בפני תביעה בסדר דין מהיר על סך של 34,770 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בשל פיצוץ צינור מים הסמוך לביתו.

כתב התביעה המקורי הוגש, הן כנגד מר מאמון נאיף עבוד (להלן: "הנתבע"), והן כנגד תאגיד מים כפרי גליל תחתון בע"מ (להלן: "תאגיד המים").

יצוין כי ביום 13.7.15 נדחתה התביעה כנגד תאגיד המים, לבקשתו של התובע, כך שנותרה בפני התביעה רק כנגד הנתבע.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 9.1.2014 ביצע הנתבע עבודות להחלפת קו צנרת מים הסמוכה לביתו של התובע. עוד טוען התובע כי לאחר סיום ביצוע העבודות פתח הנתבע את ברז המים הראשי, ואז אירע פיצוץ בצנרת המים המחוברת למרתף ביתו של התובע (להלן: "האירוע").

2. כתוצאה מפיצוץ צנרת המים הוצף, לטענת התובע, מרתף ביתו, ונגרמו לו, בין השאר, נזקים לכלי עבודתו (מכשירים חשמליים), הכל כמתואר בחוות דעת השמאי מטעמו (נספח ב' לכתב התביעה).

3. התובע הוסיף ותבע מהנתבע נזקים בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והפסד השתכרות בסך כולל של 13,500 ₪.

4. הנתבע בכתב ההגנה הכחיש הן את אחריותו לביצוע הנזקים, והן את הנזקים עצמם, תוך שהוא טוען כי התובע בעצמו גרם לנזקים אשר אירעו לכלי עבודתו.

דיון והכרעה:

על מנת להכריע בתיק, אדון תחילה בשאלת החבות, ולאחר מכן בשאלת הנזק. כבר עתה יאמר כי החלטתי לדחות את התביעה במלואה, הואיל והתובע לא הוכיח בפני את הנזקים אשר נגרמו לו.

א. שאלת החבות:

5. לאחר ששקלתי את נסיבות האירוע, ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בעניינו חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") הקובע כי :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

6. בנסיבות אלה, הרי שעל הנתבע הנטל להוכיח שלא הוא זה שגרם לאירוע.

7. הנתבע בעדותו הודה בעובדות הבאות:

7.1. הנתבע ביצע את עבודות העתקת קו המים ליד ביתו של התובע.

7.2. הנתבע ביצע את עבודות העתקת קו המים של התובע - אותו קו מים אשר ניזוק במועד ביצוע העבודות.

7.3. את העבודות ביצע הנתבע באמצעות "קונגו" וטרקטור.

8. בנסיבות אלה הרי שדי בכך כדי לקבוע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא אינו אחראי לאירוע.

9. לא זו אף זו, הנתבע הודה בחקירתו, כי יחד איתו עבדו מספר פועלים ואף נקב בשמם. הנתבע לא הביא את הפועלים לעדות בפני בית המשפט, ואני רואה בכך חיזוק למסקנה אליה הגעתי, כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא אינו אחראי לאירוע.

ב. שאלת הנזק:

10. לאחר שקבעתי כי הנתבע אחראי לאירוע, נותר לי לקבוע מהו הנזק אשר נגרם לתובע, אם בכלל.

11. ראשית אציין כי, במסגרת התביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבע בסך כולל של 13,500 ₪ וזאת בגין נזקי עוגמת נפש בזבוז זמן וטרדה, וכן נזקים בגין הפסד השתכרות ואי ביצוע עבודות.

התובע לא הביא כל ראיה לביסוס טענותיו לגבי נזקים אלה, ובשל כך אני דוחה את תביעתו בגין הרכיבים הנ"ל.

12. נותרה בפני השאלה האם הוכיח התובע את הנזקים המפורטים בחוות הדעת של השמאי מטעמו.

13. כבר עתה יאמר כי חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, אינה ערוכה כדין, ואין כלל פירוט לגבי מומחיותו של השמאי, ולא בכדי.

14. השמאי העיד כי הוא לא מומחה לבדיקת מכשירים חשמליים. עוד העיד השמאי כי הנזקים המתוארים בחוות דעתו מתבססים על הצעת מחיר שהוכנה על ידי חברת גבן זאהי אשר טכנאי מטעמה בדק את הכלים.

עוד העיד השמאי כי הוא בעצמו לא בדק את הכלים, וממילא הוא אינו מומחה כאמור לאיתור נזקים במכשירים חשמליים. לסיום העיד השמאי כי רק על בסיס הבדיקה שבוצעה על ידי חברת גבן זאהי, פורטו על ידו הנזקים בחוות דעתו.

לפיכך אין באפשרותי לקבל את ממצאי חוות הדעת.

15. יתרה מזאת, התובע לא הביא לעדות את עורך הצעת המחיר, ולא הביא לעדות את הטכנאי אשר בדק את המכשירים. הצעת המחיר אינה כוללת תאריך, והפריטים על גביה נרשמו בכתב יד ללא הלוגו של החברה.

16. בנסיבות אלו יש להפעיל כלפי התובע את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים, קרי לו היה מוזמן העד הרלוונטי הייתה עדותו פועלת לרעתו.

(ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

17. על יסוד האמור לעיל, מקום שהתובע כשל מלהוכיח את נזקיו כנדרש, הרי שאין מנוס מלהורות על דחיית התביעה במלואה.

18. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ו, 11 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.