בתיק זה ניתן פסק דין בהעדר התייצבות והוגשה בקשה לביטולו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

מאישור הדואר עולה כי הזימון שנשלח לנאשם – לאחר תיקון כתב האישום והסבתו משמה של המועצה לשמו – לא נדרש על ידו. הנאשם לא סתר את האמור באישור הדואר ולא הראה כי הימנעותו מקבלת הזימון נובעת מסיבה שאינה בשליטתו.

אולם חשוב מכך, הנאשם לא הראה כי שפיטתו בהעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין. הנאשם מאשר כי מדובר ברכב "צמוד" שהועמד לרשותו בידי מעבידו, אולם טוען כי נהגים אחרים עשוי שימוש ברכב. הנאשם מסביר כי לא ניתן לשחזר כיום ולוודא מי הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי.

על פי חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, בעליו של רכב, או מי שהחזיק בו בפועל במועד הרלוונטי אחראי על העבירות שבוצעו באמצעות רכב זה, כל עוד לא הראה מי הוא שנהג בו.

אמירה כי קיימים נהגים נוספים שנהגו ברכב אין די בה, ואף אם יוכיח הנאשם כי הוא עצמו לא יכול היה לנהוג ברכב במועד הרלוונטי מסיבה כלשהי, עדיין אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות וזאת כל עוד לא הראה זהותו של הנהג בפועל. כך למשל אישר בית המשפט העליון הרשעתו של אדם מכוח חזקת הבעלות בעבירת חנייה על אף שהראה כי שהה בחו"ל במועד הרלוונטי – ע"פ 1160/99 איתי הכהן נ' מדינת ישראל.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

אם טרם שולם הקנס על פי פסק הדין, יש לשלמו עד יום 1.11. הסנגור ידאג לשובר תשלום מתאים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015.