לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטה מיום 21.10.13 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סירב לעבודות אליהן הופנה ביום 24.7.13 וביום 11.8.13 (להלן – הוועדה).

2. העובדות הרלוונטיות הינן –

א. המערער רשום אצל המשיב במדור הבטחת הכנסה.

ב. ביום 21.5.13 קבעה ועדה רפואית, בעניינו של המערער, כי למערער מגבלות רפואיות לעבודה כלהלן – "עבודות ללא מאמץ גופני קשה, ללא הרמת משאות מעל 10 ק"ג".

ג. למערער נרשם סירוב בגין הפנייה מיום 24.7.13 לעבודה כנציג שימור לקוחות מהטעם שהמערער, אשר היה בראיון עבודה והתקבל, לא התייצב לעבודה בטענה כי לא יצרו עמו קשר לצורך קביעת מועד תחילת ההעסקה.

ד. למערער נרשם סירוב בגין הפנייה מיום 11.8.13 לעבודה בפרוייקט הסברה להפרדת פסולת מהטעם שהמערער לא התייצב לעבודה בטענה כי אופייה אינו תואם את מצבו הרפואי.

ה. בגין שני הסירובים כאמור – האחד מיום 24.7.13 והשני מיום 11.8.13, הגיש המערער ערר לוועדה.

ו. ועדת ערר שהתקיימה ביום 21.10.13, בהתייחסה לסירוב מיום 24.7.13, קבעה–

"לאחר שהוועדה שמעה את הצדדים וטיעוניהם היא קובעת כי הסירוב נרשם כדין מהנימוקים הבאים:

א. העורר הופנה לעבודה מתאימה על פי קביעת הוועדה הרפואית.

ב. העורר התקבל לעבודה אולם לא ניסה ליצור קשר עם המעסיק ולברר מתי הוא אמור להתחיל לעבוד. נהפוך הוא, על פי גרסת המשיבה שהיתה מהימנה עלינו לאור מכלול הטענות שהובאו בפני הוועדה, העורר נמנע מלענות לשיחות טלפון מהלשכה, טוען לבעיות רפואיות ולא עושה שום מאמץ כן וסביר על מנת להתחיל לעבוד.

ג. ככל שהעורר היה מעוניין להתחיל לעבוד, הוא היה מתקשר למעסיק או ללשכה והיה מברר מתי עליו להתייצב במקום עבודתו החדש.

ד. העורר הינו בחור צעיר (33) ורשום במדור ה"ה מזה 7 חודשים.

לאור האמור לעיל יש לדחות את הערר".

ובהתייחסה לסירוב מיום 11.8.13, קבעה–

"לאחר שהוועדה שמעה את הצדדים וטיעוניהם היא קובעת כי הסירוב נרשם כדין מהנימוקים הבאים:

א. העורר רשום בה"ה והתחייב לקבל כל עבודה בכפוף למגבלותיו הרפואיות.

ב. על פי קביעת הוועדה הרפואית העורר הופנה לעבודה מתאימה. העורר היה צריך במסגרת עבודתו לשאת ערכות שמשקל כל אחת כ-5 ק"ג. העורר היה יכול לשאת 2 ערכאות או אחת לפי יכולתו.

ג. על כן, משהעורר סרב לקבל את העבודה, הסירוב נרשם כדין."

ז. מכאן הערעור מושא פסק הדין.

3. טענות המערער בתמצית –

באשר לסירוב מיום 24.7.13 –

א. הוועדה לא דנה בעניינו של המערער כנדרש.

ב. המערער התקבל לעבודה לאחר שנשלח לראיון אליו הופנה על ידי המשיב, אלא שנמסר לו כי יודיעו לו במועד קרוב מתי הוא יתחיל לעבוד. המעסיק לא יצר עם המערער קשר ולא זימן אותו לעבודה כפי שסוכם.

ג. בחלק קטן מהזמן, מכשיר הטלפון של המערער היה בתיקון אך הוא לא קיבל מהמעסיק קריאה או הודעה.

ד. לכשהתקשר המערער למעסיק על מנת לברר מה קורה עם העבודה שהובטחה לו, נמסר לו כי לא צריך יותר עובדים.

ה. אין מסמך או תרשומת שיחה לביסוס החלטת ועדת הערר ועל המשיב להוכיח כי המערער לא ענה לטלפון מהמעסיק לאחר שהתקבל לעבודה אצלו.

ו. המערער פעל בתום לב ולא סירב לעבודה שקיבל.

ז. הספק הקיים בתיק צריך לפעול לטובת המערער.

באשר לסירוב מיום 11.8.13 –

ח. מהמעסיק נמסר כי מדובר בעבודה בה נדרש המערער לסחוב קופסאות בין הרכב לדירות של אנשים ובין דירה לדירה, כאשר ככל שניתן להרים יותר קופסאות כך מתקצר זמן ההליכה לצורך הבאת קופסאות נוספות. כמו כן, במסגרת העבודה נדרש המערער לעצור בכל דירה ולתת הסבר של כ- 5 דקות בנושא איכות הסביבה.

ט. הגם שמשקלה של כל קופסא אותה נדרש המערער לסחוב הינה כ- 1 ק"ג, עבודה מסוג זה, בה נדרש המערער לעלות במדרגות, ללכת ממקום למקום ולסחוב ציוד, אינה מתאימה לאדם המחזיק באישור רפואי המגביל את יכולת העבודה שלו לעבודות ללא מאמץ גופני וללא הרמת משאות מעל 10 ק"ג.

י. בהתאם לפסיקה, על המשיב היה לבדוק אם העבודה מתאימה ולא נדרש כי המערער יבצע את העבודה בפועל על מנת לבחון האם היא מתאימה לו. לפיכך, על המשיב היה לבצע תרשומת שיחה עם המעסיק באשר לאופי העבודה ובהתאם לכך לבחון את הדברים.

יא. המסמך היחיד שהוגש בתיק הוא תכתובת מייל מיום 15.8.13 בין המשיב ליועצת השמה בשם מיכל גולדשטיין, בו זו האחרונה השיבה לשאלת נציגת המשיב בדבר משקלן של הקופסאות אותן נדרש המערער לסחוב במסגרת העבודה. באותה תכתובת מייל לא ניתן פירוט מטעם המעסיק באשר לאופי העבודה ובנסיבות אלה ולאור המגבלות הרפואיות של המערער, לא ניתן היה לשלוח את המערער לעבודה זו.

יב. בהליך מושא פסק הדין, בו לא נחקרים עדים, מן הראוי שתוטל על המשיב חובה מוגברת להראות כי המערער הופנה לעבודה מתאימה.

4. טענות המשיב בתמצית –

באשר לסירוב מיום 24.7.13 –

א. המערער ישב בחוסר מעש ממועד קבלתו לעבודה ביום 24.7.15 ועד למועד בו התייצב בלשכה מחדש ביום 7.8.13 ולא עשה כל מאמץ לשמור קשר עם המעסיק כפי שנדרש לעשות.

ב. על המערער היה ליצור קשר עם מקום העבודה על מנת לשמור על העבודה אליה התקבל.

ג. המערער מודה כי בחלק מהזמן הטלפון שלו לא היה תקין.

ד. המערער מעלה טענות בנוגע למצבו הבריאותי באופן תדיר, הגם שמופנה הוא לעבודות התואמות את החלטת הוועדה הרפואית.

ה. דורש עבודה שלא נסמך על קבלת גמלה היה דואג ליצור קשר בעצמו עם המעסיק ולא היה ממתין שיצרו עמו קשר.

ו. ככל והמערער אכן יצר קשר עם המעסיק, הרי שהדבר נעשה אחרי זמן רב ויש בכך כדי ללמד על החשיבות שנותן המערער לשמירת קשר מיידי עם המעסיק.

ז. אף אם המערער היה חולה, הדבר לא היה צריך למנוע הימנו ליצור קשר עם המעסיק.

באשר לסירוב מיום 11.8.13 –

ח. טענות המערער הינן בגדר ספקולציות שאינן מתיישבות עם הנתונים והיה ניתן להבין את אופי העבודה אילו המערער היה ניגש לעבודה שהוצעה לו וכך היה יודע מה העבודה שנדרשת ממנו בפועל, ובכלל זה – היקף האיזור בו היה צריך לטפל, האם מדובר באיזור מגורים עם מעליות, האם המעסיק מסכים שהמערער ישא בכל פעם 10 קופסאות בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית וכיוב'.

ט. התנהלות המערער הייתה בניגוד להמלצת הוועדה הרפואית, כאשר הוא נשען על מצב רפואי בו לא הכירה הוועדה בעניינו.

י. העבודה הייתה עבודה מתאימה בהתחשב במגבלות שנקבעו למערער על ידי הוועדה הרפואית.

יא. בפועל, המערער ביקש מהמעסיק שימחוק אותו מרשימת העובדים ולכן לא החל לעבוד בעבודה אליה הופנה.

דיון והכרעה –

5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בהתייחס לשני הסירובים, ואפרט –

6. הלכה פסוקה היא כי –

"הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' נ' שירות התעסוקה פד"ע כה 297). "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" (דב"ע נז/91-7 משייב בנימין נ' שירות התעסוקה (מיום 6.2.97)).

"סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב" (דב"ע מא/91-5 יחיאל נדף נ' שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 107). ולשאלה מהו "סירוב" נפסק, בדב"ע מא/91-3, מא/91-4 אוזיאס מאיר נ' שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 61 ש"יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה".

7. באשר לסירוב מיום 24.7.13 – אין חולק כי המערער התייצב לראיון העבודה לפי הפניית המשיב ואף התקבל לעבודה. החלטת ועדת הערר קבעה כי הסירוב נרשם כדין משהמערער נמנע מליצור קשר עם המעסיק ולברר מתי הוא אמור להתחיל לעבוד ואף נמנע מלענות לשיחות טלפון בנוגע לעבודה אליה נשלח.

מחומר הראיות שהוגש לבית הדין, עולה כי קביעה זו של ועדת הערר אינה מבוססת על מסמכים או תרשומת שיחה עם המעסיק, וזאת כאשר בפי המערער גרסה אחרת אשר לא נסתרה על ידי המשיב.

מצב דברים זה מעורר ספק ביחס לטענת המשיב לפיה המערער לא היה זמין לעבוד כלל, ומטה את הכף לטובת קבלת טענת המערער לפיה הוא היה ניאות להתחיל לעבוד במקום העבודה האמור אלא שהמעסיק לא יצר עמו קשר כפי שהובטח לו.

לא נעלם מעיניי כי התנהלותו הפאסיבית של המערער, בה הוא נמנע מליצור קשר עם המעסיק ולברר את מועד תחילת העבודה, הינה התנהלות שאינה ראויה אשר עשויה לצייר את המערער כמי שלא עשה מאמץ סביר בתום לב לעבוד. אך עם זאת, משהסירוב שנרשם למערער מתבסס על גרסה עובדתית של המשיב אשר לא נסמכת על חומר ראיות מוצק והיא מוטלת בספק ולאור ההלכה הפסוקה שככל שקיים ספק בהליך של ביטחון סוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח – הנני מורה על ביטול הסירוב מתאריך 24.7.13.

8. באשר לסירוב מיום 11.8.13 – מהחלטת ועדת הערר עולה כי המדובר בסירוב שנרשם למערער לאחר שזה נמנע מלהתייצב לעבודה אליה הופנה בטענה כי מדובר בעבודה פיזית אשר דורשת נשיאת משאות כבדים בעוד שוועדה רפואית בעניינו קבעה כי הוא מנוע מלעבוד בעבודות הכרוכות בהפעלת מאמץ גופני קשה והרמת משאות מעל 10 ק"ג.

ועדת הערר דחתה את טענתו של המערער וקבעה כי במסגרת העבודה נדרש המשיב לשאת משאות שמשקלן אינו עולה על 5 ק"ג.

9. בדיון שהתקיים בבית הדין, הסכימו הצדדים כי העבודה אליה הופנה המערער כרוכה בנשיאת קופסאות שמשקל כל אחת מהן הינו כ- 1 ק"ג. עם זאת, מטיעוני הצדדים עולה כי אין בידי הצדדים מידע מספיק באשר לאופי העבודה והאם העבודה דורשת מאמץ פיזי, איזה וכן כמה קופסאות נדרש המערער לשאת בו זמנית. כך, מטיעוני ב"כ המשיב עולה כי המשיב אינו בקיא דיו בפרטי העבודה האמורה, אלא שלשיטתו, על המערער היה לגשת לעבודה ולבחון בפועל האם היא תואמת את המגבלות הרפואיות שנקבעו לו על ידי הוועדה הרפואית.

מחומר הראיות עולה כי המקור האינפורמטיבי היחיד שעמד לפני המשיב בהחלטתו לרשום סירוב למערער בגין אי התייצבותו לעבודה אליה הופנה הינה תכתובת דוא"ל שנשלחה מיועצת השמה מטעם המעסיק לנציגת המשיב בה נכתב –

"במסגרת התפקיד המדריך מחלק בבתי התושבים פח חום קטן בערך בגודלה של קופסות נעליים. הפחים הנמצאים ברכב של מנהל הפעילות וכל מדריך לוקח משם את מספר הפחים שהוא צריך (הרכב נמצא באזור החלוקה כך שניתן לחזור אליו). הפחים עצמם לא כבדים. החלק הפיזי בתפקיד הוא ביצוע הדרכה בבניינים ללא מעלית" (ההדגשות הוספו – א.ס.).

מהודעת הדוא"ל הנ"ל עולה כי המערער הופנה לעבודה אשר דורשת מאמץ גופני מסוים, והאמור בו מתיישב עם טענת המערער שנמסר לו מהמעסיק כי מדובר בעבודה הדורשת מאמץ פיזי כזה או אחר. כך או כך – הגם שמחומר הראיות ומטענות הצדדים לא ברור מה היקף המאמץ הפיזי הנדרש מהמערער במסגרת העבודה האמורה, הרי ששאלת התאמתה למצבו הגופני של המערער ולמגבלות הרפואיות שנקבעו לו על ידי הועדה הרפואית - מוטלת בספק וניכר כי המשיב לא עשה די כדי לברר נקודה זו לעומקה. סבורני, כי בנסיבות אלה, לא ניתן אף לדרוש מהמערער לגשת לעבודה בפועל על מנת לבחון את הדרישות הפיזיות הכרוכות בביצועה.

לאור האמור, מששאלת התאמתה של העבודה, בגינה נרשם למערער הסירוב, למצבו הפיזי ולהחלטת הוועדה הרפואית בעניינו של המערער מוטלת בספק, הרי שגם במקרה זה יש לפעול בהתאם להלכה לפיה ככל שקיים ספק בהליך של ביטחון סוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח. לפיכך הנני מורה על ביטול הסירוב מתאריך 11.8.13.

10. סוף דבר – על אף שאין לראות בהתנהלות המערער התנהלות ראויה לדורש עבודה הרי לאור הספק שמתעורר וההלכה לפיה ספק פועל לטובת המבוטח - הערעור מתקבל.

הסירובים שנרשמו למערער ביום 24.7.13 וביום 11.8.13 – בטלים בזאת.

11. לאור תוצאת פסק הדין לפיה בוטלו הסירובים מחמת ספק שמתעורר וכן לאור העובדה שהמערער מיוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ה, (28 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.