זוהי תביעה לתשלום התמורה על-פי הסכם למתן שירותי תכנון ועיצוב דירה, שנחתם בין הצדדים.

טענות התובעת

1. התובעת הינה חברה העוסקת בעיצוב ואדריכלות פנים, ניהול פרויקטים ופיקוח בנייה למוסדות ולקוחות פרטיים. הנתבע היה לקוח של התובעת.
2. ביום 24.12.12 נחתם בין התובעת לנתבע הסכם עבודה לתכנון ועיצוב דירה ברח' עוזיאל 70 בירושלים. תמורת עבודות העיצוב והתכנון התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,500 ₪. בהסכם נקבע כי סכום של 3,000 ש"ח ישולם כמקדמה, סכום נוסף של 3,000 ₪ ישולם בהגשת התכניות הסופיות וסכום של 2,500 ₪ בסיום הליווי.
3. לאחר חתימת ההסכם, החלה התובעת בביצוע העבודה, אשר כללה, בין היתר, ביצוע מדידות והכנת תכניות וסקיצות. אדריכליות התובעת, ניצה ויוכי, השקיעו עשרות שעות עבודה בביצוע המדידות ובהכנת תכניות של האופציות לחלוקת החלל. לאחר שהנתבע קיבל את האופציות, ביקש לשנות את התכנון ולא לכלול בו את שטח המרפסת, מה שהצריך מהאדריכליות תכנון מחדש.
4. לאחר השקעה ניכרת בתכנון הפרויקט, התחרט הנתבע, וטען כי אינו מעוניין בעבודה. המחאה אחת שמסר הנתבע לתובעת ע"ס של 3,000 ₪ נפרעה, ואולם ההמחאה השנייה בוטלה, וזאת ללא הודעה מראש.
5. התובעת דרשה את תשלום שכרה מהנתבע, אך זה סרב לשלם, וטען כי לא נעשה דבר.
6. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את ההסכם עמה, לא שילם את מלוא התמורה עבור עבודות העיצוב והתכנון, ועל כן היא זכאית לתשלום יתרת התמורה על-פי ההסכם בסך של 5,500 ₪.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען כי ההסכם בין הצדדים כלל עשרה שלבים בביצוע העבודות, כאשר התובעת לא השלימה אף את השלב הראשון, שהוא הכנת אופציות לחלוקת החלל. שלב זה מסתיים רק עם חתימת הלקוח על האופציה שנבחרה על ידו, כאשר במקרה זה לא חתם הנתבע על האופציה כאמור. מעבר להכנת האופציות לחלוקת החלל, לא ביצעה התובעת דבר, ויתר השלבים בהסכם הכוללים את הכנת התכניות על יסוד האופציה שנבחרה, לא בוצעו.
2. הנתבע טוען, כי ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם פנה למנהלת התובעת וביקש לבטלו, וזאת על רקע ההחלטה שלא לבצע שיפוץ בדירה. כאמור, בשלב זה אף לא הספיקה התובעת לבצע אף את הסעיף הראשון של תכנית העבודה במלואו, שכן הנתבע לא בחר באחת האופציות של חלוקת החלל. יתר סעיפי ההסכם לא בוצעו על ידי התובעת.
3. עוד טוען הנתבע, כי סכום התמורה עליו סוכם בהסכם הינו 6,000 ₪, שכן הוסכם כי אינו מעוניין בעבודות ליווי. מתוך הסכום הכולל שילם הנתבע סכום של 3,000 ₪, שהוא 50% מסכום התמורה, אף כי הנתבעת ביצעה 5% מהעבודות המפורטות בהסכם.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי ביום 24.12.12 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם למתן שירותי תכנון ועיצוב עבור הדירה ברח' עוזיאל 70 בירושלים. בהסכם זה התחייבה התובעת להכין תכניות חלוקת חלל לדירה הכוללות: מספר אופציות לחלוקת חלל; תכנית בנייה והריסה; תכנית סימוני אינסטלציה; תכנית סימוני חלל; תכנית מיקום רהיטים; תכנית מפתחים וחלונות ; תכניות עבודה לקבלן; תכניות מטבח כלליות ; תכניות גבס; תכניות מיזוג אוויר (נספח א' לכתב התביעה).
2. בהסכם זה נקבע כי המחיר הינו 120 ש"ח למטר, וכי התשלום יבוצע באופן הבא: 3,000 ₪ מקדמה בהזמנת העבודה; 3,000 ₪ בהגשת תכניות סופיות ו-2,500 ₪ בסיום הליווי. במועד החתימה על ההסכם שילם הנתבע לתובעת מקדמה בסכום של 3,000 ₪, ומסר המחאה נוספת בסכום של 3,000 ₪, אשר בהמשך בוטלה על ידו.
3. אין מחלוקת כי זמן מה לאחר חתימת ההסכם, הודיע הנתבע לתובעת על ביטולו, בטענה שאחיו, שהינו בעל הדירה, חזר בו מהחלטתו לערוך שיפוץ בדירה.
4. השאלות הטעונות הכרעה בתביעה זו: האם עומדת לתובעת הזכות לקבלת יתרת התמורה שנקבעה בהסכם, ואם כן, מהו סכום התמורה שהתחייב הנתבע לשלם על-פי ההסכם.
5. ראשית, אקדים ואומר, כי התביעה היא תביעה לפיצויי קיום. כך, אין מחלוקת כי התובעת היתה נכונה להשלים את הכנת התכניות על-פי ההסכם, אך הנתבע הוא שהודיע על ביטולו. מכאן, שהשאלה האם עומדת לתובעת הזכות לקבלת פיצויי קיום נגזרת מהשאלה האם עמדה לנתבע הזכות לביטולו של ההסכם עם התובעת. כך, אם לא היתה לנתבע עילה לביטול ההסכם, הרי שביטול ההסכם על ידי הנתבע מהווה הפרה של ההסכם, ועל כן עומדת לתובעת הזכות לפיצויי קיום, היינו לתשלום יתרת התמורה.
6. הנתבע העיד כי ביטל את ההסכם עם התובעת, שכן אחיו חזר בו מהחלטתו לבצע עבודות שיפוץ בדירה נשוא התביעה, ועל כן לא היה צורך בעבודות התכנון והעיצוב.
7. ואולם, אין ספק שהחלטתו של הנתבע כי אין לו צורך עוד בשירותי העיצוב והתכנון על-פי ההסכם אינה עילה לביטולו. כך, מדובר בהחלטה של הנתבע, שאין לה קשר לתובעת, והיא אינה מקימה זכות לביטול ההסכם על-פי דין.
8. הנתבע מוסיף וטוען, כי הואיל ופנה לתובעת ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם והואיל והתובעת ביצעה רק את השלב הראשון על-פי ההסכם, שהוא שלב אחד מבין עשרה שלבים, הרי שלא עומדת לתובעת הזכות לקבלת מלוא התמורה.
9. דין הטענה להידחות. ראשית, הנתבע לא הציג ראיה כי פנה לתובעת בבקשה לביטול ההסכם בחלוף מספר ימים, כאשר הנטל להוכחת הטענה מוטל על הנתבע.
10. מנגד טענה אדריכלית התובעת, הגב' ניצה לייבוביץ (להלן: "ניצה") בתצהירה, כי הנתבע הודיע כי הוא חוזר בו מן ההסכם רק בחלוף שלושה שבועות ממועד החתימה, וגרסתה לא נסתרה בחקירתה הנגדית.
11. שנית, ניצה העידה כי היתה נכונה להשלים את ביצוע מלוא העבודה על-פי ההסכם, כאשר לאחר הכנת 11 תכניות לאפשרויות חלוקת החלל בדירה, היה על הנתבע לבחור את האפשרות העדיפה עליו, על מנת שתוכל להמשיך בהכנת יתר התכניות, אך הנתבע לא עשה כן והודיע על ביטול ההסכם, ועל כן נבצר ממה להשלים את הכנת יתר התכניות (עמד 5 לפרוטוקול ש' 23 – 24, עמ' 6 לפרוטוקול ש' 12, עמ' 6 לפרוטוקול ש' 15 - 16).
12. שלישית, ניצה העידה כי הכנת התכניות לגבי האופציות לחלוקת החלל היא עיקר העבודה, ומהווה כ-70% מהעבודות, שכן לאחר בחירת האופציה המועדפת, יתר התכניות מבוססות עליה. במקרה זה העידה ניצה כי הכינה 11 תכניות אפשריות לחלוקת החלל, עליהן עבדה משך שבועיים ימים. יצוין, כי תכניות אלה צורפו לכתב התביעה. עדותה של ניצה לא נסתרה בחקירתה ואני מוצאת מקום לקבלה כמהימנה.
13. טענה נוספת שהעלה הנתבע הוא, כי מדובר בהסכם המחולק לשלבים, כאשר עבור כל שלב בהסכם נקבע סכום התמורה, ועל כן עמדה לו הזכות להודיע על סיומו של ההסכם בכל שלב, לפי בחירתו או בכל עת שיחפוץ, ועליו לשלם את התמורה שנקבעה עבור העבודות שבוצעו עד לאותו שלב.
14. איני מקבלת טענה זו. ראשית, טענת התובע, אינה מתיישבת עם לשון ההסכם עצמו בו צוין כי התמורה הכוללת מחושבת לפי 120 ₪, וכי החלוקה לתשלומים מופיעה תחת הכותרת "אופן התשלום". בהסכם בין הצדדים לא צוין מהו הסכום שישולם עבור כל אחד מהשלבים בביצוע העבודות, והעובדה כי הוסכם בין הצדדים, כי התמורה תשולם במספר תשלומים, בהתאם להתקדמות העבודות, אינה הופכת את ההסכם לכזה בו רשאי הנתבע להודיע על סיומו בכל אחד מן השלבים, ולשלם את התמורה בגין העבודות שבוצעו עד לאותו שלב.
15. בעניין זה העידה ניצה, כי התמורה חושבה כסכום כולל לפי שטח הדירה, וכי התמורה הכוללת חולקה לשלושה תשלומים, רק לצורך קביעת מועדי התשלום. עדותה של ניצה היא הגיונית ומתיישבת עם לשון ההסכם, בו צוין: אופן התשלום" ואז מופיעה החלוקה בהתאם למועדי התשלום.
16. גם טענת הנתבע, כי הוא רשאי להודיע על סיומו של ההסכם בכל שלב לפי בחירתו אינה מתיישבת עם התכלית הכללית של דיני החוזים, לפיה הסכמים יש לקיים.
17. לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבע כי התובעת אינה זכאית לקבלת יתרת התמורה משהשלימה רק שלב אחד בהכנת התכניות, שכן הנתבע הוא שהפר את ההסכם בין הצדדים משהודיע באופן חד צדדי על ביטולו, מבלי שקמה לו עילה בדין לעשות כן. בהתנהגותו סיכל הנתבע את המשך הכנת התכניות ומתן השירותים על ידי התובעת, שכן לא הודיע לתובעת באיזו אפשרות מבין האפשרות לחלוקת החל בדירה הוא בוחר. על כן זכאית התובעת לקבלת מלוא התמורה על-פי ההסכם.
18. כעת אעבור לדון בשאלה מהו סכום התמורה שנקבעה בהסכם. בהסכם שנחתם בין הצדדים (נספח' א' לכתב התביעה) נקבע כי המחיר הינו 120 ₪ למטר. כן נקבע, כי סכום של 3,000 ₪ ישולם כמקדמה במעמד הזמנת העבודה, סכום של 3,000 ₪ ישולם בהגשת תכניות סופיות וסכום של 2,500 ₪ ישולם בסיום הליווי. מכאן שסכום התמורה הכולל על-פי ההסכם הועמד על 8,500 ₪.
19. הנתבע טוען כי סכום התמורה הכולל על-פי ההסכם הוא 6,000 ₪ ₪, שכן הוסכם בין הצדדים כי הנתבע אינו מעוניין בעבודות הליווי, והראיה כי במועד חתימת ההסכם מסר שני שיקים ע"ס של 3,000 ₪ כל אחד.
20. מנגד טוענת התובעת, כי סכום התמורה נקבע על-פי שטח הדירה, 120 ש"ח למ"ר, והואיל ושטח הדירה הינו 70 מ"ר, נקבעה התמורה הכוללת בסך של 8,500 ₪. ניצה הכחישה בעדותה, כי הנתבע הודיע לה כי אינו מעוניין בביצוע עבודות הליווי.
21. מבין שתי גרסאות אלה, אני מעדיפה את גרסת התובעת. ראשית, גרסת התובעת נתמכת בבירור בהסכם שנחתם בין הצדדים. בהסכם זה נקבע כי סכום התמורה הכולל הינו 8,500 ₪, וכי יחושב לפי שטח הדירה, באופן שישולם 120 ₪ למ"ר. ניצה העידה כי באותה עת סברו כי שטח הדירה הינו 70 מ"ר, ועל כן בהתאם לכך נקבע סכום התמורה.
22. מנגד, הנתבע לא הציג ראיה התומכת בטענתו כי הוחלט שלא יבוצעו עבודות ליווי, ואם אכן הוסכם כי הנתבע יוותר על עבודות הליווי, הרי שלא ברור מדוע הדבר לא מצא את ביטויו בהסכם. אין בידי הנתבע ראיה על קיומה של הסכמה מאוחרת, לפיה הוסכם כי מסכום התמורה שנקבע בהסכם יופחת סך של 2,500 ₪.
23. על כן אני קובעת כי סכום התמורה שהתחייב הנתבע לשלם עבור העבודה הוא 8,500 ₪. הואיל והנתבע שילם לתובעת סכום של 3,000 ₪, הרי שעליו לשלם את היתרה בסכום של 5,500 ₪.
24. טענה נוספת שהעלה הנתבע היא שהתובעת השתהתה בהגשת תביעתה משך שנתיים, ועל כן אינה זכאית לקבלת התמורה. בנסיבות העניין אין מקום לקבל טענה זו. כך, ניצה הבהירה בעדותה כי תחילה הגישה את תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, אך אז התברר לה כי הואיל והתובעת היא חברה, היא אינה רשאית להגיש תביעה בית משפט לתביעות קטנות, ועל כן פנתה לעורך דין על מנת להגיש תביעה בבית משפט השלום. הסברה של ניצה הינו מניח את הדעת, בפרט כאשר אין מדובר בשיהוי כה ממושך בהגשת התביעה.
25. לפיכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 758 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר הצדדים.