1. לפניי תביעה כספית במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים, על סך 5,495 ₪, שאירעה ביום 29.10.2013 בכביש עזריה הסמוך לירושלים. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן פולו, מ.ר. 63-753-93 (להלן: "רכב התובעת") שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי מר עמאר סבאח. הנתבע 1 הינו הבעלים של רכב מ.ר. 40-520-57 (להלן: "רכב הנתבעים") שהיה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי ג'אבר עאיד. הנתבעת 2 ביטחה בזמנים הרלבנטיים את רכב הנתבעים, בין היתר, בגין אחריות לצד שלישי.

2. הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, בצירוף הנמקה קצרה.

3. אליבא דגירסת התובעת, כעולה מהאמור בכתב התביעה, ביום 29.10.13 נסע רכב התובעת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים. לפתע סטה רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני לכיוון נתיב נסיעת רכב התובע במהלך ביצוע פניית פרסה. בעקבות כך פגע ברכב התובעת בחלקו הקדמי ימני.

4. אליבא דגירסת הנתבעים, כעולה מהאמור בכתב ההגנה, עת רכב הנתבעים נסע בנתיבו והחל פונה שמאלה, רכב התובעת החל בביצוע עקיפה של רכב הנתבעים מצידו השמאלי תוך שפגע עם צידו הימני, בחלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבעים.

5. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה בעיקרה סביב שאלת האחריות לקרות התאונה, כאשר, כל צד טוען לאחריותו של חברו לקרות התאונה.

6. ביום 10.1.2016, התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים במהלכו נשמעו עדויותיהם של הנהגים המעורבים באשר לנסיבות קרות התאונה.

6.1 נהג רכב התובעת, מר עאמר סבאח, תיאר את אופן קרות התאונה בפניי. על פי עדותו, עת נסע בנתיבו, הנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה, סטה לפתע רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני לעבר נתיב נסיעתו, חסם את נתיב נסיעתו ופגע עם צידו השמאלי קדמי של רכב הנתבעים בצידו הימני קדמי ברכב התובע.

6.2 נהג רכב הנתבעים, מר גאבר עאיד, תיאר את אופן קרות התאונה בפניי. על פי עדותו, בכביש בו אירעה התאונה, חונים כלי רכב בשני צידי הכביש ועל כן, הנסיעה בכביש מוגבלת. לדבריו, עת הגיע לצומת דרכים בו ביקש לפנות לשמאל, עצר את רכבו כאשר לפתע הבחין ברכב הנתבעים העוקף את רכבו במהירות מצדו השמאלי. לדבריו, נהג רכב התובעת הבחין במהלך העקיפה ברכב צד ג' הבא ממולו ומשכך, בלם רכבו והסיטו לימין על מנת למנוע התנגשות עם הרכב שבא ממולו. כתוצאה מכך, החליק ופגע בדלתו השמאלית קדמית של רכב הנתבעים. הנתבע 1 מסר כי בכביש שני נתיבי תנועה וכי רכבו עמד בנתיב השמאלי.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הנהגים בפניי. שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי:

7.1 בראש ובראשונה נתתי אמון מלא בעדותו של נהג התובעת. לא נתתי אמון בעדותו של הנתבע 1 כאשר העיד בפניי, כי עובר לתאונה עמד עם רכבו בצד שמאל עדות זו נסתרת מהאמור בכתב ההגנה ובטופס "הודעה על תאונת דרכים" מהם עולה לכאורה, כי רכב הנתבעים היה מצוי בצד ימין באופן יחסי לרכב התובעת. אף מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים אינם מתיישבים עם גירסה זו. כמו כן, מהאיור שצורף לטופס ההודעה עולה, כי בעת קרות התאונה רכב הנתבעים לא היה מצוי במצב של עמידה ישרה בכביש לפני פנייה שמאלה כגרסת הנתבע 1, אלא, בעיצומה של הפנייה.

7.2 בנסיבות אלה, הנני מקבל גרסת נהג התובעת במלואה וקובע, כי רכב הנתבעים סטה מהנתיב הימני ונכנס לנתיב נסיעת רכב התובעת מבלי שנתן דעתו לנעשה בכביש ובכך גרם לקרות התאונה.

7.3 על יסוד הגירסה העובדתית, כאמור לעיל, הנני קובע, כי הנתבע 1 התרשל בכך שנהג בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעות, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

8. סוף דבר- הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,495 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום. כמו כן, הנתבעים יישאו באגרת בית משפט וכן, בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת תוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.