רקע וטענות הצדדים

1. בפניי תביעה שעניינה פיצויים בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו לרכבו של התובע (להלן- הרכב הפרטי) בתאונת דרכים מיום 17.06.14 (להלן- התאונה). התאונה התרחשה בכביש 31 בין צומת שוקת לבין מועצה מקומית לקיה. הנתבע מס' 1 נהג במשאית שנסעה אחרי הרכב פרטי, הנתבע מס' 3 נהג באוטובוס שנסע אחרי המשאית. אין חולק שהמשאית פגעה ברכב הפרטי בחלקו האחורי, והאוטובוס פגע בחלקה האחורי של המשאית.
2. באי כוח הצדדים הסכימו בדיון שנערך ביום 26.6.16 כי התובע אינו נושא באחריות לאירוע התאונה, והמחלוקת נעוצה בשאלה אם נהג המשאית אחראי לנזקים שנגרמו לרכב הפרטי או נהג האוטובוס.
3. התובע טען שנסע בנתיבו, וכשהגיע לעיקול, האט את מהירות נסיעתו לאור תוואי הכביש. לפתע, הגיחה המשאית מאחור ומבלי ששמרה על מרחק סביר, פגעה ברכבו. עוד נטען כי נהג המשאית טען שנפגע על ידי האוטובוס ונהדף קדימה לעבר הרכב הפרטי.
4. התובעת 2 ביטחה את הרכב הפרטי בעת אירוע התאונה, ולטענתה שילמה בגין נזקי התאונה סך של 19,993 ₪.לטענת התובע נגרמו לו נזקים בסכום כולל של 4,433 ₪ לפי הפירוט להלן: נזק ישיר בסך של 1,669 ₪, ירידת ערך בסך של 764 ₪ והפסד הנחת העדר תביעות בסך של 1,500 ₪. התובעים טענו כי על הנתבעים או מי מהם מוטל לפצות אותם בגין הנזקים כאמור.
5. בכתב ההגנה מטעם נתבעים 1-2 (נהג המשאית ומבטחתו) נטען כי המשאית נעצרה, כשלפתע פגע בה האוטובוס, שהדף את המשאית לעבר רכב הפרטי, ולכן נגרמה לתאונה.
6. בכתב ההגנה מטעם נתבעים 3-4 (נהג האוטובוס ואגד ), נטען כי המשאית לא שמרה מרחק מהרכב הפרטי, ולכן פגעה בו מאחור. האוטובוס פגע בחלק האחורי של המשאית רק לאחר התרחשות התאונה הראשונה כאמור. בדוח התאונה שצורף לכתב ההגנה, הצהיר נהג האוטובוס כי נסע במהירות של 65 קמ"ש, ובעת שהמרחק בינו לבין המשאית עמד על 25 מטרים, בלם את האוטובוס אך כיון שמערכת הבלמים לא פעלה, פגע בחלקה האחורי של המשאית. אותה עת המשאית הייתה בעצירה לאחר התרחשות התאונה הראשונה.
7. במהלך דיוני ההוכחות, בעלי הדין העידו ונחקרו חקירה נגדית. מטעם התובע הוגשו צילומים של הנזק שנגרם לרכבו (ת/1), טופס הודעה של הנתבע 1 (נ/1) וכן טופס הודעה של נתבע 3 (נ/2). באי כוחם של הנתבעים סיכמו את טענותיהם בכתב.

העדויות והראיות

1. בחקירתו ראשית מסר התובע כי הכביש במקום התאונה צר, ואף בוצעו בו עבודות באותה עת, כשהגיע לעיקול נסעה ממולו בנתיב הנגדי משאית, ולכן האט את נסיעתו למהירות של 5-10 קמ"ש. או אז שמע צופר של משאית ומיד לאחר מכן חש בחבטה. הוא המשיך בנסיעה וחזר לזירה רק לאחר מספר דקות, וגילה שגם אוטובוס היה מעורב בתאונה.
2. גרסתו של נהג המשאית בחקירה ראשית הייתה כדלקמן:

"נסעתי עם המשאית, זה כביש עם שיפוצים, דיי צר, נסעתי עם משאית עמוסה וראיתי פתאום... נסענו ממול משאית רחבה והאוטו שהיה לפניי פרייווט, התחיל לבלום בפתאומיות. אני גם התחלתי להאט וכמעט הצלחתי לעצור ובאותו רגע קיבלתי מכה מאחורה ופגעתי באוטו שלפניי" (פ' עמ' 7 ש' 4-7).

1. בחקירתו הנגדית מסר נהג המשאית כי שמע שתי חבטות, האחת מאחור על ידי האוטובוס והאחרת מקדימה, אך ציין כי הדבר קרה בשנייה אחת, ומדובר למעשה באותה חבטה.
2. בחקירתו הראשית של נהג האוטובוס הציג את הנסיבות שהביאו לקרות התאונה, לשיטתו, כלהלן:

"נסעתי אחרי משאית פתאום ראיתי שהמשאית עצרה והייתי במרחק ממנה בערך של 70 מטר והיא עצרה עוד לפני שהגעתי אליה ועקב תקלה במערכת הבלימה האוטובוס לא עצר ונכנסתי בו מאחור בנגררת" (פ' עמ' 11 ש' 8-10).

בחקירתו הנגדית העיד כי על אף שהבלמים לא פעלו, הצליח להאט למהירות של 15 קמ"ש, כאשר עובר לכך נהג במהירות של 65-70 קמ"ש.

דיון והכרעה

1. לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ובחנתי את כלל הראיות, מצאתי כי האחריות לקרות התאונה רובצת על נהג האוטובוס וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. יובהר כי על פי התובע רכבו נפגע אך פגיעה אחת, ולכן יש להכריע אם פגיעה זו נגרמה על ידי המשאית או שהמשאית נהדפה על ידי האוטובוס לעבר הרכב הפרטי.
2. התובע לא טען בעדותו כי הבחין במשאית לפני אירוע התאונה ולא חזר על הגרסה שנטענה בכתב התביעה לפיה המשאית לא שמרה מרחק מהרכב הפרטי. התובע מסר שתי הודעות בנוגע לקרות התאונה. לפי ההודעה המודפסת (שצורפה לכתב התביעה) האוטובוס הדף את המשאית, ולפי ההודעה שנכתבה בכתב ידו של התובע המשאית פגעה בחלק האחורי של רכבו ונפגעה על ידי אוטובוס. בסיכומי הנתבעים כל צד אימץ את הגרסה שתמכה בעמדתו, אך כשנשאל התובע במישרין בחקירתו אודות כך, אישר כי אין הוא יודע אם האוטובוס הדף את המשאית אם לאו.
3. מכל מקום, עובדה היא שהתובע מצא לנכון לתבוע גם את נהג האוטובוס, ולכן ברי כי לא שלל את אחריותו לגרם התאונה. כן עלה מעדותו של התובע כי הגרסה לפיה המשאית נהדפה ופגעה ברכב הפרטי, הועלתה "בזמן אמת" סמוך לאחר התרחשות התאונה.
4. בהודעתו שנמסרה מטעם נהג המשאית (אשר נערכה בפועל על ידי קצין הרכב של החברה), נטען כי המשאית נעצרה במרחק קצר מהרכב הפרטי. בעדותו מסר כי התאונה ארעה בעת שבלם וכמעט עצר. לא מצאתי כי יש בסתירה זו כדי לקעקע את גרסתו, ואני סבורה כי הגרסה שנמסרה בעדותו היא הנכונה יותר. אציין כי נהג המשאית תיאר את תנאי הכביש באופן המתיישב עם עדות התובע. בנוסף, אין ראיה כי המשאית נסעה בצמוד לרכב הפרטי, וזאת בשים לב שהתובע לא הבחין בה עובר לתאונה, אלא לאחר שהאט שמע צופר, והבין כי משאית נוסעת בעקבותיו.
5. בעדותו של נהג האוטובוס נפלו סתירות משמעותיות אשר יש בהן כדי להפריך את גרסתו. מצאתי כי השנויים בגרסתו היו מגמתיים, וזאת על מנת להציג מצג לפיו האוטובוס לא הדף את המשאית.

בדוח התאונה שמסר לאגד, הצהיר נהג האוטובוס "הבלמים לא עבדו בכלל ניסיתי עוד פעם וזה לא עזר בכלל הבלמים לא עבדו בכלל ולא נכנסו לפעולה." בניגוד להצהרתו זו, בחקירתו הנגדית מסר כי כן הצליח להאט למהירות של 15 קמ"ש באמצעות שימוש במערכת נוספת שהאטה את מהירות האוטובוס.

1. העובדה שטענה כה מהותית בדבר שימוש במערכת בלימה אחרת לא עלתה בעת מסירת ההודעה לאגד, מעסיקתו דאז של נהג האוטובוס, מדברת בעד עצמה. מהודעתו האמורה עלה דווקא כי נהג האוטובוס ניסה מספר פעמים להאט ולא הצליח. נראה כי שינוי הגרסה כאמור, נועד לשכנע כי האוטובוס לא פגע במשאית בעוצמה, אך בטענה זו אין ממש, כפי שעוד יובהר.
2. העובדה שהאוטובוס פגע במשאית בעוצמה עולה מהתיאור לפיו כל החלק הקדמי של האוטובוס ניזוק, השמשה הקדמית התנפצה, ומספר נוסעים נפצעו. נהג המשאית אישר כי החבטה הייתה עוצמתית כשמסר במענה לשאלה שהופנתה אליו "האוטובוס דחף את העגלה בכוח שאפילו וו הגרירה התעקם" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 19-20).
3. בהודעתו לאגד, מסר נהג האוטובוס כי נסע במהירות של 70 קמ"ש כשהוא במרחק של 25 מטרים מהמשאית. מכאן עולה כי נסע במרחק לא רב מהמשאית, ומעמיד בספק את גרסתו לפיה לחץ מספר פעמים על הבלמים (כפי שטען בהודעתו) ולבסוף אף הספיק השתמש במערכת הבלימה הנוספת המותקנת באוטובוס.
4. לא בכדי שינה נהג האוטובוס את גרסתו בנוגע למרחק נסיעתו מהמשאית, ובעדותו טען כי נסע במרחק של 70 מטרים מהמשאית. נהג האוטובוס ניסה לשכנע כי היות והמרחק בין האוטובוס לבין המשאית עמד על 70 מטרים, היה באפשרותו להבחין במתרחש לפני המשאית, ובפגיעתה של המשאית ברכב הפרטי שארעה עוד לפני שהאוטובוס פגע במשאית. התקשיתי לקבל הסבר זה, זאת בפרט כאשר הרכב הפרטי נמצא סמוך מאד לפני המשאית.
5. על כל אלה יש להוסיף, כי לנוכח הטענה בדבר כשל מכני כה משמעותי באוטובוס, יש להניח כי הבלמים נבדקו לאחר התאונה. העובדה שתוצאות הבדיקה לא הוצגו, מן הדין כי תפעל לחובת הנתבעים 3-4. ניתן אף להניח כי לנוכח העובדה שכתוצאה מהתאונה נגרמו נזקי גוף, וחלק מנוסעי האוטובוס נפצעו, נערך תחקיר באגד בנוגע לנסיבות התאונה, אולם גם תחקיר זה לא הוצג. למעשה, לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה כי הבלמים באוטובוס לא פעלו, וטענה זו נותרה על בלימה.
6. הרכב הפרטי המעורב הוא רכב קטן, ולא נגרמו לו נזקים קשים, כפי שהיה צפוי אם משאית הייתה מתנגשת בו מאחור. המשאית והעגלה שגררה שקלו 20 טון בקירוב, אך ניתן בהחלט להסיק כי כתוצאה מהתאוצה של האוטובוס, שגם הוא בגדר רכב כבד, המשאית נדחפה ופגעה ברכב הפרטי.
7. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 3-4 להתקבל, ודין התביעה כנגד נתבעים 1-2 להידחות.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 3-4, ביחד לחוד, לשלם לתובע 1 סכום של 4433 ₪, ולתובעת 2 סך של 20,413 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק 16.11.14.

בנוסף, יישאו הנתבעים 3-4 בהוצאות התובעים בסך כולל של 4397 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.