1. עניינו של פסק דין זה הוא, תאונת דרכים אשר אירעה ביום 27.10.11 (להלן- התאונה) לתובעת בהיותה הולכת רגל. התובעת נפגעה מרכב (שהינו אוטובוס זעיר- מונית מ.ר 72-026-25 (להלן- הרכב)) בו נהג הנתבע 1.
2. תביעת התובעת סולקה במימון ביניים ע"י הנתבעות 2-3.
3. במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 15.5.19 אליו הגיעו כל הצדדים, הנתבעות 2-3 שילמו לתובעת סך של 395,755 ₪ לרבות שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה והוצאות משפט (להלן- סך הפשרה). בסך הפשרה נשאו הנתבעות 2-3 בשווה, כך שהנתבעת 2 שילמה: 197,877 ש"ח, ואילו הנתבעת 3 שילמה 197,878 ₪ (שקל אחד יותר מהנתבעת 2 ).
4. הנתבעים חלוקים ביניהם על פי מוטל עול פיצוי התובעת. פסק דין זה יעסוק בטענות הנתבעים בלבד בשאלת החבות .
5. פסק דין זה ידון בשאלה: האם הנתבע 1 (להלן- הנתבע) ידע כי בעת האירוע נשוא התובענה, רישיונו היה בפסילה. אם הנתבע ידע זאת, או שהיה עליו לדעת זאת, הרי שהנתבעת 2 שביטחה את הרכב בו נהג הנתבע ופגע עימו בתובעת, מופטרת מכיסוי ביטוחי לנהיגה זו ומחובתה לפצות את התובעת.
6. במידה ויוכח שהנתבע לא ידע כי רישיונו נשלל ממנו, וגם לא סביר שידע, הרי שיחול הכיסוי הביטוחי ע"י הנתבעת 2, והיא זו שתישא בעול פיצוי התובעת. במקרה זה, התביעה כנגד הנתבעת 3 תדחה.
7. אם יתברר שהנתבעת 2 מופטרת מהכיסוי הביטוחי, הרי שהנתבעת 3, היא זו שיוטל עליה מכח הדין, לכסות את מעשיו של הנתבע ועליה חובת פיצוי התובעת. במקרה זה, יש לבדוק האם הנתבעת 3 זכאית לקבל שיפוי מלא על התשלום ששילמה לתובעת, מאת הנתבע שהוא גם צ"ג 1.
8. צ"ג 2 לא התגונן בפני ההודעה שנשלחה אליו ע"י הנתבעת 3, והיא זכאית לקבל כנגדו פסק דין, בהתאם להכרעה בעניין החבות.
9. העד היחידי שהעיד בשאלה שבפנינו הוא הנתבע– צ"ג 1. אשר העיד ללא תצהיר, אלא בעדות ראשית. נסקור עתה את עדותו.

עדות הנתבע

1. לטענת הנתבע רק לאחר התאונה הנדונה, ובמהלך עדותו אודות התאונה במשטרה, התברר לו כי רישיונו נשלל "...יום אחרי הלכתי לתחנה בפתח תקווה, שמתי את העדות שם על התאונה, שמה אני הופתעתי שהשוטר אומר לי שיש לי איזה בעיה עם משרד הרישוי וצריך לבדוק...ותיגש לשם לבדוק איזה בעיה יש לך ברישיון, הלכתי למשרד הרישוי לבדוק זה המקצוע שלי הרישיון שלי, זה משהו שמאוד הדאיג אותי, והלכתי לבדוק. אני כל הזמן עבדתי נהג מונית כבר שמונה עשרה שנה עד היום אני נהג מונית. הלכתי למשרד רישוי יום אחרי אמרו לי שיש לי פסילה שהיה לי דיון בתל אביב ולא התייצבתי שם ואמרתי שאני לא קיבלתי בכלל זימון לדיון הזה ושפטו אותי לעשר שנים לשלילה, אמרתי שאני לא רצחתי מישהו איזה עבירה עשיתי. התקשרתי באותו יום לעורך דין ארז הוא במגדל המאה בתל אביב, אמרתי לו את הסיפור, אמר לי להגיע אליו וזו לא בעיה נגיש בקשה לביטול גזר הדין, אחרי שבועיים הוא ביטל את גזר הדין. הוא אמר לי ששלחו לי בדואר שהיה לי דיון, ואם שלחו לי הייתי נותן את זה לעורך דין אם הייתי מקבל ביד, הייתי מעביר את זה לעורך דין, הבעיה שלנו בדואר. העורך דין ביטל את גזר הדין, וניהלנו את התיק אחרי זה הוא סיים לי את זה אחרי שנתיים את הדיון הזה. המשכתי לעבוד, נתנו לי את הרישיון החזירו לי את הרישיון המשכתי לעבוד עד שהיה העונש של התאונה במעבר החצייה וזה הכל. " (עמוד 12 ש' 22-34 וכן עמוד 13 ש' 1-2 ).
2. הנתבע הציג במהלך הדיון את רשיונו דרך הסמרטפון שלו (לא את המקור). ניתן היה לראות שהרישיון הונפק ביום 23.3.10 והיה בתוקף עד 12.12.19 ( עמוד 13 18-20 ). ואולם הנתבע לא זכר מתי הוא קיבל את הרישיון שהוצג דרך הסמרטפון. "בעת התאונה היה לי נייר זמני כלומר רישיון זמני בגלל הקנסות" (שם, ש' 31 ). לטענת הנתבע, בעת חקירתו במשטרה לקחו לו את הרישיון שהיה לו ( שם, ש' 33 ), ונותר לו רישיון זמני (עמוד 14 ש' 12 ).
3. כאשר נשאל הנתבע מדוע הוא אמר שהוא מסר עדות במשטרה יום למחרת, אם העדות במשטרה אודות התאונה נשוא התובענה נמסרה ביום 28.11.11 כחודש לאחר התאונה, ענה הנתבע "אמרתי לך אני לא זוכר את הזמן, התכוונתי בסביבות." (עמוד 17 ש' 3 ).
4. הנתבע העיד, כי ההליך בו נפסל רישיונו היה ידוע לו (כאמור לטענתו, על הפסילה בפועל הוא לא שמע אלא לאחר התאונה), עו"ד בשם ג'לג'ולי טיפל בו, ואולם עורך דין זה "הגיש בקשות דחייה והוא לא הגיע לדיון ואני לא זוכר מה היה לי, הוא אדם קצת שיש לו רשלנות הוא רק רוצה כסף." (עמוד 17 ש' 7-8 ).
5. לאחר שהתברר לנתבע לטענתו כי רישיונו נפסל בהליך שייצג אותו עו"ד ג'לג'ולי, והוא לא ידע על כך, הוא הבין שעו"ד ג'לג'ולי לא ייצג אותו נאמנה, הוא כעס עליו ופנה לעו"ד רופא שיבטל את גזר הדין "כבר היה נתק בינינו החלפתי עורך דין, כעסתי עליו למה הוא לא הלך לבית המשפט, וגרמת לי נזק" (שם, ש' 28-29, וכן עמוד 18 ש' 7-10 ).
6. ואולם הנתבע העיד, כי גם לאחר הייצוג הכושל של עו"ד ג'לג'ולי בתיק התעבורה הוא המשיך לשכור את שירותיו בעניינים אחרים. לטענתו הייצוג היה במחיר נמוך "מעין פיצוי" (עמוד 18 ש' 27 ).
7. הנתבע העיד, כי לאחר שקיבל את השלילה המופחתת ע"י עורך דין רופא, הוא לא נהג ברכב, אלא הפקיד את הרישיון. הוא עבר לעבוד בבניין ולא במונית "אסור לנהוג בעת שלילה אני יודע שזה אסור." (עמוד 24 ש' 14-17 ).
8. בעניין משלוח הפסילה לכתובתו בכפר קאסם ת.ד 1117 העיד הנתבע כי הדואר הוא של אביו, אבל כשנשאל להיכן שולחים לו את הדואר ענה: "בדרך כלל 1117" (עמוד 13 ש' 6 ) הנתבע המשיך וענה "לא כל דבר מגיע אלי. לכל המשפחה, זה לפעמים מגיע נייר אבל אני לא מקבל ביד, זה עובר בין האחים והאחיות." (שם, ש' 6-7 ).

התובע טען כי על תיבת הדואר שלו ישנם 50 אנשים (שם, ש' 11 וכן עמוד 24 ש' 28 ).

סקירת המסמכים הקשורים לנתבע

1. הנתבעת היה מעורב בהליכים משפטיים- תעבורתיים רבים. אסקור עתה את אלו הרלבנטיים להליך זה.

תיק פ"ל 1396/08 – בית משפט לתעבורה בת"א

1. הוגש כתב אישום כנגד הנתבע, אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה. נטען בכתב האישום כי הנאשם ביום 7.12.05 נפסל מלהחזיק רישיון למשך 5 חודשים. הנאשם ידע על פסילה זו, והפקיד את רישיונו בבית המשפט ביום 29.1.06, אך למרות זאת נהג ביום 7.6.06 בעוד הפסילה בתוקף.
2. ביום 14.1.10 הנתבע באמצעות עורך דינו עו"ד ג'לג'ולי הודה בכתב האישום (ישנה בתיק חזרה מכפירה והודאה גם מיום 16.11.09 ). נקבעה ישיבת טיעונים לעונש ליום 23.2.10.
3. ביום 23.2.10, התקיימה ישיבת טיעונים לעונש. הנתבע או ב"כ לא התייצבו. צויין בפרוטוקול כי "הנאשם הוזמן לדיון היום". ניתן גזר דין כנגד הנתבע. במסגרת גזר הדין רישיונו נשלל ל- 10 שנים, והוטל עליו קנס כספי.
4. גזר הדין נשלח לנתבע עם אישור מסירה ביום 30.3.10 לכתובת ת.ד 1117 כפר קאסם, ואולם דבר הדואר "לא נדרש".
5. התאונה נשוא תובענה זו התרחשה ביום 27.10.11, ביום זה היה הנתבע בשלילת רשיון.
6. בחקירתו של הנתבע, אודות תאונה זו שהתקיימה ביום 28.11.11, נשאל הנתבע האם הוא ידע שהוא היה בשלילת רישיון למשך 10 שנים, הוא ענה:

"לא ידעתי על הפסילה, אני מכיר את התיק, היו הרבה דחיות, עו"ד איהב ג'לג'ולי מטפל לי בתיק הזה, הוא היה מופיע בתיק הזה וגם בדחיות, כרגע אתה מודיע לי שאני בפסילה" (עמוד 3 לעדות ש' 50-52).

1. ביום 3.1.12 הגיש עו"ד ארז רופא בקשה לביטול גזר הדין. נטען בבקשה כי הנתבע שכר את שירותי עורך דין, והוא הסתמך על טיפולו בתיק. מכל מקום, הנתבע לא ידע על מועד הדיון בו נשפט בהעדר.
2. ביום 3.6.12 התקיימה ישיבת טיעונים לעונש בתיק זה. הנתבע הגיע להסדר טיעון עם המאשימה. בין היתר הוטלה עליו פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון למשך 11 חודשים.
3. הרישיון הופקד ע"י הנתבע ביום 11.9.12. האישור על הפקדת הרישיון נשלח למען הנתבע: ת.ד 1117 כפר קאסם (המען שצויין לעיל).

ת"פ 3823-10-14 בית משפט השלום בת"א

1. כתב האישום ייחס לנתבע מספר עבירות, בין היתר: נהיגה בזמן פסילה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזוייף, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והתחזות כאדם אחר בכוונה להונות.
2. נטען בכתב האישום כי ביום 3.12.09 נפסל רישיון הנהיגה של הנתבע לתקופה של שלושה חודשים, מהטעם ש"רישיון הנהיגה פקע יותר מ- 6 חודשים", וזאת במסגרת תיק תעבורה 36760/09 בית משפט לתעבורה ת"א. מניין ימי הפסילה החלו ביום 18.1.12, המועד בו הפקיד הנתבע את רישיון הנהיגה.
3. נטען בכתב האישום כי במועד שאינו ידוע אך העובר ליום 19.2.11, פנה הנתבע לאדם אחר וביקש ממנו כי יזייף עבורו בין היתר רישיון נהיגה ותעודת זהות, בכדי שאלו יאפשרו לו להמשיך ולנהוג בזמן פסילה. הנתבע מסר לאותו אחר את תמונתו.
4. נטען כי עובר ליום 19.2.11 זייף הנתבע באמצעות האחר את תעודת הזהות שלו, כך שהכילה פרטי שם של אדם אחר, אך עם תמונה הנחזית להיות שלו.
5. ביום 19.2.11 הזדהה הנתבע בפני שוטר עם ת"ז המזוייפת. השוטר בדק את הנתבע והתברר כי הוא נוהג בזמן פסילה (מיום 3.12.09 ).
6. הנתבע הורשע ביום 13.12.15 בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום זה.
7. במסגרת תיק זה, צורף תיק נוסף של הנתבע 3565-04-14 שגם בו הורשע הנתבע, בין היתר, בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, זיוף בכוונה לקבל דבר, נהיגה בזמן פסילה (למרות שהודע לו שהוא בפסילה) ושימוש במסמך מזוייף. המועד הרלבנטי לכתב אישום זה היה יום 6.12.12 , שאז הזדהה הנתבע בתעודת זהות וברישיון מזוייף.
8. גזר הדין בשני התיקים ניתן ביום 17.7.17. הוטל על הנתבע עונש מאסר שרוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס כספי ו- 30 חודשי פסילה.

ת.ד 6892-02-14 בית משפט לתעבורה פ"ת (מס' קודם: 3690-07-12 - ההליך נמחק לשם איתור)

1. הנתבעת הואשם בנסיבות האמורות בבסיס האירוע נשוא תובענה זו, באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חציה בבטחה וגרימת חבלה של ממש ובנהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש. הנתבע הורשע בתיק זה ביום 8.11.15. הוטל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר עך תנאי, קנס כספי ופסילת רישיון בפועל ל- 9 חודשים וכן שלילה על תנאי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל החומר הראייתי שהוגש בפניי, ולאחר ששמעתי את עדות הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי, ודין התביעה כנגד הנתבעת 3- להתקבל.
2. על הנתבעת 3 לפצות את התובעת.
3. במסגרת זו, זכאית הנתבעת 3 לשיפוי מאת הנתבע(הוא צ"ג 1 ) וצ"ג 2 על כל סכום אותו היא מחוייבת לשלם על פי פסק דין זה לתובעת. להלן נימוקיי.
4. כבר עתה אציין כי הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, אלא רק העיד בבית המשפט, כמו כן אציין כי סיכומי הנתבע 1, אשר הוגשו כחודש וחצי לאחר סיכומי הנתבעת 3, זהים להם מילולית, למעט מספר שינויי התאמה מועטים.

הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן- החוק)

1. בנדון שבפנינו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת 2 הוציאה תעודת ביטוח חובה לרכב החל מיום 15.8.11-31.7.12. מועד התאונה נמצא בתוך טווח זמנים זה.
2. על פי סעיף 2 (א) לחוק, נוהג ברכב מנועי, חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים, בה היה מעורב הרכב.
3. היה לנוהג ברכב שפגע בנפגע, פוליסה בהתאם לפקודת רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל- 1970 (להלן- הפקודה), הרי שלפי סעיף 3 (א) (1) לפקודה, פוליסה זו מבטחת את "בעל הרכב והנוהג בו- מפני חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו. לעניין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי"- כמשמעותם בחוק".
4. לטענת הנתבעת 2 (סעיף 6 לכתב ההגנה), הנתבע נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, מה שמוביל לביטול הכיסוי הביטוחי בהתאם לפוליסת ביטוח החובה שהוציאה הנתבעת 2 לרכב.
5. פוליסת ביטוח החובה שהוציאה הנתבעת 2 היא פוליסה תיקנית אשר הוצאה בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), תש"ע- 2010 (ולפיכך, מבחינת המועדים, פוליסה זו רלבנטית לתובענה זו).
6. סעיף 8 (א) לפוליסה התיקנית קובעת:

"רישיון נהיגה- מבטח פטור מחבותו לפי פוליסה זו, אם הנוהג ברכב לא היה בעל רישיון הנהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב המבוטח...לעניין סעיף קטן זה, לא יראו הפרה של תנאי מתנאי הרישיון הנהיגה, כנהיגה בלא רישיון נהיגה בר תוקף".

1. סעיף 7 לחוק דן במקרים, בהם נפגע בתאונת דרכים לא זכאי לכיסוי הביטוחי בהתאם לחוק. יצויין כי עסקינן בתביעת התובעת אשר נפגעה כהולכת רגל, ולא בתביעת הנתבע לפיצוי ניזקי גופו, כך שסעיף 7 בשלב זה רלבנטי רק לתביעת ניזקי גוף של התובעת, ואולם תהיה רלבנטיות לסעיף זה בהמשך תהליך הבדיקה.
2. סעיף 7 (3) לחוק שולל כיסוי ביטוחי מנפגע שנהג הרכב ללא רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה.
3. סעיף 7 (5) שולל כיסוי ביטוחי מנפגע שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו, לא כיסה את שימושו ברכב.
4. סעיף 12 (2) לחוק, מחייב את הנתבעת 3, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים בהתאם לחוק, אך אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת מספר סיבות. ס"ק (2) לסעיף זה דן במקרה הבא:

"אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה".

1. סעיף 9 מאפשר למי ששילם פיצויים בהתאם לחוק (במקרה שלנו הנתבעת 3) לחזור בתביעת חזרה כנגד:

" (1)   מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;

1. (2)   מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה".
2. לאחר סקירה קצרה זו של הוראות החוק הרלבנטיות, אגש עתה להכרעה בשאלות הטעונות הכרעה.

האם הוכח שהנתבעת 2 לא ביטחה את חבות הנתבע?

1. התשובה לכך חיובית.
2. הנתבעת 2 הכחישה בכתב הגנתה (סעיף 6 ) את הכיסוי הביטוחי וטענה, כי הנתבע נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף.
3. בהודעה מיום 30.4.15 טענה הנתבעת 2 , כי היא כופרת בכיסוי הביטוחי.
4. איני נכנס לשאלה על מי נטל ההוכחה להוכיח את שלילת הכיסוי הביטוחי, האם על הנתבע להוכיח כי רישיון הנהיגה שלו היה בתוקף, או שמא על הנתבעת 2 להוכיח כי רישיון הנהיגה של הנתבע לא היה בתוקף, מה ששולל את הכיסוי הביטוחי, וזאת מעת שהנתבעת 2 לא מתנערת מעצם הוצאת הפוליסה, וכידוע בדיני הביטוח (כגון: ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פ"ד מ"ז (5) 661. אך יעויין מאידך גם בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה, פ"ד מ"ז (1) 837, עמודים 864-865, עמדת כב' הש' גולדברג. הדיונים שם הם בענייני רכוש), על מבטחת הטוענת לחריג המחריג את הכיסוי הביטוחי שנתנה, להוכיח חריג זה.
5. וכל זאת, מכיוון שבנדון שבפנינו, הנתבעת 2 (ולא רק היא) סיפקה ראיות שמהם ניתן ללמוד על כך שלא היה לנתבע רישיון נהיגה בר תוקף בעת קרות האירוע נשוא התובענה, והוא ידע מכך או שהוא היה אמור לדעת מכך (על ידיעת הנתבע- להלן).
6. מכיוון שהפוליסה התיקנית הינה "דין", הרי שאין כל מניעה לנתבעת 2 להוכיח חריגים ממנה ולהסתמך עליה, גם אם הפוליסה גופה לא מוגשת. בנדון שבפנינו, הפוליסה של הנתבעת 2 הוגשה, למעלה מן הצורך, במסגרת סיכומי התשובה.
7. אין כל ספק כי בעת קרות התאונה רישיון הנתבע לא היה בתוקף.
8. הרישיון לא היה בתוקף "פעמיים".
9. פעם ראשונה במסגרת תיק פ"ל 1396/08.
10. במסגרת תיק זה ביום 23.2.10 התקיימה ישיבת טיעונים לעונש, לישיבה זו לא התייצב הנתבע או ב"כ. מועד ישיבה זו נקבע ביום 14.1.10 בנוכחות ב"כ הנתבע עו"ד ג'לג'ולי. בישיבה זו נשלל רישיונו של הנתבע למשך 10 שנים, כך שללא ספק, ביום התאונה, רישיון הנתבע לא היה בתוקף.
11. פעם שניה היה במסגרת תיק תיק תעבורה 36760/09 בית משפט לתעבורה ת"א. נטען בכתב האישום מסגרת תיק זה כי ביום 3.12.09 נפסל רישיון הנהיגה של הנתבע לתקופה של שלושה חודשים, מהטעם ש"רישיון הנהיגה פקע יותר מ- 6 חודשים". הרישיון הופקד במסגרת שלילה זו רק ביום 18.1.12, כך שגם מטעם זה, במועד התאונה, רישיון הנהיגה של התובע לא היה בתוקף.
12. על פי הפוליסה התיקנית, הכיסוי הביטוחי במצב זה לא חל.
13. ניתן עתה לבדוק האם התובע ידע על שלילה זו.

ידיעת הנתבע על שלילת הרישיון

1. אני קובע כי הוכחה ידיעת הנתבע על כך שרישיונו נשלל. הגעתי למסקנה זו ממספר טעמים, אותם אפרט עתה.

הטעם הראשון

1. על פי החזקות המשפטיות שיובאו עתה, יש לומר כי בוצעה מסירה של גזר הדין עם השלילה בתיק 1396/08 למענו של הנתבע, כך שהוא ידע על השלילה.
2. בסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) אנו קוראים כך:

"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברשיון רכב וכל עוד הפסילה בתוקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו, או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני הענשים כאחד.".

1. הסעיף דורש כי דבר השלילה צריך להיות "מודע" לבעל הרישיון.
2. על פי אישור המסירה בתיק 1396/08, גזר הדין מיום 23.2.10 נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 30.3.10 לכתובת הנתבע: ת.ד 1117 כפר קאסם. צויין באישור המסירה כי המסמך "לא נדרש".
3. האם משמעות הדבר כי בוצעה מסירה כדין לנתבע?
4. סעיף 239 ב לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 קובע כך:

"לעניין עבירה של נהיגה בזמן פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה בלבד, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נשלחה הודעה על גזר דין שבו הוטלה הפסילה או הודעה על ההחלטה בדבר הפסילה עד תום ההליכים בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין, וכאילו הודע לנמען על הפסילה לפי סעיף 67 האמור גם בלא חתימה על אישור מסירה כאמור בסעיף 237, אף אם לא התקיימו הוראות סעיף 237(ג), זולת אם הוכיח הנאשם כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

1. בעניין ע"א 7602/06 עיזבון חאדג'ג ואח' נ' מלכה (פורסם בנבו, פס"ד מיום 11.10.11. להלן- עניין חאדג'ג ), דן בית המשפט בדרך מתן ההודעה שיש למסור למי שרישיונו נשלל או הותלה, בהתאם לשיטת הניקוד:

"סעיף 67 לפקודת התעבורה מדבר מפורשות באדם "שהודע לו" כי הוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. הפסיקה פירשה את התיבה "מי שהודע לו" ככזו המחייבת מתן הודעה של ממש לנהג אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל (ראו: רע"פ 729/92 שיטרית נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 873 (1992);ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ([פורסם בנבו], 20.6.2007)... כן הוטעם בפסיקה כי פסילה שלא בפני הנהג נכנסת לתוקפה רק מיום שהודע לו הדבר (ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 6.10.2005). בהיעדר הודעה, אין עבירה, והדברים מובנים".

1. האם חובת היידוע רלבנטית גם בהליך אזרחי?
2. בעניין עיזבון חאדג'ג ענה כל כך בית המשפט בחיוב:

"ואכן, מדובר בעיצום חריף: מי שהחליט כי חרף פסילת רישיונו הוא ימשיך לנהוג, וגרם לתאונה, חשוף כאמור לכך שהוא ייאלץ לשאת מכיסו – בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים. טרם השתת תוצאה שכזו, מובן שהנהג חייב להיות ער לכך שהתיישבותו בכסא הנהג עלולה להיות בעלת השלכות כה דרמטיות".

1. וכיצד יש לידע את מי שרישיונו הותלה מחמת צבירת נקודות בהתאם לשיטת הניקוד?
2. התשובה: בדואר רשום.
3. תקנה 550 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 הדנה בהודעה של התליית רישיון בשל שיטת הניקוד, קובעת כך:

"צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו. היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו. ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו".

1. ומה דינו של דבר דואר שנשלח בדואר רשום מבחינת חזקת מסירתו?
2. סעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע כך:

"מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת –

(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;

(2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר.

1. בעניין חאדג'ג' העיר בית המשפט לעניין החזקה הקבועה בסעיף 57 ג לפקודת הראיות:

"עוד אטעים כי אינני רואה מניעה עקרונית לשימוש בחזקה האמורה בסעיף57 ג לפקודת הראיות, כאשר החלטת פסילה נשלחה בדואר רשום, כאשר יש מידע על משלוח ההודעה הספציפית, גם מקום שאין חזקה סטטוטורית מפורשת בתקנות התעבורה (דוגמת זו שבתקנות214, 233 (ב) או 550 (ב) לתקנות). הווה אומר: בעל רישיון שנמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, יוחזק כמי שקיבלו. השוו: ע"א 618/74 פאעור נ' קמיל, פ"ד כ"ט (2) 682, 687 (1975)." (הדגשה לא במקור).

1. נציין כי בעניין חאדג'ג' בית המשפט העיר, שמשעה שדבר הדואר הרשום לא הגיע ליעדו, על הרשות לשקול דרכים נוספות ליידוע האזרח בדבר שלילת רישיונו. ואולם זה בעיקר נכון כאשר מתברר שהדואר חזר מהטעם של "לא ידוע במען", בניגוד למצב שבפנינו, כי הדואר חזר מטעם של "לא נדרש", היינו שהכתובת נכונה, אך דבר הדואר לא נאסף.
2. לטעמי אין להבדיל בין תוצאת משלוח דבר דואר באמצעות דואר רשום בענייני התליה (שם יש חובה סטטורית למשלוח דואר רשום), לבין תוצאת משלוח דואר רשום של הודעת פסילה ע"י בית המשפט. משלוח דואר רשום נותן אינדיקציה ומעקב כי דבר הדואר הגיעה ליעדו.
3. לסיכום: על פי הפסיקה עולה כי משלוח מכתב בדואר רשום, זוהי אינדיקציה טובה לכך שהדואר התקבל אצל הנתבע, בוודאי הדבר נכון כאשר אין אינדיקציה שהכתובת שגויה.
4. ובענייננו.
5. הודעת הפסילה נשלחה לכתובת ת.ד 1117 כפר קאסם.
6. הנתבע העיד כי בדרך כלל שולחים לו דואר לת.ד 1117 כפר קאסם (עמוד 13 ש' 6 ) כתובת זו היא של אביו ו"לא כל דבר מגיע אלי...לפעמים מגיע נייר אבל אני לא מקבל ביד, זה עובר בין האחים והאחיות" (שם, ש' 6-7 וגם עד ש' 14 וכן עמוד 24 ש' 28 ).
7. ודוק: הנתבע לא טען כי המדובר בכתובת שגויה לחלוטין, הוא הודה כי זו כתובתו, ושהמדובר בכתובת משפחתית אליה נשלח כל הדואר שלו, הוא גם הודה ש"לפעמים מגיע נייר" אשר עובר בין האחים והאחיות, כלומר הדואר מתקבל.
8. אין בטענה זו בכדי לסתור את חזקת הקבלה של הדואר שנשלח לכתובתו בדואר רשום. לא זו הדרך להוכיח כי הדואר לא הגיע אליו "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה" (סעיף 239 ב לחסד"פ).
9. לו דברי הדואר לא מגיעים ליעדם בבית משפחת התובע בצורה נאותה, על הנתבע היה לדאוג לעניין בתוך ביתו ומשפחתו פנימה, ולשפר את דרכי ההגעה של דברי הדואר בתוך המשפחה, אחר שהוכח כי הדואר כן הגיע ליעדו הנכון.
10. וגם זאת: כתובת הנתבע: ת.ד 1117 כפר קאסם היא כתובת אליה נשלחו לאורך שנים כתבי בי דין לנתבע.
11. כתב האישום בתיק 1396/08 נשלח לכתובת זו והגיע לנתבע. העובדה שתיק זה התנהל, כאמור לעיל בייצוגו של עו"ד ג'לג'ולי. ההודעה על הפקדת רישיון הנהיגה במסגרת תיק זה נשלחה לכתובת זו ביום 11.9.12.
12. כתב האישום בתיק 3823-10-14 אשר הוגש ביום 28.9.14 נשלח אף הוא לכתובת זו. אין אינדיקציה שהוא לא התקבל אצל הנאשם, להיפך: הדיון התקיים והנאשם הורשע- משמע המשלוח לכתובת זו- מגיע ליעדו.
13. מכאן שלאורך שנים נשלחו לכתובת זו כתבי בי דין אשר הגיעו ליעדם, מכאן אני מסיק, בצירוף החזקות המשפטיות שפורטו לעיל, שגם ההודעה על שלילת הרישיון מיום 23.2.10 התקבלה אצל הנתבע, והוא ידע מכך, או אמור היה לדעת מכך.
14. אעיר כי הוצג בפניי גליונות ההרשעות בתחום התעבורה של הנתבע בין השנים 1998-2011 המדובר ב- 41 הרשעות, 38 הרשעות בטרם ההרשעה בעניין הפסילה מ-2/10. בין ההרשעות ניתן למנות את העבירות הבאות: מהירות מופרזת, הסעת נוסעים ללא חגורה מאחור, חוסר ביטוח, חוסר רישיון רכב, נסיעה ברכב לא תקין שלא נאסר בשימוש, אי מתן אפשרות להשלים חציה בבטחה, סטיה מנתיב נסיעה, פקיעת רישיון רכב, נהיגה משמאל לקו הפרדה ועוד.
15. הנתבע ידע שמתנהל נגדו הליך משפטי, דווקא לאור עברו התעבורתי המכביד, היה עליו להיות ער יותר להליך המשפטי בעניינו, ולהיות בקשר עם עורך דינו בעניין תוצאות ההליך, ולא להתעלם ממנו (יעויין בעניין דומה: עפ"ת 7923-09-11 מד"י נ' לוי, [פורסם בנבו], 25.1.12 ).

טעם שני

1. הנתבע נאשם במסגרת ת"פ 3823-10-14 כי עובר לתאריך 19.2.11, היינו כ- 8 חודשים בטרם האירוע נשוא תובענה זו, הוא ביקש מאדם אחר כי יזייף עבורו רישיון נהיגה ותעודת זהות. ביום 19.2.11 הציג הנתבע תעודת זהות מזוייפת לשוטר שבדק אותו. צויין בכתב האישום כי השוטר גילה כי הנאשם מתחזה וכן כי הוא נוהג בזמן פסילה מיום 3.12.09.
2. הנתבע הודה בעבירות אלו של נהיגה בפסילה, זיוף, שימוש במסמך מזוייף ועוד, ביום 13.12.15. עובדות כתב האישום לא תוקנו. הנאשם הודה בהן.
3. משמעות הדבר, כי כ- 8 חודשים בטרם האירוע נשוא התובענה, "התאמץ" הנתבע שיהיה בידו רישיון נהיגה מזוייף. מדוע? הרי יש בידו רישיון תקין כטענתו?
4. אין זאת אלא שיש בידינו אינדיקציה נוספת לכך שהנתבע ידע לפחות 8 חודשים עובר לארוע נשוא התובענה שאין בידיו רישיון בר תוקף (שכן רישיונו נשלל) והוא "שאף" להשיג באמצעות זיוף רישיון שיאפשר לו נהיגה ברכבו.
5. יודגש כי על פי כתב האישום הנ"ל, השוטר גילה ביום 19.2.11 בעת שתפס את הנתבע, כי רישיונו של הנתבע נפסל (סעיף 4 ג). הנתבע הודה גם בסעיף זה, כלומר הוא ידע כבר בשלב זה כי הוא נוהג בפסילה.

טעם שלישי

1. הנתבע המשיך להיות מיוצג ע"י עו"ד ג'לג'ולי גם בהליכים המאוחרים (לדוגמא, גם בהליך 3823-10-14 מיום 13.12.15). לטענת הנתבע, הפסילה מיום 23.2.10 אשר "סיבכה" אותו בשלילה עליה לא ידע בנהיגה בתיק זה, התרחשה כתוצאה מטיפול לקוי של עו"ד ג'לג'ולי (איני קובע כמובן שכך הדבר- הכל לשיטת הנתבע), שלא הגיע לדיון ובוודאי שלא דיווח לו על השלילה.
2. אם כך, כיצד הוא שוכר שוב את שירותיו של עו"ד ג'לג'ולי להליכים באותו תחום (עבירות תעבורה). הנתבע העיד כי עו"ד ג'לג'ולי ייצג אותו במחיר נמוך כמעין פיצוי, על המחדלים שלו, ואולם ניתן להשקיף על מערכת יחסים זו, בדרך אחרת: הנתבע בטח בעו"ד ג'לג'ולי, ולא היו לו טענות כלפיו, גם לא בעניין השלילה מ- 2/10.
3. טעם זה מעלה אפשרות נוספת לאי קבלת טענות הנתבע, המצטרף ליתר הטעמים.

טעם רביעי

1. עדותו של הנתבע הייתה רצופה באי דיוקים, שמקשים את קבלתה. אסקור חלק מהם.
2. הנתבע העיד כי יום לאחר התאונה נשוא התובענה הוא מסר עדות במשטרה (עמוד 15 ש' 23-24 ), בפועל הוא מסר את העדות כחודש לאחר התאונה (ביום 28.11.11 ).
3. הנתבע העיד כי המשטרה הפנתה אותו למשרד הרישוי לברר מה הבעיה עם הרשיון, אך לא הסבירו לו מה הבעיה. הוא ידע על השלילה של 10 שנים רק ממשרד הרישוי (שם, ש' 30 ועמוד 16 ש' 16 ), עיון בעדותו במשטרה מורה כי החוקר הבהיר לו במפורש בעת חקירתו כי רישיונו נפסל למשך 10 שנים.
4. הנתבע העיד כי הוא לא הורשע הנהיגה בעת פסילה (עמוד 23 ש' 13 ), הפירוט לעיל סותר זאת.
5. אציין כי הנתבע נמנע מלהציג לתיק את רישיונו המצוי אצלו (יעויין בהחלטתי מפרוטוקול הדיון עמוד 25 ש' 13-14 ).
6. ולסיום: לאחר שעונשו של הנתבע קוצר מ- 10 שנות פסילה ל- 11 חודשים במסגרת תיק 1396/08 ורישיונו הופקד ביום 11.9.12, הנתבע שוב התחזה לאחר והשתמש בתעודת זהות וברישיון מזוייף ביום 6.12.12. הנתבע הורשע על נסיבות אלו במסגרת תיק 3565-04-14 (עמוד 21 לגזר הדין מיום 17.7.17 ש' 4-7 בתיק הראשי: 3823-10-14).

דומה שאין לצורך להכביר במילים, עד כמה עובדה זו, פוגעת אף היא במהימנותו של הנתבע.

1. הנתבע יכול היה להביא כעד את עו"ד ג'לג'ולי שיתמוך בגרסתו כי הוא לא הודיע לנתבע אודות הפסילה. הנתבע לא הביא כל עוד נוסף שיתמוך בעדותו, כך שהלכה למעשה בפנינו עדות יחידה של בעל דין המצריכה הנמקה בכדי לקבלה, ומאידך הימנעות הנתבע להביא עד נוסף שיתמוך בעדותו פועלת לרעתו.
2. לא מצאתי כי יש ממש בטענת הנתבעת 3 כי הפחתת עונש השלילה של הנתבע בהליך 1396/08 מ- 10 שנים ל- 11 חודשים, וההוראה להפקיד את הרישיון עד ליום 1.9.12 (לאחר התאונה נשוא תובענה זו) מביאה לתוצאה משפטית שונה מבחינת שאלת ההמצאה והידיעה של הנתבע, וקביעה כי הנתבע לא ידע על השלילה מ- 2/10.
3. לאחר שהתקיים דיון בבקשה לביטול גזר הדין, בית המשפט מצא להתחשב באורך השלילה וכך הוא הורה. בהתאם לכך נקבע מועד הפקדה חדש. זה הרקע דרכו יש לבחון את שינוי גזר הדין, ואין לו כל קשר והשפעה על שאלת הידיעה של הנתבע את קבלת השלילה מ- 2/10.
4. לאור המקובץ, אני קובע כי אין כל מקום לקבל את עדות הנתבע, כי בעת מועד התאונה השניה הוא לא ידע כי הוא נמצא בשלילה.
5. הוכח בפניי ברמה המספיקה למשפט אזרחי, כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי בעת נהיגתו בעת האירוע נשוא התובענה, רישיונו נפסל ממנו, והוא היה בשלילה.

סיכום- תביעה ראשית

1. בנסיבות אלו, הכיסוי הביטוחי של הנתבעת 2 נשלל- ולפיכך התביעה כנגדה נדחית.
2. בהינתן זאת, על הנתבעת 3 לפצות את התובעת.
3. במסגרת מימון הביניים שולם לתובעת ע"י הנתבעות 2-3 סך כולל של 395,755 ₪. כל נתבעת נשאה במחצית מסכום זה.
4. לאור התוצאה אליה הגעתי עתה, על הנתבעת 3 להשיב לנתבעת 2 את הסך של 197,877 ₪, כאשר סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום התשלום לתובעת ע"י הנתבעת 2 ועד ליום הפירעון המלא בפועל.
5. כמו כן תשלם הנתבעת 3 לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

הליכי צ"ג

1. לנתבעת 3 זכות חזרה כלפי צדדי ג', בהתאם לסעיף 9 לחוק.
2. על פי הש' ריבלין בספרו, "תאונת הדרכים" (מפורסם בנו), הנתבעת 3 יכולה לחזור כלפי מתיר השימוש וכלפי המשתמש בהעדר ביטוח מכח סעיף 9 (א) ( 2) לחוק (עמוד 543-544 ).
3. החזרה של קרנית כנגד הנתבע- המשתמש היא ללא צורך בהוכחת רשלנותו (ריבלין, שם עמוד 542).
4. וכך סוכמה ההלכה בע"א 483/84 קרנית נ' עוזי אברהם, פ"ד מא(4) 754 (1987) "עדיף עלי הפירוש המצמצם (חזרת קרנית בהתאם לאחריות מוחלטת ולא בהתאם לפקנ"ז- י"ב). הוא מגשים את מטרת המחוקק בכך שאינו מחזיר אותנו "לקן הצרעות" של בירור השאלה של האחריות לתאונה על-פי הפקודה. הוא מתיישב עם לשון החוק. הוא מונע תוצאות אבסורדיות. הוא עושה צדק בין האחראים לפי החוק לבין עצמם. העובדה, שהוא מאפשר לקרנית לזכות בחזרה מלאה, גם היא מטרה רצויה, העולה בקנה אחד עם מטרתו של החוק."
5. לעומת זאת החזרה כנגד מתיר השימוש תלויה בהוכחת אשם.

"לקרנית אמנם עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב, אולם אין זו זכות מוחלטת. הזכות מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש...היתה נגועה באשם...יסוד האשם, שמצדיק את הפקעת זכותו לפיצויים של מתיר השימוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא אשר מצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו".

(ע"א 7580/03 קרנית נ' צורדקר [פורסם בנבו] (18.1.2007))."

1. אשר על כן, זכאית הנתבעת 3 לשיפוי מלא מאת צ"ג 1 - הנתבע , אודות כל סכום שתיאלץ לשלם לתובעת בהתאם לפסק דין זה, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 5,000 ₪ והוצאות משפט.
2. באשר לצ"ג 2.
3. ההודעה כנגדו הוגשה בהיותו כנטען, המחזיק ו/או הבעלים ו/או מתיר השימוש ברכב.
4. ההודעה נמסרה כדין לצ"ג 2 על פי אישור המסירה ותצהיר המסירה שהוצגו לתיק, ביום 5.11.18. צ"ג 2 לא התגונן, ולפיכך זכאית הנתבעת 3 לשיפוי מלא מאת צ"ג 2 בהעדר התגוננות, אודות כל סכום שתיאלץ לשלם לתובעת בהתאם לפסק דין זה, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 5,000 ₪ והוצאות משפט.
5. חיובי צדדי ג' 1-2 כלפי הנתבעת 3 הם ביחד ולחוד.
6. הנתבעת 3 רשאית לצרף פסיקתא לחתימה שתלווה באסמכתאות להוצאותיה בתיק.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.