1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.04.2014, בין כלי רכב מ"ר 36-559-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 62-756-16 (להלן: "אופנוע הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

מצאתי להעדיף את גרסת נהג האופנוע, אשר הותירה בי רושם שהיא אמינה, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת.

התובעת לא הציגה כל ראיה, מלבד עדותו של נהג רכב התובעת, לעניין הנסיבות לקרות התאונה. במצב בו כל אחד מהנהגים טוען כי כלי הרכב האחר הוא שסטה לעברו היה אך זה מתבקש מהתובעת להציג ראיות לתמיכה בטענתה. זאת כאמור לא עשתה התובעת.

כמו כן, עולות מספר תהיות המקשות לקבל את גרסת נהג רכב התובעת לתאונה. כך למשל, בכתב התביעה נטען כי רכב התובעת עמד לפני רמזור אדום בנתיב הימיני ולפתע הגיח האופנוע ופגע בו בחלק האחורי של רכב התובעת (סעיף 3 לכתב התביעה). לעומת זאת, בדוח התאונה נרשם כי האופנוע לא שמר מרחק מרכב התובעת ופגע בו מאחור בעת הפנייה שמאלה (ת/1). ובעדותו בבית המשפט אומר נהג רכב התובעת כי היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. ניתן לראות כי נהג רכב התובעת מספק שלוש גרסאות שונות ביחס למצב הנסיעה של רכב התובעת, דבר המקשה לקבל את גרסתו בקשר עם היות רכב התובעת במצב עצירה.

כמו כן, אם האופנוע אכן היה בעת פנייה שמאלה, כפי שנרשם בדוח התאונה, לא ברור כיצד פגע ברכב התובעת המצוי בכלל בנתיב שמימין לאופנוע.

זאת ועוד, בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת אין כל פירוט אודות מוקד הנזק המדויק ברכב התובעת, אלא נרשם כי המגן האחורי ניזוק, מבלי לרשום באיזה מיקום של המגן האחורי אותרה הפגיעה.

בגרסתו של נהג האופנוע יש הכחשה של תיאור נסיבות התאונה על ידי נהג רכב התובעת ותיאור שונה של נסיבות התאונה. לא מצאתי בהתנהגותו של נהג האופנוע בכביש בעת בסמוך לפני התאונה, כפי שהוא מתאר אותה, תרומה לתאונה.

במצב דברים זה, מדובר בעדות יחידה של נהג רכב התובעת שאין כל תימוכין לצדה. ולכן, גרסת נהג רכב התובעת לתאונה לא הוכחה.

6. לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם על ידי התובעת תוך 30 יום מהיום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.