:

10% נכות בשל טנטון תמידי בתחולה מעל 15 חודשים;

10% נכות בשל סחרחורת לתאריכים 1.11.13 – 31.10.14;

5% נכות בשל ליקוי שמיעה בתחולה מיום 9.7.14;

100% נכות בשל כריתת מניגיומה (לפי פריט ליקוי 3ב) לתקופה 17.9.13 – 31.10.13.

2. לטענת המערערת, עברה ניתוח להסרת גידול מראשה, ניתוח שבעקבותיו היתה מאושפזת בבית חולים תקופת בת שלושה חודשים. בנסיבות אלה, טוענת המערערת כי היה על הוועדה לשקול במנומק האם לקבוע נכות זמנית לתקופה ארוכה משקבעה ולכל הפחות לתקופת האשפוז.

עוד נטען כי הוועדה לא דנה במנומק בשאלת הנכות בשל ליקוי השמיעה והסחרחורת.

3. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כי הוועדה התייחסה לכלל הליקויים של המערערת והחלטתה טומנת בחובה התייחסות לשאלת הנכות הזמנית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים הבאים:

4. לא מצאתי כי הוועדה נימקה את קביעתה באשר לאורך תקופת הנכות הזמנית בשל ניתוח להסרת הגידול. בין הממצאים בתחום הנוירולוגי מציינת הוועדה כי המערערת ביצעה ניתוח, וכי על-פי בדיקתה הנוכחית לא נותרה נכות נוירולוגית. הוועדה קבעה בסיכום החלטתה כי הנכות בשיעור 100% היא לתקופה 17.9.13 – 31.10.13, הא ותו לא. בנסיבות אלה יש לקבוע כי היה על הוועדה לנמק החלטתה בדבר אורך תקופת הנכות הזמנית, ובהתחשב במסמכים הרפואיים באשר לתקופת האשפוז ומצבה של המערערת בסמוך למועדי האשפוז.

5. באשר לתלונות המערערת בדבר סחרחורת וניסטגמוס – הרי שעיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה בחנה תלונות אלה ונתנה החלטה מנומקת באשר להן. בסעיף ז' לפרוטוקול הישיבה מיום 6.3.14 ציינה הוועדה בין השאר את הממצאים הבאים: ""בבדיקה נוכחית ללא ניסטגמוס. עצבים קרניאליים תקינים ללא סימני פגיעה פירמדיאלית. כוח שמור. מבחנים קוארנדיטורים תקינים. רומברג יציבה... אין נכות נוירולוגית נוספת".

מהאמור לעיל עולה כי הוועדה בחנה תלונה זו וקבעה את מסקנתה על יסוד הממצאים שבפניה.

6. לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה לתלונת המערערת בדבר ליקוי שמיעה. הוועדה הפנתה את המערערת לביצוע בדיקה שמיעה, ובישיבתה המסכמת מיום 7.9.14 קבעה כי בדיקת השמיעה מיום 9.7.14 מצביעה על "שמיעה תקינה לחלוטין משמאל ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי מימין. סף שמיעה לדיבור 45/10 דציבל, סף מוצע מימין הוא 55 דציבל. על כן הוועדה מקבלת את הערר וקובעת 5% לפי 72(1) א-8 מ- 9/7/14.

מהאמור לעיל עולה כי הוועדה התייחסה לתלונה, בחנה אותה בהסתמך על הממצאים שבפניה וקבעה נכות. לא מצאתי כי קיימת אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין ממצאי הוועדה לבין המבחנים שהפעילה ולכן אין לומר כי נפל בעניין זה פגם משפטי המצדיק את התערבותו של בית הדין.

7. לסיכום – הערעור מתקבל באופן חלקי.

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) באותו הרכב, שתזמן את המערערת לדיון בפניה. הוועדה תדון במנומק בטענות המערערת בדבר אורך תקופת הנכות הזמנית בשל ניתוח כריתת מנינגיומה.

8. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

9. הצדדים יכולים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, (18 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.