לפני: כב' השופט יוחנן כהן

החלטה

1. לפני בית הדין בקשות התובע לזימון עדים נוספים שלא הוגש תצהיר מטעמם לדיון ההוכחות וכן להגשת תצהירי עדים אחרים שעדותם מבוקשת, ותגובת הנתבעת המתנגדת לבקשות.

2. לאחר שעיינתי בבקשות התובע ותגובת הנתבעת ושקלתי את טענות הצדדים, להלן החלטתי.

3. באשר לבקשה לזמן לעדות את מר אופיר קדם ומר פארס ג'אלל, ניתנה משכבר החלטה על ידי בית הדין בתאריך 10.3.16, ועל כן אין להידרש לה בשנית.לפיכך, בהתאם להחלטה האמורה תכין המזכירות את ההזמנה לדיון לשני עדים אלו וב"כ התובע ידאג לביצוע מסירה כדין.

4. הבקשה לזימונה של גב' לבבית ששון לעדות וכן הבקשה להגשת תצהירי שלושה עדים נוספים מטעם התובע, הוגשו באיחור ניכר ולא במקשה אחת עם הראיות שהוגשו משכבר מטעם התובע, כנדרש בדין. כך התובע לא הביא כל טעם אחר המצדיק סטייה מדרך הגשת הראיות, ונבאר.

5. תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991 קובעת כדלקמן:

"51. בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק -
(1) ייפתח הדיון בבית הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר מכן ישמע בית הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם " [ההדגשה הוספה – י.כ.].

נוכח הוראות אלה נקבע כי הכלל לעניין הגשת ראיות לבית המשפט הוא כדלקמן:

"בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות [ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מ"ו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד י"ט (4) 337, 339]. בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב ביהמ"ש, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה ביהמ"ש שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר [ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מ"ז (1) 661, 665].

6. בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי בענייני זימון עדים וניהול דיונים, יודרך בית הדין ע"י עקרונות יסוד של דיני הראיות, לעניין עדות סותרת כך:

"מתן היתר להבאת עדויות סותרות, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, כאמור בתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב-1991. הלכה פסוקה היא, כי היתר כאמור ינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת בית הדין קמא, אלא מנימוקים כבדי משקל. [ראו ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם); א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, תשמ"ה 130; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית -1995) עמ' 507-508].

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ושקלתי את טענות הצדדים בהתאם לפסיקה, מצאתי לנכון לדחות הבקשה.

במקרה דנן, לא מתקיימות אותן נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות סטייה מן הכלל של הגשת ראיות הנתבעת ב"חבילה אחת". למעשה, מדובר בבקשה שאינה הוגנת. התובע היה ער, מעיון בכתבי הטענות שהוגשו ע"י הנתבעת, לגרסתה של הנתבעת בנושא סיום העסקתו של התובע במלון (ראה סעיפים 13-18 לכתב ההגנה).

לפיכך, התובע שבפניו הונחה גירסת הנתבעת כאמור, היה צריך לבחון את הראיות שהיה יכול להגיש מלכתחילה.

8. לאור האמור, התובע לא השכיל להצביע על טעמים סבירים והוגנים שיש בהם כדי להצדיק סטייה מדרך הגשת הראיות, ועל כן דין בקשת התובע להזמנת העדים הנוספים – להידחות.

51293719. הוצאות בקשה זו, יילקחו בחשבון, בהתאם לתוצאה הסופית בהליך.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ו, (05 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.