בפני תביעה כספית על סך של 8,063 ₪ וזאת בגין נזקי תאונה שארעה לרכב התובעת ביום 1.2.14 (להלן: "התאונה").

טענת התובעת:

ביום 1.2.14 בעת שרכב התובעת עמד בחניה, פגע בו לפתע רכב הנתבעת מסוג שברולט אופטרה (מ.ר. 1369561) וגרם לו לנזקים (להלן: "רכב הנתבעת").

התובעת סבורה כי יש לייחס לנתבעת אחריות לנזקיה מאחר והפגיעה ברכב התובעת ארעה לאחר שנגרם לרכב הנתבעת תקר בגלגל, אשר גרם לה לאבד שליטה על הרכב. תקר בגלגל אינו מהווה מקרה טבעי שלא ניתן לצפות אותו מראש, ובפרט שבמקרה זה הנתבעת ידעה מראש על כך שיש לה תקר בגלגל לפני התאונה, ופטרה עצמה בכך שמילאה אוויר בגלגל ולא וידאה שהתקר יתוקן בפועל.

הנתבעת המשיכה לנהוג ברכב עוד מס' ימים עד שארעה התאונה. לאור האמור יש לראות בהתנהלותה של הנתבעת רשלנות ובפרט שהיה ביכולתה למנוע את התאונה באמצעים סבירים ופשוטים. התובעת אומדת את נזקיה בסך של 8,063 ₪ הכוללים 3,643 ₪ בגין נזק לרכב, 465 ₪ בגין שכ"ט שמאי

ו – 3,955 ₪ בגין ירידת ערך עפ"י דו"ח שמאי.

טענות הנתבעת:

אין לייחס לנתבעת אחריות לקרות התאונה ובפרט שהנתבעת נסעה בזהירות ברכבה עד שלפתע הרגישה רעידות חזקות בהגה, אובדן שליטה ברכב עד לסטייתו ופגיעתו, בין היתר, ברכב התובעת. הנתבעת מאשרת, כפי שגם צוין ע"י בוחן המשטרה, כי הגורם לתאונה הינו תקר בצמיג הקדמי ימני. כמו כן הנתבעת מאשרת כי ימים ספורים לפני התאונה ולאחר שנכחה כי חסר אוויר בגלגל קדמי ימין הגיעה לתחנת דלק ומילאה אוויר ולאחר יומיים שלושה שבה לתחנת הדלק על מנת לוודא שלא חסר אוויר בצמיג. בחלוף שלושה ימים לאחר בדיקה זו ארעה התאונה. זאת ועוד הנתבעת מציינת כי מצב הרכב היה תקין וכי בחודש ספטמבר 2013 כחמישה חודשים עובר לתאונה עבר הרכב טסט ואף הוחלפו שני צמיגים אחוריים ושני צמיגים קדמיים של הרכב.

הנתבעת סבורה כי פעלה כנהגת סבירה באשר לשמירת תקינות הרכב וכי לא יכלה לעשות דבר נוסף על מנת למנוע את התאונה. כמו כן הנתבעת מפנה לפסיקה התומכת לכאורה בטענותיה.

שנית, בכל הנוגע לסוגיית הכיסוי הביטוחי טוענת הנתבעת כי במועדים הרלבנטיים היו בבעלותה ובבעלות בני משפחתה שלושה רכבים אשר בוטחו ע"י צד ג' 2, באמצעות צד ג' 1, וזאת החל משנת 2011 ועד לסוף שנת 2014. צד ג' 1 רכשה עבור הנתבעת ומשפחתה פוליסות ביטוח לרכבים בחב' השונות על פי שיקול דעתה כאשר לקראת סיום תקופת הביטוח נהגה נציגת צד ג' 1 ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת ולהודיע לה כי הביטוח עומד להסתיים. בהתאם להסכמת הנתבעת היה מחודש הביטוח עבור כלי רכבה.

במקרה דנן, רכבה של הנתבעת נשוא כתב התביעה, מסוג שברולט אופטרה בוטח ע"י צד ג' 2 בביטוח צד ג' החל מיום 1/9/11 ועד 31/8/12. בהגיע מועד החידוש התקשרה נציגת צד ג' 1 והודיעה לנתבעת כי עליה לחדש את פוליסת הביטוח עבור רכב זה ועבור רכב נוסף של הנתבעת ושאלה הכיצד ברצונה לשלם עבור הביטוח. לאחר סיכום תנאי התשלום, חידשה צד ג' 1 פוליסת ביטוח חובה עבור כלי הרכב "ושכחה" לחדש פוליסת האחריות כלפי צד ג' עבור רכב הנתבעת.

לא זו אף זו צד ג' 1 המשיכה בטעותה גם בשנה שלאחר מכן והודיעה לה כי יש לחדש את פוליסת הביטוח עבור שני כלי הרכב ושוב חידשה רק את ביטוח החובה עבור רכבה של הנתבעת מסוג שברולט אופטרה.

הנתבעת נהגה להניח את תעודות החובה ברכב, ואת פוליסות הביטוח לתייק בביתה, והכל תוך שהיא סומכת על צד ג' 1 כי פעלה כנדרש וביטחה את רכביה.

ביום 3/8/14 לאחר שהתקשרה הנתבעת לצד ג' ודיווחה על התאונה, התברר לה כי ביטוח צד ג' של הרכב שברולט אופטרה לא חודש עקב טעות.

מאוחר יותר ולאחר בירור צד ג' 1, נתגלה לנתבעת כי צד ג' 2 החליטה על דעתה שלא לחדש את פוליסת הביטוח לרכב הנ"ל וזאת עם סיום תקופת הביטוח ביום 31/8/12, וכי זו האחרונה לא טרחה ליידע בעניין זה לא את הנתבעת ולא את צד ג' 1.

הנתבעת הפנתה למקרה של מבוטחת נוספת של הגב' מורן הללי, אשר צד ג' 1 "שכחה" לחדש את ביטוח הרכב שלה במשך כשנה מהמועד שנדרש, כראייה נוספת לרשלנות צד ג' 1.

הנתבעת טוענת כי יש להטיל האחריות לתשלום הנזק, ככל שתחויב בתשלום כלשהו, על צדדי ג' וכי בכל מקרה לא ניתן לטעון כי הנתבעת לא פעלה כאדם סביר ו/או כי ניתן להטיל עליה אחריות כלשהי בכך שנותרה ללא כיסוי ביטוחי לרכבה.

לשיטתה של הנתבעת, צד ג' 1 וצד ג' 2, היו מעוניינות בחידוש הביטוח ואולם לאור אי דיווח צד ג' 2 על כך שיש לחדש את פוליסת הביטוח של הנתבעת ולחילופין לכך שצד ג' מסרבת לחדש את הביטוח, לא חידשה בפועל צד ג' את הביטוח של רכב הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת כי צד ג' 1 התרשלה בכך שהיא סמכה על דיווחי צד ג' 2 בלבד ולא ערכה בקרה עצמאית משלה.

הנתבעת מציינת כי צד ג' 1 נמנעה מלזמן את הגב' חגית אשר טיפלה בתיק הביטוח של הנתבעת ובכך נמנעה מהבאת ראייה ו/או עד המצוי בשליטתה ועניין זה פועל לרעתה.

אף צד ג' 2 נהגה ברשלנות לאחר שנמנעה מלשלוח הודעה על אי חידוש פוליסת הביטוח לנתבעת וכן לצד ג' 1 וברי כי ככל שהנתבעת הייתה מודעת לכך היא הייתה פועלת לרכישת כיסוי ביטוחי בחברת ביטוח אחרת.

בהתאם לפסיקה הנוהגת, מחויבים הן המבטח והן סוכן הביטוח ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה ובדבר כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה.

לעניין הנזק, אין בחשבונית התיקון העצמית כדי להוות הוכחה לתיקון הנזק. כמו כן לא הוכח הפסד בגין ירידת ערך ובפרט שמדובר בתובעת שהינה חברת השכרת רכבים.

טענות צד ג' 1 :

אין חולק כי לנתבעת לא היה ביטוח צד ג' ביום התאונה וכי הנתבעת לא שילמה פרמיה עבור ביטוח זה.

בכל הנוגע לתביעת התובעת, סבורה צד ג' 1 כי אין לנתבעת כל אחריות לתאונה ובפרט שהנתבעת החליפה צמיגים והציגה חשבונית המוכיחה זאת. זאת ועוד, נוכח התקר בצמיג הקדמי, לנתבעת לא הייתה כל שליטה על הרכב ולכך שרכבה סטה ופגע ברכב התובעת.

צד ג' 1 סבורה כי יש לייחס לנתבעת רשלנות בגין העדר הכיסוי הביטוחי מאחר וזו "עצמה עיניה" לכך שלא חודשה פוליסת הביטוח של רכבה ולא נשלחה בעקבות זאת פוליסת צד ג' לביתה. ככל שהייתה מתקבלת הודעה מטעמה בעניין הרי שניתן היה לבטח את הנתבעת מיד לאחר מכן. הנתבעת "עצמה עיניה" גם לכך שלא שילמה באמצעות כרטיס האשראי תשלומי פרמיה עבור פוליסת הביטוח אשר סברה כי רכשה, ולא שמה לב לטעות הנטענת, על אף שהיה מדובר בסכום שונה לעומת הסכום שנגבה בשנים הקודמות ואשר כלל תשלומים עבור מספר פוליסות.

הנתבעת הסתמכה "בעיניים עצומות" על צד ג' 1 בטענה כי היה עליה לבטח אותה ומאידך מסייגת את עמדתה זו וטוענת כי אין קשר לחידוש אוטומטי של פוליסת הביטוח, אלא לחובתן של צדדי ג' ליידע את המבוטח על העדר כוונה לחדש את הפוליסה.

עניינה של גב' מורן הללי אינו רלוונטי לענייננו, שכן מדובר בטעות אנוש במסגרתה מולאה בפועל הצעה לביטוח אך לא נרכשה פוליסת ביטוח . ברם, מכל מקום צד ג' 1 לקחה על עצמה האחריות בעניינה והתחייבה לשאת בכל נזק באופן רטרואקטיבי.

בכל הנוגע לצד ג' 2 – הרי שעל אף שנטען ע"י גב' עינת אלפסי כי נשלחה על ידה הודעה בדואר מייל לצד ג' 1 בדבר כוונתה לחדש את פוליסת הביטוח, לא הובאה על ידה כל ראייה בעניין ואף הובהר כי אין ביכולתה לאתר משלוח הודעה זו כיום. זאת ועוד, הגב' אלפסי הודתה כי היה קיים נוהג בין צד ג' 1 לבין צד ג' 2 ולפיו צד ג' 2 הייתה שולחת דו"ח של חידושי פוליסות וכן מיידעת באופן ספציפי על כל סירוב לחידוש פוליסת ביטוח. צד ג' 2 אף אישרה שניתן היה להסתמך על דוחות אלה. נוכח הנוהג האמור הסתמכותה של צד ג' 1 על דוחות הביטוח אינה מהווה רשלנות, קל וחומר שעה שלא נתקבלה בידיה כל הודעה בדבר אי חידוש פוליסת הביטוח.

אומנם הגב' סמדר מורנו, מטעם צד ג' 1 הודתה בעדותה כי הסוכנות נאלצה לנהל מערכת בקרה כפולה ואולם אין ביכולתה להעריך עלותה של מערכת כזו ולא ברור האם יש לחייב סוכן ביטוח לעמוד בעלות זו.

אי לכך סבורה צד ג' 1 כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת עצמה שיכלה למנוע את הנזק באופן הזול ביותר, אילו הייתה מקפידה לבדוק את המועד בו מסתיימת פוליסת הביטוח שלה ופועלת לחידושה. לחילופין כאמור יש להשית את האחריות על צד ג' 2.

לעניין הנזק סבורה צד ג' 1 כי אין לאשר ירידת ערך, שכן לא התייצב שמאי מטעם התובעת וכי חשבונית התיקון אינה מלמדת על קשר סיבתי לנזק הנתבע.

טענות צד ג' 2:

אין מחלוקת כי לרכב הנתבעת לא היה ביטוח צד ג' והאחריות לכך מוטלת בעיקרה על צד ג' 1 ויש לייחס לנתבעת אשם תורם משמעותי בעניין . בהקשר זה מפנה צד ג' 1 לעדות הנתבעת לפיה נשאלה הכיצד ברצונה לשלם עבור חידוש פוליסות הביטוח בעוד שבפועל פעלה לחידוש פוליסה אחת בלבד עבור רכב השברולט אופטרה.

צד ג' 1 לא טרחה לזמן את הגב' חגית העובדת במשרדה גם היום, על אף שהיא הייתה הגורם הרלוונטי כמי שהתקשרה לקבלת אישור צד ג' 2 לחידוש הפוליסות של רכב השברולט אופטרה. לא מן הנמנע כי ככל שהנ"ל הייתה מעידה, היא הייתה מאשרת כי ידעה שיש לחדש את פוליסת רכב הנתבעת ואף ידעה שצד ג' 2 סירבה לחדש את הפוליסה.

שליחת דוחות חידושי הפוליסה בוצעה כשרות בלבד של צד ג 2, ו צד ג' 1 לא היתה רשאית להסתמך עליהם. ככל שהיה מדובר בנוהל הרי שזה נוהל פנימי של צד ג' 1 עצמה ולא הוכח כי מדובר בנוהל מקובל בין צד ג' 2 לבין סוכנויות ביטוח אחרות.

לא זו אף זו, לאחר המקרה צד ג' 1 בחרה לבצע הליך של בקרה עצמאית על הליך חידושי הפוליסות.

בכל הנוגע לאחריותה של הנתבעת, הרי שלא היה ביטוח צד ג' לרכבה במשך כשנה ושבעה חודשים, קרי, הביטוח לרכבה לא חודש פעמיים. על אף האמור, הנתבעת לא פנתה בעניין זה לצד ג' 2 ולא שילמה פרמיות כלשהן בגין הביטוח. יתרה מכך, הנתבעת, בעדותה, הודתה כי כשהגיעו פוליסות הביטוח הייתה מתייקת אותן בביתה, תוך שהיא סומכת על צד ג' 1.

בתקופה הרלוונטית רק פוליסת צד ג' של רכב השברולט אופטרה הייתה אמורה להיות על שמה בעוד שפוליסה אחרת הייתה על שם בעלה ופוליסה שלישית על שמה ועל שם בנה. מכאן כי די בכך שהייתה מבחינה בשם המבוטח הייתה נוכחת לדעת כי לא קיבלה פוליסה על שמה בלבד כפי שהייתה אמורה לקבל.

לא סביר כי בעת ששוחחה הנתבעת עם נציגת צד ג' 1 בנוגע לחידוש הפוליסות, לא עלה הצורך בחידוש פוליסת צד ג' של רכב השברולט אופטרה. סביר להניח כי במסגרת השיחה שנערכה הבינו הן הנתבעת והן צד ג' 1, כי היה צורך לפעול לחידוש הפוליסה.

הנתבעת לא יכלה לראות בפירוט החיובים בויזה כי בוצעו חיובים לטובת צד ג' 2, שכן באותה העת ביטוח החובה שלה היה בחברת ביטוח אחרת.

צד ג' 2 הודיעה על סירובה לחדש את פוליסת צד ג' של רכב הנתבעת מחמת ריבוי תביעות ובמשך כשנה ועשרה חודשים פוליסה זו אכן לא חודשה. משכך ברור שצד ג' 1 לא יכלה לצפות כי שם הנתבעת יופיע בדו"ח החידושים אשר אינו כולל את המסורבים לחידוש הפוליסות .

על צד ג' 2 חל איסור מחידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח. כמו כן במועדים הרלוונטיים לא חלה על צד ג' 2 חובה להודיע למבוטח ולסוכנות על חידוש הפוליסה.

צד ג' 2 מצטרפת לכלל טענות הנתבעת ביחס להעדר כל אחריות של הנתבעת לתאונה ו/או לרשלנות מצידה.

צד ג' 2 מבהירה כי במידה וייקבע שיש לחייבה בנזקי התובעת, הרי שיש לחייב תחילה את הנתבעת לתשלום פרמיה הכוללת עבר תאונתי ע"ס 4,494 ₪ וכן השתתפות עצמית לנזק צד ג' ע"ס 1,350 ₪.

מכאן כי טרם כל חיוב של צד ג' יהיה צורך להפחית תחילה סך של 5,844 ₪ , בו תחויב הנתבעת.

דיון והכרעה:

במסגרת תביעה זו, על בית המשפט להידרש לסוגיית אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה ולנזקי התובעת, וכן לסוגיה העולה במסגרת הודעת צד ג, ביחס לאחריות צדדי ג לכך שלרכב הנתבעת לא הייתה פוליסת ביטוח צד ג ברת תוקף במועד התאונה.

להלן אדון בכל אחת מהסוגיות דלעיל.

סוגיית אחריות הנתבעת לקרות התאונה ונזקי התובעת:

בהתאם לרכיבי עוולת הרשלנות המפורטים בסעיפים 35,36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], יש צורך לבחון קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות ע"י המעוול, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין התרשלות המעוול לנזק.

במקרה דנן חובת הזהירות המושגית נסמכת על חובות סטטוטוריות ברורות אשר נקבעו בתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

"מצב כללי של הרכב

27.       (א)        לא ינהג אדם רכב כשהרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.

(ב)        לא ינהג אדם רכב אלא אם מבנהו של הרכב, ציודו, אבזריו, סימונו ונשיאת מטענו

הם בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, לרבות תנאים בהיתר וברישיון.

            (ג)        לא ינהג אדם רכב כאשר הרכב במצב השולל מהנהג שליטה בו.

            (ד)        לא ינהג אדם רכב שבו הוגבלה בכל אופן שהוא, למעט הגבלה זניחה, יכולתו לראות

את הדרך והתנועה בה מן השמשה הקדמית של הרכב או האחורית או זו שלצד הנהג

או זו שלצד הנוסע במושב הקדמי.

            (ה)       על אף האמור בתקנת משנה (ד) מותר לנהוג ברכב שבו קיימת הגבלת ראות מן

השמשה האחורית, אם מותקנות ברכב, מכל שנת ייצור, מראות תשקיף.

            (ו)         לא יתקין אדם ברכב מכשיר או אבזר המשבש או העלול לשבש מכשיר אכיפה ובכלל

זה שיבוש היכולת לזהות את הרכב, ולא ינהג אדם ברכב שיש בו מכשיר כאמור".

(ה.ש. הח.מ.)

”תקינות רכב:

306.     רכב וכל החלקים, האביזרים והציוד המורכבים עליו או המותקנים בו יהיו בכל עת במצב תקין ובמצב שאין בו כדי לגרום רעש, הפרעה, נזק או סכנה לנמצאים עליו, בתוכו או על ידו, לעוברי דרך או לרכוש".

(ה.ש. הח.מ.)

בהתאם לתקנות הנ"ל מחובתה של הנתבעת, כמי שנהגה ברכב, לוודא את תקינותו של הרכב ולוודא כי תנהג ברכב רק במצב בו מוקנית לה שליטה מלאה בו ובאופן השולל כל יצירת סיכון לעוברי הדרך.

אין מחלוקת וכך גם קובעת הפסיקה הנרחבת אליה הפנו הצדדים בעניין, כי במידה והנהג יפעל בזהירות הנדרשת וישמור על תקינות הרכב, על כל חלקיו, ובכל זאת יתרחש אירוע בלתי צפוי של התפוצצות גלגל, לא ניתן יהיה לייחס לו רשלנות. הסיבה לכך הינה כי התפוצצות הגלגל עשויה להיות אירוע בלתי צפוי, לרבות התנהלות הנהג בזמן גילוי אירוע מפתיע זה.

ברם, במקרה דנן, סבורני כי אירוע התפוצצות הגלגל לא היה אירוע בלתי צפוי אשר לא ניתן היה לצפותו מראש, ומשכך, אין בפסיקה אליה הפנו הצדדים כדי לסייע לנתבעת.

ודוק, מעיון בחקירת הנתבעת במשטרה מיום 2/2/2014 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת) עולה כי ביום התאונה ובסמוך לאחריה הודתה הנתבעת בפני השוטר אשר הגיע למקום התאונה כי היה לה תקר בצמיג הקדמי שהיה ללא אוויר:

"שאלה: בדו"ח הפעולה כתב השוטר כי את אמרת שהיה לך פנצ'ר וכי הצבעת על צמיג קדמי ימני שהיה ללא אוויר. למה הייתה כוונת באמרה שאמרת לשוטר?"

יש להדגיש כי דברי הנתבעת בדו"ח הפעולה של השוטר הינם בגדר עדות ראשונה ומידית שנמסרה מיד לאחר התאונה. כידוע לעדות זו יש ליתן משקל רב, ועל פי רוב היא נתפסת כעדות האותנטית ביותר, ובפרט שהיא נמסרה טרם התייעצה עם כל גורם אחר באשר הוא. כל עדות אחרת הנמסרת לאחר עדות ראשונית זו, והשונה מהעדות הראשונית, הינה עדות כבושה, אשר יש להמעיט במשקלה.

בחקירה תחת אזהרה, אשר נערכה כאמור במשטרת ישראל למחרת התאונה, ולאחר שנשאלה הנתבעת על דבריה כאמור לשוטר ביום התאונה ומיד לאחריה, שינתה הנתבעת את גרסתה והשיבה:

"תשובה: ביום ראשון האחרון לפני קרות התאונה פנה אליי מישהו שראה אותי נוהגת ברכבה ואמר לי שחסר לי אוויר בצמיג הקדמי ימני. אני נכנסתי לתחנת דלק ומילאתי אוויר בצמיג. מאז הכל היה בסדר ובדקתי במהלך אמצע השבוע אם חסר אוויר או לא בתחנת דלק, ולא היה חסר אוויר. לכן בגלל זה סברתי שהייתה לי בעיה עם הצמיג הקדמי ימני. גם מעצם זה שממש לפני התאונה הרגשתי את הרעידות בהגה ואת זה שלא הייתה לי שליטה על הרכב הנחתי שזה בגללה גלגל קדמי ימני".

בהתאם לגרסתה השנייה של הנתבעת, הרי שלא אירע תקר בגלגל הקדמי ימני, אלא שאדם אחר הבחין בכך שהנתבעת נוהגת ברכב שבו חסר לה אוויר בצמיג זה, ובעקבות זאת היא פנתה לתחת הדלק ומילאה אוויר בצמיג ימני קדמי.

למותר לציין כי כאשר אדם מבחין בירידת אוויר בזמן נסיעה של רכב אחר, ומטריח עצמו לפנות אל נהג הרכב בעניין, סביר להניח כי מדובר בירידת אוויר משמעותית ולא זניחה, וכי ירידת האוויר נראית לעין. ככל שאכן מדובר בירידת אוויר שכזו, הרי שמצופה מכל אדם סביר בנסיבות מעין אלה כי יפנה ללא דיחוי, לתחנת הדלת הקרובה על מנת למלא את הצמיג באוויר. עוד מצופה כי לאחר מכן יפנה אותו אדם לפנצ'רייה על מנת לוודא תקינותו של הצמיג ו/או תיקון הצמיג במידת הצורך.

במקרה דנן הנתבעת אומנם פעלה בתחילה כנדרש כאשר פנתה לתחנת הדלק ומילאה אוויר בצמיג ואולם בהמשך "עצמה עיניה" לסיכון העלול להיגרם מהצמיג ולא טרחה לפנות לפנצ'רייה על מנת לוודא תקינותו של הצמיג והעדר תקר בצמיג.

גרסת הנתבעת לפיה פנתה בחלוף מספר ימים בשנית לתחנת הדלק על מנת לוודא אם חסר אוויר בצמיג, אם לאו, אינה סבירה, שכן על פי רוב פונים לתחנת הדלק מילוי אוויר כאשר נראה לעין כי חסר אוויר בצמיג. לא מן הנמנע כי הנתבעת העלתה הטענה בדבר פניה שנייה לתחנת הדלק על מנת להרחיק מעליה כל אשם לתאונה ועל מנת לספק הסבר לכאורה לכך שמשך כשבוע ימים נסעה ברכב אשר האוויר בצמיג ירד, מבלי לפנות לפנצ'רייה על מנת לוודא תקינות הצמיג. ככל שהנתבעת מנסה להציג עצמה כמי שהינה מהנהגים המקפידים במיוחד אשר מגיעים לתחנת הדלק על מנת לוודא שלא חסר אוויר בצמיג, הרי שהיה מצופה כי בהתאם גם תפנה ללא דיחוי, לגורם הרלוונטי והמקצועי, קרי לפנצ'רייה על מנת לוודא כי הצמיג תקין ובוודאי שלא תסתפק בפנייה לתחנת דלק.

אין להקל ראש בפנייה לפנצ'ריה לשם בדיקת תקינות הצמיג שכן כידוע, ולמצער כפי שקרה בתאונה דנן, ירידת אוויר משמעותית בצמיג פוגמת ומשפיעה על מרחק הבלימה של הרכב וגורמת לכך שהצמיג עלול להתפוצץ בפתאומיות ולגרום לאובדן שליטה ברכב, לסטייתו או להתהפכותו.

חרף ידיעת הנתבעת כאמור על ירידת לחץ האוויר בצמיג, שכפי הנראה היווה סממן לתחילתו או לקיומו של תקר בגלגל, בחרה הנתבעת להסתפק בהגעה לתחנת הדלק ומילאה אוויר בצמיג בלבד.

זאת ועוד, הנתבעת טענה כי הוחלפו על ידה ארבעה צמיגים של הרכב נשוא התאונה, במהלך השנה הקודמת לקרות התאונה. ברם, האסמכתאות שהוצגו ע"י הנתבעת אינן מלמדות על כך שכל ארבעת הצמיגים שנרכשו , הותקנו ברכב נשוא התאונה דווקא. ודוק, בחשבונית שצורפה כנספח ד' לתצהיר הנתבעת מ"אריק צמיגים בע"מ" אכן צוין כי נרכשו 2 צמיגים עבור רכב שמספרו 1369561 שהינו רכב הנתבעת נשוא התאונה. ואולם, מחשבונית זו לא ניתן לדעת האם מדובר בהחלפת צמיגים קדמיים או אחוריים והאם הצמיג הרלוונטי נשוא התאונה, קרי, הצמיג הקדמי ימני, הוא זה שהוחלף.

יתר האסמכתאות אשר צורפו להוכחת רכישת צמיגים נוספים, הינן דוחות חיובים בכרטיס אשראי, אשר אינם מלמדים על כך שרכישת צמיגים אלה נועדה לרכב הנתבעת נשוא התאונה דווקא ולא לרכבים אחרים שהיו בשימושה ו/או בשימוש בני משפחתה.

בהקשר זה יודגש כי היו בשימושה של הנתבעת, בעלה ובנה 3 כלי רכב, האחד- הרכב נשוא התאונה, השני- רכב מסוג שברולט נוואדה והשלישי - רכב מסוג יונדאי.

למותר לציין כי היה ביכולתה של הנתבעת, להסיר כל ספק בעניין, ולהציג אסמכתא המלמדת על כך שגם הצמיגים הנוספים שנרכשו נועדו לרכב נשוא התאונה, בדומה להצגת החשבונית מ"אריק צמיגים בע"מ". הנתבעת נמנעה מלהציג חשבוניות ספציפיות כאמור ביחס לצמיגים הנוספים, אשר מציינות את מספר הרכב הרלוונטי על גביהן, ומתעורר החשש, שלא בכדי.

למותר לציין כי ההלכה קובעת כי אי הבאת ראייה המצויה בשליטתו של בעל הדין נזקפת לחובתו של בעל הדין והוא נחשב כמי שאילו היה מביא את הראייה היא הייתה משמשת כנגדו.

ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991).

במקרה דנן וכפי שהובהר לעיל, אף אם הייתה מוכחת רכישת ארבעת הצמיגים של הרכב נשוא התאונה במהלך השנה קודם לתאונה, לא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לפעול בזהירות הנדרשת ביחס לתחזוקת הרכב ותקינותו, כנדרש על פי תקנות התעבורה, ועדיין היה מצופה ממנה לפנות לפנצ'רייה על מנת לוודא תקינות הצמיג, לאחר ירידת האוויר, וזאת ללא כל קשר להיותו של הצמיג חדש או ישן.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני רואה לנכון לקבוע כי חלה על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת הנובעת כאמור מחובתה לוודא את תקינות הרכב על כל חלקיו, ולוודא שליטתה ברכב בעת נסיעה בו. באי פנייתה של הנתבעת לפנצ'ריה על מנת לתקן את התקר או לוודא את תקינותו, לאחר שנכחה כי ירד לחץ האוויר בצמיג, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה, וגרמה לתאונה.

נזקי התובעת:

בהתאם לסיכומי התובעת וכתב התביעה נזקי התובעת כוללים: נזק ישיר על פי דו"ח שמאי בסך של 3,643 ₪, שכ"ט שמאי בסך 465 ₪ וירידת ערך בסך 3,955 ₪.

(בפתח הדיון שהתקיים ביום 17/6/2015, ציין ב"כ התובעת כי הוא חוזר בו מהדרישה לתשלום ימי השבתת רכב התובעת אשר צוין בכתב התביעה).

הנתבעת וכן צדדי ג' העלו טענות ביחס לירידת הערך הנטענת בין היתר לאור העובדה כי התובעת הינה חברת השכרת רכבים. עוד הועלו טענות בנוגע לדו"ח השמאי , אי חקירתו של השמאי והצגת חשבונית תיקון עצמית.

על אף האמור, לא טרחו, מי מהנתבעת ו/או צדדי ג, לעתור לזימון השמאי לחקירה בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ואף לא טרחו להציג חוו"ד שמאי נגדית.

מעיון בדו"ח השמאי לא נכחתי כי ישנם ממצאים חריגים אשר אינם מתיישבים עם נסיבות קרות התאונה ובהיותו של דו"ח זה, חוו"ד יחידה שלא נסתרה, אני מאשרת את נזקי התובעת המפורטים בדו"ח וכאמור לעיל בסך כולל של 8,063 ₪, לרבות שכ"ט השמאי.

סוגיית חלוקת האחריות בין הנתבעת לצדדי ג' לנזקי התובעת:

אקדים את המאוחר ואבהיר כי לאחר שבחנתי כלל טענות הנתבעת וצדדי ג', אני רואה לנכון ליחס לכל אחד מהצדדים הנ"ל רשלנות ו/או תרומה שווה לכך שרכבה של הנתבעת נשוא התאונה לא היה מבוטח בביטוח צד ג' במועד התאונה, מכוחו ניתן היה לפצות את התובעת בגין נזקיה, הכל כמפורט להלן.

ראשית, הנתבעת התרשלה בכך שלא טרחה לוודא כי רכבה בוטח בפוליסת ביטוח צד ג' והסתפקה בכך שקיבלה לידיה את תעודת החובה בלבד ומאוחר יותר כאשר קיבלה את פוליסת הביטוח של הרכבים האחרים אשר בשימושה ו/או של בני משפחתה, תייקה פוליסות אלה מבלי שטרחה לעיין בהן כלל ועיקר. (ראה בעניין זה ע' 2 ו-3 לפרוטוקול ע' 3 שורות 12-15).

חמור מכך, הנתבעת התרשלה בכך שלא ווידאה כי רכבה בוטח בפוליסת ביטוח צד ג', לא רק במועד חידוש הביטוח בשנת 2012, אלא גם לאחר מכן בשנת 2013. ודוק, אין המדובר בטעות בשוגג שאירעה פעם אחת בלבד אלא בהתנהלות שיטתית של הנתבעת שאינה בודקת את פוליסות הביטוח שנשלחות אליה ואינה מוודאת כי רכבה מבוטח בפועל.

די בכך שהנתבעת הייתה מסתכלת על שם המבוטח המצוין על גבי הפוליסות שנשלחו אליה כדי להיווכח כי לא קיבלה לידיה פוליסת ביטוח צד ג לרכב נשוא התביעה. פוליסת הביטוח הרלוונטית הייתה אמורה להיות מונפקת על שמה של הנתבעת בלבד בעוד שיתר הפוליסות היו על שם בעלה ו/או על שם בנה, יחד עמה.

כל זאת בניגוד לנטען ע"י הנתבעת אשר טענה בעדותה כי הסתכלה על השמות המצוינים בפוליסות ולא על מספרי הרכב. ודוק, ככל שהייתה מסתכלת על שמות המבוטחים בפוליסות, ברי כי הייתה נוכחת לדעת כי לא בוטח רכבה. (ראה בעניין זה ע' 4 לפרוטוקול שורות 10-11).

יתר על כן, הנתבעת לא הבחינה בכך שלא בוטח רכבה על אף שלא שולמו על ידה פרמיות ביטוח במשך כשנה ושבעה חודשים ועל אף שיכלה להבחין בכך, אילו הייתה בודקת את חיובי הויזה שלה ונוכחת לדעת כי איננה מחויבת בסכומי החיוב בהם הייתה אמורה לחוב.

הנתבעת הודתה במילותיה שלה כי לא בדקה למעשה דבר לאחר השיחה הטלפונית שנערכה על ידה עם נציגת צד ג' 1 במעמד חידוש הפוליסות וכי סמכה על אנשי הביטוח באופן מלא. (ראה בעניין זה ע' 2 לפרוטוקול שורות 22,23, ע' 3 שורות 7-12).

שנית, צד ג' 1 התרשלה בכך שלא ערכה בקרה עצמאית מטעמה של פוליסות הביטוח של כלל לקוחותיה אשר עומדות לפוג , והסתמכה הסתמכות "עיוורת" על דוחות החידושים אשר נשלחו אליה ע"י צד ג' 2.

נציגת צד ג' 1 אישרה בעדותה כי הסתמכות זו אכן הייתה הסתמכות "עיוורת" וכי ללא דוחות החידושים לא הייתה יכולה להיות לצד ג' 1 אינדיקציה כלשהי לגבי פוליסות הביטוח אשר עומדות לפוג ואשר יש לפעול לחידושן. רק לאחר המקרה של הנתבעת השכילה צד ג' 1 להימנע מהסתמכות "עיוורת" זו ואימצה שיטה של בקרה עצמית המתבססת על מערכת ממוחשבת אשר מאתרת את תום תקופת הביטוח של כל לקוח. (ראה בעניין זה ע' 9 שורות 20-31, וכן ע' 10 שורות 12-16 לפרוטוקול).

התרשלות צד ג' 1 באה לידי ביטוי גם בכך שבמועד השיחה הטלפונית שנערכה בין נציגת צד ג' 1 (הגב' חגית) עם הנתבעת, שנועדה לקבלת הסכמת הנתבעת לחידושי הפוליסות של הרכבים של הנתבעת ובני משפחתה, לא הבחינה צד ג' 1 כי היא רוכשת עבור הנתבעת ביטוח חובה בלבד עבור הרכב נשוא התביעה ומותירה אותה ללא ביטוח צד ג' לרכב, והכל תוך שאינה מיידעת אותה כלל ועיקר בעניין. ככל שהייתה מתבצעת כאמור בדיקה סדורה מצד צד ג' 1 במועד חידושי הפוליסות, תוך שנבדקת רכישת פוליסת ביטוח חובה וכן פוליסת ביטוח צד ג' או מקיף, עבור כל אחד מהרכבים, ברי כי ניתן היה לצמצם את הנזק ואף למנעו לחלוטין. חמור מכך הוא, כי צד ג' 1, לא הבחינה באמור במהלך שני מועדים של חידושי פוליסות של רכבי הנתבעת ומכאן שלא מדובר בטעות בשוגג שאירעה פעם אחת בלבד אלא בהתנהלות ברורה של הסתמכות "עיוורת" כאמור על דוחות החידושים שנשלחים ע"י צד ג' 2 בלבד.

צד ג' 1 נמנעה באופן תמוה מלהעיד את הגב' חגית, שהייתה הגורם הרלוונטי אשר טיפל בזמן אמת בחידושי הפוליסות ואף היה בקשר בעניין עם נציגת צד ג' 2, הגב' עינת אלפסי. למותר לציין כי במידה והייתה נחקרת הגב' חגית, ניתן היה ללמוד האם אכן קיבלה לידיה הודעה מטעם צד ג' 2 אודות סירובה לבטח את רכב הנתבעת בביטוח צד ג', האם יידעה את הנתבעת בכך שאין לה כיסוי ביטוחי לרכבה ועוד. כבר נאמר לעיל, כי אי הבאת עד רלוונטי ובפרט שמדובר בעד שהינו בשליטתו של בעל הדין, נזקפת לחובתו וכך גם בעניינה של צד ג' 1.

שלישית, צד ג' 2 התרשלה בכך שנהגה באופן קבוע וכנוהג לשלוח דוחות חידושי פוליסות לצד ג' 1 וכן הודעות סירוב בדבר רצונה לחדש פוליסה למבוטחים. על אף האמור, במקרה דנן לא הוכח על ידה כי נשלחה הודעת סירוב בעניינה של הנתבעת.

צד ג' 2 מנסה בסיכומיה להתנער מהקביעה כי מדובר בנוהג וכי היה על צד ג' 1 להסתמך על נוהג זה ואולם נציגת צד ג' 2, אשר העידה בדיון אישרה בעצמה כי סוכן הביטוח יכול להסתמך על דוחות החידושים, ואף ציינה במייל שנשלח לאחר התאונה כי הודעת הסירוב נשלחה כנהוג בין הצדדים. (ראה ע' 14 שורות 26-27 לפרוטוקול, וכן ראה נספח ג לתצהיר צד ג 1).

זאת ועוד, צד ג' 2 ציינה בכתב ההגנה כי הודעת הסירוב לחדש את פוליסת ביטוח צד ג' לרכב הנתבעת, נשלחה הן לנתבעת והן לצד ג' 1. ברם, בעדותה של נציגת צד ג' 2, גב' עינת אלפסי, חזרה בה מגרסתה זו והבהירה כי נשלחה הודעה לצד ג' 1 בלבד ואולם אין בידיה כל ראייה להוכחת משלוח זה.

צד ג' 2 טענה בסיכומיה כי ככל שמבוטח כלשהו אינו מופיע בדו"ח החידושים, על סוכנות הביטוח לברר מדוע אינו מופיע בדו"ח וכי אין כל חובה על צד ג' 2 לשלוח הודעה על סירוב לחדש את הביטוח, לא לנתבעת ולא לצד ג' 1.

צד ג 2 מבססת טענה זו על כך שהנחיות המפקח על הביטוח טרם נכנסו לתוקפן במועד הרלוונטי לתביעה זו, ולכן כאמור לא היה מחובתה של צד ג' 2 ליידע אודות הסירוב לחידוש פוליסת הביטוח כאמור.

ברם, הגם שהנחיות המפקח על הביטוח לא נכנסו לתוקף במועד הרלוונטי, הרי שבפועל צד ג 2 אישרה שהיה נוהג לשלוח הודעה לכל הפחות לצד ג1.

כמו כן, אף ללא הנחיות אלו, סבורני כי היה מחובתה של צד ג 2 ליידע את צג 1 והנתבעת אודות סירובה לחדש הפוליסה, וזאת מכוח הלכת בית המשפט העליון שנקבעה בעניין.

ברע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי ואח' (פורסם בנבו) נקבע על ידי בית המשפט העליון כי:

"... לטעמי קווים מנחים אלו מצדיקים את חיובם של המבטח וסוכן הביטוח ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב ובדבר כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה.... אני סבורה כי המבטח וסוכן הביטוח, מעצם התעסקותם ומיומנותם בתחום הינם מונעי הנזק הזולים ביותר. ניתן להוסיף ולומר כי במקרה זה נראה שהלקוח מסתמך על סוכן הביטוח שיידע אותו בדבר אי חידוש הפוליסה, וזאת לאור הנוהג הקיים בשוק הביטוח...".

אמור מעתה כי היה על צד ג' 2 ליידע באופן מפורש הן את צד ג' 1 והן את הנתבעת בדבר סירובה לחדש את פוליסת ביטוח צד ג' לרכבה באופן שהיה מאפשר לנתבעת להיערך לרכישת פוליסת ביטוח מחברות ביטוח אחרות, ככל שהייתה מעוניינת בכך.

במקרה דנן צד ג' 2 ידעה כי צד ג' 1 מסתמכת על בסיס הנוהג הקיים, גם אם למצער באופן "עיוור", על דוחותיה וכן על הודעות הסירוב, ולמרות זאת לא טרחה לשלוח לנתבעת ולצד ג 1 הודעת הסירוב בפועל ו/או לא טרחה להוכיח כי שלחה ההודעה כאמור.

אשר על כן ולאור כל המפורט לעיל אני רואה לנכון לייחס לנתבעת, לצד ג' 1 ולצד ג' 2 תרומה שווה לכך שבסופו של יום לרכבה של הנתבעת לא היה ביטוח צד ג בתוקף במועד התאונה, אשר היה יכול "להיכנס בנעליה" ולפצות את התובעת בגין נזקיה.

כפועל יוצא, הנני מורה כדלקמן:

הנתבעת תשלם תחילה עלות פרמיית הביטוח לשנתיים וכן עלות ההשתתפות העצמית בסך כולל של 5,844 ₪.

ביהמ"ש מודע לכך כי תביעה זו הינה תביעה ראשונה המוכרעת ביחס לתאונה נשוא התביעה.

משכך, מובהר כי הנתבעת תישא בסכום זה באופן חד פעמי, וביתר התביעות המנוהלות כנגדה בגין התאונה הנידונה, לא תידרש לשלמו שוב.

יתרת נזקי התובעת בסך של 2,219 ₪ תשולם בחלקים שווים ע"י הנתבעת, צד ג' 1 וצד ג' 2, באופן שכל אחת מהן תשלם לתובעת סך של 740 ₪.

סוף דבר :

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,584 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2. אני מחייבת את צד ג' 1 לשלם לתובעת סך של 740 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
3. אני מחייבת את צד ג' 2 לשלם לתובעת סך של 740 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
4. אני מחייבת את הנתבעת, צד ג' 1 וצד ג' 2 ,בחלקים שווים, בתשלום שכ"ט ב"כ התובעת בסך של 1500 ₪ + מע"מ (באופן שכל אחת מהן תשלם חלקה בשכר הטרחה בסך של 500 ₪ + מע"מ).
5. אני מחייבת את הנתבעת, צד ג' 1 וצד ג' 2, בחלקים שווים, בתשלום הוצאות המשפט לרבות אגרה בסך של 758 ₪ (באופן שכל אחת מהן תשלם חלקה בסך של 253 ₪).
6. לאור העובדה כי אכן הייתה מחלוקת משפטית עניינית בין הנתבעת וצדדי ג אשר דרשה הכרעה, אני קובעת כי כל אחד מצדדים אלו יישא בהוצאותיו ביחס להודעת צד ג.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.