1. לפניי מספר בקשות שהוגשו ע"י הנתבעים 1-2 בסדרה של תביעות שהוגשו לבית משפט זה כנגדם. הנתבעים עותרים כי אעכב את ההליכים בתביעות שלפניי, וכי אתיר להם להיות מיוצגים ע"י עורך דין.

2. המדובר בתביעות שהוגשו ע"י תובעים שונים כנגד מספר נתבעים: חברת אור הקסם בע"מ, מנהלה – מר גד ליסר, ומר טל לוינסקי - בעל התחום (דומיין) אליו מפנות ההודעות מושא התביעה. התובעים טענו כי הנתבעים טשטשו את עקבותיהם, כך שהיה קשה לאתר את העומדים מאחורי משלוח ההודעות, אולם מידע אודות המפרסמים התקבל אצלם לאחר אישור התביעה הייצוגית נגד הנתבעים במסגרת תיק ת"צ 10316-02-14 זילברג ואח' נ' אור הקסם בע"מ ואח' (להלן: התביעה הייצוגית). התביעות דנן הינן בעילה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982. נטען בכתבי התביעה כי התובעים קיבלו מסרונים (SMS) לטלפון הנייד שלהם (בחלק קטן של התביעות – הודעות קוליות), ובהם מסרים פרסומיים, וזאת ללא שנתנו את הסכמתם לכך מראש ובמפורש. תוכן הפרסומים ברוב התביעות הינו הצעת הלוואות לנמענים, ובחלק מן התביעות הפרסום הינו של מוצרי הרזייה בשם "איזי לייף" או תחליף לרטאלין בשם "רטלקס". הסעד שהתבקש בתביעות שלפניי הינו פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 1,000 ₪ לכל דבר פרסום, כאשר סכום התביעה משתנה מתביעה לתביעה לפי כמות הפרסומים שהתקבלו.

אציין כי בשלב מסויים חזרו בהם התובעים מן התביעה כנגד טל לוינסקי, כיוון שהתברר להם שהוא מתגורר בשוודיה, והתביעות כנגדו נמחקו.

טענות הצדדים

עיכוב הליכים

3. הנתבעים טוענים בבקשתם כי יש לעכב את ההליכים בכל התביעות בשל התביעה הייצוגית שאושרה בהחלטת כב' השופט ד"ר רניאל מיום 22.9.14.

4. התובעים הגישו תגובה, ובה הם טוענים כי ישנם הבדלים בין התביעה הייצוגית לתביעותיהם. לטענתם, התביעה הייצוגית עוסקת בהודעות קוליות מוקלטות, ואילו התביעות דנן עוסקות במשלוח מסרונים. בנוסף, לטענתם התביעה הייצוגית עוסקת בפרסום מוצרי הרזיה ותחליף רטאלין, ואילו התביעות דנן עוסקות בפרסום הלוואות. ולבסוף טוענים הם כי התביעה הייצוגית עוסקת בתביעה לפיצוי לא סטטוטורי, ואילו בתביעות שלפניי עותרים התובעים לפיצויים סטטוטוריים. על כן לטענת התובעים, התביעות דנן מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות מן התביעה הייצוגית, ואין מקום לעכב את ההליכים אף שהתביעה הייצוגית תלויה ועומדת. לחלופין, התובעים הוסיפו וטענו כי הם מודיעים על רצונם שלא להיכלל בתביעה הייצוגית, בהתאם לסעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

היתר ייצוג

5. הנתבעים מבקשים כי אתיר להם להיות מיוצגים ע"י עורך דין, אולם אין הם מפרטים את הנימוקים לכך.

6. התובעים מתנגדים לבקשה זו. לטענתם, אין הם עורכי דן ואין הם מיוצגים ע"י עורכי דין, ובכל מקרה אין כל סיבה במקרה דנן לסטות מן הכלל לפיו בבית משפט לתביעות לא יוּתר ייצוג ע"י עו"ד. עוד לטענתם, אין הם מעוניינים כי ייפסק נגדם שכר טרחת עו"ד במקרה בו יידחו התביעות.

דיון והכרעה

7. באשר לעיכוב הליכים - האפשרות להעמדת ההליכים, כאשר מדובר בהליכים נפרדים שנושאם אחד והם תלויים ועומדים במועד אחד, נובעת מסמכותו הטבועה של בית המשפט (המ' 804/75 מדינת ישראל נ' סימיון פ"ד ל(1) 744, בעמ' 747), או שהיא מבוססת על הוראת תקנות 152 ו- 153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' סתם פ"ד מב(1) 541, 546).

חובתו של בית המשפט למנוע מצבים של התדיינות כפולה שיכולה להביא לא רק להטרדת בעלי הדין ובתי המשפט, אלא גם למצבים בהם אחת ההתדיינויות תתברר, בדיעבד, כהתדיינות אקדמית וחסרת תועלת מעשית, ועל כן בית המשפט יכול לעורר את השאלה מיוזמתו (ראו החלטת כב' השופט זילברטל: תא (י-ם) 2002/00 אליאס ג'ייקוב נ' חברת אלי יוחנן מהנדסים - הנדסה ובניה בע"מ (פורסמה בנבו, 14.08.2000)).

כאשר בפני בית המשפט השלום מצויות תביעות אשר עילתן מתבררת במסגרת תובענה ייצוגית, ניתן לעכב את ההליך בבית משפט השלום מכוח כלל "עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens). סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת. ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין (ראו, ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477). לכן, אין הכרח לחפיפה מלאה בין העניינים הנדונים בשתי התובענות, ודי בכך שיהיה בהליך האחר כדי לצמצם את השאלות השנויות במחלוקת ולסייע לבית המשפט "להכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסף" (ראו: רע"א 801/01 קפלן נ' בנק סיקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 4.4.2001)).

השאלה איזה מן ההליכים הוגש קודם אינה שאלה מכרעת, אם כי ייתכן שהיא תהא בעלת חשיבות מנקודת מבט של יעילות - לדוגמה, במקרה בו הליך אחד קרוב יותר אל סיומו מן האחר (ראו: רעא 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 15.052006) להלן: עניין חזאן). במסגרת השיקולים יש לבחון האם אחד ההליכים עשוי לייתר את האחר. כאשר הכרעה באחד ההליכים תהווה מעשה בית דין ביחס לאחר (כאמור בסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006), יש לעכב ההליכים (ראו: תצ (ת"א) 59849-12-13‏ משמרת- חברה לשירותי נאמנות בע"מ נ' נחום ביגר (פורסמה בנבו, 9.9.14)), ואילו כאשר ההליכים לא מייתרים זה את זה – יש לשקול האם עדיף שההליכים יתנהלו זה לצד זה, או זה לאחר זה (עניין חזאן). אפשרות נוספת הינה איחוד מוגבל של הדיון לשם בירור הסוגיה המשותפת לשני ההליכים (עניין חזאן).

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, השוויתי בין התביעות ושקלתי שיקולים של יעילות, ראיתי כי אין מקום לעיכוב ההליכים בתביעות שלפניי עד להכרעה בתביעה הייצוגית.

9. אכן, כמוסבר ע"י התובעים, ישנו שוני במסכת העובדתית בין התביעות שלפניי ובין התביעה הייצוגית, אשר אושרה בבית המשפט המחוזי בחיפה בהחלטת כב' השופט ד"ר רניאל מיום 22.9.14 (להלן: החלטת האישור).

ראשית, הקבוצה הוגדרה בהחלטת האישור כ"קבוצת הנמנעים שלא נתנו הסכמתם לקבלת פרסומות לגבי המוצרים ריטלקס ואיזילייף, כאשר בהחלטת השופט רניאל מיום 4.1.15 הוא דחה את הבקשה להכליל במסגרת הקבוצה נמענים של פרסומים של מוצרים נוספים. ואילו בענייננו עילת התביעה ברוב רובן של התביעות היא פרסומים של הלוואות עד 10,000 ₪ שיוחזרו בשיקים. יצויין כי בחלק מן התביעות נכללו גם הודעות קוליות מוקלטות המפרסמות את המוצרים מושא התביעה הייצוגית.

שנית, בתביעה הייצוגית הפרסום התבצע באמצעות מסר קולי מוקלט באמצעות מערכת חיוג אוטומטי (סעיף 1 להחלטת האישור), ואילו בענייננו הפרסום התבצע לרוב באמצעות הודעותSMS .

שלישית, וזה העיקר בקבוצה, כפי שהוגדרה בהחלטת האישור, נכללים אלו שסבלו "נזק לא ממוני שנגרם להם עקב קבלת דברי הפרסומת", כאשר אין מדובר בתביעה לפיצוי סטטוטורי, אשר לא ניתן לתבוע במסגרת תביעה ייצוגית. יצויין כי בהחלטה מיום 4.1.15 חידד השופט רניאל את ההגדרה של הקבוצה וקבע כי נכללים בה רק אלו "התובעים פיצוי שאינו פיצוי סטטוטורי". ואילו בתביעות דנן נתבעו פיצויים סטטוטוריים בלבד ללא הוכחת נזק, בסך 1,000 ₪ לכל פרסום.

10. משמעותו של השוני בין התביעות הינו כי התובעים בתביעות דנן אינן נכללים בקבוצת התובעים בתביעה הייצוגית, ועל כן פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין עבורם, על פי סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות.

בעניין זה יש לציין את החלטת כב' השופט ד"ר רניאל מיום 4.1.15, אשר קבע כי חברי הקבוצה הם אלה התובעים פיצוי שאינו פיצוי סטטוטורי וכי הוא מסרב להרחיב את הגדרת הקבוצה כך שייכללו בה מוצרים נוספים מלבד איזילייף וריטלקס. החלטה זו מבהירה ביתר שאת כי אין מקום לעכב את הליכים בשל השוני הרב ביניהם לבין התביעה הייצוגית.

11. בנוסף, שוני זה אינו עניין של מה בכך ואינו עניין טכני בלבד. שאלת זהות המפרסמים מזקיקה בירור עובדתי, ועל כן נראה כי הכרעה בתביעה הייצוגית לא תייתר את בירור התביעות שלפניי.

12. טעם נוסף הוא כי בירורה של התביעה הייצוגית ייקח זמן רב, ואילו בענייננו מדובר בתביעות קטנות שעליהן להתברר במהירות האפשרית, וגם מסיבה זו ראוי שלא לעכב את ההליכים.

13. לבסוף, לעיתים רבות התביעה הייצוגית מסתיימת בהסכם פשרה, אשר נטיית הפסיקה היא שהוא לא יהווה מעשה בית דין אף מסוג השתק פלוגתא, אלא אם הצדדים הסכימו לקביעה עובדתית מסויימת לצורך פסק הדין (ראו: רעא 682/07‏ ‏ לב לבייב נ' שמעון גילר (פורסם בנבו, 20.06.2007)), ועל כן מסתבר כי לא תצמח כל תועלת מעיכוב ההליכים כאן.

14. על כן, ראיתי לדחות גם את הבקשה לעיכוב ההליכים בתיקים בהם חלק מעילות התביעה הם פרסומים אודות המוצרים מושא התביעה הייצוגית, שכן נתבע בגינם נזק סטטוטורי, אשר, כאמור, אינו יכול להוות עילה לתובענה ייצוגית (ראו: ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (פורסם בנבו, 4.9.2014)).

15. באשר להיתר ייצוג ע"י עו"ד, יש לזכור ראשית לכל כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים וכי הוא נועד בעיקר למקרים בהם מדובר בתביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול (ראו: הצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה-1975 (הצעות חוק 1174 (תשל"ה) 208; רעא 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב (טרם פורסם, ניתן 20.03.05)).

סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

"ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לענין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה". 

מטרתו של סעיף זה משתלבת עם המטרה הכללית של בתי המשפט לתביעות קטנות שהוזכרה לעיל: הסעיף מאפשר לאזרח מהשורה ולצרכן הקטן לפנות לבית משפט ללא צורך בידע משפטי מוקדם וללא צורך בשכירת שירותיו של עורך דין אשר מייקרת מאוד את ההליך ויוצרת חסם בפני הפונים לבתי המשפט, בוודאי כאשר מדובר על תביעות בסכומי כסף קטנים. התרת הייצוג עלולה לפגוע במטרתו של בית המשפט לייעל ולקצר את ההליכים המתנהלים בבית המשפט לתביעות קטנות, הן במטרתו לפשט את ההליכים עבור האזרח מן השורה והצרכן הקטן, והן בעיקרון השוויון ובשמירת האיזון בין המתדיינים (רעא 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (פורסם בנבו, 17.03.2009)). אף הוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט, המתירה במקרים מסוימים ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות, נועדה לאפשר לאנשים בעלי קושי להתבטא בשפה העברית, דוגמת העולים החדשים לממש את זכותם לפנות לבתי המשפט לתביעות קטנות. הסעיף לא נועד לפתוח פתח לגופים גדולים להיות מיוצגים בבתי המשפט לתביעות קטנות על-ידי "מייצגים מקצועיים" (ראו: רעא 6892/13 קרול חיימוביץ' נ' לימור אוריון (פורסם בנבו, 23.2.2014)).

16. במקרה דנן לא העלו הנתבעים כל נימוק משכנע, בגינו ראוי לסטות מן הכלל של היעדר ייצוג, בכל הנוגע לאופי התביעה או זהות בעלי הדין. יחד עם זאת, איחוד התביעות עלול לשכנעני כי יהיה צורך בייצוג, במיוחד של התובעים, וזאת על מנת לאפשר להם לבחור "נציג" אשר ינהל בשמם את התביעה המאוחדת. על כן, ראיתי לאפשר לצדדים לטעון בעניין זה במעמד הדיון שיתקיים, ובו יידונו התביעות המאוחדות.

17. סוף דבר, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית בזאת, ואילו הבקשה להיתר ייצוג תידון במעמד הדיון. הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

18. במסגרת הדיון, תידון האפשרות להתרת ייצוג לשני הצדדים. הצדדים יהיו ערוכים לטעון בעניין זה, כמו גם בעניין התביעה לגופה.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.