1. בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ חילמי חג'וג', מיום 04.11.14 ׁ(לשכת הוצל"פ כפר סבא).

המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל פסק-דין שניתן על ידי בית הדין לעבודה ביום 20.02.14, ובו חוייבה המערערת לשלם לו תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצלה.

המערערת שילמה למשיב חלק מהסכום בהתאם לתלוש שכר שהעבירה לו, והגישה בקשה בטענת פרעתי לפיה יתרת הסכום שלא שולמה למשיב הועברה כניכוי מס לרשויות המס, בהתאם לחובות המוטלים על המערערת על פי החוק.

לטענת המערערת, העברת התשלומים הללו למשיב ולשלטונות המס מהווה פרעון של פסק-הדין ויש לסגור את תיק ההוצל"פ כנגדה.

2. לאחר דיון שהתקיים בפני רשם ההוצל"פ נדחתה בקשת המערערת, תוך שנקבע כי פסק-הדין שניתן בבית הדין לעבודה קובע חיובים כספיים מפורשים, וכי המערערת פעלה על דעת עצמה בעת ששילמה את שיעורי המס, ללא הוראה המתירה לה לעשות כן.

עוד נקבע, כי מנהל המערערת אשר הגיש תצהיר לתמיכה בבקשה לא התייצב כדי להעיד, באופן שבפני הרשם לא עמדה גירסה עובדתית, ואף לא נמצא בין המסמכים אותו תלוש שכר המלמד על תשלומים למשיב.

בנסיבות אלה מצא כב' הרשם כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענת הפרעתי, ועל כן דחה את הבקשה.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

3. הצדדים הגישו עיקרי טיעון ומוצגים, ובדיון שהתקיים העלו טענותיהם באשר להחלטה, כאשר במסגרת הדיון הציג מנהל המערערת לא רק את תלוש השכר שהועבר למשיב, אלא גם אסמכתא לפיה הכספים הועברו ושולמו למס הכנסה, והוסיף וטען שחובתה של המערערת לפעול על פי חוק, וכשהיא משלמת כספים עליה לנכות מהם את המס כחוק.

המשיב הגיב לדברים, טען כי לא ניתן לסמוך על דברי מנהל המערערת אשר מוליך אותו בכחש כבר תקופה ארוכה, אינו ממלא אחר פסק-הדין, אינו פורע את החוב וגורם להתמשכות ההליכים ללא כל הצדקה.

4. לאחר שבחנתי את ההחלטה, את המסמכים שהגישו הצדדים ואת טיעוניהם, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לעניין ניכוי המס החל על המערערת.

בפסק-הדין של בית הדין לעבודה נקבעו חיובים שונים הכוללים פיצויי פיטורין, פידיון ימי חופשה, תשלום בגין שעות נוספות ורכיבים נוספים.

על-פי החוק מדובר ברכיבי שכר אשר עליהם יש לשלם מס, וכל עוד לא הציג המשיב פטור מניכוי מס, חלה על המערערת החובה לשאת בתשלום זה.

בספרו של דוד בר-אופיר "הוצאה לפועל, הליכים והלכות" נקבע:

"כשניתן פסק-דין המחייב בתשלום כספים, שכולם או חלקם חייבים במס הכנסה ובניכוי במקור, יהיה על החייב לשלם לזוכה את סכום החוב הפסוק בניכוי המס ששולם והועבר אל רשויות הגבייה....

לאחר שיבצע החייב את הניכוי במקור ויעביר אותו לאוצר, תינתן לו הזכות לפנות אל הרשם ולטעון "פרעתי", אם אכן יעמוד הזוכה על זכותו לקבל את מלוא החוב הפסוק כשהוא כולל גם את הניכוי במקור. הדיון בפני הרשם אינו כולל אחריו כל התערבות במה שפסק בית המשפט בפסק-הדין העומד להוצאה לפועל...." (מהדורה שביעית, עמודים 294-295).

בע"א (באר-שבע) 1097/99 (א.מ.ג. בע"מ נ' מיקי כהן) נאמרו דברים דומים, כאשר בית המשפט קבע כי חובתו של מעסיק לנכות מס מכל תשלום שהוא משלם לעובד וחייב במס הכנסה:

"כל המשלם או אחראי לתשלומה של הכנסת עבודה, שאינו פטור מכך על פי הוראה מפורשת, חייב לנכות, בשעת התשלום, מן הסכום המשתלם, מס הכנסה כחוק....

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי חובה היתה למערערת לנכות מס הכנסה מן הסכומים שנפסקו למשיב, ככל שאותם סכומים נובעים מהכנסותיו מעבודתו אצלה, לאמור, משכר עבודתו".

עוד הוסיף שם ביהמ"ש, כי מי ששילם את הסכומים וניכה את המס, עומדת לו טענת פרעתי כלפי הזוכה, וכל עוד לא הציג הזוכה אישור על פטור מחובת הניכוי, על המעסיק לקיים את מצוות המחוקק ולשלם מס.

במקרה כזה תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא לברר מהו הסכום המגיע לזוכה ולא מהי דרך פרעון החוב, ולא ניתן לראות בבירור כזה התערבות או שינוי של פסק-הדין.

(על חובת הניכוי ראה גם בה"פ (ירושלים) 22389-04-13, האלונים ירושלים בע"מ ואח' נ' ברכת הדרך לכם בע"מ, פורסם במאגרים).

5. בערעור שבפני הציגה המערערת תשלום ששולם לרשויות המס כניכוי בגין הסכומים שפסק בית הדין, וברור שיש לערוך את החישוב הנכון לגבי רכיבי פסק-הדין והאם אכן נפרע מלוא החוב כטענתה, ולא היה מקום לדחות את בקשתה כפי שקבע כב' הרשם.

6. יאמר, כי בדיון בפני כב' הרשם לא נמצא אותו תלוש שכר ובו הניכויים הנטענים, הגם שזה צורף במסגרת הערעור ומצוי בידו של המשיב, כאשר למשיב טענות שונות לגבי תוכנו של התלוש והאם הוא משקף את הניכויים האמיתיים.

לטעמי, בירור כזה אמור להיעשות במסגרת תיק ההוצל"פ, שם יוגש החישוב של הסכומים ששולמו, האסמכתא המקורית לתשלום לרשויות המס ויתר המסמכים הנדרשים, באופן שתיבחן טענת הפרעתי על פי אותם רכיבים.

7. לאור האמור, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי התיק יוחזר ללשכת ההוצל"פ, שם תבחן טענת הפרעתי שהעלתה המערערת ויבדק החיוב שבפסק הדין והאם החוב אכן נפרע.

הסכום שהופקד על ידי המערערת יישאר בשלב זה בקופת ביהמ"ש, עד להחלטה סופית בבקשתה, או עד להחלטה אחרת.

בנסיבות העניין והגם שהערעור התקבל, לא מצאתי לתת צו להוצאות, כאשר בדיון בפני רשם ההוצל"פ לא הונחו כל המסמכים (רק היום הוצגה האסמכתא לתשלום) ולא היתה התייצבות מטעם מנהל המערערת.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ה, 31 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.