המערער הגיש ערעור על החלטת ועדת ערר של עיריית טירת כרמל בגין חיובו בארנונה לשנים 2011-2013, החלטה מיום 14.8.14. המערער שוכר נכס בתחומי העירייה ומנהל בו סניף בנק. הערעור המנהלי שהוגש צומצם על ידי ב"כ המערער אך ורק לטענה לחיוב הארנונה בקשר לקומה ב' של הבנק שלטענתו יש לסווגה בסיווג שאיננו "בנק".

1. הרקע בתמצית

1.1 המערער שוכר נכס בתחום שיפוט של העיריה והפעיל בו סניף בנק בשתי קומותיו. נכון לשנת המס 2011 הגיש המערער ערר על השגה שנדחתה ובה טען כי הקומה השניה אשר שטחה עומד על 220 מ"ר פונתה, עומדת ריקה ואינה משמשת את המערער. עוד נטען כי חלק מקומת הקרקע נאטם אף הוא (גרם המדרגות המובילות לקומה השניה). לפיכך התבקשה ועדת הערר לסווג את הקומה השניה בסיווג של "בניין אחר".

1.2 גם לגבי שנת המס 2012 הוגש ערר באותו ניסוח.

לגבי שנת המס 2013 נטען בכתב הערר (ככל שנוגע לערעור זה), כי הקומה עומדת ריקה ללא שימוש כאשר הגישה אליה חסומה לחלוטין ואיננה מהווה עוד חלק מסניף הבנק. כנ"ל לגבי המבואה וגרם המדרגות המוביל לקומה השניה שנטען שהגישה אליהם חסומה לחלוטין ושטחם כ – 17 מ"ר.

2. החלטת ועדת הערר

2.1 ועדת הערר חזרה על טיעוני הצדדים שהושמעו בפניה, כאשר המערער טען בפניה כי הקומה עומדת ריקה ולא נעשה בה שימוש וכן נאטם חלק מקומת הקרקע בשטח של 17 מ"ר ואין לראות שטחים אלה כמהווים חלק מסניף הבנק של המערער. נטען על ידי המערער , כי היה ראוי לתת פטור בגין נכס פנוי ולחלופין לקבוע סיווג הזול ביותר האפשרי לפי צו הארנונה, דהיינו "בניין אחר".

המשיבה טענה כי לטענות שטוען המערער אין בסיס עובדתי בשטח ועל פי הפסיקה יש לראות את סיווג הקומה השניה כסיווג "בנק".

2.2 ועדת הערר קבעה כי על פי החלטת מועצת עיריית טירת כרמל משנת 2009 אין

לפטור נכסים ריקים מחובת תשלום ארנונה. הועדה הפנתה למקרה דומה של בנק בעכו שבו ועדת הערר דחתה את בקשת הבנק והבנק לא ערער. ועדת ערר הסתמכה על פסיקה וציינה כי ניתן לחייב נישום שהוא בנק בגין כל השטחים שבחזקתו לפי הסיווג העיקרי תוך התחשבות במיהות המחזיק. צויין כי אין מחלוקת שהמערער מחזיק בנכס ומשתמש בו ועל אף טענת התייעלות הבנק אין בכך לשנות את סיווג הקומה השניה. צויין כי אין ועדת הערר רשאית לפעול בניגוד לצו הארנונה או בניגוד לקבוע בתקנות לחוק ההסדרים במשק. הועדה דחתה את העררים.

3. טענות הצדדים

3.1 המערער טען כי הדרך אל הקומה השניה נחסמה כאשר הגישה לקומה השניה אפשרית מדלת בקומה השניה ששמשה קדם לכן כדלת יציאת חירום. נטען כי למעשה הקומה השניה ששטחה 220 מ"ר עומדת ריקה ללא שימוש ואיננה מהווה עוד חלק מסניף הבנק. במהלך הדיון התברר כי בשנת 2014 הוחזרה הקומה השניה לבעליה ואף הושכרה על ידי הבעלים לאחר. עוד נטען כי חלק מקומת הקרקע בשטח של 17 מ"ר נאטם – מדובר במבואה ובגרם המדרגות המוביל לקומה השניה שהגישה אליהם נחסמה לחלוטין ולכן אינם מהווים חלק מסניף הבנק. המערער טען כי הואיל והשטחים מהווים יחידה נפרדת ומאובחנת שלא נעשה בה שימוש יש לסווגה תחת סיווג עיסקי ולא בתעריף בנק. נטען כי על ועדת הערר היה לסווג את החלק המפונה בהתאם לסיווג הזול ביותר שכן החיוב צריך להתבסס על פי אופן השימוש ולא על פי זהותו של המערער, שכן סווג לפי "בנק" יש בו משום אפליה.

3.2 המשיב טען כי ההחלטה איננה חורגת ממתחם הסבירות ולכן לא קיימת כל עילה להתערבות בהחלטה. נטען כי הנכס חוייב כדין. מבחינה עובדתית השטח שבמחלוקת הוא חלק בלתי נפרד מהנכס ואיננו אטום כלל. המשיב פרט ממצאים שנמצאו בבדיקת העירייה ומכתבים שנשלחו בעניין זה למערער. עוד נטען כי לאור התקנות והפסיקה אין אפשרות לחייב נכס של בנק בתעריף שאיננו קבוע לבנקים.

4. התשתית העובדתית

4.1 לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית בפניה נפרסה התשתית הראייתית. התערבות כזו תשמר למקרים חריגים וקיצונים, כאשר נמצא פגם מהותי היורד לשורש העניין. (ראו בר"ם 4299/06 תשתיות נפט ואנרגיה נ' המועצה האזורית גדרות (10.9.06); עע"מ 6881/07 שמשון ברגר ואח' נ' המועצה האזורית עמק חפר ( 24.9.07); עע"מ 8738/04 שמש נ' דולב (17.7.06); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, (11.6.98); ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, (8.3.90). וכן ראו בע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ ואח'( 8.12.05) דברי כב' השופטת ארבל:

"בית משפט זה חזר וקבע - והדברים הם בבחינת הלכה מושרשת - כי לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר בפניה נפרשה התשתית הראייתית, בפניה העידו העדים, היא הערכאה שהתרשמה ממהימנותם והיא שקבעה את הממצאים העובדתיים. התערבות כזו, אם תיעשה, הרי שתישמר למקרים חריגים וקיצוניים ורק כאשר נפל פגם מהותי היורד לשרשו של עניין בהכרעתה או בקביעותיה של הערכאה הראשונה".

4.2 המשיב פרט בסעיף 84 לכתב תשובתו כי מתשובת המשיב שנשלחה למערער ביום 10.7.11 עולה כי העובדות בשטח כפי שנמצאו בביקורים שוטפים ורציפים מטעם העיריה שונים מהמתואר, שכן קומה שניה לא נאטמה, אין הפרדה בין שתי הקומות אלא באמצעות דלת המובילה בין שתי הקומות .דלת דומה קיימת בין החדרים השונים בקומת הכניסה לבין אולם קבלת הקהל, כמו למשל חדר המנהל. עוד צוין במכתב המשיב כי לא קיימת כל הפרדה או כניסה נפרדת לקומה השנייה של הבנק. לכך לא נשלח מטעם המערער כל מכתב תשובה הסותר עובדות אלו. ב"כ המערער טען כי מכתב התשובה לכך הוא למעשה הערר שהוגש. אלא שבערר שהוגש אין כל התנגדות של המערער לעובדות שצוינו במכתב העירייה.

כך גם לגבי שנת 2012 (סעיף 85 לכתב התשובה של המשיב). במכתב ששלח המשיב נטען כי השטח אינו אטום כמצוין בהשגה והכניסה היחידה והבלעדית היא דרך הבנק באמצעות דלת. נכתב כי מדובר ביחידה אחת שהיא בבעלותו ובשימושו של הבנק. גם בכתב הערר שהוגש בשנת 2012 לאחר מכתב זה אין כל הכחשה של המערער לגבי הממצאים של העירייה.

גם בשנת 2013 כפי שעולה מפרוטוקול דיון בפני ועדת הערר מיום 17.12.13 (נספח 7 לכתב התשובה), נשאל ב"כ המערער האם לקומה השניה יש כניסה נפרדת והוא משיב שם : "כרגע אין מבחוץ כניסה נפרדת. ברגע שיושכר יהיה. אולם עשו דלת נפרדת בתוך הבנק עצמו, יש דלת שממנה עולים במדרגות".

לפיכך, בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון להתערב בממצאים העובדתיים. נכון לשנים נשוא הערעור אין הפרדה בין שתי הקומות, אלא באמצעות דלת שמובילה בין שתי הקומות ואין כניסה נפרדת לקומה השניה של הבנק.

ראיתי בקשת המערער מיום 9.2.15 להחזיר הדיון בשאלה העובדתית לועדת הערר, אך לא מצאתי שיש מקום לכך.

5. סיווג הנכס –

5.1. התשתית הנורמטיבית -

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, (להלן: "חוק ההסדרים") קובע את זכותה של העירייה לגבות כספי ארנונה בגין הנכסים שבתחומה כלדקמן:

"(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית."

מכח ס' 8 (ב) לחוק הותקנו תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשס"ז 2007 אשר קבעו בס' 6(3) ו-7(3) סכום מזערי ומירבי לגבייה לפי סווג הנכס, כאשר מופיע סווג נפרד ל"בנק וחברת ביטוח". תקנות אלו הוחלו גם על השנים שלאחר מכן מכח חקיקה ראשית.

צו הארנונה של עיריית טירת הכרמל לשנים הרלוונטיות קבע תעריף ארנונה המיוחד לבנקים לכל מ"ר או לחלק ממנו.

5.2. חוקיות תקנות ההסדרים איננה נבחנת בערעור זה - השאלה האם תקנות שקובעות סווג לפי "מיהו המשתמש" ולא על פי "אופי השימוש" הינן חוקיות, איננה שאלה הנמצאת בסמכות עניינית של בית משפט זה, ולכן גם לא דיון לגבי טענת האפליה הנגזרת מכך. מכל מקום סווג זה נשאר על כנו ברע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה(28.12.2005) שם נקבע -

"אני סבורה כי הלכת בזק אינה פוסלת סיווג במקרים מסוימים המכיל מרכיב של "מיהות המשתמש". אמנם כל סיווג צריך להתחשב בשימוש אשר נעשה בנכס, אך מבחן משולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש יכול להיות במקרים מסוימים לגיטימי. עמדה זו נתמכת אף בתקנות ההסדרים, שמפרטות רשימה של סכומים מירביים ומזעריים עבור סוגי נכסים שונים. רשימה זו מכילה את הסיווג "בנקים וחברות ביטוח", שהינו סיווג המורכב מהמבחן המשולב של מהות השימוש ומיהות המשתמש."

(וראו גם עת"מ (ת"א) 321/08 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' מנהל ארנונה של עיריית ת"א (20.07.2010))

5.3 סווג עיקרי וסווג טפל, או האם ניתן לראות את הקומה השניה כנכס נפרד לצורך הסווג ?

א. כבר ראינו כי מבחינה עובדתית הקומה השניה מחוברת לקומה הראשונה של הבנק בדלת הנמצאת במעלה המדרגות, ואין לה במועד הרלוונטי כניסה נפרדת, דהיינו: הרוצה להכנס לקומה השניה חייב לעבור דרך הקומה הראשונה של הבנק. הדלת המפרידה בין הקומה הראשונה לשניה, כמוה כדלת המפרידה בין חדר המנהל בקומה הראשונה של הבנק לאולם הלקוחות המצוי באותה הקומה. המערער טוען כי הקומה השניה עמדה ריקה, במועדים הרלוונטים, ללא שימוש.

המשיבה, עירית טירת כרמל, איננה נותנת פטור מארנונה על נכס ריק. זוהי עובדה, שאיננה חלק מהדיון בפני.

ב. השאלה לדיון היא עד כמה שתי הקומות הסמוכות הללו, מצדיקות סווג נפרד . לבחינת שאלה זו ניתן ללמוד אנאלוגיה מאותם מקרים בהם בית משפט דן בשאלה מתי ניתן לראות נכס כ"מתקן רב תכליתי" המאפשר סווג נפרד לחלקיו השונים, ומתי הסווג לא יפוצל, הנכס כולו יחשב כמהות אחת ויסווג לפי המהות העיקרית שלו. שאלה זו נידונה בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון (09.02.2003) הונח כלל הבסיס לפיו כאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתי' בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג"ץ 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, (17.2.92). שם הפריד בית המשפט בין משרדים לבין מתקן התדלוק. היישום של הלכה זו בפסקי הדין המחוזיים השונים, כפי שאומץ בע"א 7975/98 הינו כי הפרדה תיעשה רק כאשר כל חלק ב'מתקן הרב-תכליתי' משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד ואין לפצל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך מוסבר בפסק דין "אחוזת ראשונים" - על מנת לא לפתוח פתח לטיעונים לגבי חדרים מסוימים מתוך המכלול (למשל חדר אוכל נפרד בתוך המפעל, חדר שירותים או מטבחון במשרד, וכד'), טיעונים כאלה יכולים לפתוח התנצחות אין סופית בין הרשות והאזרח, במיוחד שאין אפשרות תמידית לפקח על השימושים השונים, שעלולים להשתנות. וכך נקבע –

"הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שרותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ 1998/92 (ת"א) אולמי טוקסידו ארועים ומסעדות בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם); ע"ש 122/00 (ת"א) מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו נ' טחנות קמח ישראליות בע"מ (לא פורסם)). ואכן, אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו."

(יוער כי מבחן זיקת התכלית ומבחן הנחיצות למהות השימוש העיקרי בנכס אינם רלוונטים במקרה זה בשל העובדה שנטען כי קומה ב' ריקה משימוש).

ג. ההלכה קובעת ששטחים הטפלים לשטח העיקרי יסווגו כשטח העיקרי. גם כאשר מדובר בסיווג של בנקים, אין מקום לסווג את השטח הטפל בסיווג אחר מסיווג שנקבע ל"בנקים". ראו למשל: בר"ם 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ, (3.5.07)- שם נידונה שאלת סיווג שטחים משותפים; ע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה, (20.9.06):

"המבחנים שהוזכרו לעיל לצורך בחינת השאלה האם מדובר בשטח טפל לשטח העיקרי או לשטח בעל תכלית ושימוש נפרדים אשר יש לסווגו בנפרד מהשטח העיקרי, רלוונטיים במיוחד בעניין זה. בהתאם למבחנים אלו ואף בהתאם לשכל הישר נראה כי מדובר במקרה מובהק של שטחים טפלים לשטח העיקרי. המערערים מלינים על מעברים, חדרי מדרגות ושטחי גישה לעסקיהם וכן על שטחי מעבר בחניונים. אלו שטחים שזיקתם לשטח העיקרי ברורה ואינה שנויה במחלוקת ולא ניתן לסווגם כשטח עצמאי ונפרד מהשטח העיקרי."

וכן עמ"נ (ת"א) 254/05 מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית תל-אביב-יפו (03.02.2009, שם נקבע):

"העובדה שמחוקק המשנה מצא לסווג בנקים וחברות ביטוח תחת סיווג נפרד, על מנת לחייבם לשלם ארנונה בשיעור גבוה יותר, מצביעה על מגמת מחוקק המשנה לא להסתפק במבחן השימוש לצורך סיווגו של נכס בצו הארנונה ולשלב מבחנים נוספים, כמו מבחן "מיהות המשתמש" בקביעת הסיווג באופן צודק יותר.

פרשנות אחרת של הוראת סעיף 8(א) הנ"ל תעוות את כוונת המחוקק ואת התכלית שביקש להשיג בחוקקו את סעיף 8(א) לחוק ההסדרים הנ"ל.

יתירה מכך: על פי המצב המשפטי שהיה קיים לפני חקיקת חוק ההסדרים הנ"ל (ב-1992) הוטלה ארנונה על בנקים וחברות ביטוח על פי המבחן של מיהות המחזיק ללא התחשבות בשימוש שהם עושים בנכס ספציפי כזה או אחר, כך משום שכבר אז ניתן משקל של ממש לעובדה שסוגי עסקים אלה נהנים משיעורי רווח גבוהים באופן ניכר ביחס לעסקים או ענפים משקיים אחרים. (ראה בענין זה בג"צ 397/84 בנק דיסקונט – עיריית גבעתיים פד"י ל"ט(2) 13).

לא שוכנעתי כי חקיקת חוק ההסדרים הנ"ל ב-1992 שינה או ביקש לשנות מצב משפטי זה. לא זו היתה כוונת המחוקק ולא כך משתמע מהוראות סעיף 8(א) הנ"ל.

משנקבע ע"י ועדת הערר, ועל כך אין, כאמור, מחלוקת, כי השימוש בנכס מהווה "חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממנגנון עסקיה של מגדל", יש לסווג את הנכס נשוא דיונינו, לפי סיווג של "מבטח" ולא סיווג של מחסן או סיווג אחר כל שהוא כפי שטוענת המערערת."

ד. בבר"מ 3878/10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מנהלת הארנונה עירית קרית ים (4.10.10) אושרה על ידי בית המשפט העליון החלטה לפיה שטח מקורה המצוי בחזית הבנק יסווג לצורך ארנונה כ"בנק". השטח שמש מעבר חיצוני להולכי רגל אך הבנק עשה בחלקו שימוש למקום מושבו של שומר המופקד על בדיקת הלקוחות וכן לצורך הפעלת מכשיר כספומט.

בעמ"נ (חי) 25769-11-14 בנק הפועלים בע"מ נ. עירית טירת כרמל (22.12.14) נקבע כי השטחים המשותפים בבניין בו מצוי נכס הבנק יסווגו לפי סווג השטחים העיקריים, דהיינו בסווג "בנק".

ה. וראו סקירה של הכרעות משפטיות שונות בתי המשפט המחוזיים בנושא של סווג יחידות הבנק לצורך הארנונה, כפי שנסקרו בעמ"נ (י-ם) 315/05 בנק יהב בע"מ נ' עיריית ירושלים (10.08.2006), (שם נקבע כי משרדי ההנהלה של הבנק יסווגו לצורך הארנונה כ"בנק")-

"בפסיקת בתי המשפט המחוזיים שורה של פסקי דין הקובעים כי יחידות שונות של בנקים, כגון משרדי מנהלה, ארכיב ומחסנים, יסווגו כ"בנקים" לצרכי ארנונה (ע"ש 485/98 (נצרת) הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' מנהל הארנונה, דינים מחוזי כרך כו(10) 306 (ניתן ביום 1.2.99); עמ"נ (חיפה) 435/01 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית נשר, דינים מחוזי כרך לג(9) 159 (ניתן ביום 13.2.03); עמ"נ (חיפה) 436/01 בנק הפועלים בע"מ סניף הראשונים נ' מינהלת הארנונה של עיריית חדרה, פ"מ מינהליים (תשס"ג) 78 (ניתן ביום 13.2.03). מנגד, בפסק-דין בנק הפועלים קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי קומת משרדים של תאגיד בנקאי, להבדיל מהסניף המצוי בקומה אחרת באותו בניין, תסווג תחת סיווג "משרדים". מבין שתי הגישות השונות בבתי המשפט המחוזיים ולאור ההלכות של בית המשפט העליון, יש להעדיף את הגישה אשר אינה מפצלת בין יחידותיו השונות של התאגיד הבנקאי. גישה אחרת עלולה להביא לתוצאות בלתי סבירות ולריבוי סכסוכים ומחלוקות בין הפרט לרשות, כפי שהוסבר בפסק-דין אחוזת ראשונים (בפסקה 8). "

וכן ראו עת"מ 321/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. מנהל ארנונה עירית תל אביב (20.7.10) שם נקבע כי נכס חברת הביטוח המשמש לאחסנה מהווה חלק ממערך התמיכה הלוגיסטית בעסקי הביטוח ולכן יסווג כ"חברת ביטוח".

יש לכן לראות את קומה ב' ,שטח בתוך המכלול של הבנק שנטען שאינו בשימוש, כשטח הטפל לשימוש העיקרי.

5.4 קומה ב' ריקה -

א. המערער טוען כי מדובר בקומה ריקה, ויש לכן לסווגה לפי התעריף הזול ביותר. את עיקר טיעונו סומך המערער על עע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (04.09.2012) ועל עמ"נ (ב"ש) 19/04 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' עיריית דימונה, (24.08.2005) בהם נקבע כי כאשר קיימים מספר שימושים המותרים על פי דין לנכס ריק, יש לחייבו בארנונה בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין שימושים אלה.

ב. המקרים שנידונו בפסקי הדין לעיל, עסקו בנכסים שהיו ריקים לחלוטין, שלא נעשה בכל הנכס כל שימוש. הפסיקה הנ"ל איננה מתייחסת לחלק מהנכס שהוא ריק. במקרה שבפני מדובר על נכס שנעשה בו שימוש, ולטענת המערער, בקומה ב' שהיתה חלק בלתי נפרד מהנכס כולו, לא נעשה שימוש . הממצאים העובדתיים כי לא ניתן לבצע הפרדה בין החלקים השונים של הנכס לא נסתרו. נוכח העדר יכולת הפיקוח של העיריה אם במקרה כזה נעשה שימוש כלשהו, אם לאו, הסרבול שכרוך בכך, אין מקום לתפישתי לסווג את קומה ב' או את מהלך המדרגות אליה בסיווג שונה. יש משקל ניכר לטענה שלא ניתן לפקח אם נעשה שימוש אם לאו, כל עוד שתי הקומות מהוות מכלול אחד.

ג. יש לאבחן את המקרה שבפני גם מעת"מ (ת"א) 118/08 מנהל הארנונה- עיריית תל-אביב-יפו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (10.01.2011), שם נקבע שמשרד עורכי הדין לא יסווג בסיווג של "חברות ביטוח", לאור התכלית השונה. כאן לא נטען כי במועדים הרלוונטיים קומה ב' שימשה לייעוד שונה . נטען שהיא ריקה. הלכה למעשה קומה ב' הוחזקה באופן בלעדי על ידי הבנק, לא הייתה גישה אחרת אליה מלבד דרך הבנק, ולא נטען ששוכר אחר כלשהו עושה בה שימוש אחר מבנק. כשטח ריק שהוא חלק מהמכלול, יש לראותו כשטח טפל לשטח העיקרי, שיש לסווגו כ"בנק".

6. התערבות בשיקול דעת הועדה

הכלל הוא כי התערבות בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטת רשות מנהלית מקצועית תהיה רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני ובית המשפט לא יחליף דעת רשות המקצועית בשיקול דעתו. ראו לעניין זה בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור (10.11.80) ;בגץ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת (31.12.81) ;בגץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.6.91).

החלטת ועדת הערר במקרה זה נמצאת במתחם הסבירות, ואיננה מצדיקה התערבות בית המשפט בהחלטה.

7. לסיכום

7.1 לאחר סקירת הפסיקה בעניין זה, לא מצאתי כי החלטת ועדת הערר

חורגת ממתחם הסבירות באופן שמצריך שינוי החלטתה. הערעור נדחה.

7.2 המערער יישא בהוצאות הערעור בסך של 7,500 ₪ שישולמו למשיב בתוך 30 יום מהיום.

7.3 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, כ' בשבט תשע"ה, 09 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני