1414 יולי 2016

לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר

נציג ציבור (עובדים) – מר ישראל עמי-שי

נציג ציבור (מעסיקים) – מר חיים נוסן הנגבי

פסק דין

1. לפנינו תביעה שבמרכזה גמול עבודה בשעות נוספות, וזכויות נוספות שלטענת התובע, לא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת.

2. הנתבעת הינה חברת בנייה, המעסיקה בין השאר מהנדסים, מנהלי עבודה ועובדים. התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת ב-1.1.2011 כעובד כללי, אשר פיקח על העובדים ועבודתם באתרי הנתבעת, ובכלל זה סיפק להם ציוד ופיקח על שעות עבודתם.

3. ביום 12.3.2014 נחתם הסכם עבודה בין התובע לנתבעת, ובו פורטו הסכומים שאותם קיבל התובע בעבר (סעיף 6.3 להסכם), וכן צוייןי כי השכר כולל הפסקה ותמורה עבור עבודה בשעות נוספות (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן: הסכם העבודה).

בתאריך 3.9.2014 הודיעה הנתבעת לתובע כי עבודתו אצלה תסתיים ביום 3.11.2014 (נספח ג' לכתב התביעה). במכתב זה צויין כי הוא בא לאחר שימוע שהתקיים ביום 2.9.2014 ובשל התנהלות בלתי תקינה.

4. נתייחס כעת לרכיבים השונים בתביעה, ובמסגרתם נביא את טענות הצדדים ונכריע בהן.

הכרעה

שעות נוספות

5. התובע טוען בתצהירו, כי עבד חמישה ימים בשבוע, בין השעות 7:00 עד 17:00, וביום שישי משעה 7:00 עד 14:00. עד אשר נחתם עימו הסכם העבודה, לא קיבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות ועל כן הוא עותר לתשלום הסך של 88,124 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי סיכמה עם התובע כי שכרו יהיה גלובלי ויכלול גמול עבור עבודה בשעות נוספות. לראיה, כאשר העבירה לתובע בשנת 2014 הסכם לחתימתו, הסכם זה שיקף את התנאים כפי שהיו לפני החתימה, ובו צויין כי השכר כולל גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

6. לעניין זה, נזכיר את הוראת סעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח – 1958, האוסרת תשלום שכר כולל לעובד ובכלל זה, שעות נוספות. כלומר, ב-29 החודשים הראשונים לעבודת התובע וטרם חתימת התובע על הסכם העבודה, אין לקבל את טענת הנתבעת, כי בתקופה זו השכר שקיבל התובע כלל גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

לאחר חתימת ההסכם ב- 3/2014 ועוד לפני כן, החל מחודש 6/2013, החל תלוש השכר של התובע לכלול מרכיב של שעות נוספות, אשר אין בו כל פסול ולצורך העניין הוא יילקח בחשבון במסגרת המגיע לתובע.

7. נותר לנו לקבוע מה היתה מתכונת עבודתו של התובע. הצדדים אינם חלוקים כי שעות העבודה של התובע היו לפחות בין 7:00 ל-17:00 בימים א' עד ה', ובין 7:00 ל-14:00 ביום ו'. המחלוקת בין הצדדים היא האם התובע נטל הפסקות.

הנתבעת טוענת כי התובע היה אדון לעצמו, ביצע סידורים פרטיים בזמן העבודה, יצא לארוחות, הפקיד את השיקים הפרטיים שלו. כך למשל, גב' ויקה שוקרון – אשת מנהל הנתבעת, סיפרה בתצהירה ובעדותה על מקרה בו ראתה את התובע ואשתו ברכב שלפניה בשעות הבוקר, נוסעים לכיוון אשדוד (סעיף 21 לתצהירה). באותו אופן ציין מר שלומי שוקרון, מנהל הנתבעת, בתצהירו כי התובע פנה להסתדרות כדי לקבל סיוע משפטי בזמן העבודה (סעיף 14 לתצהירו). אך בכך אין כדי ללמד על העדרויות עקביות של התובע.

8. התובע צירף דוחות נוכחות לתצהירו ומהם עולה כי מתכונת השעות היתה רוב הזמן כפי שהצדדים מסכימים עליה, ואם חרגה מכך, הרי שב"כ התובע לא עמד על כך בסיכומיו.

אשר להפסקות, אמנם במקום אחד התובע ציין בעדותו כי לא יצא להפסקות (עמ' 15 שורות 17-30), אך במקום אחר, כאשר נשאל לגבי הפגישה עם נציג ההסתדרות, הודה כי עשה זאת בזמן הפסקת הצהריים (עמ' 9 שורות 20-22).

על יסוד דברי התובע, דעתנו היא כי התובע יצא להפסקה בת חצי שעה לפחות ועל כן, יש להפחיתה מהשעות הנוספות להן זכאי התובע.

9. החישוב של השעות הנוספות צריך להיות כדלקמן:

ימי חול – 7:00-17:00 10 שעות עבודה (בניכוי חצי שעה הפסקה)

9.5 שעות עבודה.

8 שעות רגילות.

1.5 שעות בערך של 125%.

יום שישי 7:00-14:00 7 שעות עבודה (בניכוי חצי שעה הפסקה)

6.5 שעות עבודה

(שבוע עבודה בענף הבניין עומד על 42 שעות).

2 שעות רגילות

2 שעות 125%

2.5 שעות 150%

על כן, בגין תקופה של חודש זכאי התובע ל –

סה"כ בשבוע – 125% - 9.5 = 2 + 5 X 1.5

150% - 2.5

סה"כ בחודש – 39 = 1.5 X 2 + 4 X 9.5 125%

10 = 4 X 2.5 150%

עבור 29 חודשים 1,131 = 29 X 39 125%

290 = 29 X 10 150%

בחודשים 6/2013 שולמו לתובע עבור שעות נוספות בסה"כ 9,949 ש"ח.

מתוך שכרו האחרון של התובע לחודש 9/2014 מצאנו כי עמד על 8,439 ש"ח.

45 = 186 : 8,439

על כן, עבור עבודה בשעות נוספות בערך של 125% - ו 150% הוא זכאי ל:

63,619 = 1.25 X 45 X 1,131

19,575 = 1.50 X 45 X 290

סה"כ 83,194 ש"ח, בניכוי התשלומים שמופיעים בתלושי השכר –

73,245 = 9,949 – 83,194

מאחר והחישוב נעשה לפי שכר אחרון, סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 3.11.2014 ועד התשלום בפועל.

הפרשי פנסיה

10. התובע טוען כי היה זכאי לתשלום הפרשות לפנסיה בשיעור של 6%, החל מתחילת עבודתו, בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין. הנתבעת החלה להפריש לתובע רק ב- 5/2013 ועל כן, הוא זכאי לסך של 14,482 ש"ח. לאחר הגשת כתב התביעה, שילמה הנתבעת לתובע בגין הפרשים אלו ועל כן, התובע העמיד רכיב זה על סך של 6,528 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי ביקשה לערוך לתובע ביטוח פנסיוני אך הוא סירב לכך. התובע ביקש כי במקום ההפרשות לפנסיה, יקבל את חלק המעסיק כבונוס בשכרו וכך נעשה בפועל. על כן, ביקשה הנתבעת לקזז את התשלומים בגין הבונוס על חשבון ההפרשות לפנסיה.

11. דעתנו היא כי תשלום לקרן פנסיה אשר נעשה מכוח צו ההרחבה, אינו יכול ללבוש צורה אחרת, זולת ההפרשה בפועל לקרן פנסיה. משבחר המעסיק לפעול בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, אין להביא בחשבון את תשלום הבונוס גם אם הוסכם כי יבואו במקום ההפרשות המעסיק, כאשר מדובר בויתור שאינו תופש.

על כן, בגין הפרשי הפנסיה זכאי התובע לסך של 6,528 ש"ח.

12. בנוסף טוען התובע, כי כאשר הופרש עבורו, הדבר נעשה בחסר, שכן בפועל היה זכאי לסך של 9,315 ש"ח, ובפועל נמצאו בקופה רק 6,152 ש"ח. לאחר קבלת סכום נוסף, התובע העמיד את התביעה ברכיב זה על סך 2,635 ש"ח ומשלא הובאה ראיה לסתור, ועל יסוד חישובי התובע, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

13. עוד טוען התובע, כי הסכומים שנוכו משכרו החל מחודש 2/2012, לא הועברו כלל לקרן הפנסיה ועל כן, הוא זכאי לסך של 5,775 ש"ח.

משלא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת להפרשות לקרן כלשהי בגין תקופה זו, התובע זכאי להחזר הסך של 5,775 ש"ח.

דמי הבראה

14. התובע טוען כי לאחר קיזוז דמי ההבראה ששולמו לו, בין במהלך עבודתו ובין לאחר מכן, נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 1,098 ש"ח.

על פי צו ההרחבה בענף הבניין. בשנים השלישית והרביעית זכאי עובד ל-8 ימי הבראה עבור כל שנה.

התובע קיבל ב- 7/2014 וב- 6/2013, 7 ימים ו-6 ימים, ובסה"כ 13 ימים. נותרו לתשלום – 3 ימי הבראה.

הנתבעת ציינה בכתב ההגנה ובהודעתה מיום 4.6.15, כי תשלים לתובע סך של 2,268 ש"ח עבור דמי הבראה.

סכום זה מקפל בתוכו יותר מהסך המגיע לתובע בגין השנתיים האחרונות, ועל כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי חגים

15. התובע טוען כי עד לחודש 3/2013 השתכר שכר יומי ועל כן, הוא זכאי ל-17 ימי חג. לאחר מכן, התובע קיבל שכר גלובלי ועל כן, אינו דורש עבור תקופה זו ימי חגים.

עיינו בתלושי השכר של התובע לאורך שנות עבודתו, מ- 2011 ועד 2014, ולא מצאנו בהם שינוי מהותי מבחינת אופן התשלום.

שכר התובע שולם תמיד גלובלית, תוך שינויים מינוריים מחודש לחודש, ודווקא בחודשים בהם נפלו חגים, לא היה הבדל או לעתים, אף שולם יום חג, כך שלא ניתן לומר כי תכלית תשלום דמי חגים התקיימה כאן כפי שמקובל אצל עובדים יומיים, שכן שכר התובע לא נפגע.

על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

דמי נסיעות

16. התובע טוען כי לא קיבל תשלום עבור נסיעות, למעט שמונת החודשים האחרונים שבהם קיבל רכב מהנתבעת (סעיף 36 לתצהירו).

הנתבעת טוענת כי התובע קיבל דמי נסיעות, למרות שהחל מחודש מאי 2012 קיבל את רכבו של המהנדס שעזב ולמרות זאת ובשל טעות, המשיך לקבל דמי נסיעות. בנקודה זו ביקשה הנתבעת לקזז את הסכומים שהתובע קיבל ביתר, בסך של 2,353 ש"ח.

17. מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל דמי נסיעות החל מחודש 6/2013 ועד סיום עבודתו.

יחד עם זאת, משהנתבעת לא הוכיחה כי מ- 5/2012 קיבל התובע רכב צמוד אך משהתובע מודה כי קיבל רכב צמוד בשמונת החודשים האחרונים, זכאית הנתבעת לקזז 1,136 = 142 X 8 ש"ח.

מינואר 2011 ועד 5/2013 זכאי התובע לתשלום 4,118 = 142 X 29.

2,982 = 1,136 – 4,118

התובע זכאי לתשלום נסיעות בסך 2,982 ש"ח.

פדיון חופשה שנתית

18. התובע טוען כי לא יצא לחופשה בפועל וכי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית. ימי החופשה המופיעים בתלושי השכר הם פדיון חופשה אסור ואין לקחתו בחשבון.

הנתבעת טוענת כי תשלום פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה, נעשה לבקשת התובע ומתוך התחשבות בו. לבד מכך, התובע הודה כי יצא לחופשה מעת לעת.

בהודעת הנתבעת מיום 4.6.15, הנתבעת הודתה בזכאות של 12 ימים ובסך של 4,051 ש"ח.

מעיון בתלושי השכר עולה כי נפדו לתובע ימי חופשה: כך בחודש 1/2013 בו עבד בהיקף משרה מלאה – 11 ימים. כך גם בחודש פברואר 2013 – 11 ימים, בחודש מאי 2013 – 6 ימים ובחודש יוני 2013 – יום אחד. סה"כ 29 ימים בחודשים בהם התובע עבד בהיקף משרה מלאה. פדיון זה אין לקחת בחשבון, שכן בזמן העבודה, זכאי עובד לתשלום עבור חופשה בפועל ולא לפדיון חופשה.

יחד עם זאת, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי יצא לחופשות כאשר היו לו בדיקות (עמ' 17 שורות 27-28).

20. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנייה התובע זכאי ל-12 ימי חופשה עבור כל אחת מהשנתיים הראשונות לעבודה, 13 ימים עבור השנה השלישית, ו-16 ימים עבור השנה הרביעית.

סה"כ 50 ימים = 16 X 10 + 13 +12 +12

12

התובע העמיד תביעתו על 49 ימים, מהם נקזז 9 ימים עבור בדיקות במהלך השנים. כך שהתובע זכאי ל- 40 ימי חופשה.

12,983 = 40 X 8,439

26

בקיזוז התשלום לאחר הגשת התביעה –

ש"ח 8,932 = 4,051 – 12,983

פיצוי בגין אי עריכת שימוע

21. התובע טוען כי פוטר ללא שקיבל הזמנה לשימוע, לא קיבל התראה לפני השיחה שהתקיימה, כי בכוונת הנתבעת לסיים את העסקתו, לא נמסר לו פרוטוקול שימוע ולא ניתנה לו אפשרות להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפטרו.

הנתבעת טוענת כי בעקבות התנהלות לקוייה ופיגור בפרוייקט עמיצור באשקלון, נערכה בדיקה ע"י יועץ ארגוני. לפי הדו"ח שקיבלה, נמצאו ליקויים בעבודת התובע. מנהל הנתבעת מר שוקרון, סיפר בתצהירו ובעדותו כי פגש את התובע ליד ביתו וסיפר לו על הדו"ח וממצאיו ביחס לתובע, שמסר את תגובתו. בשימוע שהתקיים ב- 2.9.14, ולאחר שנבדקו טענות התובע מול שאר השותפים, הוחלט על סיום העסקתו תוך מתן חודשיים הודעה מוקדמת.

22. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה פרוטוקול שימוע (נספח א'), בו נרשם בין השאר כי התובע פגוע משלומי, התובע יקבל את כל המגיע לו, ושלומי ביקש לסיים בצורה מכובדת, להחזיר כלים ומפתחות.

התובע לא קיבל את פרוטוקול השימוע והכחיש גם כי שוחחו איתו ושיתפו אותו במסקנות הדו"ח.

23. אשר לדעתנו, אנו מוצאים כי לאחר שמיעת עדותו של מר שוקרון, התרשמנו כי בשל יחסי הקרבה שהיו בינו לבין התובע, הוא שיתף אותו במסקנות הדו"ח שהנתבעת הזמינה. מר שוקרון הסביר כי בשל כך קיים איתו שיחה מקדימה (עמוד 24 שורות 14-21). על אף שהדו"ח לא הוצג לפנינו, הרי גם התובע ציין בסעיף 33, כי מר שוקרון מסר לו שאינו מרוצה ממנו. אנו מוצאים כי יש לתת משקל לעדותו של מר שוקרון, לפיה, התובע כבר ידע לפני השימוע על הכוונה לפטרו. אך משלא קיבל הזמנה, בה פורטו הנימוקים, כמו גם לא קיבל פרוטוקול, מוצאים אנו להעמיד את הפיצוי לו זכאי התובע בגין אי עריכת שימוע כנדרש, על הסך של 4,000 ש"ח.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

24. התובע טוען כי פיצויי הפיטורים שולמו לו רק בחודש 6/2015, ועל כן הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

הנתבעת טוענת כי ביום 16.10.14 הגיע התובע למשרדי החברה על מנת לקבל שכר וגמר חשבון. במסגרת גמר החשבון, הוכן לתובע שיק על סך 44,724 ש"ח גם בגין פיצויי פיטורים. התובע הגיע עם כתב תביעה וביקש כי הנתבעת תאשר את קבלתו. נציגי הנתבעת סירבו לחתום, וגם התובע סירב לקחת את התשלומים שהוכנו לו ובכלל זה את פיצויי הפיטורים.

25. גרסה זו של הנתבעת לא נסתרה בתצהיריה ובעדויותיה, ועל כן, אנו מקבלים אותה. משהנתבעת הכינה לתובעת שיק על גמר חשבון, הכולל גם את פיצויי הפיטורים מעבר לכספים שנצברו בקרן הפנסיה, והתובע סירב לקחת את השיק, אין הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

קיזוז

26. הנתבעת ביקשה לקזז את שווי הימים בהם התובע החזיק את הרכב ברשותו ולא החזיר, שעה שהשתמש בו לצרכיו הפרטיים, בסך 2,000 ש"ח.

עוד טוענת הנתבעת כי הוטלו עליה קנסות ע"י עיריית אשקלון בקשר לאתרי הבנייה שלה. כאשר הנתבעת ביררה זאת, מצאה כי פקחים של העירייה התריעו בפני התובע טרם הטלת הקנסות, אך התובע התעלם מכך. סכום הקנסות עומד על 50,000 ש"ח, שחלקם שולם ועל היתרה מתנהל מו"מ להפחתתם.

הנתבעת טוענת כי היא מבקשת לקזז כל סכום בו חוייבה או תחוייב.

27. טענות הקיזוז של הנתבעת, לא פורטו, לא הוכחו, ועל כן אין להידרש אליהן. הנתבעת לא הוכיחה מתי התובע החזיר לה את הרכב, ומהו שווי דמי שימוש ברכב ודלק. באותו אופן, הנתבעת הגישה תצהיר של מר צבי צור, שעזר לנתבעת בביטול הקנסות. מר צור מצא כי הדוחות היו לאחר שנמסרו התראות לתובע. תצהירו של מר צור נמשך ע"י הנתבעת לאחר שלא הגיע לדיון.

משכך, טענת הקיזוז של הנתבעת נדחית.

סוף דבר

28. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

גמול עבודה בשעות נוספות – 73,245 ש"ח.

הפרשי פנסיה – 6,528 ש"ח.

פיצוי בגין אי הפרשה – 2,635 ש"ח

החזר ניכוי לפנסיה – 5,775 ש"ח

דמי נסיעות – 2,982 ש"ח.

פדיון חופשה שנתית – 8,932 ש"ח.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע - 4,000 ש"ח.

כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 3.11.14 ועד התשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,ח' ח' תמוז תשע"ו, (14 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.