בשם התובע: עו"ד עז אלדד

בשם הנתבעת: עו"ד יצחק בכר, עו"ד מורן לוי

א. כללי

1. בפניי בקשה שהגישה הנתבעת לעיכוב הליכים בתובענה שכאן, מכוח הסכם בוררות שנכרת בין הצדדים.

ב. רקע רלוונטי

1. הנתבעת היא אגודה שיתופית. התובע ורעייתו המנוחה היו חברים בנתבעת. לטענת התובע, עם הצטרפותם לנתבעת שילמו הוא ורעייתו סכומים שונים. חברותם של התובע ורעייתו בנתבעת פקעה או הופסקה, והתובע עתר לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכומים ששילם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. עוד עתר התובע לפצותו בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לו, לטענתו, בשל סירובה של הנתבעת לשלם לו את הסכומים הנזכרים.
2. בכתב הגנתה טענה הנתבעת, בין היתר, להתיישנות התובענה, וכן לזכותה לקזז מהסכומים שיש להשיב לתובע הוצאות שנגרמו לה בהליך. בכפוף לטענותיה אלה, לא כפרה הנתבעת בכך שהתובע זכאי להחזר סכומים מסוימים, אולם לטעמה מדובר בסכומים נמוכים משמעותית מאלה שנתבעו. בנוסף טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובע "הגיש בחוסר תום לב תובענה זו לבית המשפט, אף ללא ניסיון ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט הנכבד, כמוסכם וכמקובל באגודה שיתופית" (סעיף 32 לכתב ההגנה).

ג. הבקשה לעיכוב הליכים

1. כתב ההגנה הוגש ביום 24.12.14, וכתב תשובה קצר הוגש ביום 7.1.15. ביום 26.2.15, בטרם הוקצה ההליך לשופט, בטרם החל בו דיון ואף בטרם נתקיימה פגישת מהו"ת בין הצדדים, הגישה הנתבעת את הבקשה שבפניי. בבקשתה ציינה הנתבעת כי בתקנון האגודה השיתופית נקבע ש"כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד, ובין האגודה או ההנהלה או הפקידים של האגודה, חייבים ליישבם על ידי בוררות" (סעיף 111 לתקנון, נספח א לבקשה). לפיכך, כך טענה הנתבעת, יש לעכב את ההליכים בתובענה, ולהעביר את הדיון במחלוקת לבוררות, באחת מן המתכונות שפורטו בתקנון.
2. בהחלטת כבוד השופט גד ארנברג מיום 1.3.15 נקבע כי "הבקשה תידון בסוף הליך המהו"ת שאליו הופנו הצדדים, וזאת ככל שיהיה בכך צורך".
3. פגישת המהו"ת התקיימה, אך המחלוקת לא באה על פתרונה. מכל מקום, עוד בטרם התקבל הדיווח בעניין פגישת המהו"ת הגיש התובע את תשובתו לבקשה לעיכוב הליכים, והנתבעת השיבה לתשובה. משכך, ובהתאם להחלטת כבוד השופט ארנברג, בשלה העת להכריע בבקשה.
4. בתשובתו לבקשה לא כפר התובע בהסכם הבוררות ובתחולתו על המחלוקת שבין הצדדים. כל שטען התובע היה כי הנתבעת לא העלתה את בקשתה לעיכוב הליכים בכתב הגנתה, ועל כן החמיצה את האפשרות להעלותה. טענה נוספת שהעלה התובע הייתה כי הליכי המהו"ת שהתקיימו בתובענה הגשימו את תכליתו של הליך הבוררות, "לדיון יעיל לפתרון סכסוכים", כלשונו, ומנגד הבקשה לעיכוב הליכים דווקא מסרבלת את הדיון.

ד. דיון והכרעה

1. דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.
2. הגישה הבסיסית בנוגע להסכמי בוררות היא כי "קודם כל צריך בית-המשפט לקיים את רצון הצדדים, כפי שהוא מובע בהסכם שביניהם, ורק במקרים יוצאי-דופן יאפשר לסכסוך להיות מובא בפניו. צדדים שמסרו את הסכסוך לבוררות עשו זאת מתוך בחירה חפשית, ואל לנו להתערב בכך" (ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, ל(2) 309, 318 (1976); ראו גם בר"ע 158/77 סגל נגד נפית השקעות ופיתוח בע"מ, פד לא(3) 389, 391 (1977)). על כן, כך נקבע, "במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות" (רע"א 133/08 שמשית אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ, פיסקה 19 (5.3.2008), ובאסמכתאות שם).
3. בית המשפט העליון אף התייחס באופן ספציפי לסכסוכים הקשורים באגודות שיתופיות כמו זה שכאן. בית המשפט ציין כי החוק עצמו מסמיך אגודה שיתופית לקבוע הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים שכן "בשל אופיין המיוחד של אגודות שיתופיות, מן הראוי כי הסכסוכים יתבררו בפני גופים פנימיים של האגודה או לפני גופים אחרים הקרובים להגשמת רעיון הקורפורציה" (רע"א 1139/99 כפר מחולה – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בית שאן, פ"ד נד(4) 262, 269 (2000)). עוד נאמר כי "המחוקק מביט בעין יפה על יישוב של סכסוך כזה מחוץ לכותלי בית-המשפט, ומפאת קרבתו של הבורר לענייני האגודה ומומחיותו, חזקה עליו שיטיב משופט למצוא את הדרך ליישר את ההדורים. יישוב של סכסוך כזה על ידי הבורר הוא בגדר האוטונומיה של התאגיד" (המ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ נ' גלר פ"ד יט (1) 319, 327 (1965)).
4. על רקע גישה זו ביחס להסכמי בוררות בכלל, וביחס להסכמי בוררות בענייני אגודה שיתופית בפרט, יש לטעמי לבוא אל השאלה שעומדת על הפרק במקרה שכאן: האם הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה במועד הנדרש, או שמא משהוגש כתב ההגנה הוחמצה השעה להגישה.
5. הוראת הדין הרלוונטית היא הוראת סעיף 5(ב) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968, שזו לשונה:

בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

1. הוראת סעיף 5(ב) מחייבת, אפוא, להגיש את הבקשה לעיכוב הליכים לא יאוחר מהמועד שבו הועלו טענות לגופה של התובענה. על תכליתה של הוראה זו עמד בית המשפט העליון ברע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ, פיסקה 13 (28.5.2007) (להלן: עניין Dolphin):

ראשית, נתבע שלא העלה את טענת קיום הסכם בוררות בשלב מוקדם של ההליך עשוי להיחשב כמי שהסכים במשתמע לוותר על טענה זו, ולברר את המחלוקת בבית המשפט; שנית, ראוי להבטיח כי לא תיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין האחרים טרחה יתירה באופן שלאחר שהוקדש זמן שיפוטי ניכר והושקעו משאבים וזמן בדיון לגופה של התובענה, יופסק הדיון ויועבר לבוררות. הפגיעה הנגרמת לצדדים ולאינטרס הציבורי בניהול הליכי סרק מובנת מאליה; ושלישית, העלאת הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה נועדה למנוע ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, ובמיוחד "בחירת ערכאות" על-ידי נתבע, קרי: לשלול מצב שבו הנתבע ימתין עם טענתו עד לשלב מתקדם בהליך, ואז יחליט על-פי ההתפתחות הדיונית אם ברצונו שהענין ימשיך להתברר בבית המשפט, או יעדיף להעבירו אז לבוררות.

1. במקרה שכאן, בצדק טוען התובע כי הנתבעת לא עתרה מפורשות בכתב ההגנה לעיכוב ההליכים בשל תניית בוררות, ואף לא התייחסה בכתב ההגנה לתניה זו באופן מפורש. במובן זה, ניתן היה לומר כי הבקשה לא הוגשה כנדרש, היינו "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה".
2. עם זאת, קשה לחלוק על כך שמבחינה מהותית, קבלת הבקשה במועד שבו הוגשה לא תחתור תחת התכליות שאותן נועדה הוראת סעיף 5(ב) להגשים. הלוא הבקשה הוגשה בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה, בטרם התקיימו הליכים ממשיים בתובענה, בטרם נקבע מותב שידון בה ואף בטרם התקיים בה דיון כלשהו לרבות פגישת מהו"ת. אין, אפוא, כל חשש לניצול לרעה של הליכי בית המשפט או ל"בחירת ערכאות"; לא נגרמה טרחה יתירה לבעלי הדין (למעט כתב תשובה קצר בן שני עמודים שהגיש התובע, ושיוכל לשמשו בבוררות); ומובן שלא הוקדש זמן שיפוטי כלשהו להליך. עוד יש לציין כי אמנם לא הוברר מדוע נעדרה הבקשה לעיכוב הליכים מכתב ההגנה או לא הוגשה במקביל אליו, אולם בנסיבות המקרה איני סבור כי יש לראות בכך ויתור של הנתבעת על קיום הסכם הבוררות. כך בייחוד מקום שבו בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי פנייתו של התובע לבית המשפט מבלי ליישב את הסכסוך מחוץ לכתליו "כמוסכם וכמקובל באגודה שיתופית" היא חסרת תום לב. אין להוציא מידי אפשרות כי מדובר בטעות גרידא, כזו שבהיסח הדעת או כזו שבשיקול הדעת.
3. מבחינה מהותית, אין אפוא כל מניעה לקבל את הבקשה גם בשלב שבו הוגשה, מבלי לפגוע בתכליות שנועדה הוראת סעיף 5(ב) להגשים. כאשר לכך מצטרפת הגישה הבסיסית בנוגע להסכמי בוררות בכלל, ולכאלה שעניינם יישוב סכסוך שבין חבר לאגודה שיתופית (כמו במקרה שכאן) בפרט, דומה כי הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה.
4. ער אני לכך שבעניין Dolphin הנזכר לא הועלתה האפשרות שבקשה לעיכוב הליכים תתקבל אם הוגשה לאחר כתב הגנה, ואת פסק הדין ניתן לקרוא כמורה שכתב ההגנה הוא השלב המאוחר ביותר שבו ניתן להעלות טענה כזו (וראו שם). ניתן אף לטעון כי מסקנה זו מתיישבת טוב יותר עם לשונו של סעיף 5(ב) הנזכר לעיל.
5. אשר לעניין Dolphin, יש לזכור כי באותו מקרה הבקשה הוגשה לפני כתב תשובה (שהיה המקביל לכתב ההגנה באותו הליך), והטענה שבה נדרש בית המשפט להכריע הייתה האם הבקשה הוגשה באיחור, נוכח העובדה שמאז הוגשה התביעה חלפו שנתיים שכללו התדיינות במסגרת הליכי סעד זמני. בית המשפט לא נדרש להכריע אופרטיבית בשאלה מה היה הדין לו הייתה מוגשת בקשה מעין זו לאחר הגשת כתב הגנה.

עוד יש לזכור את גישתו של בית המשפט באותו מקרה, שלפיה את סעיף 5(ב) "יש לפרש... בדרך שתהא תואמת את המטרות שביקש להשיג" (שם), גישה שתוצאה אפשרית שלה היא כי במקרים מתאימים ניתן יהיה לקבל בקשה גם אם הוגשה לאחר כתב הגנה, ככל שהדבר תואם את תכליות הסעיף.

בנוסף, לא למותר לצטט את הדברים שהביא בית המשפט העליון באותו מקרה (שנאמרו במקור לעניין המועד להעלאת טענה בדבר העדר סמכות מקומית, והוחלו על ידו גם על בקשות לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות):

... השאלה החשובה היא, האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של ענין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי 'ההזדמנות הראשונה'. בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית המשפט, אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות". מכאן, ש"ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים.

(שם, ההדגשות הוספו).

מדברים אלה עולה האפשרות שהגשת כתב ההגנה לא תהיה בהכרח המועד האחרון שבו ניתן יהיה להעלות טענה בדבר עיכוב הליכים מחמת הסכם בוררות, ובמקרים מתאימים ניתן יהיה להגיש בקשה כזו מאוחר יותר.

1. לטעמי, מסקנה מעין זו יכולה להתיישב גם עם לשונו של סעיף 5(ב): הסיפא של הסעיף, שלפיה הבקשה תוגש "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה", תפורש בהתאם לפירוש התכליתי כפי שנקבע בעניין Dolphin, ואילו הרישא הקובעת שהבקשה תוגש "בכתב ההגנה או בדרך אחרת" תפורש באופן המאפשר להגיש את הבקשה לעיתים גם לאחר כתב ההגנה, ובלבד שמתקיימים תנאי הסיפא. לתוצאה זו ניתן להגיע גם בעקיפין, באמצעות מתן היתר לתקן את כתב ההגנה באותם מקרים מתאימים.
2. אודה על האמת, הטרידה אותי האפשרות שהמסקנה שאליה הגעתי תחתור תחת הרצון לקבוע מועד ברור שעד אליו ניתן להגיש בקשות לעיכוב הליכים, על מנת להגביר את הוודאות, לתמרץ צדדים להגיש בקשות לעיכוב הליכים במועד המוקדם ביותר האפשרי, ולמנוע התדיינויות מיותרות בשאלה האם הבקשה הוגשה באיחור אם לאו. זאת, גם אם לעיתים יישומו של הכלל על מקרה קונקרטי יביא לתוצאה שיש בה מן השרירותיות (כגון מקום שבו הוגשה הבקשה יום לאחר הגשת כתב ההגנה ובטרם ננקטו הליכים כלשהם). עם זאת, דומני כי דווקא לאור הגישה המהותית שנקט בית המשפט העליון בעניין Dolphin, אין מקום לנוקשות יתר בעניין זה, ודי יהיה בכך שהאפשרות להגיש בקשה לעיכוב הליכים לאחר כתב הגנה תינתן שלא על דרך השגרה, ובמקרים מתאימים בלבד.
3. לא בכדי בפסיקת הערכאות הדיוניות אכן ניתן למצוא מקרים שבהם נתקבלו בקשות לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, הגם שאלה הוגשו לאחר שהסתיימה הגשת כתבי הטענות, לרבות כתב ההגנה (וראו למשל: ת"א (חיפה) 27462-08-11 עתאמלה נ' אשכולות בנייה וניהול פרויקטים בע"מ (7.4.2013); ת"א (חיפה) 30064-06-10 עו"ד זאבי נ' יוסף ישורון ושות' - עורכי דין ונוטריון (3.7.2011); ת"א (ת"א) 29855/08 יניב ג. הנדסה ובניה בע"מ נ' סמסונג אלקטרוניקס לימיטד (2.6.2009); בש"א (בי"ש) 1076/03 מורשת יהודה ויהודית חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' אלישע (23.6.2003)).
4. בשולי הדברים אתייחס לטענתו הנוספת של התובע, לפיה פגישת המהו"ת מהווה הליך חלופי לבוררות, ומשזו קוימה אין מקום להעביר את המחלוקת לבוררות. טענה זו לא הובהרה לי, שכן גם אם בשני המקרים מדובר על אפשרות להכרעה בדרך חלופית להליך בפני בית משפט, אין להשוות בין השניים: פגישת מהו"ת היא הליך וולונטארי, שבמסגרתו עולות על הפרק אפשרויות שונות להכרעה בדרך חלופית, הזקוקות להסכמת שני הצדדים. קיום בוררות במתכונת שעליה כבר הוסכם מראש, היא דרך חלופית ספציפית, שמשהוסכם עליה היא מחייבת ואינה בחירית. מעבר לכך, יש להניח כי הבורר שימונה במקרה שכאן (בכל אחת מהמתכונות השונות של הבוררות, כפי שיבחר התובע), יהיה מי שבקי בענייני אגודות שיתופיות, בהתאם לאחת התכליות של הוראות מעין אלה, כאמור לעיל. לא הוברר אם מגשר המהו"ת במקרה שכאן היה בעל בקיאות כזו.
5. בקשת הנתבעת מתקבלת, אפוא. התובענה תעוכב, והצדדים יפנו להליך בוררות באחת הדרכים הקבועות בתקנון, לפי בחירת התובע. התובע יגיש הודעת עדכון בעניין זה עד ליום 1.6.15.
6. נוכח העובדה שההתדיינות שבבקשה נגרמה לא מעט בשל מחדלה של הנתבעת לעתור לעיכוב ההליכים כבר בכתב ההגנה, ונוכח שיקולי המדיניות שאליהם התייחסתי שנועדו לתמרץ צד להגיש בקשות מעין אלה במועד מוקדם, הרי שעל אף שעמדת הנתבעת נתקבלה בסופו של דבר, תישא היא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.