1. התביעה היא לחייב את הנתבעת - חברה קבלנית - בסך של 33,000 ₪ בגין נזקים אשר לטענת התובע, נגרמו לדירתו (להלן: "הדירה") עקב אירוע שבו חדרו מי ביוב של הבניין בו שוכנת הדירה, אל תוך הדירה. לדידו של התובע, בין השאר, האירוע נגרם עקב רשלנות הנתבעת.
2. בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

העובדות הצריכות לעניין

1. ממכלול החומר הראייתי עולה כי התובע רכש דירה מאת הנתבעת בעיר בית שמש. הדירה שוכנת בבניין רב קומות.
2. לפי אישור המסירה שצורף על-ידי הנתבעת, המסירה של הדירה הייתה בחודש מאי 2013 (להלן: "מועד המסירה"). התובע טוען בתביעתו כי המסירה הייתה בחודש ספטמבר 2013.
3. בחודש פברואר 2014 אירעה סתימה בתשתית הביוב בבניין ובעקבותיה חדרו מי ביוב לדירת התובע, דרך אסלה שבשירותים (להלן: "האירוע").
4. במסגרת הטיפול באירוע האמור וחציבה בקיר הבניין מעל צנרת הביוב, אותר בקבוק בתוך צינור הביוב, אשר לאור צורתו ככל הנראה שימש לעישון סמים (להלן: "הבקבוק"). הטיפול באירוע כלל גם החלפת הצינור התקול והתקנת נקודת בקרה.

טענות התובע

1. התובע טוען בתביעתו בין השאר כי סמוך לאחר מועד המסירה ועד מועד האירוע, אירעו מספר סתימות במערכת הביוב בבניין אך בכל פעם הוא פתח את הסתימה בעצמו.
2. עקב האירוע הוצפה דירת התובע במי ביוב עד גובה של מספר סנטימטרים, והם חדרו אל כל חדרי הבית ופינותיו תוך גרימת נזק לרהיטים ולכלל הרכוש בדירה, זאת מלבד הריח הרע והסירחון עקב כך. התובע, בני משפחתו והשכנים, עמלו רבות כדי להסיט את מי השופכין לכיוון המרפסת אך ללא צלחה.
3. סמוך לאחר האירוע נכחו נציגי הנתבעת כדי לאתר את מקור התקלה. רק לאחר שלושה ימים, ולאחר שנעשו ניסיונות לפתוח את הסתימה באמצעים סטנדרטיים, הוחלט לחצוב בקיר הבניין מעל הצינור הראשי של מערכת הביוב שמשמש את כל הבניין. הנתבעת פתחה את הסתימה והתקינה צינור חדש במקום הצינור התקול.
4. עקב האירוע האמור נגרמו נזקים רבים לדירת התובע, בכלל זה ובעיקר נזק לרהיטים בבית. לדידו של התובע, נציג הנתבעת ראה את הנזקים ואף הציע פיצוי בגובה 6,000 ₪ אולם בשלב מאוחר יותר, הוא התנער מאחריות על האירוע ופיצוי כאמור לא שולם. כאמור, התובע העמיד את תביעתו על סך 33,000 ₪.
5. התובע טוען כי האירוע שנמשך מספר ימים עד תום הטיפול בו, אירע בשל רשלנות הנתבעת ולכן מחוייבת היא לפצות אותו בגין נזקו וגם בשל הפרת חובותיה לפיה חוק המכר.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת בין השאר כי דין התביעה להידחות שכן הנזקים הנטענים אינם קשורים לנתבעת אלא הם תוצאה של מעשים או מחדלים של דיירי הבניין בו מצויה הדירה מושא התביעה. לטענת הנתבעת, הסתימה בצינור המתוארת בכתב התביעה נגרמה על-ידי בקבוק פלסטיק שהוחדר לצנרת הביוב על-ידי מי מדיירי הבניין.
2. הדירה נמסרה לתובע בחודש מאי 2013, וממועד המסירה, מערכת הביוב פעלה כתקנה עד האירוע מושא התביעה, והסתימה אירעה בשל השלכת פסולת לצינור הביוב, דבר שאינו באחריותה של הנתבעת.
3. הנתבעת פעלה לפתיחת הסתימה בו ביום שבו הודיע לה התובע על קיומה של הסתימה. באותה עת לא הייתה לנתבעת אינדיקציה מה היה הגורם לסתימה, ובדיעבד התברר כי זו אינה באחריותה של הנתבעת. הסתימה נפתחה בו ביום שבו הודע עליה וביום למחרת הותקן צינור חליפי.
4. כאמור, הסתימה בצינור הביוב אירעה בשל החדרת בקבוק פלסטיק המשמש לצורכי עישון סמים לצינור הביוב המרכזי על-ידי מי מדיירי הבניין.
5. הנתבעת מכחישה כי הוצע לתובע פיצוי בסך של 6,000 ₪. מדובר בסכום שהתובע ביקש מנציג הנתבעת בטענה כי זה הנזק שנגרם לדירתו, אולם נציג הנתבעת סירב לשאת בפיצוי כלשהו שכן הנזק אינו באחריות הנתבעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר הקיים בתיק, לאחר ששמעתי את עדי הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הוכח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת, כפי שיובהר להלן.
2. כלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". על כן, על התובע מוטל הנטל להוכיח את גרסתו במשפט. מכאן, מצופה מבעל דין, לא כל שכן התובע, לפעול במשפט ולהביא את עדיו ואת ראיותיו בכדי להניח לפני בית המשפט תשתית סבירה ומשכנעת יותר מזו שמציג בעל-הדין שכנגד.
3. לאחר ששמעתי את טיעוני התובע ואת טיעוני הנתבעת, סבורני כי לא רק שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת, אלא שגם אם נניח כי נטל ההוכחה עובר אל שכם הנתבעת מכוח הכלל לפיו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 שבפקודת הנזיקין - טענה שלא נטענה על-ידי התובע לא בתביעתו או בסיכומיו - דומה כי גרסת הנתבעת סבירה יותר מאשר גרסת התובע.
4. ראשית: בדיונים בבית המשפט עלה כי אין מחלוקת בין הצדדים שמקור הסתימה הוא בקבוק שחדר לצינור הביוב הראשי. אין מחלוקת גם כי הבקבוק בצורתו כפי שאותר, ככל הנראה שימש לעישון סמים. ברם, עובדת הימצאו של הבקבוק לא הובאה בכתב התביעה ויש לתהות על כך.
5. שנית: מעדות נציג הנתבעת, שלא נסתרה על-ידי התובע, עולה כי קוטר הבקבוק אינו גדול בהרבה מקוטר הצינור שבו הוא נמצא [ראו מוצג נ/1]. התובע טוען כי הבקבוק האמור חדר לצינור בשל רשלנות הנתבעת. התובע לא הבהיר כיצד חדר הבקבוק כאמור אולם מטיעוניו ניתן היה להבין כי הבקבוק היה בצינור עובר למועד מסירת הדירה, ככל הנראה עוד בעת התקנתו בשלבי הבניה. הנתבעת שוללת אפשרות זו בשל אי-סבירותה. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בהקשר זה, לרבות מידת הסבירות להיתכנות לפיה הבקבוק נמצא בצינור עוד במועד המסירה של הדירה, סבורני כי הדין עם הנתבעת.
6. בהינתן העובדה כאמור שלפיה קוטר הבקבוק אינו קטן בהרבה מקוטר הצינור וכן בהינתן העובדה לפיה צינור הביוב האמור משמש את כל הדירות בבניין על כל הנגזר מכך מבחינת כמות ועוצמת זרימת מי השופכין בצינור, סביר להניח כי סתימה משמעותית במערכת הביוב בבניין הייתה מתגלה סמוך לאחר מועד המסירה והשימוש ולא מתגלה רק מספר חודשים לאחר מכן. על כן, הסבירות כי רק לאחר מספר חודשים ממועד המסירה אירעה סתימה שמקורה בקבוק שהיה קיים עוד לפני מועד המסירה, היא קלושה ביותר. אפוא, נקבע בזאת גם כי היתכנות הימצאותו של הבקבוק בתוך הצינור עוד במועד המסירה, לא כל שכן, במהלך עבודות הבניה, נמוכה ביותר.
7. נציג הנתבעת הניח לבית המשפט מספר אפשרויות סבירות להחדרת הבקבוק לצינור, ביניהן, האפשרות לפיה הבקבוק הוחדר במעשה ידו של אדם מהפתח העליון של הצינור או הוחדר דרך אסלה [שורות 7-6, עמוד 7]. לטעמי, בהינתן קיומן של אפשרויות כאמור, בפרט, האפשרות שמא הוחדר הבקבוק לצינוק מפתחו העליון, ובהעדר הסבר סביר מטעם התובע לעניין הימצאות הבקבוק בצינור, די בכך כדי להעדיף את עמדת הנתבעת על עמדת התובע. בהקשר זה, מקובלת עליי תהייתו של נציג הנתבעת ולפיה: "לא יכול להיות שבקבוק כזה יושב בתוך צנרת עשר החודשים מבלי לגרום לסתימה ביום הראשון שהוא נכנס לשם" [שורות 7-6, עמוד 7].
8. למען הזהירות שמא שגיתי במסקנתי דלעיל, גם אם נניח כי התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת - סבורני כי קיים קושי בהוכחת רכיב הנזק הנטען. התובע לא הניח לפני בית המשפט תשתית ראייתית ברורה ומהימנה כיצד כומת הנזק הנטען, בכלל זה, לא צורפו קבלות או למצער שומת נזק. נעיר כי מלבד התצהיר, התמונות וטענות התובע, לא הונחה תשתית מקצועית מהימנה לעניין אופן אומדן הנזק.

סיכום

1. על יסוד האמור, התובענה נדחית.

בהינתן תוצאת ההליך, אך בהתחשב באירוע שתועד בתמונות שצורפו לתיק בית המשפט ועניינן ההצפה בדירתו של התובע - הצפה אשר כאמור לא הוכח כי נגרמה עקב התנהגות או מחדל מצד הנתבעת - וכן בהתחשב במיהות הצדדים בהליך דנן, התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ, בסכום מופחת, בסך כולל של 3,500 ₪.

הסכום האמור ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע בדין.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.