בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בלא רשיון מתאים.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, בעל עסק להסעת נוסעים. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו מסירת הרכב לנהג שאינו מזחקי ברשיון מתאים נעשתה בטעות מתוך לחץ זמן ועמס עבודה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

אין חולק כי תנאים אלה לא מתקיימים במקרה דנן. הרכב נמסר לנהג בהסכמה, בידי הבעלים או המנהל של החברה לצורך הסעת נוסעים, וזאת כפי שנכתב במפורש בבקשה "בלא שנערכה בדיקה לעניין החזקת הנהג ברשיון נהיגה מתאים".

בנסיבות אלה, אינני רואה כל מקום להתערבות בהחלטת הקצין. המבקשת מסרה את רכבה לידי מי שאינו מורשה לנהיגה בו. המדובר בחברה המפעילה קווי הסעות וחובה עליה לוודא כי כל עובדיה הינם נהגים מתאימים. טענה כי הנהג אינו עובד של החברה לא תועיל למבקשת, שהרי אין מחלוקת שהרכב נמסר לצורך ביצוע עבודה – ועקב לחץ העבודה, כנטען. אם החליט מנהל החברה למסור עבודה לידי מי שכלל אינו עובדו, הרי רמת התרשלותו גבוהה עוד יותר.

גם הטענה כי ברכב לא היו נוסעים אינה יכולה להתקבל כטענת הגנה. הרכב נמסר לצורך ביצוע הסעה ואין זה רלוונטי אם ברגע בו נעצר הנהג לביקורת הסיע נוסעים, או שחדל מכך זמן קצר לפני כן, או עמד לעשות זאת מיד לאחר מכן.

החברה לא פעלה כנדרש וכמצופה מחברה המפעילה קווי הסעה, ואין לה להלין אלא על עצמה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014.