מונחת בפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").

1. המבקש עותר להארכת המועד להגשת בקשה להישפט בגין 4 הודעות תשלום קנס.
2. המבקש טוען כי במועד ביצוע העבירות הרכב לא היה בחזקתו, שכן הוא נמכר אך טרם עבר בעלות במשרד הרישוי, אף שנחתם זכרון דברים לפיו החזקה ברכב הועברה לידי אחר.
3. בתמיכה לטענתו צירף המבקש את זכרון דברים שנערך בינו לבין " כפיר סוכנות רכב בע"מ" ת.פ 514663558 (להלן: "המגרש"). בהתאם לזכרון הדברים, המגרש קיבל לידו את הרכב ביום 17.03.13 בשעה 11:30 והתחייב לשאת באחריות ממועד זה "לדוחות, עבירות, כביש 6, או כל דבר אחר שיפגע במוכר".
4. עוד ובנוסף, המבקש צירף טופס העברת הבעלות שבוצעה מאוחר יותר. בהתאם לטופס זה, העברת הבעלות בוצעה ביום 08.10.13 לידי צד שלישי, מר אלימן דיב (להלן: "הקונה").
5. אין ספק שמועד ביצוע העבירות היה לאחר חתימת זכרון הדברים אך בטרם העברת הבעלות על שם הקונה במשרד הרישוי.
6. המבקש טוען כי הוגשו על ידו מספר בקשות מפורטות למשטרה לצורך ביטול הודעות תשלום הקנס והסבתם על שם המגרש אולם, פניותיו נדחו. המבקש טוען כי לפניות אלו הוא צירף את זכרון הדברים ואישור העברת הבעלות ואף ציין כי הוא פנה לבעל המגרש אשר מסר לו שהרכב נמכר לצד שלישי, הוא הקונה.

דיון והכרעה

1. חזקת אחריות בעל הרכב נקבעה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 לפיה:

"(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם".

1. אכן עולה על פי הבקשה והמסמכים המצורפים אליה כי המבקש פנה מספר פעמים למשטרה לצורך הסבת הדוחות תוך שהוא מציין כי החזקה ברכב נמסרה למגרש, על פי זכרון הדברים שנערך בינו לבין המגרש, ואף הדגיש את התחייבות המגרש לשאת באחריות לכל עבירת תעבורה שתבוצע באמצעות הרכב ו/או לכל דו"ח מאותו מועד ואילך.
2. המבקש צירף את בתשובת המרכז לפניות נהגים לפניותיו, לפיה עולה כי בקשתו נדחתה בנימוק שמספר תעודת הזהות המצוין בזיכרון הדברים אינו מניב את השם המצוין באותו זכרון דברים.

יחד עם זאת, בבדיקה שנערכה מסתבר כי המדובר הוא במספר ח.פ. של חברה פרטית בשם "כפיר ששון סוכנות רכב בע"מ" אשר תואם את השם המצוין באותו זכרון דברים.

1. בנסיבות אלה, יש להניח כי, דחיית הבקשה להסב את הדוחות על ידי המרכז לפניות נהגים היתה בטעות יסודה או שהיא נעשתה מתוך הנחה שאין התאמה בין מספר הזיהוי לבין השם המצוין בזכרון הדברים, שהתברר בדיעבד כי הוא שם החברה המפעילה את המגרש.
2. אכן, מוטל על בעל הרכב החובה להעביר בעלות ברכב. אולם, מקובל הוא, בעסקאות חליפין בהן אדם מוכר את רכבו לעסק לממכר מכוניות וקונה רכב חליפי, שהעברת הבעלות אינה מבוצעת באופן מיידי על שם המגרש, כי אם על שמו של צד שלישי שיקנה את הרכב במועד מאוחר יותר מאותו עסק לממכר רכבים.

זאת ועוד, המציאות המוכרת היא שהעברת הבעלות על שם הצד השלישי נעשית אף במועד מאוחר יותר, עם גמר התשלומים.

1. במקרה דנן, אין ספק שמדובר בעבירות שבוצעו לאחר מועד חתימת זכרון הדברים ומסירת הרכב למגרש.
2. יתרה מזאת, סוג העבירות המבוקש להסב במקרה דנן, הינו מסוג ברירת קנס לפיהן נעברה עבירה של עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, כלומר עבירות שבוצעו על ידי הדבקה לרכב ולא במסירה ביד לידי הנהג שנהג ברכב.

לא זו אף זו, כל העבירות בוצעו ברכב באיזור ירושלים, ואין זה פלא שאותו קונה שרכש את הרכב מתגורר אף הוא באזור ירושלים. עובדה זו מחזקת את טענת המבקש כאמור בתצהירו, שהוא לא קשור לביצוע העבירות מאחר והוא מתגורר בפקיעין, באזור הצפון, לעומת הקנה שמתגורר בירושלים, האזור שבו בוצעו העבירות.

לסיכום

1. נוכח מכלול הנסיבות האמורות לעיל, הוכח בפניי כי העבירות לא בוצעו על ידי המבקש, וכי קיימות נסיבות המצדיקות מתן אפשרות להאריך את המועד להישפט.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ה, 24 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.