2 סאן וויז בע"מ ח.פ. 513974121

3.AIR MEDITERANA

1. ביום 15.1.14 התובעת רכשה כרטיסי טיסה הלוך ושוב לפריז בין המועדים 10.14.14 – 18.4.14 באמצעות הנתבעת 1, שהיא סוכנת נסיעות. הנתבעת 1 ביצעה את ההזמנה באמצעות סוכנת אחרת והיא הנתבעת 2. הכרטיסים הונפקו על ידי הנתבעת 2. הטיסות הוזמנו מהנתבעת 3, עלות הכרטיסים 1800$.

2. הטיסה לפריז הייתה אמורה לצאת בשעה 08:20 ביום 10.4.14, התובעת התייצבה בשעה 05:00 לצורך הנסיעה. לאחר המתנה ניתנה הודעה שהטיסה תצא בשעה 14:00. התובעת ובני משפחתה חזרו הביתה והתייצבו פעם נוספת בשעה 12:00 אך קיבלו הודעה שהטיסה תצא רק בשעה 22:00. התובעת בשעה 17:00 הצליחה למצוא 3 כרטיסים לפריז באמצעות חברת ארקיע, אשר יצאה משדה התעופה בן גוריון בשעה 19:30.

ב- 18.4.14 התובעת ומשפחתה חזרו ארצה תוך שימוש הכרטיס שרכשו מאת הנתבעים.

3. על סמך העובדות המפורטות בסעיפים 1 ו- 2, התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1. החזר הסכום ששלמו עבור 3 הכרטיסים מתל אביב לפריז - 900$.

2. אובדן יום בשימוש רכב שהוזמן מראש 71$.

3. אובן לילה אחד במלון – 200$.

4. אש"ל עבור מזון לאורך כל היום בשדה לפי שיעור של 60$ לאדם – 180$.

5. הפסד ימי עבודה עבור התובעת ובעלה, ועוגמת נפש – 3,000 ₪.

סה"כ - 8,120 ₪.

4. עמדת הנתבעות 1 ו- 2 היא שאין להטיל עליהן כל אחריות, משום שפעלו רק כמתווכים בין התובעת לבין הנתבעת 3 שהיא חברת התעופה, ולא הייתה לנתבעות 1 ו- 2 כל שליטה על המצב עם הטיסה.

הנתבעת 3 הוזמנה כדין אך לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון.

לדברי נציגי הנתבעות 1 ו- 2 הנתבעת 3 כבר לא מפעילה טיסות בישראל.

5. בעדותה ובכתב התביעה התובעת חזרה והדגישה כי לאורך כל היום של 10.4.14 לא קיבלה עדכון ביוזמת הנתבעות 1 ו- 2 ולמרות פניות טלפוניות רבות למשרד הנתבעת 1 הנתבעת 1 לא ספקה כל מידע על השינויים בטיסה. התובעת מלינה על כך שלא היה בידי הנתבעת כל מידע על השינויים בלוח הטיסות, אולם התובעת דאגה לעדכן את הנתבעת 1 על כוונתה לרכוש כרטיסים חלופיים והדבר נעשה בהסכמת הנתבעת 1.

6. לטענת נציג הנתבעת 1:

"קשרנו בין התובעת לבין טור דה פרנס (הנתבעת 2)...ידעתי דרך התובעת ודרך הספק (הנתבעת 2) שהטיסה התעכבה" (עמוד 3, שורות 11-12).

לדברי מר בן שטרית,נציגת הנתבעת 2 הטיסה של הנתבעת 3 יצאה רק בשעה 01:00 בבוקר 11.4.14 ומשום שדובר באיחור מעל 12 שעות הטיסה נחשבת כמבוטלת.

מדברי מר שטרית, הנתבעת 2 היא:

" סוכן נסיעות יד שניה לרכישות שהנתבעת 1 עשתה, נתבעת 1 בחרה לקנות אצלי" (עמוד 3 שורות 23-24).

לדברי מר בן שטרית, עשה מאמץ לעזור לתובעת וקשר בינו לבין הנתבעת 3. מר בן שטרית הלין על הנתבעת 1 שלא דאגה למסור לנתבעת 2 שהתובעת רכשה כרטיסים חלופיים ומכוון שהדבר לא נעשה התובעת נחשבת כאילו לא התייצבה לטיסה.. מר בן שטרית בדבריו, רמזה שניתן היה לעזור לתובעת לו היה יודע על המצב בעוד מועד:

"חבל ש...לא ספרו לנו קודם" (ע. 3 שורה 22).

התברר שהנתבעת 2 קבלה עמלה של 256 אירו אך ביטול הכרטיס לא מ אפשר להחזיר את העמלה.

לטענת הנתבעת 2, נציגי התובעת 1 העבירה תלונה בשפה העברית ולכן לא קיבלה התובעת כל התייחסות מהנתבעת 3.

7. בתגובה לדברים אלה אמר נציג הנתבעת 1 שמנהל הנתבעת 2 אשר שקיבלה החזר מהנתבעת 3, והתברר שהיו עוד נוסעים בטיסה אשר קיבלו החזר בגין הטיסה. כמו כן טען שלא נדרשו לתרגם את הפניה לנתבעת 3.

התובעת חזרה והדגישה שלא קבלה כל מידע על אפשרות לקבל החזר מהנתבעת 3 מאת הנתבעות 1 או 2.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקים לכך:

1. באשר לנתבעת 3.

לפי הוראות חוק שירותי תעופה לפיצוי וסיוע בשל ביטול טיסות או שינוי בתנאיה התשע"ב – 2012 (להלן: "החוק"), על הנתבעת 3 לפצות את התובעת. סעיף 3 לחוק מחייב את הנתבעת 3 להחזיר לידי התובעת את עלות הכרטיס ואף מזון ומשקאות בזמן ההמתנה. הנתבעת 3 לא דאגה כלל להציע לתובעת טיסה חלופית ולכן אין היא זכאית להפחית את הפיצוי כמפורט בסעיף 4 (ג) לחוק.

משום כך אני מקבל את העתירות בגין סכום הכרטיסים לפריז וסכום האש"ל.

2. באשר לנתבעות 1 ו- 2.

א. מכלל ראיות מסקנתי היא שהנתבעות לא דאגו כלל לספק מידע לתובעת.

ב. כמו כן הנתבעות 1 ו – 2 השקיעו מאמץ להפיל את האחריות לחוסר טיפול נאות בתובעת אחת על משנהו. עולה שלו, ביחד, הנתבעות 1 ו- 2 היו פועלות בצורה מהירה יותר ניתן היה לדאוג להחזר כספים ישירות מהנתבעת 3, דבר שסודר עבור נוסעים אחרים. מכך מסקנתי שהנתבעות התרשלו בטיפול ולא מלאו את חובתן הבסיסית כלפי התובעת. הם לא ספקו מידע או פתרון בזמן אמת, ואף הזניחו את האינטרסים של התובעת.

ג. בנסיבות אלה הנתבעות לא זכו בעמלה שלהן בתום לב או בדרך מקובלת ועליהן לפצות את התובעת בגין כך.

ד. בהתחשב בכל הנסיבות החלטתי כי על כל אחת מהנתבעות 1 ו- 2 לפצות את התובעת בסכום של 1000 ₪.

אשר על כן:

1. אני מחייב את הנתבעות 2 ו- 3 כל אחת לשלם לתובעת 1000 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון (סה"כ 3000 ₪).

2. אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת 900$ בגין ביטול הטיסה ועוד 180$ בגין אש"ל.

הסכומים ישולמו לתובעת בשקלים לפי שער יציג של בנק ישראל לעומת דולר ארה"ב ביום רכישת הכרטיסים – 15.1.14 (3.483 ₪ =דולר אחת).

דהיינו – 1080*3.483 = 3762 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון..

3. כל הסכומים בשקלים המפורטים בסעיפים 1 ו- 2 דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ה, 25 מאי 2015, בהעדר הצדדים.