1. בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר אלכסנדר לנצמן (להלן: "המבקש") על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קלמפנר-נבון) במסגרת ת"א 3391-12-12, בעקבות דיון שקיים בית משפט ביום 29/10/14 בהיעדר המבקש, במסגרתו חויב המבקש, בין היתר, בתשלום הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ בגין אי התייצבותו.

2. המבקש טוען, כי שגה בית משפט קמא, כאשר קיים דיון ביום 29/10/14, אליו לא זומן המבקש, ומשהחליט לחייבו בתשלום סך של 1,000 ₪ עקב אי התייצבותו, שכן בית משפט קמא לא הודיע לו על קיום הדיון, כנדרש מכוח תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

לטענת המבקש, משבוטלה החלטת בית משפט קמא, אשר דחתה את בקשתו לתיקון כתב התביעה, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, על ידי כב' השופטת קראי-גירון ביום 23/06/14, בוטל גם מועד ישיבת ההוכחות שנקבע על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13/04/14 ועל כן, לא התייצב לדיון.

המבקש טוען, כי אף מסר דברים אלה לנציגת מדינת ישראל (להלן: "המשיבה"), אשר התקשרה אליו ביום 29/10/14 ושאלה מדוע לא התייצב לדיון.

3. המשיבה טוענת, כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות על הסף וכן לגופו של עניין.

לטענת המשיבה, צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי המשפט"), אינו מאפשר הגשת בקשת רשות ביניים בדבר הוצאות.

בנוסף, טוענת המשיבה, כי אף אלמלא צו בתי המשפט, לא היה מקום לתת רשות ערעור ולכל היותר, במסגרת ערעור על פסק הדין יוכל המבקש להגיש ערעור על החלטה זו.

עוד טענה המשיבה, כי הדרך הנכונה לביטול ההחלטה הינה באמצעות הגשת בקשה לביטול ההחלטה, על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולחילופין, יש מקום לדחות את בקשת רשות הערעור לגופה, שכן לעמדת המשיבה, לא נפל בהחלטה פגם.

לעמדת המשיבה, אין לקבל את טענת המבקש, כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 8284-05-14 מיום 23/06/14, רשאי היה המבקש לסבור, כי ההחלטה בדבר מועד הדיון בוטלה, שכן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נגעה לבקשה להגיש כתב תביעה מתוקן.

יתר על כן, טוענת המשיבה, כי ככל שהיו למבקש ספקות בעניין קיומו של הדיון, היה עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט קמא. משלא עשה כן, חויב בדין בהוצאות.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקש, שאינו משפטן, גורם להכבדה על המשיבה ועל בתי משפט שונים ולעמדתה, "ראוי להבהיר לו על דרך פסיקת הוצאות כי להתנהלות כאמור יש עלות ומחיר".

4. לאחר ששבתי ושקלתי את בקשת המבקש, סבורני, כי ראוי ליתן למבקש רשות ערעור.

5. צו בתי המשפט קובע סוגי החלטות, שלא ניתן להגיש בגינן בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים. בכלל זה קובע סעיף 1(8) לצו בתי המשפט, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט.

אכן, ככל שבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש הייתה מצטמצמת בסוגיית ההוצאות בלבד, לא הייתה אפשרות להיזקק לבקשת רשות הערעור והיה על המבקש לערער אחר החלטה זו במסגרת הערעור, ככל שהיה המבקש מערער בסופו של יום על פסק דינו של בית משפט קמא.

ואולם, ערעורו של המבקש נסוב על קיומו של דיון בהיעדרו ובלא שזומן לדיון, מכוח הוראת תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי, סוגיה הרחבה מסוגיית ההוצאות גרידא. על כן, אינני רואה לאמץ את טענת המשיבה, לפיה דין ערעורו של המבקש להידחות על הסף מכוח הוראות צו בתי המשפט.

6. בתשובתה טוענת המשיבה, בהסתמך על החלטתו של בית המשפט העליון בב"ש 116/86, שותפות שרותי פז אשקלון נ' ארמונד קדוש, פ"ד מ(2), 10 (להלן: "עניין שותפות שרותי פז אשקלון"), כי הדרך הדיונית הראויה להביא לשינויה של החלטה שניתנה במעמד צד אחד היא הגשת בקשה לביטול החלטה, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא הגשת רשות ערעור, ואף מטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

אלא, שבניגוד לנטען על ידי המשיבה, עולה מעיון בהחלטת בית המשפט העליון בעניין שותפות שרותי פז אשקלון, כי משניתן פסק דין במעמד צד אחד, עומדות לבעל הדין שתי דרכים חילופיות: פנייה לערכאה שנתנה את הפסק בבקשה לבטלו או הגשת ערעור על פסק הדין. ובלשונו של בית המשפט:

"אכן, משניתן פסק-דין על-פי צד אחד, עומדות לחייב על-פי פסק הדין שתי דרכים חלופיות: פנייה לערכאה שנתנה את הפסק בבקשה לבטלו (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 – מקודם: תקנה 227 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963) או הגשת ערעור על פסק הדין, אלא מאי? דרכים חלופיות אלה עומדות לו לחייב, כל עוד לא חלפו המועדים הקבועים בתקנות לנקיטת כל אחד מצעדים אלה. אומר על כך ד"ר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 575...".

מכאן, שאף טיעון זה אין בידי לקבל.

7. טענת המבקש, לפיה לא זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 29/10/14 בדין יסודה.

תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"הודעה על קיום קדם-משפט ועל תאריך הדיון בו תומצא לבעלי הדין לפחות חמישה עשר ימים מראש".

אין מחלוקת, כי בית משפט קמא לא זימן את הצדדים לישיבת קדם המשפט, שאמורה הייתה להתקיים ביום 29/10/14.

המשיבה טוענת, כי מועד הדיון נקבע בהחלטת בית המשפט מיום 13/04/14, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה, חייב את המבקש בהוצאות משפט, הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם וקבע ישיבת הוכחות ליום 29/10/14 בשעה 10:00.

ואולם, המבקש השיג על החלטת בית משפט קמא מיום 13/04/14 ובהחלטת כב' השופטת קראי-גירון מיום 23/06/14 ברע"א 8284-05-14, אשר קיבלה את בקשת רשות הערעור של המבקש, נקבע:

"לאור האמור בתגובת ב"כ המשיבה, לאור ההסכמה ומבלי שיהיה צורך לדון בטענות הצדדים אני נעתרת לבקשה ודנה בבקשה כבערעור עצמו ונעתרת לה.

בהתאמה מבטלת החלטת בית המשפט קמא מיום 13.4.2014 ומתירה תיקון כתב התביעה בבית המשפט קמא כמבוקש על ידי המבקש דנן וזאת בתנאים כדלקמן:...".

משהורה בית המשפט המחוזי על ביטול החלטת בית משפט קמא מיום 13/04/14 בלא סייג וקבע תנאים והוראות חדשות לעניין תיקון כתב התביעה, תשלום הוצאות והגשת כתבי טענות מתוקנים, עולה, כי החלטת בית משפט קמא מיום 13/04/14 על כל רכיביה בוטלה, ובכלל זה מועד ישיבת ההוכחות שנקבע בהחלטתו המקורית של בית משפט קמא ליום 29/10/14.

לנוכח החלטתו הברורה והמפורשת של בית המשפט המחוזי מיום 23/06/14, אין תימה שהמבקש לא ראה צורך לברר אודות קיומו של הדיון שבוטל ולא ניתן לזקוף הימנעות זו לחובתו.

פועל יוצא מן האמור, כי המבקש לא זומן כדין לדיון שקיים בית משפט קמא ביום 29/10/14 ומשהחליט בית משפט קמא לקיים ישיבת קדם משפט בהיעדרו, חרף טענותיו שהובאו מפי ב"כ המשיבה, נפגעה למעשה זכותו המהותית של המבקש להתייצב לדיון הנסוב בהליך שהינו צד לו.

על רקע האמור, לא היה מקום לקבוע, כי המבקש הינו בעל דין, העושה דין לעצמו וגורם להשחתת זמנו של בית המשפט והצד שכנגד.

8. לנוכח כל האמור, משבקשת הערעור של המבקש מעלה סוגיה מהותית, החורגת מעניין ההוצאות וראויה לבירור, לאחר שטענות הסף שהעלתה המשיבה נדחו ומשיש בסיס איתן לטענות המבקש, לפיהן לא זומן כדין, סבורני, שיש לקבל את ערעורו של המבקש.

9. לפיכך, הנני מורה על ביטול החלטת בית משפט קמא, בכל הנוגע להיעדר התייצבותו של המבקש לדיון שהתקיים ביום 29/10/14, לרבות החיוב בהוצאות שהושתו על המבקש.

בית משפט קמא ישקול לזמן את הצדדים לישיבת קדם משפט שתתקיים בפניו, ככל שנותרו הליכים מקדמיים פתוחים בין הצדדים.

10. כן הנני מחייבת את המשיבה בהוצאות הערעור בסך של 1,500 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הגזברות תשיב למבקש את הפיקדון, ככל שהופקד.

11. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.