1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 7.10.14 במסגרתה התנתה הפקדת ערבון/ערבות בנקאית בסכום של 250,000 ₪ כתנאי להטלת עיקולים זמניים בתיק הוצאה לפועל בטרם מסירת אזהרה.

רקע

2. המבקשת פתחה כנגד המשיבים תיק הוצל"פ ביום 6.10.14 בגין שטר חוב ע"ס של 6,005,132 ₪.

עפ"י עסקת היסוד, התקשרה המבקשת בהסכם מיום 13.1.14 לאספקת דלקים ומוצריהם למשיבה 1, שהינה חברה שבבעלותה זכות הפעלה בלעדית של תחנת התדלוק בקיבוץ קרית ענבים מכח הסכם שכירות ארוך טווח עם הקיבוץ הנ"ל.

המשיבים 2-3 הינם בעלי המניות של המשיבה 1, וחתמו על ערבות בלתי מוגבלת לחובות החברה באמצעות שטר החוב שניתן למבקשת.

תקופת ההסכם נקבעה ל-6 שנים ו-5 חודשים ו-17 יום, ובמסגרתו נחתם הסכם הלוואה בין המבקשת למשיבים ע"ס של 2,500,000 ₪. בנוסף, ניתנו למבקשת שיקים למשמרת לצורך פירעון עתידי של דלקים המסופקים לתחנת הדלק המופעלת על ידם.

3. לטענת המבקשת, לאחר שמספר שיקים ע"ס של כ-500,000 ₪ חוללו, לאור חובות עצומים של המשיבים בסך של 9,251,402 ₪, ולאור העובדה שכנגדם קיימים נושים נוספים הפועלים לגביית החוב במהירות, הוגשה על ידה לרשמת ההוצל"פ בקשה למתן עיקולים בטרם מסירת אזהרה למשיבים.

המבקשת פירטה את חששה הכבד שהמשיבים יכנסו לסחרור כלכלי שיעמיד אותה בסכנה של אי פרעון היקף חובות כלפיה בסך של מעל 9 מיליון ₪.

4. ביום 7.10.14 החליטה רשמת ההוצל"פ בהחלטה נשוא הבקשה, כי יש מקום להטלת העיקולים בטרם מסירת האזהרה בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 250,000 ₪.

על החלטה זו בכל הנוגע לדרישת הפקדת הערבות השיגה המבקשת בהתבסס על כמה נימוקים:

ראשית, לאור השוני בין הוראות ההסמכה של רשם ההוצל"פ למתן סעד זמני לפי חוק ההוצאה לפועל לבין הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בנוגע לסעדים כנ"ל , לא היה מקום להורות על הפקדת ערבות ככל שמדובר בהליכי הוצל"פ, ולמעשה, אין בחוק ההוצל"פ הוראה המסמיכה את רשם ההוצל"פ להורות על מתן ערבות ולהתנות בה מתן עיקולים נדרשים.

שנית, שיק המוגש לביצוע בהוצל"פ כמוהו כפס"ד כל עוד לא הוגשה התנגדות לביצועו מטעם החייב ואין דינו כתביעה שאך הוגשה.

המשיבים שהיו מיודעים בפתיחת הליכי הוצל"פ (כפי שעולה מפרוטוקול דיון שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בירושלים בין הצדדים בתיק אחר) לא טרחו להגיש התנגדות כלשהי.

שלישית, יסוד ההכבדה והחשש בהברחת הנכסים וחדלות הפירעון של המשיבים, לא נטענו בעלמא אלא הוכחו בראיות מוצקות לכאורה. יתר על כן, הדרישות לסעד זמני מסוג עיקול הן נמוכות לעומת הדרישות לסעדים הזמניים האחרים.

רביעית, זוכה בהוצל"פ לא יוכל לעמוד בהפקדת ערבויות כה גבוהות, והמבקשת בפרט לא תוכל להפקיד כל עת שהיא נדרשת להטלת עיקולים ערבון בסך הנ"ל, ומשמעות הדברים היא, שהמבקשת תאלץ להוציא כ-5 מיליון ₪ בשנה להפקדות כספיות כנ"ל להבטחת עיקולים שהיא מגישה בתיקים שונים המוגשים על ידה.

עוד טענה המבקשת כי היא חברה ציבורית שעוסקת בין היתר בשיווק ומסחר בדלקים ושמנים, בעלת מחזור מכירות של כ-200 מיליון ₪ בשנה, ואין מקום לדרוש ממנה דרישה כה גבוהה ומחמירה של הפקדת ערבות, ולמעשה, בנסיבות אלו הצורך במתן ערבות מתייתר, ויש מקום לפטור אותה מהמצאת ערבון כאמור בתקנה 364 לתקסד"א.

5. ב"כ המבקשת הצהיר כי בוצעה מסירה של החלטתי מיום 2.11.14 המחייבת את תגובת המשיבים, וזאת במסגרת דיון שהתנהל בין הצדדים בתיק אחר.

ב"כ המבקשת הגיש ביום 18.12 את הודעת המשיבים בדבר הסכמתם לקבלת הערעור בנוגע להשבת הערבון למבקשת.

דיון

6. דנתי בבקשת הרשות הערעור והחלטתי לתת את הרשות ולדון בערעור כאילו הרשות ניתנה ובמיוחד לאחר הודעת המשיבים.

7. לאור האמור, ולמעלה מן הצורך אדרש בקצרה לטענות המבקשת .

מקובלת עלי טענת המבקשת בדבר קיומה של אבחנה ברורה בכל הנוגע לסעד זמני עפ"י חוק ההוצאה לפועל לבין תקנות סדר הדין האזרחי.

כפי שמבהיר ביהמ"ש העליון ברע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (3.11.09):

"אכן, בחוק ההוצל"פ אין הוראה מסמיכה את ראש ההוצל"פ להורות על מתן ערבות כאמור. יתכן, מבלי לטעת מסמרות כי אין זו השמטה מקרית, ובמקרים כגון אלה אין דרישת ערבות לטובת החייב... ואולם, משהוגשה בקשת רשות להתגונן חל סעיף 81א(ג) לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1967... הוא הדין באשר למתן סעדים זמניים. כאשר נתבקשו סעדים כאמור לאחר הגשת ההתנגדות, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי. ובאשר לסעד עיקול זמני, יחולו הוראות ייחודיות שבפרק העוסק בסדר דין מקוצר... אך כאשר ניתן סעד זמני בהליך ההוצל"פ, יעמוד הסעד בעינו "כל עוד לא החליט ביהמ"ש אחרת" (תקנה 108ג' לתקנות ההוצל"פ). למקרה ... שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות."

גם כב' השופט בדימוס בר אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהד' שביעית )עמ' 1000 מוצא כי:

"אין מקום להתנות את מתן הסעד הזמני לפני מתן אזהרה במתן ערובה, מכיוון שזו אינה נדרשת בכל הנוגע לסעדים המוענקים לפני המצאת אזהרה."

8. משכך, כל עוד עסקינן בהליך זמני המתנהל בלשכת ההוצל"פ בטרם הוגשה התנגדות ובטרם הועברה לביהמ"ש, חלות הוראות חוק ההוצל"פ, ועל כן לא היה יסוד להתנאת הצו הזמני בהפקדת ערבויות כלשהן.

יודגש, כי המבקשת הפקידה התחייבות עצמית ואף ערבות צד ג' כבטוחה, מה גם שהחוב בשיעורו הגבוה יכול היה גם כן לעמוד כערבון למקרה שאכן נדרש ככזה.

לפיכך, מטעמים אלה לא היה מקום לדרוש כאמור הפקדת ערבון כספי בכלל.

גם לגופו של עניין יש לתת משקל לחוב בתיק ההוצל"פ הגבוה מאוד, ולעובדה שעסקינן בשטר חוב, שכל עוד לא הוגשה ההתנגדות בגינו לא נסתר ולא הופרך. יוטעם ,כי בהנחה שכב' הרשמת מצאה בסיס ויסוד להתנאת הצו בהפקדת ערבון, ובעניין זה לא הבהירה באופן מפורט ומנומק, היה עליה לנמק מדוע העמידה את הערבות הבנקאית בשיעור כה גבוה בנסיבות תיק זה וכאשר הונח בסיס רחב לכאורה ליסוד ההכבדה על ביצוע פסה"ד.

9. לאור כל האמור, אני מקבלת הערעור .

החלטת הרשמת נשוא הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לערבון הכספי בסך של 250,000 ₪ בטלה.

כפועל יוצא מכך יושב הערבון למבקשת.

אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.