09 מאי 2016

1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין בקע מפשעתי שאירע לו, לטענתו, ביום 25.7.13 במהלך עבודתו.

תביעתנו נדחתה ועד כך התביעה שבפנינו.

2. המחלוקת בעניין שבפנינו הינה בשאלה, האם הופעת הבקע באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל כפי שדורש סעיף 84(1) לחוק הביטוח הלאומי.

3. בטופס התביעה לנתבע, בתיאור הפגיעה, ציין התובע:

"כשהרמתי משהו כבד הרגשתי במתיחה במפשעה וכאבים באשכים".

4. התובע נחקר ע"י חוקר המל"ל ביום 3.11.13.

התובע התבקש לתאר את עבודתו והשיב:

"או שאני צובע חלקים מברזל או שאני עובד במדיח השטיפה לפני הצבע של החלקים" (עמ' 1 שורות 9-11).

התובע התבקש לספר מה קרה לו והשיב:

"אני הוצאתי סטנד שתולים עליו חלקים במדיח השטיפה לפני הצבע. אני הוצאתי אותו מהמדיח... אני הוצאתי את העגלה והרמתי את הסטנד עם החלקים בשביל לשפוך אותם לארגז שלהם. זה חלקים קטנים. שהרמתי את הסטנד אחרי דקה בערך הרגשתי כאבים במפשעה בצד ימין..." (עמ' 2-1 להודעה).

התובע נשאל האם המשקל אותו הרים ביום הפגיעה היה משקל חריג או משקל אותו הוא מרים מידי יום, והשיב:

"זה לא היה משהו חריג. זה משקל שאני מרים בעבודה"

(עמ' 2 שורות 15-17 להודעה).

עוד נשאל התובע, האם ביום הפגיעה עשה מאמץ פיזי חריג או תנועה חריגה, והשיב:

"יכול להיות שעשיתי תנועה לא נכונה. העגלה עליה עומד הסטנד היא קצת גבוה בשבילי ואני הרמתי את סטנד ממנה עם החלקים בכדי לשפוך אותם ואז הרגשתי את הכאבים" (עמ' 2 להודעה).

התובע נשאל, פעם נוספת, האם המשקל של העגלה עם הסטנד והחלקים זהו משקל שהוא בד"כ מרים בעבודה או שהמדובר במשקל חריג, והשיב, כי זה לא היה משהו חריג וכי זה חלק מהעבודה (עמ' 3).

פעם נוספת נשאל התובע מה היה שונה או חריג ביום העבודה בו נפגע ביחס לימי עבודה אחרים, והשיב:

" כלום.

האם המדובר ביום עבודה רגיל?

כן" (עמ' 3 להודעה לחוקר).

5. בכתב תביעתו שבפנינו, טען התובע כי נפגע כאשר נדרש להרים צינור כבד מאוד, וכי הרמת הצינור לא הייתה חלק מעבודתו הרגילה.

6. בתצהירו, שב וטען כי הפגיעה אירעה בעת שהרים צינור כבד מאוד, שאינו חלק מעבודתו הרגילה.

כן הוסיף, כי עפ"י רוב הוא עובד בעמדת הצביעה, ורק לעיתים רחוקות, פעם בשבוע – שבועיים, כשעה לכל היותר, עובד בתחנות האחרות כגון השטיפה.

לטענתו, ביום הפגיעה התבקש לעבוד בתחנת השטיפה והתלייה, ובעת שעבד בתחנת התלייה, כשהרים צינור כבד במשקל של כ - 20 ק"ג שהיה מונח בעגלה, כדי להניחו בארגז לפני הצביעה, החל להרגיש כאבים חזקים במפשעה.

התובע הסביר בתצהירו, כי מאחר ומידי פעם כאמור, עבד בתחנת השטיפה והתלייה, לא סבר כי מדובר בדבר מה חריג ועל כן השיב לחוקר את שהשיב.

7. בעדותו בפנינו באה גרסה שלישית, נוספת, בדבר התרחשות הפגיעה.

התובע טען כי הפגיעה אירעה בעת שניסה להוציא את רשת העגלה ממכונת השטיפה, והגלגלים והעגלה נתקעו:

"הכאב התחיל לי מהרשת כשהגלגלים ברחו, סידרתי את הרשת כדי שאוכל למשוך אותה החוצה ואז תוך כדי ניסיון לסדר את הרשת הרגשתי את הכאב" (עמ' 6 לפרוטוקול).

גרסה זו עלתה לראשונה בעדות.

כאשר נשאל התובע מדוע לא ציין עניין זה בפני החוקר השיב שלא נשאל על כך, וכי לא הבין את שאלות החוקר האם היה משהו חריג בעבודתו באותו היום.

התובע ענה כי:

"העגלה עם הסטנד מרימים רק כשזה נתקע. זה לא קורה בכל הוצאה של הרשת. לא הבנתי את השאלה הזו... קורה לעיתים רחוקות שקוראים לי לעבוד במדיח אז לא עניתי שקרה משהו חריג".

8. בחקירה חוזרת נשאל התובע מה בדיוק עשה בסטנד, והשיב:

"שחררתי את העגלה עם החלקים עליה... היה מלא חלקים קטנים על העגלה במשקל כולל של כ-30 ק"ג."

משנשאל ע"י בית הדין היכן, איפוא, היה הצינור במשקל 20 ק"ג, השיב, שהוא לא היה על הרשת שיצאה מהמדיח, אלא הוא לקח אותו כדי לסדר אותו על הרשת לפני השטיפה.

עדות זו עומדת בסתירה לעדותו קודם לכן במהלך החקירה, כאשר נשאל לגבי הצינור:

"ש. לגבי הצינור שהרמת באותו יום - זה צינור שהיה בתוך המדיח?

ת. זה צינור שעבר את השטיפה. הוצאתי את הרשת מהמדיח והתחלתי

להרגיש כאבים וכשהנחתי את הצינור כבר לא יכולתי..." (עמ' 6 לפרוטוקול).

9. איננו מקבלים גרסת התובע כי לא הבין את שנשאל ע"י החוקר.

התובע נשאל מס' רב של פעמים, כשאלה פתוחה, מה אירע ביום הפגיעה וכן נשאל מספר פעמים מה היה חריג או שונה באותו היום.

התובע חזר והשיב כי לא היה שום דבר חריג ביום הפגיעה.

רק לאחר שנדחתה תביעתו וקיבל ייצוג בהליך שבפנינו, הועלתה גרסת הרמתו של צינור כבד, גם לגביה נתגלו סתירות בעדותו כאמור לעיל, וכן הועלתה גרסה חדשה לחלוטין של עגלת המדיח שנתקעה.

ככל שהיה ממש בגרסה חדשה זו, הרי שתשובת התובע לחוקר, כי לא היה כל דבר חריג ביום האירוע, תמוהה עוד יותר, ובמיוחד משטען התובע כי רק לעיתים רחוקות עבד בעמדת השטיפה, לפרק זמן קצר, וכי רק מידי פעם באותם פעמים נדירות ממילא, העגלה הייתה נתקעת כפי שתיאר.

10. כבר נפסק, כי יש להעדיף את גרסתו הראשונה, הספונטנית, של התובע על פני גרסאות מאוחרות יותר המנסות להתאים את העובדות למצב המשפטי הרצוי.

תשובותיו הספונטניות הראשונות של התובע בתיאור מקום עבודתו הרגיל (הן בצביעה והן בשטיפה), ולהעדר כל אירוע חריג ושונה ביום האירוע, משקפות את שאירע באמת, ומועדפות על פני גרסאותיו המשופצות והמאוחרות שאינן מתיישבות עם גרסתו הראשונה ואף סותרות זו את זו, כפי שפורט לעיל.

11. לנוכח האמור, משלא הרים התובע הנטל להוכיח כי ביום הפגיעה נדרש למאמץ בלתי רגיל בעבודתו, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

12. לצדדים זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' אייר תשע"ו, (09 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.