1. תביעה כספית לחיוב הנתבע לשלם לתובעת יתרת חוב בגין עסקה לרכישת נתב "אס בוקס" והסכם שירות ובגין חשבוניות שוטפות בעבור שירותי אינטרנט שסופקו לו.

2. הנתבע, בעלים של סוכנות ביטוח, היה לקוח עסקי של התובעת מזה מספר שנים ואף רכש בעבר מהתובעת ציוד ושירותים, ובין היתר רכש בשנת 2011 נתב "אס בוקס" וכן יוזרים אשר אפשרו לו לעשות שימוש בשירותי גלישה באינטרנט.

3. ביום 22.7.13 תם הנתבע על הסכם "הזמנה לשירותי תקשורת" הכולל הסכם שירות ורכישת נתב אס בוקס" חדש (להלן: "ההסכם").

4. לטענת התובעת, על פי ההסכם התחייב הנתבע לשלם את עלות הנתב החדש, בסך של 385 ₪ כפול 36 חודשים, וכן עודכנה עלותם של היוזרים אשר היו בשימוש הנתבע.

לאחר שבוצעה שיחת המכירה הטלפונית בין הנתבע לנציג התובעת, שלח הנציג לנתבע את מסמכי העסקה. הנתבע חתם על כל אחד מדפי ההסכם, בחתימתו ובצירוף חותמת בית העסק, ושלח את ההסכם בחזרה לנציג התובעת.

לטענת התובעת, עלות הנתב החדש על פי ההסכם עמדה על סך של 13,860 ₪, ובצירוף מע"מ על סך של 16,354 ₪. הנתבע שילם שני תשלומים בלבד, בסך של 385 ₪ כל אחד, ונותר חייב בגין הנתב סך של 15,584 ₪. כמו כן, נותרה לנתבע יתרת חוב בסך של 1,359 ₪, חשבוניות חוב בגין שירותי האינטרנט שסופקו לנתבע.

5. מנגד, טוען הנתבע כי אכן חתם על ההסכם ואולם, הוטעה על ידי נציג המכירות של התובעת. לטענתו, נציג המכירות הוא שפנה אליו בהצעה להחלפת הנתב הישן בחדש בנימוק כי הנתב הישן עלול לעורר בעיות תפעול. הגם שהנתבע אינו עושה שימוש, לטענתו, בנתב הישן, הסכים לביצוע העסקה כאשר להבנתו עלות ההחלפה כולה עמדה על סך של 385 ₪. לטענת הנתבע, לא הבחין כי הוא חותם על הוראה לחיוב חשבונו בסכום שנמסר לו על ידי הנציג, 385 ₪, ואולם, למשך 36 חודשים. לו היה יודע כי עלות העסקה הינה בשווי של אלפי שקלים כלל לא היה מבצע את העסקה.

בסיכומיו טען הנתבע כי אין בהסכם אזכור לשווי העסקה כולה, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, ובאופן שיש בו כדי להטעות.

כאשר הבחין הנתבע, כחודש לאחר ביצוע העסקה, כי מחשבונו מנוכים כספים בסכום גבוה מזה שהתחייב לו, פנה לנציג התובעת. בשיחה זו אף התברר לנתבע כי התובעת מכרה לו יוזרים, הגם שהוא כלל אינו יודע מהו יוזר ואף לא היה זקוק לכל היוזרים שמכרה לו התובעת.

טוען הנתבע כי התובעת כפתה עליו את רכישת הציוד והשירותים הנלווים לו בשיווק אגרסיבי ומבלי שהנתבע הבין במדויק מטרת הציוד והשירותים הנלווים. לטענתו, הוא רכש, למעשה, את הציוד בכפיה בהיותו משוכנע, על פי מצג התובעת, כי הוא חייב את אותו ציוד אחרת ייגרם נזק לתפקודו.

טוען הנתבע כי כל ניסיונותיו להשתחרר מהעסקה עוד בתחילתה ולהחזיר את הנתב, אשר היה עדיין באריזתו המקורית ולא הותקן, לא צלחו.

באשר לחשבוניות השוטפות בגין שירותי גלישה, מודה הנתבע כי עשה שימוש בשירותים אלו והתחייב לשלם בגינם. הנתבע עותר לדחיית התביעה בכל הנוגע לחיובים בגין רכישת הנתב החדש והחיובים המיותרים בגין היוזרים שמכרה לו התובעת ואשר, למעט יוזר אחד, לא עשה בהם שימוש.

6. בדיון בפני העיד הנתבע, וכן העידו מטעם התובעת הגב' לימור לוי, עובדת במחלקת הגביה, ומר אסף מור, אשר שימש כנציג מכירות אצל התובעת וביצע העסקה מול הנתבע.

דיון והכרעה:

7. לאחר שבחנתי ושקלתי טענות הצדדים הראיות שהובאו בפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

8. אין חולק כי הנתבע חתם על ההסכם מיום 22.7.13. מדובר בהסכם המחזיק 5 עמודים כאשר חתימת הנתבע בצירוף חותמת בית העסק מופיעה בתחתית כל אחד מדפי ההסכם.

באשר לרכישת הנתב צוין בעמוד הראשון להסכם כי מדובר "בהחלפת ציוד חדש בישן" וכי החיוב ייעשה ב- 36 תשלומים, הן ביחס לנתב והן ביחס לחוזה השירות.

בעמוד השלישי להסכם נכתב כי : "ללקוח יוחלף אסבוקס ישן בחדש בעלות של 385 ₪ ל36 חודשים כולל חוזה שירות ללקוח".

כמו כן, נקבע עדכון מחירים ל- 5 יוזרים בשימוש הנתבע תוך שצוין שם המשתמש של כל אחד מהיוזרים.

9. למעשה, בתצהיר התומך בהתנגדות, הוא כתב ההגנה, ובתצהיר העדות הראשית לא טען הנתבע כי האמור בהסכם ביחס למחיר הנתב החדש הינו מטעה, אלא כי הוטעה בנסיבות בהן המצג שהוצג לו ע"י נציג המכירות בשיחה הטלפונית לא תאם את האמור בהסכם.

כך טען בתצהיר כי חתם על ההסכם "מבלי שהבחנתי כי אני חותם על הוראה לחיוב חשבוני בסכום שנמסר לי – 385 ₪ - אולם, למשך 36 תשלומים".

הווה אומר, הנתבע מאשר כי על פי הוראות ההסכם התחייב לשלם בעבור הנתבע סך של 385 ₪ למשך 36 חודשים, אלא טוען כי הדבר מנוגד למצג שהוצג לו ע"י נציג המכירות.

הנטל להוכיח הטענה לפיה הוטעה על ידי נציג המכירות אשר הציד לו מצג השונה מההסכם עליו חתם הנתבע, מוטל לפתחו של הנתבע.

איני סבורה כי הנתבע עמד בנטל להוכחת הטענה. ראשית, יש לציין כי הנתבע העיד כי כלל לא קרא את ההסכם בטרם חתם עליו אלא הסתמך על דברי נציג המכירות בלבד, על אף שהיה בידי הנתבע זמן לעיין בהסכם טרם חתם עליו.

בנוסף, לאחר ששמעתי עדות נציג המכירות ועדות הנתבע, לא מצאתי להעדיף את עדות הנתבע, אשר הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין אשר לא נתמכה בראיה כלשהי, על פני עדות נציג המכירות.

לא שוכנעתי אף מטענת הנתבע לפיה ביצע את העסקה תחת "שיווק אגרסיבי" וב"כפייה", כטענתו, שכן הוטעה לחשוב כי באם לא ירכוש את הציוד ייגרם לו נזק. למעט העלאת טענות אלו בעלמא בלבד, לא הונחה כל תשתית עובדתית לנטען וממילא אף לא הוכחו. לא ניתן אף כל הסבר מניח את הדעת מצד הנתבע, בעלים של עסק, מדוע ביצע הרכישה מבלי לבדוק קודם לכן את צרכיו ולוודא כי הוא אכן זקוק לציוד אותו רכש.

נציגת התובעת הגב' לוי נשאלה באשר לסיבה בגינה לקוח יבצע שדרוג של הנתב הישן המצוי ברשותו והעידה כי : "התחדשות, המוצר יותר טוב, עם אבטחה יותר טובה, מדובר באבטחת מידע לעסק שלו שזה אבטחה מאוד גבוהה". גם נציג המכירות אסף מור העיד באשר לסיבה להחלפת הציוד כי : "כמו שמחליפים מחשב, אדם נורמטיבי מחליף מכשיר חשמלי כאשר הוא מתיישן במיוחד כאשר מדובר באבטחת מידע ובציוד שהוא מתקדם יותר".

10. בהקשר זה יצוין כי לא ניתן לקבל טענת הנתבע לפיה הנתב הישן שהיה ברשותו והנתב החדש שרכש הם "אותו דבר". אמנם, מדובר באותו יצרן ואולם, הנתבע אישר בדיון כי הדגם הינו שונה וכן שנת הייצור. ממילא, טענה זו הינה טענה במומחיות ולא הוכחה כלל.

11. גם בחינת יתר הראיות בפני מובילה למסקנה כי לא ניתן להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת עדי התובעת. מחד טען הנתבע כי להבנתו מדובר היה בעסקת שדרוג של הנתב הישן ולכן מחיר העסקה, לטענתו בסך של 385 ₪, נראה לו סביר.

מנגד, בדיון בהתנגדות העיד כי במועד ביצוע העסקה כלל לא זכר כי יש ברשותו נתב ישן וכי : ".. אם הייתי זוכר שיש לי אס בוקס שנתיים קודם ויש לי במשרד אז גם לא הייתי רוכש עכשיו מכשיר חדש", ובהמשך : "... הוא אמר לי שהציוד לא תקין ולכן אני צריך להחליף וזה עולה 386 ₪. אני לא ידעתי שזה נמצא בארון שאני לא משתמש בו, אני חשבתי שזה המודם. רק כאשר המכשיר הגיע אלי הבנתי שזה משהו שיש לי ואני לא משתמש בו. כאשר הגיע המכשיר עם השליח ביקשתי מהשליח שיפתח את זה בגלל ניסיון קודם שהיה לי, פתח ואמרתי שזה בסדר כי ראיתי שיש מכשיר בפנים ואז הוא סגר את הקופסה. לא הבנתי יותר מזה וחיכיתי לטכנאי ורק אחרי זה ראיתי שיש חיובים".

12. זאת ועוד, טוען הנתבע כי ביקש לבטל את ההסכם מאחר והוטעה ביחס לעלות הנתב החדש וכי לו היה יודע כי זו עלות העסקה לא היה מתקשר בהסכם.

אלא שמעדות הנתבע עלתה תמונה שונה. הנתבע העיד כי : "כאשר הגיעה הקופסה, מיד התקשרתי והיה מוצמד לזה פתק שצריך להגיע טכנאי, אז התקשרתי אליהם ואמרתי שיש לי כזה מכשיר והוא בכלל לא מחובר ומה אתם עושים, ואז אמרו שיבררו, עברו שבועיים או שלושה, ושוב התקשרתי, הייתי במסע עם כמה נציגים. לא הגיע שום טכנאי. לא היתה לי שום התקנה. אף אחד לא הגיע".

עדותו זו של הנתבע לפיה ביקש לבטל העסקה מיד עם הספקת הנתב החדש, משנוכח לדעת כי יש לו מכשיר כזה במשרד והוא כלל אינו עושה בו שימוש, אינה מתיישבת עם גרסתו כי ביקש לבטל העסקה רק כאשר גילה כי חויב בחיוב הגבוה מהמצג שהוצג לו ע"י נציג המכירות.

13. לא ניתן לקבל טענת הנתבע, אשר עלתה לראשונה בסיכומיו, ולפיה ההצגה של המחיר בהסכם הינה בגדר הטעייה, והיא אינה עומדת בהוראות חוק הגנת הצרכן.

ראשית, טענת הנתבע להטעייה ,כפי שנטענה בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית, התייחסה להטעייתו על ידי נציג המכירות בהצגת מצג השונה מהאמור בהסכם. הנתבע לא טען, עד לשלב הסיכומים, כי הצגת המחיר בהסכם הינה הצגה מטעה. ממילא ברי כי הנתבע, אשר העיד כי כלל לא קרא את ההסכם, לא הוטעה בשל האמור בו.

שנית, הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנותיו אינם חלים בענייננו מאחר ואין הנתבע בגדר "צרכן" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. אמנם, על פי הפסיקה אין לקבוע כי בכל מקום בו צד להתקשרות הינו בית עסק הרי שחוק הגנת הצרכן ותקנותיו אינם חלים עליו אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הפעלת מבחן ייעוד השימוש של מושא העסקה הנתונה ולא אישיות הרוכש. ואולם, בענייננו, אין חולק כי הנתבע רכש את הנתב והיוזרים לצורך שימוש עסקי בלבד בעסק המצוי בבעלותו ולא לשימושו האישי.

אף את הטענה הנוספת שהעלה הנתבע רק בשלב עדותו בדיון הראיות ולפיה סבר כי ההסכם קובע כי הסך של 385 יחולק ל -36 תשלומים, יש לדחות. לא רק שטענה זו לא נטענה קודם לכן הרי שהיא עומדת בסתירה לנטען בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע ביחס לאמור בהסכם בכל הנוגע למחיר הנתב ואין לה על מה לסמוך.

14. גם טענת הנתבע לפיה הוטעה אף ביחס ליוזרים שמכרה לו התובעת, אין לקבל.

בכתב ההגנה ובתצהיר טען הנתבע כי התברר לו כי רכש יוזרים רק כחודש לאחר שחתם על ההסכם כאשר גילה כי הוא מחוייב בסכום גבוה. לטענתו, כלל לא ידע מה זה יוזר ולא הבין את מטרת התקנת יוזרים נוספים כאשר יש ברשותו אך ורק שתי עמדות מחשב במשרד. עוד הוא טען כי בשיחת המכירה, טרם החתימה על ההסכם, אמר לו נציג המכירות כי יש לו רק יוזר אחד וכי הוא חייב להוסיף עוד 4 יוזרים.

אלא שעל פי עדות נציג המכירות, מר אסף מור, הרי במועד בו חתם הנתבע על ההסכם היו ברשותו 5 יוזרים. לטענתו, בהסכם עודכנה אך עלותם של היוזרים וזאת בדרך של הפחתה.

עובדה זו ביחס למספר היוזרים שהיו בשימושו של הנתבע בעת החתימה על ההסכם נלמדת גם מתוך ההסכם עצמו שם צוינו 5 יוזרים עם שם המשתמש של כל יוזר וכן כי מדובר בעדכון מחיר.

לתצהיר נציגת התובעת צורפה תרשומת שערך עובד התובעת בעקבות פניית הנתבע, נושאת תאריך 22.6.12, כשנה לפני החתימה על ההסכם, שם צוין כי "נשלח מייל מפורט עם 5 יוזרים וסיסמאות ללקוח לפי בקשתו, שיהיה מסודר".

במסגרת הדיון בהתנגדות העיד הנתבע כי רכש 6 יוזרים "אבל רכשתי אותם כי אמרו לי שבלי זה אתקע בעבודה, הבהילו אותי". חשוב מכך, מהראיות שהציגה התובעת, ועליהן העידה הגב' לוי, עולה כי בארבעה מתוך חמשת היוזרים שברשות הנתבע עשה הנתבע שימוש נרחב ובאופן שוטף.

הנה כי כן, מהראיות עלה כי היוזרים היו ברשותו של הנתבע עוד בטרם חתימה על ההסכם, כי הנתבע ידע כי יש ברשותו מספר יוזרים ולא פעל לבטלם, וכי הנתבע עשה שימוש במרבית היוזרים (הגם שהחיוב בגין היוזרים אינו תלוי שימוש).

טענת הנתבע כי מכרו לו יוזרים מבלי שהיה לו צורך בכך שכן יכול היה להסתפק במספר מופחת של יוזרים לצורך פעילותו המשרדית, הינה טענה שלא הוכחה כלל.

15. נוכח האמור לעיל, איני סבורה כי הנתבע הרים הנטל להוכיח הטענה להטעייה. ואולם, גם לו היתה מתקבלת טענת ההטעייה הרי שביטול ההסכם היה צריך להיעשות במתן הודעת ביטול ובתוך זמן סביר.

הנתבע אשר צירף מסמכים שונים לתצהיר העדות הראשית לא צירף כל ראיה המעידה כי הודיע על ביטול ההסכם. הנתבע לא פירט המודע בו פנה לתובעת לצורך ביטול ההסכם ומהמסמכים שצירף לתצהיר העדות הראשית אין בנמצא ולו מסמך אחד המעיד כי ביקש לבטל ההסכם.

הגם שהנתבע טען כי שלח מייל לנציג התובעת, גולדשמיט, וביקש להחזיר את הנתב החדש ולקבל חזרה את הכסף ששילם בעבור הנתבע עד אותו מועד ובעבור 4 יוזרים, לא הוצג המייל.

16. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבע כי הנתב החדש לא הותקן כלל וכי לא היגע טכנאי מטעם התובעת לצורך ביצוע ההתקנה הגם שהתקנה כלולה בהסכם. איני סבורה כי יש בכך כדי לשנות.

התובעת צירפה תרשומות המעידות כי, לכאורה, בוצע תיאום התקנה מול הנתבע ואולם, אין בידה כל מסמך המעיד כי התקנה בוצעה בפועל. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי ההתקנה לא בוצעה בסופו של דבר לאור פניותיו של הנתבע לתובעת.

יוער בהקשר זה כי מחד טען הנתבע (בדיון בהתנגדות) כי בעת הספקת הנתב החדש אישר "שזה בסדר" והמתין כי יגיע טכנאי לביצוע ההתקנה. על אף שטכנאי לא הגיע לא פנה הנתבעת לתובעת וביקש לתאם ההתקנה.

מנגד, בעדותו בדיון הראיות העיד הנתבע כי מיד עם הספקת הנתב החדש התברר לו כי יש לו מכשיר כזה במשרדו אשר כלל אינו מחובר ומשכך, פנה מיידית לתובעת, הלין על כך ונענה כי יבררו את העניין.

17. נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הליכי הוצל"פ בתיק 16122142144 יימשכו כסדרם, כאשר על התובעת להפחית מיתרת החוב בתיק ההוצל"פ את התשלומים ששולמו כבר על ידי הנתבע בהתאם להסכם.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת בית המשפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,680 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.