זוהי בקשה לצו מניעה המורה למשיב לעכב את העברת העותר למתקן כליאה אחר.

כפי שנפסק, לאסיר אין זכות קנויה למקום הכליאה בו ישהה במאסרו, והעברה אין משמעותה פגיעה בזכות יסוד של האסיר. ראה רע"ב 1004-12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (19.2.2012): "בית משפט זה קבע לא אחת כי אין לאסיר, ככל, זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, ונקודת המוצא היא שהחלטה להעבירו לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו ואינה מבססת עילת תביעה או עתירה. עוד נקבע שהחלטות מסוג זה הן בליבת שיקול הדעת המנהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, ועל פי רוב לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר בעניינים מסוג זה".

מהאמור בעתירה ובבקשה לא עולה בהילות. על פני הדברים לא הונחה תשתית שמסבירה את הפגיעה הקשה הנטענת בהגנתו של העותר כתוצאה מהארכת נסיעה שאינה כה משמעותית, ממתקן הכליאה שיקמה למתקן אשל.

הסעד המבוקש הינו סעד הפיך אשר ניתן לבצעו ולקיימו גם לאחר ביצוע הוראות שירות בתי הסוהר. לפיכך אין כל מקום להורות על עיכוב ביצוע החלטת שב"ס.

אינני מוצא מקום להקדמת הדיון בעתירה על פני עתירות אחרות.

העתירה תדון ביום 18.11.2014 שעה 09:00, מועד שיש בו כדי להתחשב באמור בעתירה.

העתק יועבר לצדדים ולשב"ס.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.