לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

במסגרת כתב התביעה, טענה התובעת כי ביום 9.12.09 עת נסע נהג רכבה כדין בנתיב השמאלי, הגיח לפתע רכב הנתבע ופגע ברכבה בצד הימני.

במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי התאונה ארעה באשמו הבלעדי של נהג רכב התובעת אשר ביקש להידחק לנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה, ופגע ברכב הנתבע בצד האחורי שמאלי.

הוסיף הנתבע והגיש כתב תביעה שכנגד. הנתבעת שכנגד הכחישה את חבותה וחזרה על טענותיה.

לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. טעמי להלן.

מעדות נהג רכב התובעת עלה כי הוא אינו זוכר באופן ברור את דרך התרחשות התאונה.

כך לדוגמא לא ניתן היה להבין מעדותו האם היה בנסיעה בעת התרחשות התאונה או עמד, או את סדר הפעולות אשר הביאו להתרחשות הנזק (עניין זה ראה עמוד 1 שורות 12 – 13).

כמו כן לא ידע נהג רכב התובעת לציין האם אמר לנתבע כי הוא אחראי לתאונה, הגם שאישר כי הצדדים שוחחו ביניהם לאחר התרחשות האירוע.

מקום בו מוגשת על ידי התובעת תביעה, ניתן להניח כי זו תוגש לאחר שיובהר כדבעי, האם אישר מי מן הצדדים למשנהו, דבר אחריותו לאירוע התאונה.

מאידך, הייתה עדותו של הנתבע ברורה וסדורה.

לשיטתו הצדדים נסעו זה אחר זה כאשר נתיב נסיעתם שהוא נתיב בודד, מתפצל בסופו לנתיב פנייה שמאלה ונתיב נסיעה ישר.

נהג רכב התובעת אשר ביקש לפנות שמאלה, החל בעקיפת רכב הנתבע, ועקב כך נגרם האירוע התאונתי.

הנתבע צירף לתיק בית המשפט תמונה של הצומת – נ/1, ממנה ניתן ללמוד כי אכן מדובר בנתיב בודד המתפצל לשני כיוונים. תמונה זו עומדת בקנה אחד עם גרסת הנתבע ואינה תואמת את גרסת התובעת לפיה עמדו או נסעו שני הרכבים זה לצד זה.

הנתבע הגיש לעיוני קבלה מהמוסמך לעניין תיקון רכבו. קבלה זו עומדת בקנה אחד עם גרסתו, שכן עולה ממנה כי הנזק לרכב הנתבע היה בחלק האחורי – שמאלי.

ככל שמדובר היה באירוע במסגרתו פגע רכב הנתבע ברכב התובעת, ניתן היה לצפות כי הנזקים יהיו בחלק הקדמי – צידי, ושלא בטמבון האחורי.

משנתתי דעתי לכל אלו, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע וכפועל יוצא נדחית תביעת התובעת.

באשר לנזקים – עתר הנתבע, במסגרת התביעה שכנגד לפיצוי בגובה הנזק הישיר שנגרם לרכב, בהיקף של 1,398 ₪. בתמיכה לטענה זו צורפה קבלה – נ/2, וכן הצעת מחיר אשר צורפה לכתב ההגנה.

סוף דבר

משנתתי דעתי לאמור לעיל, אני מורה כי התביעה נדחית.

באשר לתביעה שכנגד, תשלם הנתבעת שכנגד לתובע שכנגד, סך של 1,398 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (8.12.14) ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת שכנגד בהוצאות ההליך בסך של 429 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.