בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

הרקע לעתירה:

בפני עתירת אסיר נגד המופנית כנגד החלטת המשיב שלא להכיר בימי מחלה כתאונת עבודה שארעה במסגרת עבודות השירות אותן מרצה העותר וכימי ריצוי עונש עבודות השירות.

העותר נדון ביום 20.3.14 במסגרת ת.פ. 15696-12-09 בבית משפט השלום בחדרה לעונשים שונים, בין היתר לעונש מאסר בפועל של 6 חודשים בניכוי ימי מעצרו, אשר ירוצה בעבודות שירות. העותר נמצא על ידי המשיב כשיר לביצוע עבודות שירות ללא מגבלות וביום 19.5.14 החל לרצות את עונשו בבית הקשיש בשפרעם. ביום 24.6.14, במהלך עבודתו בבית הקשיש, הרים, ככל הנראה, יחד עם עובד העמותה מר מסעד נמוז, ספה (או ספסל), לצורך העברתה/ו מהמחסן לגינה. לטענתו של העותר, נפגע בגבו במהלך הרמת הספה וחש בכאבים עזים. צורף מכתבו של מר נמוז המתאר את האירוע (נספח ב' לעתירה). העותר דיווח על כך למפקח מטעם המשיב וכן למנהלת בית הקשיש. מאוחר יותר באותו יום פנה לבית החולים, שם דיווח שבזמן עבודה בבית הקשיש בשפרעם, לאחר הרמת משקל, הרגיש כאבים בגב התחתון ואובחנה רגישות בגבו. לעותר ניתנו תעודות מחלה וממועד זה לא התייצב העותר לעבודות השירות.

ביום 28.7.14 וכן ביום 21.8.14 נערכו לעותר ועדות רפואיות על ידי המשיב בהן נקבע כי אין מדובר בתאונת עבודה במסגרת עבודות השירות אלא בהחמרה של מחלה קודמת. כן נקבע כי העותר לא דיווח בזמן על תאונת העבודה ולא הציג מסמכים רפואיים מיום האירוע. העותר ציין בפני רופא הוועדה הרפואית שעבר תאונה בשנת 2009. רופא הוועדה קבע כי העותר נמצא כשיר לעבודה במגבלות והממונה על העותר מטעם שב"ס מסר לעותר שישוב לעבודתו לאחר סיום ימי המחלה.

העותר זומן להליך שימוע לשם הפסקה מנהלית של עבודות השירות, זאת בעילה של מסירת דיווח כוזב או הסתרת מידע מהותי שיכול להשפיע על התאמתו לע"ש. ביום 8.9.14 התקיים השימוע במשרדי המשיב בטבריה והמשיב הודיע לעותר כי החלטה בעניינו תישלח למשרד ב"כ העותר. עד למתן החלטה בעניינו, החל מיום 9.9.14, שובץ העותר באופן זמני לעבודה באלוין ישראל, מפעל לעבודת מוגבלים בחיפה. בהחלטתו מיום 22.9.14 קבע המשיב כי העותר לא הקפיד על מילוי מכלול הפרטים הרפואיים בשאלון רפואי למועמד אותו מילא בטרם התחיל בעבודות השירות ובכך נפל פגם. כן נקבע כי העותר נעדר בעקבות תאונה שהייתה לו במהלך ביצוע עבודות השירות ולתפיסתו הייתה תאונת עבודה אך בבדיקה רפואית לא הוכרו ימי ההיעדרויות במניין הריצוי. המשיב קבע כי לאור הנסיבות והנתונים שעלו בשימוע ולאור בקשתו הכנה של העותר לחזור לעבודה, העותר ישוב לעבודה סדירה.

העתירה מוגשת, כאמור, נגד החלטת המשיב שלא להכיר בתאונה מיום 24.6.14 כתאונת עבודה אשר אירעה במהלך עבודות השירות ובימי המחלה כימי ריצוי העונש.

טענות העותר:

העותר טוען כי נפל בהחלטת המשיב שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה ובימי המחלה כימי ריצוי העונש פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.

נטען כי התקיימו כל התנאים כדי שמצבו הרפואי של העותר, אשר בגינו נעדר מעבודתו, יוכר כמצב רפואי שנגרם עקב תאונת עבודה אשר נגרמה במסגרת עבודות השירות. כן נטען כי תנאים אלו הוכחו על ידי העותר באמצעות מסמכים והובאו בפני המשיב (מכתבו של מר נמוז, עובד בבית הקשיש, המתאר את התאונה; מכתב השחרור מבית החולים מיום התאונה; מסמכים רפואיים; ותרשומת המשיב בה מצוין דבר מסירת ההודעה למשיב ביום התאונה). נטען כי נתונים אלה אינם מאפשרים את הכחשת העובדה של קיום תאונת עבודה במהלך עבודות השירות. כן נטען כי המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בניידות.

העותר טוען כי במסגרת השאלון למועמד לעבודות שירות דיווח הרופא שלו על התאונה הקודמת משנת 2009, על אחוזי הנכות שנקבעו בגינה, וציין שהעותר הבריא לגמרי. על כן, נטען כי אין מדובר בפגיעה שהעותר הסתיר בעת קבלתו לעבודות השירות.

נטען כי העותר הודיע לממונה עליו מטעם המשיב על תאונת העבודה ביום התאונה וכן הודיע למנהלת המקום. הדברים תועדו בתרשומת של הממונה מטעם המשיב. על כן, נטען כי העותר כן דיווח על האירוע במועד. כן נטען כי העותר הציג אישורים רפואיים מיום התאונה. באשר לטענת המשיב כי לא הוצגה לוועדה הרפואית תעודת חדר המיון מיום האירוע נטען כי תעודת חדר המיון הוצגה וכי הדברים מתועדים אף במסמך שכתב הממונה על העותר מטעם המשיב שממנו עולה כי הוצגה תעודת חדר המיון.

נטען כי העותר פנה למשיב במהלך ימי המחלה בבקשה שימי המחלה ינוכו מימי מאסרו שכן הם תוצאה של תאונת עבודה אשר אירעה במהלך עבודות השירות אך המשיב השיב לו בשלילה.

העותר טוען כי קביעות הוועדה הרפואית של המשיב שגויות מן היסוד ומנוגדות למסמכים שהוצגו לפניה. כן נטען כי קביעת הוועדה הרפואית שגויה גם במישור המשפטי היות שגם אם העותר סבל מכאבי גב כתוצאה מתאונה קודמת אין בכך כדי לשלול את קיומה של תאונת עבודה חדשה המחמירה מצב קודם או יוצרת מצב חדש. נטען כי המשיב היה מודע למצב הקודם והליך הפסקת עבודות השירות ננקט על ידי המשיב כדי לבסס את קביעת רופא הוועדה הרפואית שנקבעה על יסוד עובדות שגויות.

נטען כי מכלול הראיות מצביע בבירור כי העותר נפגע בגבו במהלך עבודות השירות והודיע על כך מיד לאחראית במקום עבודת השירות ולממונה עליו מטעם המשיב. העותר שהה עד ליום 10.9.14 בביתו במסגרת ימי מחלה מאושרים ועל כן נטען כי בהתאם להוראות חוק העונשין יש לחשב ימי מחלה אלו כחלק מתקופת מאסרו ולהורות כי תקופת מאסרו תמה ביום 10.11.14.

טענות המשיב:

לטענת המשיב, אין להכיר בימי היעדרותו של העותר מן העבודה כתאונת עבודה ולקזזם מימי ריצוי עבודות השירות הן לאור כך כי לא פעל על פי תקנות העונשין הרלוונטיות והן מהטעם הרפואי כי פציעתו אינה מהווה תאונת עבודה בגינה יש לקזז את ימי היעדרותו.

המשיב טוען כי סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), קובע כי "תקופת הפסקת עבודת שירות וימי העדרותו של עובד שירות לפי סעיף זה, לא יבואו במנין ימי עבודת השירות, למעט היעדרות מסיבות רפואיות בשל תאונת עבודה שאירעה במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות". בתקנה 6 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ב – 2011 (להלן: "התקנות"), מפורטים הכללים לגבי היעדרות מעבודת השירות מטעמי בריאות ואילו תקנה 7 מפרטת את הכללים לגבי היעדרות מעבודת השירות הנובעת עקב תאונה במקום העבודה. נטען כי תקנה 7(א) לתקנות קובעת במפורש שעל עובד השירות והמעסיק לדווח על האירוע למפקח באופן מיידי לאחר התרחשות התאונה. כן נטען כי תקנה 7(ב) לתקנות קובעת כי עובד השירות יצהיר על פרטי התאונה ועל היעדרותו עקב התאונה לפי טופס 12 שבתוספת לתקנות.

נטען כי כפי שעולה ממכתבו של הממונה על העותר אצל המשיב, אשר צורף לתגובת המשיב לעתירה, העותר פנה למפקח והודיע לו כי "במהלך עבודתו עשה תנועה לא נכונה וכי נתפס לו הגב". נטען כי העותר כלל לא טען כי מדובר בתאונת עבודה אלא כי עשה תנועה לא טובה ונתפס לו הגב. כן נטען כי העותר טען בפני המפקח כי אף אחד לא ראה אותו כאשר עשה את התנועה וכי באותה השיחה הודיע המפקח לעותר כי עליו לגשת למעסיקה ולדבר איתה ושהיא תיצור עמו קשר. נטען כי מיד לאחר אותה שיחה שוחח המפקח עם המעסיקה אשר טענה כי לא ראתה את האירוע וכי העותר הוא זה שפנה אליה והודיע לה שעשה תנועה לא טובה ונתפס לו הגב. המפקח הודיע למעסיקה כי עליה לרשום את האירוע וכי במידה שהעותר יפנה אליה בטענה של תאונת עבודה, עליה ליצור עמו קשר דחוף על מנת שהם ימלאו את הטפסים על פי התקנות. נטען כי העותר כלל לא פנה למעסיקה ולא טען בפניה כי מדובר בתאונת עבודה. עוד נטען כי העותר לא הציג אישור מבית החולים עם תחילת היעדרותו על פי המתבקש.

המשיב טוען כי על פי הכללים עליהם חתם עובד השירות טרם החל לרצות את עבודות השירות נכתב מפורשות כי תאונת עבודה מותנית בהצהרה ואישורים מתאימים. לטענת המשיב, על פי טפסים 12 ו-13 המצורפים לתקנות על עובד השירות להגיש טפסים אלו עד 7 ימים מקרות התאונה, אך העותר לא עשה כן. כן נטען כי על העותר היה להציג חוות דעת רפואית לעניין תאונת העבודה כאשר על פיה מאשר הרופא כי ניידותו של עובד השירות נפגעה. נטען כי העותר הגיש אישור מחלה של רופאים שונים אך לא הגיש את טופס 13 כפי שהינו מחויב. כן נטען כי העותר נעדר מעבודתו מיום האירוע בלא שטרח ליצור קשר עם המעסיקה או מי מטעם הממונה כפי שהיה מחויב ולא שלח מסמכים רפואיים בזמן אמת לגבי אישור המחלה.

המשיב טוען כי העותר לא אושפז בבית החולים ולא הגיש את טופס 13 ולא אושר לו על ידי רופא שב"ס כי הוא אינו יכול לבצע את העבודה, אלא להיפך, רופא שב"ס שבדק את העותר כבר ביום 28.7.14 קבע כי הוא יכול לחזור לעבודה במגבלות. נטען כי מרבית המסמכים הרפואיים שנשלחו מהעותר היו אישורי מחלה רגילים של רופאי קופת חולים אשר אינם ערוכים או אינם מעידים על האמור בטופס 13 לתקנות. כן נטען כי העותר התייצב בפני רופא שב"ס בשני מועדים שונים ולאחר שהרופא עיין בכל המסמכים הרפואיים אותם הציג העותר והתרשם ממנו בעצמו קבע כי העותר יכול לשוב לעבודה עם מגבלות רפואיות אך העותר החליט, על דעת עצמו, כי אינו שב לעבודה.

לטענת המשיב, עבודות שירות כמוהם כמאסר ורק במקרים חריגים ביותר, בהם עובד שירות מאושפז או מרותק למיטתו באופן קיצוני, יוכרו ימי מחלה כחלק מריצוי עבודת השירות. נטען כי במקרה דנן, מעבר לעובדה כי העותר לא פעל על פי חובתו בתקנות, בשתי בדיקות רפואיות של רופא שב"ס נקבע כי הוא יכול לחזור לעבודה עם מגבלות, אך העותר עשה דין לעצמו ולא התייצב וכעת טוען כי יש לקזז את ימי ההיעדרויות מהענישה שהוטלה עליו. על כן, נטען כי יש לדחות את העתירה ולהורות לעותר להמשיך לרצות את ימי העבודה שנותרו לו.

לטענת המשיב מערך עבודות השירות פועל בהתאם לחוק ולתקנות ובהתאם לכך אושרו והוכרו ימי מחלה כימי ריצוי עבודת שירות בגין תאונת עבודה במקרים שונים בהם עובד השירות עמד באופן דווקני בהוראות התקנות דלעיל. עם זאת, מערך עבודות השירות לא נותן יד למניפולציות של עובדי שירות המבקשים לנצל את הוראות החוק לצורך הימלטות מריצוי העונש שנגזר עליהם.

המשיב טוען כי מכתבו של מר נמוז המצורף לעתירה מעולם לא הועבר לידי המשיב וטענת העותר הייתה כי "עשה תנועה לא נכונה עם הגב ונתפס לו הגב". בתשובה לשאלה לגבי הימצאות עדים לתאונה השיב בשלילה. נטען כי בבירור המפקח על עבודות השירות עם העותר הבין המפקח כי העותר נמצא במחלה ולא בתאונת עבודה. רק כחודש לאחר האירוע התאונתי הנטען הבין ממנו המפקח כי הוא טוען לתאונת עבודה. באופן מיידי העותר זומן לוועדה רפואית בעניינו והובהר לו כי היה עליו למלא טפסים כנדרש בתקנות. נטען כי העותר לא העביר לממונה על עבודות השירות את תעודת חדר המיון לצורך הדיון בוועדה הרפואית. כן נטען כי הממצאים בתעודת חדר המיון אינם תואמים למצב הדברים החמור שביקש העותר להציג ולכן נמנע העותר מלהעביר תעודה רפואית זו והסתפק בהעברת התיעוד הרפואי שקיבל מהרופאים הכלליים.

לטענת המשיב, בוועדה הרפואית מיום 28.7.14 מסר העותר לרופא כי הוא סובל מכאבי גב כרוניים, אך בעתירה הוא חוזר בו מגרסה זו. נטען כי הרופא הבהיר לעותר, וכך גם הרכזת, כי לא הוכרה לו תאונת עבודה כמצדיקה הכרה בימי מחלה כימי ריצוי וכי הוא יכול לחזור לעבודת השירות במגבלות, אך העותר טען כי הוא סובל מכאבים. על כך נאמר לו כי הוא יכול לשהות בימי מחלה אולם אותם יידרש להשלים. לאחר שהעותר האריך את ימי המחלה וחזר והציג אישורים כי הוא סובל מכאבי גב, זאת בניגוד למצג שהציג בעת קבלתו לעבודת השירות, הוחלט לזמנו לשימוע על מנת לבצע הפסקה מנהלית. נטען כי למרות התנהלות העותר ולפנים משורת הדין, לאור טענתו בשימוע כי כיום הינו בריא ויכול לחזור ולבצע עבודת שירות, המליץ עורך השימוע להחזירו לעבודה ולאפשר לו לסיים את ריצוי עונשו בעבודת שירות ולא בריצוי מאסר בפועל.

המשיב טוען כי ההחלטה שלא להכיר בימי המחלה כימי ריצוי עבודת שירות מבוססת על החלטת רופא לפיה לעותר לא נגרמה פגיעה בניידות באופן שנמנע ממנו לבצע עבודת שירות במגבלות לעניין הרמת משאות. נטען כי היעדרותו של העותר מעבודת השירות והצגת אישורי מחלה הינם בהתאם להחלטתו ורצונו ועולים כדי ימי מחלה מאושרים אותם הוא נדרש להשלים בהתאם לחוק ולתקנות. כן נטען כי החלטת רופא שב"ס שלא להכיר בימי המחלה כימי ריצוי העונש הינה החלטה סבירה ונכונה בנסיבות ויש לדחות את העתירה.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי ולהחזיר את עניינו של העותר למשיב אשר יבחן מחדש את טענות העותר וזאת בהתאם להערות כפי שיפורטו בהמשך.

כפי שצוין, סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין קובע כי "תקופת הפסקת עבודת שירות וימי העדרותו של עובד שירות לפי סעיף זה, לא יבואו במנין ימי עבודת השירות, למעט היעדרות מסיבות רפואיות בשל תאונת עבודה שאירעה במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות".

תקנה 7 לתקנות קובעת כדלקמן:

"(א) אירעה לעובד שירות תאונה במקום עבודת השירות, ידווחו עובד השירות והמעסיק על האירוע למפקח; דיווח עובד השירות ייעשה באופן מיידי לאחר התרחשות התאונה.

(ב) עובד השירות יצהיר על פרטי התאונה ועל היעדרותו עקב התאונה לפי טופס 12 שבתוספת.

(ג) ימי היעדרות מסיבות רפואיות ייחשבו במניין ימי עבודת השירות שבהם היה אמור עובד השירות לעבוד, בהתקיים התנאים שלהלן:

(1) התאונה אירעה לעובד השירות במקום עבודת השירות, בזמן ביצוע עבודת השירות ובמסגרתה, דווחה למפקח כאמור בסעיף קטן (א), וניתנה לגביה הצהרה לפי סעיף קטן (ב);

(2) עובד השירות אושפז בבית חולים בשל תאונת העבודה או המציא אישור רפואי לפי טופס 13 שבתוספת על כך שניידותו נפגעה ושאין ביכולתו להגיע למקום עבודת השירות, או שנבדק על ידי רופא שירות בתי הסוהר ונקבע כי אינו יכול לבצע את המוטל עליו במקום עבודת השירות או במקום עבודת שירות חלופי, שהממונה רשאי לשלוח אותו אליו בהתאם להוראות תקנה 11; עובד השירות ימציא את האישורים האמורים לא יאוחר משבעה ימים מיום תחילת ההיעדרות, אלא אם כן מצבו הרפואי אינו מאפשר זאת".

בענייננו אין חולק כי העותר לא ענה על דרישות תקנה 7(ג). העותר לא מסר הצהרה לפי טופס 12 שבתוספת לתקנות ולכן לא התקיימו דרישות תקנה 7(ג)(1). כמו כן, העותר לא המציא אישור רפואי לפי טופס 13 שבתוספת לתקנות על כך שניידותו נפגעה ושאין ביכולתו להגיע למקום עבודת השירות או שנבדק על ידי רופא שירות בתי הסוהר ונקבע כי אינו יכול לבצע את המוטל עליו במקום עבודת השירות או במקום עבודת שירות חלופי. העותר גם לא אושפז בבית החולים בשל תאונת העבודה. מאחר שהעותר לא המציא את האישורים הדרושים לא יאוחר משבעה ימים מיום תחילת ההיעדרות וכן לא המציא אישור לכך שמצבו הרפואי לא אפשר זאת, העותר לא ענה גם על דרישות תקנה 7(ג)(2) לתקנות.

עם זאת, ממסמך שנכתב על ידי המפקח הממונה על העותר מיום 29/7/14 עולה כי העותר דיבר עם המפקח ביום האירוע (24/6/14) וטען כי במהלך עבודתו עשה תנועה לא נכונה ונתפס לו הגב. כן עולה כי המפקח דיבר לאחר מכן עם המעסיקה אשר סיפרה לו כי העותר טען שעשה תנועה לא נכונה ונתפס לו הגב. המעסיקה סיפרה שהעותר יושב כרגע בחוץ ונשאר עד סוף יום העבודה. המפקח הסביר למעסיקה שתרשום את מהלך האירוע ושאם העותר יפנה בדבר תאונת עבודה שתיצור עם המפקח קשר דחוף והוא ימסור להם טפסים למלא, עליהם יש להחתים את העותר. עוד נכתב במסמך מטעם המפקח שמאותו יום עובד השירות לא התייצב ובשיחות טלפון עמו מסר למעסיקה כי הוא במחלה. בטופס רפואי שהציג כתוב כי טופל במיון ביום האירוע עקב תאונה. המפקח כותב כי נעשו אליו מספר שיחות טלפון של המפקח עם המעסיקה וכל פעם העותר מסר כי הוא במחלה. באחת השיחות טען העותר כי הוא בתאונת עבודה והמפקח הסביר לו כי עליו היה לדווח למפקח מהיום הראשון על תאונת העבודה ולחתום על טפסים בנושא. לאחר מספר ימים בשיחת טלפון עמו זומן לוועדה רפואית ביום 28/7/14 והופיע לפני רופא שב"ס.

מהעובדות הנ"ל עולה כי העותר דיווח באופן מיידי על האירוע הן לאחראית עליו במקום עבודת השירות והן למפקח עליו מטעם המשיב. העותר תיאר את האירוע שקרה כפי שהוא הבין אותו. לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי העותר לא טען לתאונת עבודה. נראה כי בנסיבות העניין היה זה מתפקידו של המפקח מטעם הממונה על עבודות השירות להסביר לעותר את הנהלים במקרה של פגיעה במקום עבודת השירות. כפי שצוין במסמך שנכתב על ידי המפקח, המפקח הודיע למעסיקה של העותר במקום עבודת השירות שתרשום את מהלך האירוע ושאם העותר יפנה בדבר תאונת עבודה, שתיצור עם המפקח קשר דחוף והוא ימסור לה טפסים למלא. נראה כי בנסיבות העניין, מאחר שהעותר הודיע באופן מיידי על האירוע הן למעסיקה והן למפקח, ומאחר שעולה מדברי המפקח כי הבין בו במקום שככל הנראה מדובר בתאונת עבודה שאירעה במהלך עבודת השירות, היה על המפקח להבהיר לעותר ולהסביר לו אודות הנהלים והטפסים שיש למלא במקרה של תאונת עבודה בזמן עבודת השירות. המפקח לא עשה כן ולא ניתן כעת לקבל את טענת המשיב כי העותר לא הצהיר על תאונת עבודה בזמן, שכן מדובר בפגם שנפל בהתנהלותו של המפקח על העותר מטעם המשיב.

זאת ועוד - ממסמך המתאר את תוכן הוועדות הרפואיות שהתקיימו בעניינו של העותר ביום 28.7.14 וביום 21.8.14 (נספח ה' לעתירה) עולה כי רופא הוועדה קבע שהעותר טוען שסובל מכאבי גב כרוניים לאחר תאונת עבודה ב- 2009, דבר שלא דיווח בזמן ועדת מיון לעבודות שירות. לכן התקבל ללא מגבלות. עוד נכתב כי העותר טוען שב-24/6/14 הרים דבר כבד בזמן עבודה ומאז נמצא בחופשת מחלה, אך אין דיווח על אירוע בזמן עבודה. כן נכתב כי מדובר בהחמרה של מחלה קודמת. עוד מציין רופא הוועדה שאין במסמכים הרפואיים מידע מיום התלונה של עובד השירות והמסמכים הם לאחר מכך (5/7/14). נכתב כי העותר יכול לחזור לעבודה עם מגבלות ואין מדובר בתאונת עבודה במסגרת עבודות שירות.

כלומר, רופא הוועדה קובע שהעותר לא דיווח בזמן מיונו לעבודות השירות על תאונה מיום 2009, זאת בניגוד למסמכים שהוצגו לבית המשפט - דיווח הרופא שלו במסגרת שאלון קבלת מועמד לעבודות שירות, אשר במסגרתו דיווח הרופא על התאונה משנת 2009 ועל כך שהעותר אף קיבל אחוזי נכות מביטוח לאומי, אך נכתב כי היום הוא "הבריא לגמרי". לא ניתן לשלול את טענת ב"כ העותר כי העותר אכן הבריא מהתאונה או שסבל מכאבי גב לפרקים, אך האירוע שאירע ביום 24/6/14 בעת עבודתו בעבודת השירות החמיר את מצבו או יצר מצב חדש של כאבים קשים.

כן מסתמך רופא הוועדה על הקביעה כי לא קיים דיווח על האירוע בזמן העבודה, זאת כאשר קיימים מסמכים המתעדים את העובדה שהעותר דיווח למנהלת שלו במקום העבודה וכן לממונה עליו מטעם המשיב (המפקח) אודות התאונה כבר ביום האירוע. אמנם נכתב במסמכים אלו כי העותר דיווח ש"עשה תנועה לא נכונה וכי נתפס לו הגב", אך לא ניתן לקבוע, כפי שקבע רופא הוועדה, כי לא קיים דיווח על האירוע בזמן העבודה. המנהלת במקום העבודה אף דיווחה לממונה על העותר מטעם המשיב כי העותר ישב בחוץ ונשאר עד סוף יום העבודה. ככל הנראה, כפי שעולה ממכתבו של המפקח מיום 29/7/14, העותר ציין בפני המפקח כי מדובר בתאונת עבודה במסגרת עבודות השירות רק מאוחר יותר, לאחר שכבר שהה תקופה מסוימת בבית במסגרת אישורי מחלה שקיבל. למרות האמור, ולמרות שהעותר לא מילא את הטפסים הדרושים בזמן, לא ניתן לקבוע כי לא קיים דיווח על האירוע בזמן העבודה. כאמור, העותר דיווח הן למפקח והן למעסיקתו במקום אודות האירוע עוד באותו היום, פנה למיון מאוחר יותר באותו יום והציג אישורים רפואיים בפני המפקח והמעסיקה אודות פגיעתו. העובדה שהעותר לא טען בפני המפקח והמעסיקה כי מדובר בתאונת עבודה, אולי מאחר שלא ידע כי כך יש להגדיר זאת, אינה שוללת את העובדה שקיים דיווח מיידי על האירוע. על כן, לא ניתן לקבוע, כפי שקבע רופא הוועדה מטעם שב"ס כי לא קיים דיווח על האירוע בזמן העבודה.

רופא הוועדה אף מציין שאין במסמכים הרפואיים מידע מיום התלונה והמסמכים הם לאחר מכך, זאת כאשר קיים מסמך מחדר המיון על ביקור של העותר בחדר מיון כבר ביום התאונה. לטענת המשיב, מסמך זה ככל הנראה לא הוצג בפני רופא הוועדה במועד הוועדה הרפואית, אך העובדה היא שמסמך זה קיים ומנספח א' לתשובת המשיב לעתירה (מכתבו של המפקח מיום 29/7/14) עולה כי המסמך הוצג לממונה על העותר אצל המשיב (המפקח). בכל מקרה, גם אם תעודת חדר המיון לא הוצגה, בשוגג, לוועדה הרפואית יש לקבוע כי רופא הוועדה מסתמך על קביעה שגויה שאין מסמכים רפואיים מיום התאונה, שכן קיים מסמך מחדר מיון מיום התאונה והמסמך הוצג לממונה על העותר אצל המשיב (נספח א' לתשובת המשיב לעתירה).

על כן, לאור המפורט לעיל, מאחר שקיימות מספר קביעות של רופא הוועדה מטעם שב"ס שאינן מדויקות, כפי שפורט לעיל, ומאחר שככל הנראה נפל פגם בהתנהלות המפקח על העותר, אשר לא הסביר לעותר מהם הנהלים והטפסים שיש למלא בעת פגיעה בזמן עבודת השירות, נראה כי ההחלטה שלא להכיר בימי המחלה בהם שהה העותר כתאונת עבודה וכימי ריצוי העונש בעבודת השירות, החלטה המבוססת על קביעתו של רופא שב"ס ועל אי מילוי הטפסים במועד, אינה מבוססת על עובדות וקביעות מדויקות. ולכן, כך לכאורה,נפל בהחלטה פגם.

עוד יצוין כי בניגוד לעמדת המשיב, האישורים הרפואיים אותם מציג העותר לגבי הימים בהם שהה במחלה בביתו מעידים על כך שהעותר סבל באותה עת מכאבים חזקים בגב התחתון ואף נרשם בחלק מהאישורים כי סיבת הביקור היא שהעותר הינו מרותק למיטה באופן זמני (ראו למשל: סיכום ביקור מיום 25/06/14, סיכום ביקור מיום 05/07/14 וסיכום ביקור מיום 28/07/14). ייתכן כי ניתן לראות בכך כמסמכים שעונים על דרישת אי הניידות אותה מעלה המשיב בטיעוניו.

כאמור, לעניין אי עמידתו של העותר בפרוצדורה הדרושה על פי התקנות נראה כי מדובר בעיקר באי הבנה וכי ייתכן שהדברים לא הוסברו לעותר או שהעותר לא היה מודע לכך שעליו לטעון לתאונת עבודה. נראה כי בנסיבות העניין, כאשר העותר דיווח באופן מיידי על האירוע הן למעסיקתו במקום עבודת השירות והן למפקח עליו מטעם המשיב, ואף הסביר שבמהלך עבודת השירות הרים חפץ כבד ונתפס לו הגב, כפי שתועדו הדברים גם במסמכים שצורפו הן מטעם העותר והן מטעם המשיב, אין מקום לדבוק בפרוצדורה. אמנם הטפסים הנכונים על פי התקנות לא מולאו כנדרש, אך העותר דיווח על האירוע באופן מיידי, פנה למיון וקיבל אישורים רפואיים בנוגע לפגיעתו.

על כן, בנסיבות העניין, מאחר שקביעותיו של רופא הוועדה מטעם שב"ס מתבססות על קביעות שאינן מדויקות, ומאחר שההחלטה שלא להכיר בימי המחלה בהם שהה העותר כתאונת עבודה וכימי ריצוי העונש מתבססת על קביעותיו של רופא הוועדה ועל אי הגשת הטפסים במועד, יש מקום, לאור כל המפורט לעיל, שעניינו של העותר ייבחן שוב על ידי הגורמים המתאימים אצל המשיב ותישקל שוב בקשתו להכיר בימי המחלה בהם שהה כתאונת עבודה וכימי ריצוי העונש.

סיכום:

מהטעמים שפורטו אני מורה למשיב לבחון מחדש את עניינו של העותר, בכפוף לכל ההערות שפורטו, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

יובהר כי איני מביע עמדה באשר לתוצאה הסופית בשאלה האם יוכרו ימי המחלה כתאונת עבודה וכימי ריצוי העונש וכן בשאלה כמה מימי המחלה יוכרו ככאלו, אם בכלל. עם זאת, בנסיבות העניין, מאחר והעותר דיווח על האירוע באופן מיידי הן למנהלת במקום עבודת השירות והן למפקח מטעם המשיב וכן המציא אישורים רפואיים מתאימים, ולאור העובדה כי נפלו בקביעותיו של רופא הוועדה מטעם שב"ס אי דיוקים ופגמים כמפורט לעיל, אני קובע כי יש מקום להורות למשיב לבחון שוב את בקשתו של העותר להכיר בימי המחלה בהם שהה, או בחלק מימים אלו, כתאונת עבודה וכימי ריצוי העונש. זאת למרות שלא מולאו טפסים כנדרש ובמועדים הדרושים על פי התקנות.

אוסיף עוד, וכדי למנוע תקלות מסוג אלו שפורטו לעיל, כי ראוי למסד בהוראות מתאימות נהל שבו, במקרה מסוג זה, יסביר מפקח עבודות השירות לעובד הטוען כי נפגע במהלך עבודתו את האופן שבו עליו לדווח על אירוע הפגיעה, ימסור לו את הטפסים המתאימים ויחתימו על אישור כי קיבל לידיו את כל הטפסים וכן הסבר מתאים. מסירת כל המידע הנדרש ישירות לעותר, ולא באמצעות העברות הודעות דרך המעסיק במקום עבודות השירות, היה מונע תקלות מסוג אלו שארעו במקרה שבפני.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.