דין הבקשה להידחות.

פסק-הדין ניתן בדיון שנקבע ליום 6.5.2015, בהעדר התייצבות מצד המבקשים. כפי שנכתב בפרוטוקול הדיון, המבקשים הוזמנו כדין לאותו דיון באמצעות בא-כוחם. בפועל, ההזמנה היתה באמצעות הדואר האלקטרוני, כעולה מתיק בית המשפט.

תקנה 497ה(ב) מתייחסת למקרה שכזה, וקובעת, כי אם הגיש עורך-הדין תצהיר, כי כתב בי הדין לא התקבל בכתובת הדואר האלקטרוני – כי אז לא יראו את הכתב כאילו התקבל.

הבקשה שבפני אמנם נתמכת בתצהיר ב"כ המבקשים, אולם לא נכתב בו, כי ההזמנה לא הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני, אלא רק, כי לא התקבלה במשרד החלטה הקובעת את הדיון, וכי לא התקבלה הזמנה לא בדואר ישראל ולא במערכת נט המשפט.

מכאן, כי יש לראות את ההזמנה כאילו התקבלה בכתובת הדואר האלקטרוני המדובר, ועל כן אין מקום לביטול פסק-הדין מחמת הצדק, בשל פגם בנתינתו.

על אף האמור, יש לבחון אם יש מקום לבטל את פסק-הדין מטעמים שבשיקול דעת, אשר לפי ההלכה הפסוקה מבוססים על שילוב בין הסיבה למחדל לבין טיב טענות ההגנה.

באשר לסיבת המחדל, הטענה היא, כאמור, כי ב"כ המבקשים לא ידע על הדיון. לביסוס טענה זו, טוען ב"כ המבקשים כי התעניין מיזמתו-הוא במועד דיון בתיק, אולם עשה זאת לפי מס' תיק ההוצאה לפועל במסגרתו הוגשה ההתנגדות. ניתן עקרונית להבין טעות כזו (והערת ב"כ המשיבה באשר לקיום התיק הנכון תחת רשימת התיקים המועדפים, בצילום מסך המחשב שצרפו המבקשים, אינה מעלה או מורידה, באשר מדובר בקריאת מסך מחשב מיום 26.5.2015, לאחר הדיון, ולאחר שנודעו פרטי התיק לב"כ המבקשים), אולם אין ספק כי מדובר במחדל מצד המבקשים, אשר מוביל אותנו לבחון את טענות ההגנה.

טענות אלה אינן נזכרות בבקשה כלל, וכדי לאתר אותן על בית המשפט לפנות להתנגדות ולדלות אותן משם. כבר מטעם זה היה מקום לדחות את הבקשה. אף על פי כן, בחן בית המשפט גם טענות אלה, ומצא כי הן מופנות רק כלפי חלק קטן מהתביעה (כרבע מסכומה), ובאשר ליתרה טוענים המבקשים כי שיקים הוכנו לטובת המשיבה זה מכבר, אולם מוחזקים בידיהם עד שיתקבלו תעודות זיכוי על מוצרים שהוחזרו. מדובר במצב בו מרבית החוב אינו שנוי במחלוקת, ואף על פי כן אינו משולם זה תקופה ממושכת ביותר.

בנסיבות כאלה, וכשכל שנותר לברר הוא גורלם של אלפי שקלים בודדים, הרי שנכון יהיה להתנות את קבלת הבקשה וביטול פסק-הדין הן בתשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת (על ההוצאות המשפטיות הנלוות לכך), והן בתשלום הוצאות ראויות על הדיון והבקשה לביטול פסק-דין. סכום הוצאות אלה צפוי להיות קרוב ליתרת החוב שבמחלוקת, ולפיכך, גם מפאת היות משאבי בית המשפט מוגבלים, אין הצדקה עניינית לבטל את פסק-הדין, רק לשם בירור היתרה האמורה, במיוחד מקום בו, כאמור לעיל, הטענות לא הובאו בבקשה לביטול פסק-הדין, ומקום בו, כאמור לעיל, מעכבים המבקשים תחת ידיו את עיקר סכום התביעה, שאינו שנוי במחלוקת.

יוער, במאמר מוסגר ובהמשך לכל האמור, כי בתגובת המבקשים על תגובת המשיבה לא באה התייחסות עניינית לא לשאלת ידיעת המבקשים אודות התיק, ולא להעדר טענות הגנה כלשהן בבקשה – ושוב, היה על בית המשפט לעשות עבור המבקשים את מלאכתם.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 900 ₪ (אעיר, להבהרת הסתירה לכאורה בין האמור בפיסקה הקודמת באשר לשיעור ההוצאות הצפויות לבין הסכום שנפסק בפועל, כי אילו היתה מתקבלת הבקשה, היה הסכום שנפסק גבוה משמעותית, נוכח הצורך מצד המשיבה לשוב ולהידרש להליך זה).

הליכי ההוצאה לפועל יחודשו, ככל שלא ישולם החוב הפסוק תוך 14 יום.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.