הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את מר ניסים גווטה מטעם התובעת ואת הנתבע 1 מטעם הנתבעים, עיינתי בהודעות הנהגים, בתמונות הנזקים לרכבים המעורבים (ת/2 ו- ת/3, בהתאמה), וביתר הראיות, אני סבורה, כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים המעורבים, באופן בו הנתבע 1 יישא ב- 60% מהאחריות ואילו נהג התובעת יישא ב -40% ממנה. אשר לנהג התובעת: נהג התובעת העיד, בהגינותו כי רבה, כי לא התייחס לרכבים החונים בצדי הכביש. לעדותו: "יותר חשוב להתייחס למכוניות שעוברות ולהולכי רגל. יש מאות מכוניות שחונות, יותר חשוב להסתכל קדימה. אני לא ראיתי אותו, אם הייתי רואה הייתי עושה משהו". עולה אפוא כי נהג התובעת לא יכול לשלול את טענת הנתבע 1, לפיה רכבו היה במהלך ביצוע תמרון כניסה לחניה וכי רכבו בלט בתחום נתיב הנסיעה. בהינתן כך, מצופה היה מנהג התובעת שינהג בתשומת לב מרבית, יבחין ברכב הנתבע 1 ויאפשר לו להשלים את ביצוע החניה. ראו בנדון זה תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. אשר לנתבע 1: לא שוכנעתי, בשים לב למיקום הנזק ברכב התובעת (אזור הדלתות בצד ימין ברכב) כי הלה וידא כדבעי כי השלמת התמרון לשם יישור הרכב במקום החניה לא מהווה סיכון או הפרעה לתנועת הרכבים בכביש (ראו תקנות 45 ו-71(1) לתקנות התעבורה).

אשר על כן, אני פוסקת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 9,518 ₪ (60% מהסך של 15,863 ₪), כאשר סכום זה צמוד מיום 11.11.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום אגרת בית משפט (חלק יחסי, 60%), שכר עד התובעת ועד הנתבעים כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בשיעור 17.7%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.