1. בפניי תביעה התובעת לתשלום ארנונה, אגרת שמירה, אגרת שילוט ושירותי וטרינר שלא שולמו לשנים 2012-2013.

עיקר טענתה של הנתבעת היא לזכאותה להנחה בשיעור של 70% מכל חיובי הרשות המקומית בהיותה אם חד הורית הזכאית למזונות מהמוסד לביטוח לאומי.

טענות הצדדים יפורטו בהמשך.

דיון ומסקנות:

חיובי ארנונה ואגרת שמירה:

1. אין מחלוקת שהנתבעת שכרה בשנים 2012-2013 בית מגורים בשטח של כ-173 מ"ר המחולק לשתי קומות בתחום השיפוט של התובעת ולפיכך חבה בתשלומי ארנונה ואגרת שמירה בגין אותו נכס.

הנתבעת טוענת כי היא זכאית להנחה של 70% בתשלומי הארנונה והשמירה.

1. יש להקדים ולהדגיש כי ארנונה כללית מהווה מקור מימון עיקרי לפעילות הרשות המקומית עבור תושביה. מעבר לכך שכל הנחה בארנונה מצמצמת את היקף הכספים שעומדים לרשות המקומית לצורך מימון פעילותה, הרי שהנחה במס לתושב אחד יש בה להביא להכבדה יחסית בחובת המס המוטלת על תושבים אחרים (ע"א 1842/97 עירית רמת גן נ' מנחמי מגדל דוד רמת גן בע"מ, פ"ד נד(5) 15). לכן הנחה מארנונה היא בגדר חריג ועל תושב הטוען לזכאות להנחה לעמוד בדווקנות בתנאים לקבלתה (עת"מ (מחוזי-חי') 714/02 א.מ.י תלפיות בע"מ נ' עירית חיפה. ניתן ביום 11/4/06 וההפניות שם).
2. ראשית, לא הובאה כל ראייה מצד הנתבעת כי עומדת לה הזכות להנחה בארנונה בכלל ובשיעור ההנחה לו היא טוענת בפרט. טענה כזו צריך שתהיה מבוססת על חקיקת מס ראשית או תקנותיה ו/או על בסיס חוקי העזר העירוניים הרלוונטיים (עמה(חי') 525/03 מולחם נ' פקיד שומה חדרה. ניתן ביום 31/3/05). ראייה כזו כאמור לא הובאה. הנתבעת לא הפנתה לכל חקיקה שהיא המקנה לה הנחה ובשיעור לו היא טוענת. לכאורה התקנה הרלוונטית על בסיסה טוענת הנתבעת להנחה של 70% בוטלה עוד ביום 1/1/04.
3. שנית, הנחה במס ממילא אינה ניתנת באופן אוטומטי וזכאות להנחה בשנת מס אחת לא משליכה בהכרח על הנחה דומה או בכלל בשנת מס אחרת.

הנתבעת מבססת בין היתר טענותיה על כך שניתנה לה הנחה במס בשנים קודמות ולכן היא זכאית להנחה באותו שיעור גם בשנים שבמחלוקת. ואולם, הטוען להנחה במס צריך להיות זכאי להנחה בכל שנת מס בנפרד ויתרה מזאת עליו להגיש בקשה להנחה בכל שנת מס בנפרד; וזאת אף במועדים הרלוונטיים על-פי החלטת הרשות המקומית והסדריה. במקרה זה הנתבעת לא הגישה כלל בקשה להנחה בארנונה בשנים 2012-2013. בקשתה הוגשה רק ביום 26/5/15 במסגרת ההתדיינות המשפטית בתיק זה.

לעניין זה יש להפנות לתקנה 2(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 לפיה מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה שהוטלה באותה שנת הכספים. כך גם תקנה 4 לאותן תקנות המתייחסת לחלק מעילות ההנחה מארנונה, קובעת כי הנחות ינתנו על פי בקשה חתומה המוגשת על-פי טופס 1 שבתוספת השניה. עיון באותו טופס מעלה כי מצויין בתחילתו מהי שנת הכספים לגביה מבוקשת הבקשה.

מכאן שבקשה להנחה מארנונה צריך שתיבחן בכל שנת מס בנפרד בצד קביעת צו הארנונה בכל שנה. ויובהר, גם אם ניתנה הנחה מארנונה לגבי שנת מס אחת, אין הדבר משליך באופן אוטומטי על הנחה בשנת מס אחרת – ככלל כל שנת מס נבחנת באופן עצמאי, ובפרט מקום בו מדובר בהנחה ממס (עמה (חי') 240/01 תחנת שירותי רכב רוממה חיפה בע"מ נ' פקיד שומה חיפה. ניתן ביום 27/5/03).

1. יוצא אפוא שבמקרה זה לא זו בלבד שלא הוכחה זכאות להנחה מארנונה בשיעור של 70% כטענת הנתבעת, אלא שגם לא הוכח שהוגשה בקשה למתן הנחה במועדים הרלוונטיים שקבעה ועדת ההנחות של התובעת. זאת ועוד, מעבר לטענה בעלמא כי הנתבעת היתה זכאית באופן אוטומטי להנחה של 70% מארנונה ללא צורך הגשת בקשה לוועדת ההנחות (סע' 6 לסיכומי הנתבעת), לא הובא כל ביסוס לטענה. כאמור העובדה שהנתבעת קיבלה הנחה מארנונה בשנת המס 2011 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) לא מעידה על המשך זכאותה להנחה ובאותו שיעור בשנת המס 2012 ואילך.

די בכך כדי לדחות טענותיה של הנתבעת בנוגע לחיובי הארנונה ואגרת השמירה.

1. אעיר כי חוות הדעת החשבונאית שהגישה הנתבעת אינה רלוונטית באשר נקודת המוצא בה היא הנחה בשיעור של 70% - הנחה שלא הוכחה. זאת ועוד, החלקים בחוות הדעת הנוגעים להגדרת 'עסק' ממילא אינם בגדר חוות דעת, באשר מדובר בשאלה משפטית, כשבעניין זה לא מקבל בית המשפט 'חוות דעת'.
2. למעלה מן הצורך אעיר כי בהתאם לראיות שהובאו בפניי הפעילה הנתבעת בקומה הראשונה של הבית עסק של גן ילדים. לא מדובר בנתבעת שבחרה להיות 'מטפלת' למספר ילדים, אלא מי שביקשה לנסות להקים עסק כלכלי של משפחתון, ובכלל זה פרסום, דיווח כעוסק פטור לרשויות המס וכד'. ראו לעניין זה רישום העסק בשם "תינוכייף" לצורך דיווח על עסק פטור ברשות המסים (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). לבחירה זו משמעות מבחינת חיובי הארנונה, גם אם בסופו של דבר אותו עסק לא צלח.

לצורך הפעלת משפחתון למעשה עשתה הנתבעת שימוש בחלקים שונים של הקומה הראשונה של הבית – גם אם לא שימוש ייחודי בכל אחד מהם, וזאת במטבח, סלון, חדר השירותים והחצר (ראו לעניין זה סע' 12 למכתב הנתבעת לתובעת מיום 22/2/13 נושא חותמת נתקבל מיום 26/5/15. צורף כנספח לתצהיר הנתבעת. שם מאשרת הנתבעת כי בחלקים מהקומה הראשונה נעשו שימוש דואלי – פרטי ועסקי). כך גם מתמונות שהוצגו עולה שימוש בחלקים שונים של הקומה הראשונה לצורכי העסק (עמ' 14, ש' 9; עמ' 14, ש' 21). כך גם מעדות הנתבעת עצמה (עמ' 14, ש' 27).

בנסיבות אלה ממילא זכאות להנחה מארנונה אינה חלה על 'החלק העסקי' אלא רק על החלק שנעשה בו שימוש ייחודי למגורים.

עוד אעיר, שהעובדה שהנתבעת היתה בגדר 'עוסק פטור' (נספח ד' לתצהירה) מעידה אמנם על הכנסותיה המצומצמות מאותו עסק, אך אין בהן להשליך על שאלת חיובי הארנונה לחלק העסקי בבית.

יוצא אפוא שהיה מקום לדחות טענותיה של הנתבעת גם לגופן, באשר לכאורה לא היתה זכאית ממילא להנחה בשיעור של 70% על החלק העסקי של הבית ששכרה.

מובהר כי הדברים האחרונים היו בגדר למעלה מן הצורך, באשר מלכתחילה לא הוכחה הזכאות להנחה מארנונה ובשיעור של 70%, כך שלא נדרשה בחינה של היקף הנכס לגביו קמה לנתבעת זכאות להנחה מארנונה.

אגרת שילוט:

1. הנתבעת מאשרת כי ביקשה לפרסם את העסק ולכן תלתה שלטים המעידים על קיומו (סע' 9 לתצהיר הנתבעת). אחד השלטים הוא מסוג 'דגל', כלומר שהפרסום בו הוא משני צדדים. לגביו ביקשה התובעת לחייב באגרה כביכול כ"שני שלטים" בעוד הנתבעת טוענת כי יש לחייבו כ"שלט אחד".

יש לקבל בעניין זה עמדת התובעת. עיון בחוק עזר לכפר יונה (מודעות ושלטים), תשכ"ט-1969 מורה כי אגרה בגין שלט מוטלת על מי שהציג אותו (סע' 3(ד) לחוק העזר) וכי גובה האגרה הוא על-פי שטח הפרסום (ראו חלק ב': שלטים לתוספת). בנסיבות אלה יש לקבל עמדת התובעת כי שלט אחד שהפרסום בו הוא משני צידיו יחוייב על-פי שטח הפרסום בפועל, קרי חישוב שטח הפרסום הוא משני הצדדים לצורך חיוב באגרה.

שירות וטרינר:

1. לטענת התובעת כלב שהיה בבעלות התובעת נמצא משוטט. בנסיבות אלה הוגשה התביעה בגין דו"ח לכלב משוטט ללא השגחה. לטענת הנתבעת מדובר בכלב משוטט שילדי הנתבעת שיחקו עימו ורק לאחר שגילתה כי הוא נכלא, שחררה אותו מתוך רחמים עליו. בנסיבות אלה הוא בבעלותה רק לאחר ששחררה אותו.

לא נסתרה טענת הנתבעת בעניין זה. אני מוצא כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח בעלות של הנתבעת בכלב במועד בו נמצא משוטט ולפיכך מורה על ביטול חיובה של הנתבעת בגין חיובי השירות הוטרינרי. אני מורה על הפחתת החוב בסך של 1,000 ₪.

1. משנדחו מירב טענותיה של הנתבעת, למעט חיובי הוטרינריה, יועמד החוב על סך של 20,051 ₪ נכון ליום 4/2/14 (נספח א' לתצהיר התובעת).

בשולי הדברים אבקש להוסיף כי אני ער למצבה הכלכלי של הנתבעת, שבין היתר פורט במכתבים ששלחה הנתבעת למועצה כמו גם בדוח העובדת הסוציאלית שצורף כנספח לתצהיר הנתבעת. ספק אם יצלחו נסיונות גבייה של החוב. בשל כך נעשו נסיונות חוזרים להביא את הצדדים לכדי פשרה ראוייה. התובעת הסכימה להצעת בית המשפט שעמדה על כמחצית מהחוב הנומינלי בתוספת הוצאות משפט מתונות בפריסה לתשלומים אלא שהנתבעת חזרה וסירבה להצעה. בנסיבות אלה לא היה אלא להתנות את מתן הרשות להתגונן בסכום הפקדה, שלאחר ערעור הופחת והנתבעת סברה שבכך עלו סיכוייה לאיין את החוב או להפחיתו לכדי 30% (כמגלם הנחה של 70%). ואולם, לא זו בלבד שלא התקבלו טענות ההגנה משאלו למעשה לא הוכחו, אלא שניהול ההליך אף כרוך בהוצאות משפט.

תשקול התובעת אם לעמוד על מלוא החוב וזאת כדי לגבות מצד אחד סכום משמעותי של החוב ומצד שני כי הסכום לא יכביד יתר על המידה על יכולת קיומה הכלכלי של הנתבעת.

התוצאה:

1. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 20,051 ₪ נכון ליום 4/2/14 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980 עד למועד התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

סכום הפקדון יועבר לתובעת על חשבון הסכומים שנפסקו באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ח, 01 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.