1. התובעים שהיו אמורים לטוס לחו"ל ב- 11/8/13, רכשו ביום 7/8/13 ביטוח רפואי לנסיעתם אצל הנתבעת, כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ.

ביום 9/8/13, יומיים לפני מועד הטיסה אושפז התובע במחלקת אורתופדיה בשל פריצת דיסק וצורך בניתוח, כשבגין כך לא יכלו התובעים לטוס במועד האמור.

התובעים הגישו תביעה למחלקת תביעות אצל הנתבעת להחזר הוצאות הטיסה והמלון ונדחו.

2. לטענת התובע הוא זכאי להחזר הוצאות הנסיעה מאחר שמצבו הרפואי קודם למועד הטיסה היה יציב. בעת רכישת הפוליסה לא היה ידוע לו על פריצת דיסק וכי בלט דיסק עליו ידע, היא תופעה מקובלת לרוב האנשים למעלה מגיל 30, כך שאין בקיומה להעיד על מצב רפואי לא יציב המבטל את תנאי הפוליסה. עוד טען שכ-3 חודשים לפני אותה נסיעה מתוכננת טס לסין ללא כל בעייה (עמ' 1, ש' 14); ולו היה סבור שיש לו בעייה רפואית לא היה מתכנן נסיעה נוספת לחו"ל (כאמור בכתב התביעה).

התובע מדגיש כי מעבר מבלט דיסק לפריצת דיסק היא החמרה משמעותית במצב הרפואי.

3. מנגד טענה הנתבעת כי פרק 4, סעיף 3, לפוליסת הביטוח שרכש התובע קובעת סייגים להפסד פיקדון או ביטול נסיעה לפני תחילתה, באופן שפוליסת הביטוח לא מכסה מצב רפואי קיים שאינו יציב במשך 6 חודשים שקדמו למועד הנסיעה. לטענתה מאחר שהתובע סבל מכאבי גב והודגם אצלו בלט דיסק בתוך התקופה של 6 החודשים שלפני מועד הנסיעה, הרי שאין מדובר במצב רפואי יציב.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4. אין חולק בין הצדדים, כפי שעולה מתוך המסמכים הרפואיים של התובע, כי התובע סבל מכאבי גב כחודשיים לפני מועד הנסיעה, אשר החמירו עובר למועד אשפוזו בבית החולים. עוד אין חולק שביום 27/7/13 הודגם בלט דיסק בבדיקת CT.

יחד עם זאת, לא הובאה בפניי חוות דעת רפואית לפיה בלט דיסק יוביל בהכרח לפריצת דיסק, כך שעצם העובדה שהודגם בלט דיסק מספר שבועות לפני הנסיעה המתוכננת, יש בכך כדי להעיד על מצב רפואי לא יציב קודם למועד הנסיעה שעתיד להחמיר באופן מיידי.

5. לא הובאו בפניי נתונים אם נשאל התובע באופן מפורש בעת רכישת פוליסת הביטוח על מצבו הרפואי עובר לרכישת הפוליסה תוך פירוט המצב הרפואי ב-6 החודשים שקדמו למועד הנסיעה. יחד עם זאת, אין חולק שהתובע סבל מכאבי גב מדי פעם קודם למועד הנסיעה ואף ידע על בלט הדיסק, כפי שרשם בכתב התביעה, אלא שככל הנראה לא דיווח לחברת הביטוח בעת רכישת הפוליסה על אותו מצב רפואי.

ואולם, לא הועלתה בפניי הטענה כי לו היתה יודעת חברת הביטוח על מצבו הרפואי של התובע, לא היתה מבטחת אותו כלל. הדעת נותנת כי כמעט כל מצב רפואי ניתן לביטוח, תוך סייגים שהם, אלא שיש בכך להגדיל את דמי הפרמייה המשולמים, המשקפים את רמת הסיכון למימוש הפוליסה עבור חברת הביטוח.

בנסיבות אלה ככל שהיה מגלה התובע לנציג חברת הביטוח בעת רכישת הפוליסה על אודות מצבו הרפואי, ככל הנראה היתה מתייקרת הפוליסה במידת מה, כדי לבטח את הסיכון שהשתקף ממצבו הרפואי, בייחוד כשהמצב הרפואי לא היה יציב עובר למועד הנסיעה.

6. לאור האמור יש איפוא לדעתי להחיל בהתאמה הנדרשת את הוראות סע' 7 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 העוסק ב"החמרת הסיכון" ובמשמעות של אי גילוי פרט שיש בו להשליך על חוזה הביטוח.

בהתאם להוראות ס"ק ג הרי שהמבטח חייב בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המצב הרפואי לאמיתו לבין דמי הביטוח שסוכמו.

בחינת הוראות הסעיף מעלה כי אין מדובר במצב של פטור כליל לחברת הביטוח מאחר שאין מדובר בכוונת מרמה של התובע שהרי העיד כי לו היה יודע על סיכוי להחמרת מצבו הרפואי כלל לא היה מזמין את הנסיעה לחו"ל, כמו גם אין מדובר במצב בו מבטח סביר לא היה מתקשר כלל בחוזה הביטוח, אלא לכל היותר מגדיל את דמי הפרמיה.

7. חברת הביטוח לא הביאה בפניי נתונים לעניין שיעור הגדלת הפרמייה במקרה כזה ויש איפוא לקבוע השיעור על דרך האומדנה לפי נסיון החיים.

בנסיבות אלה, שעה שהתובע סבל מכאבי גב חודשיים לפני הנסיעה והודגם בלט דיסק שבועות ספורים לפני הנסיעה הרי שמדובר בהחמרת סיכון עבור חברת הביטוח בשיעור שיש להעמידו על תוספת של 35%.

מכאן שעל הנתבעת לפצות את התובע בשיעור של 65% מעלות הנסיעה.

משטענה הנתבעת לתנאים זהים לבחינת זכאותה של התובעת לפיצוי בגין הפוליסה, יועמד הפיצוי לתובעת על אותו שיעור (65%).

התוצאה:

8. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בשיעור של 65% מעלות נסיעתם, סך של 4,840 ₪ (539 אירו *4.72 ₪ לאירו על-פי שער חליפין נכון לאותה תקופה + 4,900 ₪ טיסות * 0.65) בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.