הכרעת דין משלימה

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של היזק בזדון שיוחסה לו בכתב-האישום. נותרת על כנה הרשעת הנאשם לפי הודאתו בעבירות של התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

הרקע, כתב-האישום וההסכמה הדיונית בין הצדדים

1. כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום שייחס לו מלכתחילה עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) לחוק העונשין; וכן היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

2. ביום 18.12.2014 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר-טיעון לפיו כתב-האישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע, יישלח לתסקיר-חובה בשל גילו, ולאחר מכן הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש. בהתאם להסכמת הצדדים, כתב-האישום תוקן (יוער כי התיקון התייחס בין היתר לפרק הוראות-החיקוק, באופן שבמסגרת התיקון, הוּסף סעיף 29 לסעיף 452 לחוק העונשין בנוגע לעבירה של היזק בזדון, כך שהיא הפכה להיות מכוח דוקטרינת ה"ביצוע בצוותא"). הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום המתוקן והורשע לפי הודאתו בעבירות של התפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וכן היזק בזדון מכוח ביצוע בצוותא. לאחר מכן, הוריתי על הגשת תסקיר-חובה בטרם הטיעונים לעונש.

דא עקא, שעות ספורות לאחר סיום הדיון ביום 18.12.2014 נכנס לאולם-הדיונים הסנגור, עו"ד מוחמד מחמוד, והודיע לפרוטוקול כי חלה אי-הבנה מסוימת, וכי הנאשם מבקש לחזור בו מהודאתו בעבירה של היזק בזדון בלבד. (יוער כי בדיון שהתקיים בבוקר אותו יום במהלכו הוצג לפניי הסדר-הטיעון, החליפה סנגורית אחרת את עו"ד מחמוד באולם-הדיונים עקב כך שהיה על הסנגור לנכוח בדיונים אחרים).

3. בישיבה שהתקיימה לפניי אמש, 11.1.2015, הודיעה המאשימה כי היא מסכימה לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו לגבי העבירה של היזק בזדון. בהתאם לכך הוריתי על ביטול הכרעת-הדין מיום 18.12.2014 בכל הנוגע להרשעת הנאשם בעבירה של היזק בזדון בלבד. ציינתי כי המשמעות היא כי בעניין זה אנו שבים לנוסחו של כתב-האישום המקורי שהוגש בתיק.

שני הצדדים עמדו על מתן הכרעה בנוגע לעבירה של היזק בזדון. הוסכם כי מכלול הראיות שבתיק יוגשו לעיוני, וכי ההכרעה תינתן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ללא שמיעת עדים.

כתב-האישום והגדרת יריעת המחלוקת

4. בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם ואשר אינן שנויות במחלוקת, ביום 5.11.2014 בסמוך לשעה 21:00 השתתף הנאשם בהתקהלות אסורה ביחד עם עשרות אנשים נוספים לשם הפרות סדר, בסמוך לכיכר אשר בכניסה למחנה הפליטים שועפאט בירושלים. ההתקהלות כוונה נגד כוח משטרתי הנמצא במחסום ובעמדת ה"פילבוקס" בכניסה למחנה הפליטים. משתתפי ההתקהלות, חלקם רעולי פנים, יידו אבנים, ירו זיקוקים, גלגלו צמיגים בוערים וזרקו עשרות בקבוקי תבערה לעבר השוטרים. במהלך האמור, יידה הנאשם ממרחק של כעשרה מטרים, מספר אבנים לעבר השוטרים שנכחו במקום במטרה לשמור על הסדר הציבורי, באופן שהפר את השלום ושהיה בו כדי לסכן את השוטרים. בגין עובדות אלה בהן הודה הנאשם, הוא הורשע לפי הודאתו (ממנה לא ביקש לחזור) בעבירות של התפרעות וניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

במאמר מוסגר, אציין כי אין טענה שהנאשם עצמו יידה אמצעים חמים (בקת"בים וזיקוקים) במהלך ההתפרעות. עוד אציין כי על-אף שאמצעים חמים יוּדוּ במהלך ההתפרעות, המאשימה לא ראתה לייחס לנאשם חלק בכך, גם לא מכוח דוקטרינת הביצוע בצוותא.

5. כתב-האישום המקורי כלל עובדות נוספות שהן השנויות במחלוקת הצדדים. לפי הנטען בכתב-האישום, כתוצאה ממעשיהם של משתתפי ההתקהלות, נגרם נזק לעמדת ה"פילבוקס" וסביבתה. לנאשם יוחס כי במעשיו המתוארים בכתב-האישום הוא הרס נכס או פגע בו במזיד ושלא כדין. יוער כי בכתב-האישום המקורי יוחסה לנאשם במסגרת פרק הוראות-החיקוק, עבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, בלא שצוּרפה לוֹ הוראת-סעיף 29 לחוק העונשין. עם זאת, במסגרת עובדות כתב-האישום המקורי, צוין בפסקה 4 המוּנח "בצוותא חדא" (אף כי לא ברור האם הוא התייחס רק לעבירת הניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, או גם לעבירה של היזק בזדון). לא נהיר, אפוא, האם כתב-האישום המקורי ייחס לנאשם עצמו ביצוע עבירה של היזק בזדון, או שמא יוחס לו מלכתחילה ביצוע עבירה של היזק בזדון מכוח הדוקטרינה של ביצוע בצוותא.

מכל מקום, בדיון לפניי אישרה המאשימה כי אין ראיות לכך שהנאשם עצמו גרם במעשיו נזק לעמדת ה"פילבוקס" וסביבתה. הטענה בה אוחזת המאשימה היא, אפוא, כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של היזק בזדון וזאת מכוח הדוקטרינה של "ביצוע בצוותא". (למען שלמות התמונה, יוער כי בשלב מסוים של הדיון, טענה המאשימה לתחולתו של סעיף 34א לחוק העונשין, אולם לאחר מכן הודיעה כי היא זונחת טענה זו).

המסגרת הנורמטיבית

6. סעיף 452 לחוק העונשין, הממוקם בסימן ט' לפרק י"א לחוק שכותרתו "פגיעות ברכוש", קובע בזו הלשון:

היזק בזדון

452. "ההורס נכס או פוגע במזיד ושלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע עונש אחר".

עינינו רואות כי העבירה של היזק בזדון הינה עבירה תוצאתית, שתכליתה להגן על הקניין מפני גרימת נזקים. היסוד העובדתי של עבירת ההיזק בזדון כולל מספר רכיבים: רכיב התנהגותי של "להרוס" (לחלוטין) או "לפגוע" (קרי, לגרום נזק שהינו פחוּת מהרס מוחלט). רכיבים נסיבתיים הכוללים "נכס" וכן יסוד של "שלא כדין". ורכיב תוצאתי של גרימת נזק (קרי- הרס או פגיעה) לנכס.

היסוד הנפשי של העבירה הנדונה מגולם בביטוי "במזיד". בהתאם לסעיף 90א(1) לחוק העונשין בשילוב עם סעיף 20(א)(2) לחוק, מדובר ביסוד נפשי של מודעות לרכיבים ההתנהגותיים והנסיבתיים של העבירה, וכן מודעות לאפשרות גרימת התוצאה מתוך הלך-נפשי של פזיזות (קרי, אדישות או קלות-דעת כהגדרתן בסעיף 20(א)(2) לחוק העונשין) (ראו: יעקב קדמי, על הדין בפלילים-חוק העונשין, חלק שני, 1005 ואילך (2005).

7. כאשר עסקינן בעבירה של היזק בזדון מכוח דוקטרינת הביצוע בצוותא, הרי שמבחינת היסוד העובדתי, על המבצע בצוותא להימצא ב"מעגל הפנימי" של ביצוע העבירה, על-ידי עשיית מעשה הדרוש להגשמת התוכנית הפלילית. בהקשר זה, לא נדרש שכל אחד מהמבצעים בצוותא יבצע בעצמו את כל היסודות העובדתיים של העבירה (ראו והשוו: סעיף 29(ב) לחוק העונשין). הביצוע בצוותא אף אינו מבוסס בהכרח על אחידות מבחינת זמן ומקום, שכן תתכן חלוקת עבודה בין המבצעים. זאת ועוד; הפסיקה הכירה בכך שייתכנו מקרים בהם שותפות רגעית, שלא כללה בהכרח תכנון מוקדם או הסכמה מפורשת מראש לביצוע העבירה, תסווג אף היא כביצוע בצוותא (ראו: דברי כב' השופט לוי בע"פ 2638/10 פלוני נ' מדינת ישראל, סוף פסקה 10 (24.3.2011)).

אשר ליסוד הנפשי הנדרש מהמבצע בצוותא - הרי עליו לקיים בשלמותו הן את היסוד הנפשי הנדרש לעבירה המושלמת המבוצעת בצוותא, והן את היסוד הנפשי של מודעות לעצם הפעולה בצוותא עם אחרים (ראו: דברי כב' המשנה-לנשיא נאור בע"פ 6365/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13). ודוק, התוכנית העבריינית אינה חייבת לכלול את כל פרטי העבירות כפי שהיו בפועל בשעת המעשה. עם זאת, על המבצע בצוותא לקיים את מלוֹא היסוד הנפשי של העבירה אותה הוא מבצע, וכן להיות מודע לכך שהוא פועל בצוותא (ראו: דברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל, פסקה ז(3) (לא פורסם, 5.7.2007)).

אוסיף ואומר כי בהתאם לפסיקתו של בית-המשפט העליון, היחס בין היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הנדרשים מהמבצע בצוותא, הוא יחס של מעין מקבילית-כוחות. ובלשונו של כב' השופט לוי:

"אפשר שחלקו של אדם במישור המעשים לא יהיה כבד משקל, אך יחסו אל העבירה – כלומר מעורבותו במישור היסוד הנפשי – יכריע את הכף. משכך נקבע מבחן משולב לסיווגו של אדם כמבצע בצוותא, אשר אופיין בפסיקה כמעין מקבילית כוחות: ככל שמתקיים יסוד נפשי חזק יותר, ניתן להסתפק ביסוד עובדתי חלש יותר, ולהיפך".

(ע"פ 2638/10 פלוני הנ"ל, בסוף פסקה 10; ההדגשה אינה במקור – ד.כ.ל).

דיון והכרעה

8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות כפי שהוגש לעיוני, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בראי המסגרת הנורמטיבית שפורטה לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר את יסודותיה של עבירת ההיזק בזדון מכוח ביצוע בצוותא, ובמיוחד את הרכיב התוצאתי הנדרש ביסוד העובדתי של העבירה.

(א) הוכחת היסודות העובדתיים

9. המאשימה מייחסת לנאשם גרימת נזק בצוותא-חדא "לעמדת 'הפילבוקס' וסביבתה" - כך לשונה של פסקה 2 לכתב-האישום.

מבחינת הרכיב ההתנהגותי – אין חולק כי הנאשם נטל חלק פעיל בהתפרעות בכך שיידה מספר אבנים לעבר השוטרים. בהתאם לדוקטרינת הביצוע בצוותא, על-אף שהנאשם עצמו לא פגע באבנים שיידה בעמדת "הפילבוקס" ובסביבתה (בא-כוח המאשימה אישר כי אין טענה כזאת), הרי לא ניתן לשלול את עמדת המאשימה לפיה בנסיבות מתאימות, ניתן יהיה להסתפק בכך שיוּכח כי מתפרעים אחרים בסביבתו של הנאשם, שחברו אליו באופן מתוכנן או ספונטאני, פגעו בנכסים אלה.

מבחינת הרכיבים הנסיבתיים - לא יכול להיות חולק כי עמדת הפילבוקס וסביבתה הינם בגדר "נכס".

אשר לרכיב התוצאתי - לאחר עיון בחומר הראיות שנמסר לי, אני סבורה כי לא הוכח כדבעי שהנזק לעמדת 'הפילבוקס' וסביבתה נגרם כתוצאה מיידוי אבנים באירוע נשוא כתב-האישום דווקא, ובכך חולשתה המרכזית של התזה המפלילה בה אוחזת המאשימה במקרה זה:

ראשית, אציין כבר בפתח הדברים כי אין בחומר הראיות ראיה מסוג תמונה, צילום או חוות-דעת, המתעדים את הנזק הנטען ל"עמדת 'הפילבוקס' וסביבתה" לגבי האירוע נשוא כתב-האישום. ודוק, בחומר החקירה קיימים שני מסמכים שעניינם בהערכת נזק: האחד, מייל של קצין טכנולוגיות רפ"ק אבינועם נפתלי מיום 11.11.2014; והשני, מכתב של רע"ן תכנון, סא"ל אבי סגל מיום 25.11.2014. שני המסמכים מתייחסים לנזקים כבדים לתשתיות במעבר שועפט בשווי של מאות אלפי ₪. עם זאת, המייל של קצין הטכנולוגיות מתייחס לאירועי הפרות-סדר בלשון רבים והוא נכתב מספר ימים לאחר האירוע, כך שלא ברור האם הוא מתייחס רק לאירוע נשוא כתב-האישום או לאירועים נוספים או אחרים. המכתב של רע"ן תכנון מתייחס לאומדן נזקים לגבי כל חודש נובמבר 2014. המסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן להוכיח באמצעות מסמכים אלה, גרימת נזק בגין האירוע נשוא כתב-האישום דווקא.

שנית, בחומר החקירה קיים סרטון על-גבי דיסק שהוצג באולם-הדיונים. ככל הנראה, הסרטון צולם מעמדת הפילבוקס. הסרטון צולם ביום האירוע נשוא כתב-האישום (5.11.2014) בשעות-אור, קרי- לפני השעה 21:00 בה לפי כתב-האישום התחיל האירוע בו השתתף הנאשם (מחומר הראיות עולה כי מדובר במצלמה שאינה טרמית ולכן לא ניתן לראות דבר באמצעותה בשעות החושך). בסרטון נראית חבורה של צעירים מיידה ממרחק אבנים (ואף זיקוקים או בקת"בים) לעבר או לכיוון עמדת מג"ב, אולם לא רואים בסרטון פגיעה של האבנים (או הזיקוקים / הבקת"בים) בגדר, בעמדת מג"ב או בפילבוקס (ב"כ המאשימה אישר זאת בטיעוניו לפניי: פרוטוקול דיון מיום 11.1.2015, עמ' 9, ש' 26-27). יוער כי גם בדו"ח הצפייה הנמצא בחומר הראיות, לא נטען אחרת.

שלישית, קיימים דו"ח פעולה והודעה משטרתית מיום 5.11.2014 של שרון מותהידה, שעצר את הנאשם בשטח לאחר שהבחין כי הוא מיידה אבנים (להלן: שרון). בהודעתו המשטרתית מסר שרון כך: "...מתוך המארב כשאני במרחק של כ 70 מטר מנקודת ההפס"ד אני מזהה עשרות ואף מאות זורקי אבנים ובקת"בים ואף יורים זיקוקין, כל זאת לכיוון עמדת מג"ב עמדת הפילבוקס ואף סיכן את כל האמצעים הטכנולוגיים הקיימים במקום..." (ש' 6-8). בהמשך צוין: "החלטתי לתת פקודת פעל... במהלך הריצה לעבר ההמון...זיהיתי חשוד לובש חולצה שחורה משליך אבנים בצורה מסיבית לעבר עמדת מג"ב ועמדת פילבוקס. רצתי לעבר החשוד כשאני בקשר עין רציף אתו, תפסתי אותו..." (ש' 10-14). בהמשך ההודעה התייחס שרון לחשוד שני שנתפס על-ידי צוות אחר. אף לגביו, העיד שרון כי הוא זיהה את אותו חשוד זורק בקת"ב "לעבר העמדה של מג"ב" (ש' 21). בתשובה לשאלה לאן זרק אבנים החשוד שנעצר, השיב שרון: "לעבר עמדת מג"ב" (ש' 33). אותה תשובה ניתנה גם לגבי מיקום זריקת הבקת"ב על-ידי חשוד אחר (ש' 49). הנה כי כן, לאורך כל ההודעה המשטרתית, טען שרון כי ראה יידוי אבנים "לעבר" או "לכיוון" עמדת מג"ב ועמדת הפילבוקס. ביטויים אלה אינם מבטאים בהכרח פגיעה וגרימת נזק. אזכיר כי גם בסרטון נראים הצעירים מיידים אבנים לכיוון עמדת מג"ב ממרחק, אולם לא רואים פגיעה שם.

בסיום ההודעה המשטרתית, נשאל שרון על-ידי החוקר המשטרתי האם נגרם נזק בעמדת מג"ב כתוצאה מיידוי האבנים והבקת"בים. וכך השיב שרון: "כן, נגרם נזק לכל הציוד הטכנולוגי של גדר המערכת, עקרו שערים והבעירו בעזרת בקת"בים את עמדת מג"ב" (ש' 58-59). ניתן להיווכח כי שרון לא טען לפגיעה בעמדת הפילבוקס כנטען בכתב-האישום. זאת ועוד; לא ברור מה היחס בין עמדת הפילבוקס לבין עמדת מג"ב ששרון ראה להבחין ביניהן במהלך דבריו בהודעה המשטרתית. אף לא ברור מה היחס בין שתי העמדות לבין גדר המערכת, מהו הציוד הטכנולוגי אליו שרון התייחס, מה הנזק שנגרם לאותו ציוד טכנולוגי, האם הנזק היה ניכר לעין או דרש מומחיוּת כדי להוכיח את קיומו, והאם הוא נגרם כתוצאה מיידוי אבנים או כתוצאה מיידוי אמצעים חמים. מאחר שהמאשימה הסכימה לוותר על שמיעת עדים, לא ניתן היה לברר עם שרון שאלות אלה.

למען שלמות התמונה, אעיר כי בדו"ח הפעולה שמילא שרון באופן ממוחשב לאחר האירוע, נכתב כך: "...לציין כי היו עשרות ואף מאות מפגינים הזורקים אבנים, בקת"בים ויורים זקוקים לעבר עמדת הפילבוקס של מג"ב, כל זאת אני מזהה מעמדת המארב...כשהתקרבתי למקום זיהיתי זריקות נוספות של אבנים ובקתב"ים על הפילבוקס. זיהיתי בוודאות חשוד זורק אבנים בצורה מסיבית, תפסתי אותו בחוזקה...". מדובר במקרה יחיד בו שרון ציין במפורש זריקת אבנים ובקת"בים על הפילבוקס. עם זאת, מאחר שבכל יתר התבטאויותיו של שרון, הוא בחר במילים "לכיוון" או "לעבר", אינני סבורה כי די בשימוש חד-פעמי ובודד במילה "על" כדי להוכיח פגיעה בעמדת הפילבוקס או בסביבתה. בוודאי שאין בכך כדי להעיד על נזק שנגרם.

לסיום, קיימת הודעה משטרתית של דביר תמים (שהמאשימה לא הפנתה אליה בטיעוניה לפניי) (להלן: דביר). בהודעה זו, ציין דביר השלכת אבנים ובקת"בים "על המחסום ועל עמדת הפילבוקס" (ש' 9, 11). עם זאת, דביר כלל לא התייחס בדבריו לנזק שנגרם לנכסים במקום.

10. סיכומם של דברים עד כה; אני סבורה כי המאשימה לא הוכיח מעבר לספק סביר את הנזק "לעמדת 'הפילבוקס' וסביבתה" כתוצאה מהאירוע נשוא כתב-האישום.

(ב) הוכחת היסודות הנפשיים

11. הנאשם לא נחקר במשטרה על העבירה של היזק בזדון - בין בכלל ובין מכוח ביצוע בצוותא. הוא אף לא נשאל על גרימת נזק לעמדת "הפילבוקס" וסביבתה, בין על-ידו ובין על-ידי אחרים. מוטב היה לוּ החקירה הייתה מתייחסת לסוגיה זו, באם המאשימה רואה להעמיד לדין בגין ביצוע עבירת היזק בזדון, ולוּ בצוותא-חדא. עם זאת, אני רואה לציין כי בחקירתו במשטרה, הכחיש הנאשם ביצוע עבירות כלשהן. עיון בהודעתו המשטרתית של הנאשם מיום 6.11.2014 מעלה כי הנאשם אישר נוכחות בזירת האירוע, אולם שלל נטילת חלק פעיל בהתפרעות או יידוי אבנים במהלכה, וטען שעבר במקום בדרך לקופת-חולים. יש להניח כי אילו היה נשאל על גרימת נזק לעמדת "הפילבוקס", היה נותר הנאשם בהכחשתו הגורפת למעורבות כלשהיא באירוע.

שרון ציין בהודעתו המשטרתית כי ראה את החשוד (שבדיעבד התברר כי הוא הנאשם) "משליך אבנים בצורה מסיבית לעבר עמדת מג"ב ועמדת הפילבוקס" (ש' 13). ברמה העקרונית, יתכן כי על-בסיס זה, יכולה הייתה המאשימה להוכיח מודעות סובייקטיבית של הנאשם לאפשרות כי הוא או אחרים שהיו עמו, יגרמו במעשיהם נזק לעמדת הפילבוקס ולסביבתה עקב יידוי האבנים. זאת, באמצעות שימוש ב"חזקת-המודעות" במישור הראייתי, לפיה חזקה על אדם כי בדרך-כלל הוא מודע למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה. דא עקא, הקושי במקרה זה נובע מכך שהמאשימה נמנעה מלייחס לנאשם יידוי אבנים לעבר עמדת מג"ב ועמדת "הפילבוקס" בעובדות כתב-האישום (הן כתב-האישום המקורי והן כתב-האישום המתוקן בעניינו של הנאשם, ייחסו לו יידוי אבנים לעבר השוטרים, אך לא הוסיפו מעבר לכך).

בין כך ובין אחרת, סוגיה היסוד הנפשי אינה דורשת הכרעה במקרה דנן שכן כאמור, באתי למסקנה כי הרכיב התוצאתי במסגרת היסוד העובדתי, לא הוכח מעבר לספק סביר.

הערה לפני הנעילה

12. במישור העקרוני, אני רואה להעיר כי עמדתה של המאשימה שראתה לייחס עבירה של היזק בזדון מכוח ביצוע בצוותא בגין נטילת חלק פעיל בהתפרעות המונית תוך יידוי אבנים, היא אפשרית מבחינה משפטית. עם זאת, יש לעשות כן תוך הקפדה על הוכחת מלוא היסודות העובדתיים והנפשיים, תוך תיעוד ראייתי מתאים מצד גורמי שטח וחקירה. במקרה דנן, לא הוכחו מעבר לספק סביר יסודות העבירה של היזק בזדון מכוח ביצוע בצוותא, ובמיוחד הרכיב התוצאתי של גרימת נזק לעמדת "הפילבוקס" ולסביבתה כתוצאה מהאירוע נשוא כתב-האישום.

סוף דבר

13. נוכח הטעמים שפורטו, אני מחליטה על זיכוי הנאשם מהעבירה של היזק בזדון שיוחסה לו בכתב-האישום. נותרת על כנה הרשעת הנאשם לפי הודאתו בעבירות של התפרעות וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א טבת תשע"ה, 12/01/2015 במעמד הנוכחים.